ניקוי רעלים נוסח יפאן

פורסם: 12 בינו׳ 2012, 12:35 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 12 בינו׳ 2012, 12:35 ]

כ-90 אלף בני אדם פונו מאזור האסון בכור בפוקושימה. יפאן מגבשת כעת תוכנית ענק לניקוי מהזיהום הרדיואקטיבי, אך רבים סבורים שחלומם של המפונים לשוב לבתיהם אינו מציאותי

מאת מרטין פקלר, ניו יורק טיימס, 9/1/2012
 

פוטבה היא עיר רפאים מודרנית. לא עיר משגשגת שהתרוקנה, אפילו לא קורבן ישיר של רעידת האדמה והצונאמי שמחקו חלקים אחרים בחופה הצפון-מזרחי של יפאן. בתי העץ המסורתיים שלה החלו לשקוע ולהתמוטט מאז ננטשו במארס בידי דייריהם, שברחו ברגע שהכור הגרעיני העומד בשולי העיר החל להראות סימנים של אסון ממשמש ובא. גגות שניזוקו מרעידת האדמה נתנו לגשמים לחלחל פנימה, וכך החל הריקבון שאוכל את הבתים מבפנים. שלט הכניסה לעיר הריקה נראה כמעט מלגלג: "אנרגיה גרעינית", נכתב בו, "הבנה נכונה מביאה לאורח חיים משגשג".

אלה שברחו מפוטבה הם בין כ-90 אלף בני האדם שפונו מאזור המקיף רדיוס של כעשרים ק"מ סביב הכור פוקושימה ואזור אחר בצפון-מערב יפאן, שהזדהם כשעשן מהכור פיזר בשטחו צסיום ויוד רדיואקטיביים. יפאן מגבשת כעת תוכנית חסרת תקדים לניקוי ההרס, בתקווה שהמפונים יוכלו לחזור לבתיהם.

הדיון על אכלוסו מחדש של האזור, אם יוכחו ניסיונות הניקוי כיעילים, הפך סמל למאבק גדול יותר על עתידה של יפאן. תומכי התוכנית רואים בשיקום הזדמנות להציג את נחישותה המדהימה של המדינה ואת עליונות יכולותיה הטכניות כהוכחה לכך שיפאן היא עדיין מעצמה גדולה. בשבילם, הניקוי הוא דימוי מושלם ללידתה מחדש של יפאן.

מבקרי התוכנית טוענים שהמאמצים לנקות את מחוז פוקושימה עלולים להוליד את "הפיל הלבן" הגדול ביותר בין התוכניות הציבוריות של יפאן, ודוגמה נוספת לכך שגם אחרי האסון המדינה מתעקשת על האמצעים הבזבזניים שפגעו בצמיחתה במשך שני עשורים.

עד כה, ממשלת יפאן נוהגת לפי דפוס שהחלה בו מאז האסון הגרעיני: היא דוחה בביטול הערכות על סיכונים, ופועלת למזער את ממדי האסון. כבר עתה התעכב בחודשים ניסוי בניקוי, עקב חיפוש אתר אחסון לאדמה מזוהמת בכמות שיכולה למלא 33 מגרשי כדורגל. כמו כן, מומחה לקרינה שבדק את מצב הקרקע אחרי ניקוי מקיף בעיר סמוכה, מצא כי רמת החשיפה לקרינה נותרה מעל תקן הבטיחות הבינלאומי למגורים ארוכי טווח.

פועלים מפנים קרקע רדיואקטיבית באזור פוקושימה שביפאן. ניסוי בניקוי מתעכב עקב חיפוש אתר אחסון לאדמה מזוהמת בכמות שיכולה למלא 33 מגרשי כדורגל. צילום: אי-פי

אפילו טטסוהיקו קודאמה, מנהל "המרכז הרדיואיזוטופי" באוניברסיטת טוקיו ותומך נלהב בתוכנית, רמז כי הממשלה עדיין לא תיאמה עמדות עם התושבים לגבי חומרת המצב. "אני מאמין שאפשרי להציל את פוקושימה", אמר. "אבל דיירים מפונים רבים חייבים לקבל את העובדה שהדבר לא יקרה בימי חייהם".

כדי לשפוט את היקף האסון עמו צריכה יפאן להתמודד, קחו בחשבון את הערכת המומחים: התושבים יוכלו לחזור הביתה רק אחרי שאלפי בניינים ינוקו מחלקיקים רדיואקטיביים, ורק אחרי שרוב שכבת הקרקע העליונה באזור, שהיא בגודלה של קונטיקט, תוחלף. אפילו יערות והרים יצטרכו כנראה לעבור ניקוי. בריה"מ לא יצאה לפעולת ניקוי בהיקף כזה אחרי אסון צ'רנוביל ב-1986, שהיה האסון הגרעיני היחיד הגדול יותר מאסון פוקושימה דאיצ'י. במקום זאת, הממשלה הרוסית שיכנה מחדש כ-300 אלף בני אדם.

אנשי ממשל יפאנים רבים סבורים שאין להם את המותרות האלה; אזור הפינוי מכסה שטח של יותר משלושה אחוזים מהמדינה הצפופה. "אנו שונים מצ'רנוביל", אומר טושיטסונה ווטנאבה, ראש העיר אוקומה שהיתה אחת מהערים שנפגעו ופונו באסון. "אנו נחושים לחזור. ליפאן יש את הרצון והטכנולוגיה לעשות זאת".

נחישות כזאת משקפת במידה מסוימת את הקשר העמוק לבית שחשים יפאנים מאזורי הספר. כמו וואטנבה, הדור ה-19 במשפחתו שחי באוקומה. בקשתם של אנשים כמוהו לחזור לביתם זכתה לאהדה רבה ביפאן והפכה את ההתנגדות לה לקשה יותר. אולם התנגדות שקטה כבר החלה לפעפע, גם בין אלה שפונו וגם בין אלה החוששים שהמדינה תצטרך להקריב יותר מדי מבלי שיובטח לה שניקיון שמוערך בסכום של מולטי-מיליארדי דולרים יספק הגנה נאותה.

איש אינו יודע עד כמה חשיפה לרמות נמוכות של קרינה מביאה למוות מוקדם. משמעות הדבר היא שיפאנים החיים באזורים מזוהמים עשוים להפוך למושא למחקרים עתידיים. זאת הפעם השנייה בשבעה עשורים שיפאנים הופכים למקרה מבחן להשפעות של חשיפה לקרינה. הפעם הראשונה היתה אחרי הפצצת הירושימה ונגסקי במלחמת העולם השנייה.

בינתיים, הממשלה הכריזה כי היא אחראית אך ורק לניקיון הערים באזור הפינוי, בעוד משלחות מחוזיות כבר החלו בניקוי ערים מחוץ לאזור זה. בתוך טבעת העשרים ק"מ, שבתוכה נמצאת גם פוטבה, הבטיח המשרד לאיכות הסביבה שבתוך שנתיים יפחית את רמות הקרינה בחצי. אך השאלה הגדולה היא כמה זמן יקח להפחית את הקרינה לרמה המומלצת על ידי "הנציבות הבינלאומית להגנה רדיולוגית". זאת מטרה קשה, שמשמעותה לסלק צסיום 137, איזוטופ שנשאר רדיואקטיבי במשך עשורים.

מינמיסומה, עיר קטנה שמרכזה מרוחק בכשלושים ק"מ מהכור הגרעיני, היא מקום טוב לקבל בו תחושה על מוגבלותם של פעולות הניקוי. העיר כבר ניקתה עשרות בתי ספר, פארקים ומתקני ספורט בתקווה להשיב אליה 30 אלף מתוך 70 אלף התושבים שעדיין צריכים לחזור אחרי האסון. באחד הבקרים האחרונים הרים צבא קטן של בולדוזרים ומשאיות את שכבת הקרקע העליונה במגרש כדורגל בתיכון. העובדים קברו את השכבה העליונה, האדומה חומה, בבור עמוק בפינת המגרש. מנהל הצוות, מסהירו סאקורה, אמר כי רמת הקרינה צנחה באופן משמעותי, אך הוא עדיין חרד משום שהעיר אינה צפויה להתנקות כליל בשנתיים הקרובות.

בימים אלה הוא מאפשר לשלוש בנותיו הצעירות לצאת מהבית רק כדי ללכת לבית הספר ולשחק בפארקים שנוקו. "האם זה מעשי לחיות ככה?", הוא שואל.

תרגום: גיתית גינת. עריכה: דניאל זילברברג

לכתבה בהארץ

 
Comments