דוח חדש שפורסם השבוע מציג את הכיוונים אליהם צועדת תעשיית האנרגיה החדשה. המומחים פסימיים לגבי השתלבות המכוניות החשמליות, מאמינים בפריצת הדלקים ממקורות אורגניים ובטוחים כי השקעה באנרגיית רוח היא מניה בטוחה. ומה לגבי הנפט? הוא עוד יגמור את כולנו. עסק ירוק
רז גודלניק | 18/11/2010 17:02
תגיות:
אנרגיה חדשה
למי שעוקב מקרוב אחרי תחום האנרגיה הנקייה נראה כאילו המהפכה הירוקה בעיצומה. מדי יום אפשר לקרוא עשרות אם לא מאות ידיעות על התפתחויות, חיוביות ברובן, בענף. רק אתמול לדוגמה ספרתי 61 ידיעות כאלו, החל בחברת האנרגיה Exelon שמתכננת להשקיע 5 מיליארד דולר בתחום האנרגיה הנקייה עד 2015 וכלה בתעשיית האנרגיה הסולרית בארה"ב שנלחמת לטובת המשך קבלת מענקים פדרליים. הבעיה שלפעמים מרוב עצים לא רואים את היער וקל מאד לאבד את הקשר את המציאות כשמנסים להסתכל על המצב העכשווי של התחום ובעיקר לאן מועדות פניו. מי שמנסה לעזור לנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולתת לנו תמונת מצב ותחזית עדכנית היא חברת הייעוץ Boston Consulting Group (BCG), שהוציאה החודש דוח בשם המחייב 'מה הדבר הבא עבור אנרגיה חלופית?'. ![]()
מתקינים טורבינת רוח. העתיד נמצא שם
צילום: רויטרס
תג המחיר נעלם דוחות שכאלו צריכים להיקרא במשנה זהירות כי אינטיליגנטים ככל שיהיו, הם
עדיין בגדר הערכות ותחזיות ותמיד יש סיכוי לא קטן שהשוק ינהג אחרת לטוב
ולרע. עדיין, מדובר בדוח מאד זהיר ומפוכח. נקודת המוצא שלו מאד ברורה –
"חלק הארי של צריכת האנרגיה בעולם ימשיך להגיע ממקורות אנרגיה קונבציונלים
בעשורים הקרובים". עם זאת, הם ממהרים להוסיף לפני שתספיק להצטער שבכלל
התחלת לקרוא את הדוח, בחלק מהסקטורים של אנרגיה חלופית אנחנו כן רואים
שיפורים טכנולוגיים שמציבים את הסקטורים הללו בדרך לתחרותיות כלכלית, כזו
שלא תלויה לחלוטין בעזרה ממשלתית, או תלויה בה באופן הרבה פחות משמעותי
מכפי שקורה כיום.
בעיה נוספת היא שאלמנט חשוב שהיה אמור לעזור לאנרגיה חלופית לעמוד על הרגליים, קביעת תג מחיר לפליטות פחמן דו חמצני, התפוגג לו גם הוא ונעלם כרגע מהאופק. תג המחיר הזה הוא לא רק מרכיב חשוב בתיקון העיוות הקיים בתמחור של דלקים קונבנציונלים, אלא גם אינדיקציה לרלוונטיות של ההתחממות הגלובלית. כשזו אינה עומדת על הפרק, או לא מהווה סוכן שינוי של ממש בהתנהגות צרכנים ובהחלטות ממשלות, הרי שלאנרגיות חלופיות אין סיכוי של ממש להיהפך לדומיננטיות בעתיד הקרוב. בקיצור, אומרים מחברי הדוח המצב לא משהו כרגע וגם לא יהיה הרבה יותר טוב בעתיד הנראה לעין. עדיין, יש מספר סקטורים שסיכויי ההצלחה שלהם טובים יותר משל האחרים, כמו דלקים ממקורות אורגניים למכוניות, אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח מחוות רוח ביבשה. הזדמנות עסקית ליצרנים נתחיל עם מכוניות – בכל זאת מדובר בשוק שצורך 61% מאספקת הנפט העולמית ואחראי ל-23% מגזי החממה שנפלטים לאטמוספרה. למרות כל ההייפ מסביב למכוניות חשמליות,
הרי שמחברי הדוח לא ממש מאמינים בבשורה החשמלית. לדבריהם, עיקר הבעיה הוא
בכדאיות הכלכלית. עד שלא יצליחו להוריד את המחיר הגבוה של הסוללות, הרי
שמכוניות חשמליות יהיו כדאיות רק למי שנוסע הרבה מאד ברכב שלו.
3 דולר לגלון
לעומת זאת, מחברי הדוח יותר אופטימיים כשמדובר בדלקים ממקורות אורגניים.
הדור העכשווי של הדלקים הללו שונה מאד מהדור הראשון שלהם, שם היה אפשר
למצוא דלקים כמו אתנול מתירס וביודיזל משמן דקלים. היום מדובר בדלקים
מתקדמים שמיוצרים ממגוון של מקורות עשירים באנרגיה, כמו switchgrass
לדוגמה, שלא צריכים להתחרות בגידולי מזון ובנוסף מצליחים לייצר הפחתה
משמעותית בפליטות גזי חממה.
עם הרוח
כאשר מחברי הדוח מסתכלים על מקורות חלופיים לאספקת החשמל, הם רואים
באנרגיית הרוח את אחד המקורות היותר מבטיחים, לפחות כשמדובר באנרגיית רוח
שמקורה בחוות רוח ביבשה. אנרגיית רוח היא טכנולוגיה בוגרת יחסית עם רקורד
התקנות של 140 ג'יגה וואט נכון לשנת 2009 וצפי התקנות של 300 ג'יגה וואט
נוספים עד 2015.
נשארים אופטימיים
פוטנציאל לזעזע את הסטטוס קוו קיים גם באנרגייה סולארית. מערכות
תרמו-סולאריות, העושות שימוש במראות ועדשות ליצירת כוח סולארי מרוכז
(Concentrated Solar Power או בר"ת CSP) עדיין לא מותקנות בהיקפים
משמעותיים בעולם, אבל צפויות לגדול מאד בשנים הקרובות. על פי הדוח עד שנת
2015 יגדל היקף אספקת החשמל ממערכות כאלו מ-1 ג'יגה וואט (נכון לשנת 2009)
ל-8 ג'יגה וואט. המחיר של ייצור חשמל ירד לפי הערכות בחצי לקצת פחות מעשרה
סנט לקוט"ש עד 2020. עם זאת, גם כאן ישנם מכשולים משמעותיים שהיצרנים
יצטרכו להתגבר עליהם כמו מענה לצרכי קרקע ומים, מימון, דחיות בקבלת אישורים
וחיבור לרשת החשמל.
גם מערכות פוטו-וולטאיות צפויות לעשות קפיצת מדרגה בשנים הקרובות עם היקף אספקת אנרגיה שיגדל מ-20 ג'יגה וואט ב-2009 ל-120-140 ג'יגה וואט ב-2015. זהו שוק שהתבסס תוך הישענות על סובסידיות ממשלתיות אגרסיביות שאפשרו לו להתגבר על מחיר לא מאד תחרותי של 22-26 סנט לקוט"ש. המחיר הזה צפוי לרדת באופן מאד משמעותי לכ-9-10 סנט לקוט"ש בייחוד באזורים שטופי שמש כתוצאה מהתייעלות בייצור ושיפורים בתאים. בסיכומו של דבר מחברי הדוח עדיין נשארים אופטימיים. השאלה היא לדבריהם כבר לא האם יש זכות קיום לאנרגיה חלופית, אלא מתי ואיך אנרגיה חלופית תצליח לעבור את השלב של סובסידיות ולהתמודד בכוחות עצמה עם מקורות כמו נפט וגז. הבעיה היתה ונותרה שאם זירת המאבק על מקורות האנרגיה לא תתחיל לקחת בחשבון את המרכיב של ההתחממות הגלובלית, ספק אם לאופטימיות הזו תהיה אחיזה במציאות. אין ספק ששוק האנרגיה החלופית ימשיך לצמוח ולהתבגר, אבל מול נפט וגז תחרותיים יותר מאי פעם, הוא ימשיך ויהיה מרכיב שולי בסך צריכת האנרגיה שלנו. לכתבה באתר nrg |