ב-2007 פירסמתי בעיתון זה כמה כתבות ביקורתיות על מדיניות הסבסוד ששררה אז בארה"ב, במטרה לעודד הפקת דלק מתירס. הביקורת היתה חריפה, ושולבו בה מלים בוטות כמו "טמטום" ו"איוולת".

הטענה הבסיסית שלי היתה שהחסרונות של שימוש במזון לצורך הפקת דלק למכוניות כל כך גדולים וצורמים - במישור הכלכלי, ובעיקר במישור המוסרי - שכל היתרונות שיכולים לנבוע מכך בטלים בשישים לעומת הנזק. באחת הכתבות אף צידדתי בעמדתו של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, שמתח (כדרכו) ביקורת נזעמת, אך מוצדקת לחלוטין, על מדיניות הסבסוד שהועמקה על ידי נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש.

והנה, בשבוע שעבר התבשרנו כי הסובסידיות לגידול תירס לצורך הפקת הדלק הצמחי אתנול לא יחודשו ב-2012. ישנם כמה לקחים מהירים שניתן להפיק מהפיאסקו הזה, שעלה למשלם המסים האמריקאי עשרות מיליארדי דולרים לאורך השנים.

הלקח הראשון הוא שקבוצה אינטרסנטית צרה - הלובי החקלאי בארה"ב במקרה הזה - יכולה באמצעות שימוש בעוצמה פוליטית לגרור מדינה שלמה להוצאות ולהחלטות כלכליות שגויות לחלוטין, שיימשכו לאורך זמן רב. הלקח השני הוא שלמרות זאת, לאיוולת כלכלית יש בסופו של דבר תאריך תפוגה.

חשמל ירוק אך לא כלכלי

הנושא של שימוש המוני באתנול מתחיל כנראה לרדת מסדר היום האנרגטי של העולם, אבל הוויכוחים על העלויות והתועלות שניתן להפיק מטכנולוגיות של אנרגיה נקייה עדיין לא הסתיימו. גם במקרים האחרים קיימת התנגשות בין האמת הכלכלית לחוקי הטבע, וקיימות קבוצות גדולות בעלות אינטרסים - שמושכות כל אחת לכיוון שלה.

ככלל, דעת הקהל העולמית עדיין דורשת פתרונות לתלות בנפט. הבעיה היא שהדרישה הזאת שמקבלי ההחלטות "יעשו משהו" לא תמיד מצליחה להבחין אם הפתרונות שמוצעים הם טובים ונשענים על יסודות כלכליים.

ניקח למשל את הרעיון של שימוש באנרגיית השמש לייצור חשמל. באחרונה התפרסמו בישראל ידיעות שלפיהן חלק ניכר מהיוזמות להקמת מתקנים סולאריים קטנים על גגות של מבנים נתקעו. מכסות הייצור אינן מספיקות, תהליכי האישור מסורבלים - והסבסוד אינו מספיק. חלק מהחברות בענף אף נקלעו לקשיים כספיים.

ואולם אלה אינן בהכרח חדשות רעות, מכיוון שמלכתחילה כל התרומה של המתקנים הקטנים האלה היא אפסית. הצמצום של השימוש בדלקים מזהמים שהם יביאו אתם הוא זניח. נוסף לכך, מדובר במתקנים שללא סבסוד עמוק אינם מחזירים את ההשקעה בהם. אפילו בתקופה שבה מחירי החשמל בישראל עולים בחדות בגלל בעיות באספקת הגז הטבעי ממצרים, ייצור החשמל במתקנים הסולאריים נותר יקר בהרבה.

סבסוד חשמל סולארי הוא פריווילגיה שמתאימה לימים של שגשוג ושפע - ופחות לימים של מחסור. לכן, מדינות באירופה שהובילו את רעיון הסבסוד מסיבות אידאולוגיות יותר מאשר כלכליות מצמצמות כיום את מכסות הייצור ואת היקף הסבסוד.

הקמת חוות סולאריות גדולות היא כבר סיפור מעט אחר, מכיוון שייצור החשמל בהן יעיל יותר בגלל יתרונות לגודל - אך הן עדיין דורשות סבסוד ומחייבות שטחים פתוחים גדולים.

באחרונה התפרסמה, למשל, ידיעה שלפיה התקבל אישור להקמת תחנה תרמו-סולארית גדולה ליד צאלים. ההשקעה בחווה תגיע למאות מיליוני דולרים, היא תספק כ-120 מגה-ואט, ותדרוש שטח של כ-3,000 דונם.

הבעיה היא שכל התפוקה הזאת היא בערך 1% מהצריכה הלאומית. מכיוון שהאוכלוסייה מגדילה את צריכת החשמל שלה בקצב שנתי מהיר מ-1% בשנה, כל הפרויקט המרשים הזה עונה בקושי על כמה חודשים של גידול טבעי בצריכה - וגם אז הוא יצדיק את עצמו רק אם היזמים יקבלו סבסוד על חשבון כלל צרכני החשמל - או ישירות מהאוצר.

הפרויקט עצמו ייראה בוודאי מרשים, וניתן יהיה להפיק ממנו תמונות יפות וסרטוני תדמית מרשימים עם ארומה עתידנית, אבל תרומתו לצמצום הזיהום והתלות בדלק פחמני תהיה זניחה, והפרויקט כולו יהיה יקר מאוד להקמה.

בשלב הזה של הדיון, כל תומכי החשמל הסולארי וחסידי איכות הסביבה מתחילים מן הסתם להתרגז. הם יביטו אל מי שמציג את העובדות והנתונים האלה ויאשימו אותו בהיעדר חזון ובמוסר לקוי. אבל ההאשמות האלה אינן מרשימות את חוקי הטבע. גם אם הם יצעקו עד מחר וישתמשו בטיעונים מוסריים גבוהים, זה לא ישנה את הפער האדיר הקיים בין העלויות של מקורות האנרגיה השונים. לנפט, מה לעשות, יש תכולה אנרגטית גבוהה יותר. הנפט קל, זול להמירו לאנרגיה חשמלית וניתן לאחסן אותו בקלות יחסית.

למעשה, הדילמה שניצבת בפני האנושות אינה חשמל נקי ויקר מול חשמל מזהם זול. אם זה היה כך, הדילמה היתה הרבה יותר פשוטה. היינו מוותרים על דברים אחרים ומקבלים חשמל נקי ובריא יותר, לטובתנו ולטובת עתיד ילדינו. אלא שהפער בעלויות הוא כה גדול, שהדילמה האמיתית היא בין חשמל מזהם זול לחיים כמעט ללא חשמל. וזוהי האמת שצריכה להיאמר, גם אם היא לא נעימה לאוזן.

אין בידי האנושות תחליף אמיתי לדלק המבוסס על שרשראות פחמנים בשלושת מצבי הצבירה שלו - גז טבעי, נפט ופחם. כל התחבורה העולמית וכמעט כל ייצור החשמל מתבססים על שימוש במקורות האנרגיה האלה. השימוש במקורות אלה מזהם, אבל יש לו רק תחליף אחד, חלקי.

ברוב תחומי התחבורה - מטוסים, אוניות ורכב פרטי - אין תחליף אמיתי לנפט. באמצעים אחרים כמו רכבות ואולי בחלק מכלי הרכב ניתן להמיר את השימוש בנפט בחשמל, אבל גם את החשמל הזה צריך לייצר באופן כלשהו, ולרוב הוא מיוצר מדלקים.

בייצור חשמל יש לנו מקור אלטרנטיבי, אבל הוא מעורר חרדה עצומה. מדובר כמובן באנרגיה גרעינית, שהטענות נגד השימוש בה זכו לחיזוק משמעותי בעקבות אירועי הכור בפוקושימה בשנה שעברה.

אלא שגם כאן, הצורך הכלכלי עשוי להתברר כחזק יותר מהטיעונים האלה, שהם אולי נכונים ותקפים, אבל את רמת החיים שהאנושות שואפת לה הם אינם מספקים. לכן הרשו לי לצפות שבעוד עשר שנים צריכת חשמל ממקורות גרעיניים תגדל מהר יותר מאשר זו המבוססת על מקורות כמו שמש ורוח, למרות כל הנטייה הקיימת כיום לחשוב באופן הפוך.

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות

לכתבה בדהמרקר

יפאן הורתה להפסיק את מכירות המזון ממחוז פוקושימה

אורז המכיל חומר רדיואקטיבי נמצא ביפן ליד פוקושימה

קרינה רדיואקטיבית נמצאה במי ברז בטוקיו

גרמניה: סימנס מפסיקה להקים תחנות גרעיניות

גרמניה נוטשת את השימוש באנרגיה גרעינית

האיטלקים נגד אנרגיה גרעינית