לבד על הגג: ישראל לא קולטת אנרגיה סולארית

פורסם: 30 באוק׳ 2009, 10:29 על ידי: Sustainability Org
מועד פרסום: 23/10/2009, אביב לביא
 
מספרים לנו שחסר חשמל, אבל בישראל יש המון גגות ריקים שרק בגלל כשלים ביורוקרטיים לא מתמלאים בפאנלים סולאריים.
 
גג הרפת של קיבוץ רבדים - לא רחוק מגדרה - מפיק ברק כחלחל. שורות הפאנלים הסולאריים שמעטרות אותו נוצצות בשמש. דורי דוידוביץ', מנכ"ל החברה שהתקינה את הפאנלים (" סולארית דוראל"), ומזכיר הקיבוץ גלעד מינץ, מסתכלים על השדה הסולארי בסיפוק. אחר כך עיניהם נודדות אל חלקו השני והעירום של הגג, והם נאנחים: אפשר היה להגדיל פי 20 (!) את כמות החשמל המופקת משמש ברבדים, אבל הבירוקרטיה הארורה - או בשמה הרגולטורי "תקנות" - תוקעת הכל. ולא רק ברבדים - בכל רחבי המדינה.
 
על פי התקנות, יצרן פרטי יכול להפיק עד 50 קילוואט חשמל סולארי. זו מכסה מספקת כשמדובר בגג של בית פרטי, אבל לקיבוצים - לצורך תשלום חשבון החשמל חבריהם נחשבים ללקוח אחד - יש שטחי גגות עצומים על רפתות, לולים, מפעלים ומבני ציבור, שהחוק הנוכחי מונע מהם לנצל אותם לטובת הכיס והסביבה. גלעד מינץ מספר שברבדים יש 10,000 מטר גגות מתאימים להתקנת פאנלים סולאריים. כיום הוא יכול לנצל רק 550 מתוכם. בקיבוצים אחרים המצב דומה. רשות החשמל הבטיחה לשנות את התקנות ולהסיר את החסם האסורדי. אז הבטיחה. לממשלת ישראל יותר דחוף לקדם במרץ הקמת תחנת כוח פחמית ומזהמת. הרי חסר לנו חשמל, לא?

לא העננים מפריעים
הגגות הסולאריים הם סיפור חם בקיבוצים. על פי ההערכה, כ-150 קיבוצים-מתוך כ-280 בסך הכל-נמצאים בשלב זה או אחר של כיסוי הגגות והפיכתם לנכס נדל"ני מניב. ההשקעה הראשונית מתבטאת במאות אלפי שקלים ויותר-בחלק מהקיבוצים לוקחים בבנק "משכנתה סולארית"-אבל ברגע שהפאנלים על הגג השמש מתחילה לעבוד, המונה צובר קילוואטים והקיבוץ מקבל המחאה חודשית שמנמנה מחברת החשמל. "כל קיבוץ שרואה קצת קדימה ומבין איפה העתיד הולך על זה", אומר גלעד מינץ. "לא צריך להיות אידאולוג סביבתי גדול בשביל זה, מדובר בעניין כלכלי טהור".
 
האינדיקציה הטובה ביותר לפופולריות של הפאנלים היא הגרף העולה של הגניבות. מדובר באתגר מורכב-צריך לטפס על הגג, לפרק את הפאנלים, להוריד ולברוח בשקט-אבל הגנבים מגלים תושייה. החשש מגניבות הופך את התקנת החוות הסולאריות במתחמים סגורים ושמורים ליותר אטרקטיבית. מכאן החיבה של חלק מהחברות המתקינות הפאנלים לפרויקטים משותפים עם קיבוצים.
 
בניגוד למיתוס, לאזורים דרומיים אין בהכרח יתרון בהפקת חשמל סולארי. הסיבה: לא הטמפרטורה קובעת את קצב ההפקה, אלא מספר השעות שבהן השמים נקיים מענן והקרינה קופחת ישירות על הפאנלים. לעתים זה אפילו הפוך: בטמפרטורה גבוהה מדי התפוקה של הפאנלים נפגמת.
עיון בדוח תפוקת השדות הסולאריים שהתקינה "סולארית דוראל" בשלושה אתרים-קצרין, רבדים ויטבתה-באחד הימים הראשונים באוקטובר, מעלה תוצאות מעניינות: קצרין-273 קילוואט, רבדים-248 קילוואט, ויטבתה הדרומית במקום האחרון-214 קילוואט. כך יכולה גרמניה, שמתאפיינת בימים רבים של מזג אוויר קר ובהיר, להיות שיאנית האנרגיה הסולארית של אירופה. עם זאת, בסיכום שנתי, כמות החשמל שמופקת בכל חלקי הארץ דומה למדי, עם יתרון מסוים לדרום: אחרי הכל, ברמת הגולן יש יותר ימים מעוננים.
 
אבל העננים מתגמדים לעומת המכשול האמיתי שעומד בפני החשמל הנקי-מדינת ישראל. אחד החסמים שמעכבים הקמת תחנות כוח סולאריות הוא הצורך בפרישה קרקעית רחבה, ואדמה הרי אין לנו בשפע. גגות, לעומת זאת, יש המון, והם זועקים לפאנלים. דורי דוידוביץ' חישב ומצא שרק על הגגות של מבני הציבור בישראל ממתינים לא פחות מ-300 מגהוואט-כהספקה של תחנה פחמית בינונית-בלתי מנוצלים. עזבו את המים-מחדל החשמל הירוק הוא הנושא שעליו באמת היה צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית בישראל.
 
לכתבה ב-nrg
Comments