לאחרונה הסדירה רשות החשמל את אמות המידה והתעריפים לחוות רוח, בהספק העולה על 50 קילוואט לטורבינה. מדובר במהלך מבורך, אך החסמים בתחום עדיין רבים, החל מהיעדר סקר רוחות רשמי, דרך אילוצי קרקע וכמובן הגבלות של משרד הביטחון. דעה עו"ד הילה בס, 19/1/2012 לפני מספר שבועות פרסמה רשות החשמל את ההסדרה הקובעת את אמות המידה והתעריפים לחוות רוח בהספק העולה על 50 קילוואט לטורבינה. בכך החלה להיסלל הדרך אל עבר הקמת פרויקטים של טורבינות רוח במדינת ישראל. להסדרה זו ציפו היזמים המתכננים פרויקטים גדולים, שכן ההסדרה הנוגעת לטורבינות קטנות עד 50 קילוואט, שאושרה בספטמבר 2009, לא מיצתה את הפוטנציאל הטמון בהפקת חשמל באמצעות אנרגיית רוח.
ההסדרה האחרונה מהווה נדבך נוסף בדרך להגשמת היעדים המנחים לייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת, אשר הוצבו על ידי הממשלה בינואר 2009. יעד הביניים של הממשלה הוא שעד שנת 2014, 5% מצרכי האנרגיה של מדינת ישראל ייוצרו באמצעות אנרגיה מתחדשת, ואילו עד שנת 2020 (כיעד סופי) - 10% מצרכי האנרגיה כאמור ייוצרו באמצעות אנרגיה מתחדשת. המכסה הכוללת בהסדרה זו עומדת על 800 מגה ואט, והתעריף תלוי כמות וזמן. אמנם פרסום ההסדרה היווה פריצת דרך משמעותית, אולם עדיין קיימים מספר חסמים המעכבים את מינוף ייצור החשמל מאנרגית רוח, וביניהם:
בתקופה האחרונה פועלים הגופים הרלוונטיים למציאת פתרונות והסרת החסמים הנ"ל. כך למשל, נבחן ביצועו של פרויקט לביצוע סקר רוחות ארצי אשר ימפה את משטר הרוחות במדינת ישראל. כמו כן, מקדם מנהל התכנון במשרד הפנים מהלך לגיבושה של תוכנית לקידום מדיניות טורבינות רוח ליצור חשמל, אשר תובא לדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה. לאחרונה אף הוגשה הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - הקמת טורבינות רוח בייעוד למטרות חקלאות, תעשייה ומתקנים הנדסיים), התשע"ב, אשר מטרתה לאפשר שילוב של טורבינות רוח בקרקעות בייעוד חקלאי, תעשייתי ומתקנים הנדסיים באופן שלא ימנע את המשך השימוש הקיים בקרקע ויאיץ חידושים ופיתוחים המשלבים בין הייעודים הנזכרים לעיל לבין מתקני ייצור חשמל, בכפוף לקבלת אישור להקמת הטורבינה ממשרד הבטחון והמשרד להגנת הסביבה. אלה הם בהחלט צעדים חשובים בדרך להסרת החסמים, אלא שמשבר האנרגיה העולמי והיעדים אשר נקבעו על ידי הממשלה, מחייבים את הגופים והרשויות הרלוונטיים להחיש את פעולותיהם ולפעול להסרתם של החסמים.
ניצול מקסימלי של הקרקעמבחינת הישובים החקלאיים, ייצור חשמל באמצעות אנרגית רוח הינו אפיק חדש אשר נפתח בפניהם לצורך הפקת הכנסה נוספת ומשמעותית, תוך שימוש במשאב הקרקע המצוי ברשותם. הקמת חוות רוח בשטחי הישוב, מאפשרת ניצול אופטימלי של הקרקע, שכן השימוש שנעשה בה הינו כפול - הן לצורך השימוש הייעודי של הקרקע והן שימוש לצורך הקמת הטורבינות עצמן.ההכנסה הנוצרת ליישוב, נובעת מדמי השימוש אשר ישתלמו לו על ידי היזם, כתמורה עבור השימוש שנעשה בקרקע, וזאת באופן קבוע למשך 20 שנה ואף יותר. הכנסה נוספת העשויה להשתלם לישוב תחושב כאחוזים מהכנסות הפרויקט (כבונוס מעל הכנסה מסוימת). כמו כן, קיימת אפשרות כי היישוב יצטרף כשותף בפרויקט ויהיה זכאי אף לנתח מרווחיו. רק לאחרונה נחתם הסכם בין מספר יישובים ברמת הגולן לבין יזם בתחום האנרגיה המתחדשת, להקמת חוות רוח ברמת הגולן, ומספר ישובים נוספים מצויים בהליך הצטרפות לפרויקט. פרויקטים מסוג זה זוכים להתעניינות רבה בקרב היזמים, שכן טמון בהם פוטנציאל גדול, מכמה סיבות מרכזיות: פרסום ההסדרה לטורבינות גדולות; העובדה שהטכנולוגיה של ייצור חשמל באמצעות אנרגיית רוח מיושמת בעולם מזה שנים; פוטנציאל הפקת האנרגיה בטכנולוגיה זו קיים באזורים שונים בעלי מאפיינים שונים; העלויות הכרוכות בהקמת חוות הרוח ובתחזוקתן השוטפת הינן נמוכות יחסית להכנסה הפוטנציאלית ולמערכות אחרות של אנרגיה מתחדשת. כל שנותר הוא להאיץ את המהלכים להסרת החסמים אשר נותרו בדרך להקמת הפרויקטים. הכותבת הינה שותפה וראש תחום מקרקעין במשרד שנהב, קונפורטי, שביט ושות' המלווה בין היתר יזמים וישובים בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת
לכתבה באתר ynet |