מנתוני ה-OECD עולה שישראל מובילה בשימוש באנרגיה מתכלה ומזהמת, ותושביה הם בין יצרני הפסולת הגדולים. היא גם מובילה בשימוש במים לנפש ממקורות טבעיים לצורכי ציבור

מאת צפריר רינת, 10/2/2015

ישראל דורגה במקומות האחרונים בין המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) בהיקף מיחזור פסולת וניצול אנרגיות מתחדשות. כך עולה מנתונים שפרסם הארגון לאחרונה, ובהם מדדים של כל מדינות הארגון בתחום שמירת הסביבה.

על פי הנתונים המעודכנים לשנת 2012, היקף מיחזור הפסולת בישראל הוא 18%. כל שאר הפסולת מועברת להטמנה. ישראל דורגה במקום הלפני אחרון בין מדינות ארגון OECD, לפני מקסיקו, שבה שיעור המיחזור הוא 5%. את הרשימה מובילות שוודיה ושווייץ, שאין בהן כמעט הטמנה של פסולת, והיא מנוצלת להפקת אנרגיה באמצעות שריפה או מועברת למיחזור ולייצור קומפוסט. חשוב לציין שבשנתיים האחרונות הרחיב המשרד להגנת הסביבה את פרויקט הפרדת הפסולת והעברתה למיחזור. אבל גם לפי המשרד, הפרויקט עדיין לא הביא לשינוי משמעותי בהיקף המיחזור והוא אמור להתחולל בשנים הקרובות.

ישראל אמנם ממעטת למחזר, אך תושביה הם בין יצרני הפסולת הגדולים: היא דורגה במקום השביעי בכמות השנתית של פסולת ביתית לנפש, כ-620 קילוגרם. במקום הראשון נמצאת ארצות הברית, עם 730 קילוגרם. אסטוניה היא החסכונית ביותר בהיקף הפסולת לנפש, עם 280 קילוגרם.

נתון עגום במיוחד מבחינת ישראל הוא היותה המובילה בהיקף השימוש בדלקי מחצבים, שהם מאגר בלתי מתחדש ומקור לזיהום סביבה. זאת, למרות הזמינות הרבה של אנרגיית שמש וטכנולוגיות שפותחו בתחום זה בישראל. 96.7% מאספקת האנרגיה של המדינה מתבססים על דלקים אלו (כולל גז טבעי). זאת, לעומת הממוצע של מדינות OECD שהוא 81.4%. במקום הראשון בניצול מקורות אנרגיה מתחדשים נמצאת איסלנד, המספקת רק 15% מהביקוש לאנרגיה מדלקי מחצבים.

בתחום ניצול המים מובילה ישראל במקום הראשון בהיקף השימוש במים לנפש ממקורות טבעיים, לצרכים ציבוריים כמו חקלאות והשקייה עירונית. היקף השימוש לנפש בישראל הוא 203 מטרים מעוקבים בשנה, הרבה מעל הממוצע של מדינות הארגון, שהוא 126 מטרים מעוקבים. עם זאת יש לישראל גם הישגים בתחום איכות המים והיא בין חמש המדינות המובילות בהיקף החיבור של שפכים למערכות טיהור. נתון חשוב שאינו נכלל בפרסום האחרון של OECD הוא היותה של ישראל המובילה בעולם בהיקף הניצול של שפכים מטוהרים לצורכי השקייה.

בנוגע לשמירת טבע, יש לישראל הישגים רבים בהיקף היערות הניטעים בה ובהיקף השטחים המוגנים (יערות, שמורות וגנים לאומיים) שהוא היום כחמישית משטח המדינה. אבל לחצי הפיתוח וצפיפות האוכלוסייה גובים מחיר כבד מהחי והצומח. 56% ממיני היונקים נתונים בסכנת הכחדה בישראל, והיא נמצאת במקום הראשון בין מדינות OECD בהיקף סכנת ההכחדה. צרפת ואסטוניה הן המדינות שבהן השיעור הנמוך ביותר של מיני יונקים הנתונים בסכנת הכחדה. לישראל יש גם הישגים מרשימים בהצלת מספר מינים כמו זאבים ויעלים, ובהשבת כמה מינים שנכחדו חזרה אל הטבע, ובהם ראמים ויחמורים.

כאשר בוחנים את המצב הסביבתי בישראל על רקע נתוני OECD, חשוב לזכור שהמדינה הצטרפה לארגון זה רק לפני שלוש שנים, והחלה להפעיל מדיניות סביבתית מקיפה רק בשני העשורים האחרונים. אתרי הפסולת הלא מוסדרים בישראל החלו להסגר סופית רק לפני כ-20 שנה וכמה מהם היו עדיין פעילים בשנים האחרונות. מתקני ההתפלה שהוקמו בשנים האחרונות, הקטינו את הצורך בשימוש במים ממקורות טבעיים כמו מאגרי מי תהום. לעומת זאת חלה החמרה במצב חיות הבר בישראל, בעיקר בגלל לחצי הפיתוח והבינוי ההולכים וגוברים והתרחבות משמעותית של הציד הבלתי חוקי.

ירושלים היא דוגמה מובהקת לסתירה בין ההתקדמות והסביבתית לפיגור רב  השנים. העיריה הפעילה עד לפני שנה אתר פסולת מיושן שזיהם את הסביבה. אבל לאחרונה היא הקימה תחנה למיון פסולת והעברתה למחזור שהיא מתקדמת גם בהשוואה למתקנים דומים בעולם. תאגיד המים והביוב של העיר "הגיחון" זכה לאחרונה בפרס תעשיית הקלינטק הישראלי (ענף הטכנולוגיות הנקיות) על החידושים והאמצעים שהוא מפעיל בניהול משק המים של העיר. אבל באותה עת ממשיכה העיר להזרים את השפכים בשכונות המזרחיות שלה לנחל קדרון, כי עדיין לא הוסדרה שם התשתית המתאימה לאיסוף וטיהור השפכים.