לא למונופול מדענים בעניין הכורים הגרעיניים

נשלח 17 באפר׳ 2011, 10:47 על ידי Sustainability Org

גם המדענים חלוקים בשאלת האנרגיה הגרעינית. לכל מדען מחקר משלו. גם המדענים היפנים היו משוכנעים שהכורים בפוקושימה חסינים מכל פגע

סופ
אביב לביא | 16/4/2011 11:21
תגיות: אנרגיה גרעינית, גרינפיס

פרופ' עוזי אבן יצא משלוותו. "את לא מדענית", הטיח באישה ששיגרה לעברו קריאות ביניים מהקהל, "ואני לא מוכן להתדיין איתך". האישה , שרון דולב, פעילת "גרינפיס", לא התרגשה מרוח ההתנשאות שנשבה אליה מהבמה. החיים והפעילות בגרינפיס מרגילים אותך לספוג את כל קשת העלבונות, עניינים יותר ובעיקר פחות.

מנסים לקרר את הכור בפוקושימה
מנסים לקרר את הכור בפוקושימה צילום: אי-אף-פי

צחוק הגורל: הכנס שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת "גרעין אזרחי בישראל: פתרון או אסון? ", תוכנן הרבה לפני שקרה מה שקרה ביפן. הקריסה של הכורים בפוקושימה לא רק גרמה לכך שהם כיכבו במהלך הדיונים, אלא גם תרמה לעובדה שהכל היה הרבה יותר טעון. גרעין הוא עסק נפיץ, בליבה הלוהטת של הכור וגם בליבה הממוזגת של האקדמיה.

חלפו רק כמה דקות עד שהדברים שהוטחו בדולב על ידי אבן - ממומחי הגרעין הבולטים בישראל שגם עבד בעבר בכור בדימונה - חזרו אליו כמו בומרנג. אבן, שמצדד בהקמת כורים גרעיניים חשמליים בישראל, התייחס בין השאר לנזקים שהסב אסון צ'רנוביל. הוא הסתמך על דוח עב כרס שהוכן באו"ם שגורס כי מספר האנשים שקיפדו את חייהם כתוצאה מהתפוצצות הכור האוקראיני נע בין 40 ל-70. "אם זה הנזק שקרה באסון הגרעין הגדול אי פעם", סיכם אבן, "אז גרעין היא טכנולוגיה בטוחה מאוד להפקת אנרגיה".

אלא שאחריו עלה על הבמה פרופ' אלון טל, יו"ר התנועה הירוקה, והבהיר שהמדענים חלוקים לא רק לגבי העתיד - אלא גם לגבי העבר. מתברר שמחקר אמריקאי מקיף, שניתח את כל המחקרים שנערכו עד היום על השפעות האסון בצ'רנוביל, טען שהוא גרם ועוד יגרום למותם בייסורים של קרוב למיליון בני אדם. "עוזי אבן הוא פרופסור לכימיה", עקץ טל, "אבל כמי שעשה את הדוקטורט שלו בבריאות הציבור אני יכול לומר שהוא לא מבין כלום באפידמיולוגיה". תוצאת ביניים: 1-1.
אופטימיזם טכנולוגי

אם עולה מסקנה ודאית מיום העיון המרתק הזה, עתיר המחלוקות והמתחים, היא שהצדק המוחלט לא נמצא בשום צד. דבר אחד בטוח: אסור בשום אופן להותיר את הדיון על הגרעין בידי המדענים, ובידיהם בלבד.

לפני הכל, כאמור, גם המדענים חלוקים עד היסוד בשאלת האנרגיה הגרעינית; לכל מדען מחקר משלו, לכל שלושה מדענים יש ארבע דעות. ההיסטוריה מלאה במדענים שהתאהבו בהמצאותיהם והאמינו בעליונות הטכנולוגיה (קוראים לזה אופטימיזם טכנולוגי). גם המדענים היפנים היו משוכנעים עד לפני חודש שהכורים בפוקושימה חסינים מכל פגע.

אפשר להבין את התרעומת של אבן וחבריו:

בסוגיית הגרעין מעורבים מינונים גבוהים של חרדה ומערך שלם של דימויים שקשה לסדוק אותם. הדמוניזציה של הגרעין בקרב הציבור משפיעה גם על מקבלי ההחלטות. אבל ככה זה בדמוקרטיה: בסוף היום, גם המנהיגים אינם מדענים. ראש הממשלה הוא לא פרופסור לגרעין, ולאזרח שחרד לגורל מולדתו, ילדיו והאנושות, יש כלים לשפוט את הסיטואציה לא פחות מאשר לפוליטיקאים שנבחרו לנהל את ענייניו.

נכון, חשוב לנהל את הדיון הזה באורח כמה שיותר רציונלי, עובדתי, מעמיק. אבל לאיש אין מונופול עליו. לא לפרופסורים לכימיה, וגם לא לאלה שמתמחים באפידמיולוגיה.

לכתבה באתר nrg
Comments