רוצים להציל חיים? אל תתרמו כסף; תרמו חשמל

פורסם: 25 בנוב׳ 2009, 2:48 על ידי: Sustainability Org
מאת ד"ר עדי וולפסון, מועד פרסום: 17/11/2009
 
הניחו בצד את כל הטענות על שינוי האקלים ומשק האנרגיה ותחשבו על ילד או ילדה שיחלו, חס וחלילה, מהזיהום שייפלט מהתחנה הפחמית הנוספת באשקלון ויבקשו תרומה להצלת חייהם. אז במקום שתתרמו כסף בעוד כמה שנים, למה שלא תתרמו עכשיו כמה וואטים של חשמל, ותחסכו מהם את הסבל?

עזבו לרגע את נתוני פליטות גזי החממה, ההתחממות הגלובלית, שינויי האקלים והפסגה המתוקשרת בקופנהגן. השאירו בצד את סוגיות שימור האנרגיה והתחזיות על ההשקעות הירוקות. הניחו גם לחישובים של התועלת הכלכלית שתצא לישראל אם תוגדר כמדינה מפותחת או מתפתחת, ולויכוחים על העלות העקיפה של טיפול מונע בזיהום האוויר. תעצרו לרגע את כל הפוליטיקה והביורוקרטיה, הדיבורים על ועדי עובדים ותמהיל דלקים, ואל תסתבכו בסוגיות של עתיד הדורות הבאים. 

קלפו את כל הכותרות, והסיסמאות והמלים, ותחשבו לרגע על ילד אחד או ילדה, שברוך השם עוד אין להם שם ופנים, אבל הם יופיעו כנראה בעוד כמה שנים בכתבה גדולה בעיתון או בטלוויזיה, ויבקשו מכם לתרום להם כסף לניתוח שיציל את חייהם. אז, כשהדמעות יחנקו את הגרון, כל המאבקים הגלובליים, הפוליטיים והסביבתיים יקבלו משמעות אחת ברורה ומפחידה.  

אני יודע שזה ציני, פופוליסטי ואפילו מתלהם, שאפשר להתווכח שוב על העובדות ועל המספרים, על הקשר בין זיהום אוויר למחלות, ועל מקורות התחלואה האחרים. אני מכיר את כל הטענות על הצורך לספק אנרגיה למדינה תאבת חשמל, וידע לעשות חישובי רווח מול הפסד. אבל מאחורי המאבק העיקש נגד הקמת התחנה הפחמית הנוספת באשקלון עומדים בסופו של דבר פנים ושמות, ילדים, מבוגרים וקשישים, מאשקלון, מאשדוד, ומכל מקום אליו מגיעה הרוח שנושאת חלקיקים רעילים.  

אני לא משוכנע שגם כך, בתוך בליל הויכוחים המלומדים והמחלוקות, נוכל לרדת לעומקו של עניין ולקבל פרופורציה אמיתית. אני לא משוכנע שנוכל להביט מהחלון אל הילדים שמשחקים בחצר, או הזקנים על הספסל, ולשאול האם בשביל סיכוי של אחד למיליון שהמציאות תדפוק להם בדלת, היינו מסכימים שתוקם לנו תחנת כוח פחמית מעבר לחלון. הרי כולנו יודעים שיום יבוא ולילד או לילדה הזו יהיו שם ופנים ומשפחה.   

וואט ועוד וואט, עד שיהיו 1,300 מגהוואט

אז למה שלא נתחיל כבר עכשיו בקמפיין ההתרמה למען הילדים הללו? אבל במקום לאסוף שקלים, למה שלא נאסוף וואט ועוד וואט, עד שיהיו לנו 1,300 מגהוואט של חסכון, ונוכל לייתר את הקמת התחנה הפחמית החדשה, וגם להימנע מלתרום כסף כדי להציל את חייהם.  

ברור שקל יותר להוציא כסף מהכיס ולא לקחת אחריות. ברור שקל יותר לא לחשוב על הנורא מכל ולחיות בביטחון ש"לנו זה לא יקרה". אבל אולי דווקא אותו ילד או ילדה יוכלו לעשות את מה שלא עשו פה כל-כך הרבה ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת, פקידים, בוחרים בקלפיות, לוחמי סביבה ואזרחים איכפתיים. אולי דווקא הילדים האלה יצליחו לשנות את ההרגלים שלנו, ולגרום לנו לדבר על אחריות ומוסריות - ולא רק על עלות ותועלת? 

אפשר להתחיל ולתרום וואטים כבר היום, כדי שלילד או לילדה הללו לא יהיו פנים ושמות. אפשר לסגור את האור כשיוצאים מהחדר, לווסת את הטמפרטורה במזגן, להתקין מכשירי חשמל יעילים יותר, להחליף נורות לחסכוניות, להתאים את בית המגורים לסביבה בה אנו גרים ולעשות חשבון לחשמל שאנו רגילים לצרוך.  

ככה, מבלי שנשים לב אפילו, נציל את הילדים האלה וגם נחסוך בהוצאות החשמל שלנו, נפחית את תשלומי המיסים שהולכים למימון שירותי בריאות ואפילו נתרום למאבק בשינוי האקלים. כבונוס, גם ניתן לילדים שלנו דוגמה ונלמד אותם לנהוג כבני אדם, אולי אז, כשהחשבון יהיה פשוט יותר וברור, גם ממשלת ישראל תבין שכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו.

ד"ר עדי וולפסון הוא מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון


לכתבה ב-ynet

Comments