מאת איתי טרילניק, 21/2/2012

בשלוש השנים האחרונות עובר נוף הגגות בישראל מהפך. מאז שיצאה לדרך מהפכת האנרגיה הסולארית בקיץ 2008, כוסו אלפי גגות בפאנלים פוטו-וולטאיים (P.V), המייצרים חשמל מאנרגיית השמש תמורת תמריץ שמבטיחה המדינה ליצרנים פרטיים ועסקיים.

בשעה שרשות החשמל ממשיכה לאשר עוד ועוד מכסות לייצור חשמל סולארי והמהפכה הירוקה נהפכת לעסק כלכלי לכל דבר, נשאלת השאלה כיצד ניתן למקסם את ההכנסות שמניבים המתקנים הסולאריים לבעליהם. זאת, לאור העובדה שההשקעה בהתקנת מערכות .P.V על גגות נעה בין עשרות למאות אלפי שקלים למערכת, וכרוכה לעתים בליווי גוף מממן.

הפסד של עד 5.5 מיליון שקל בשנה

ואכן, הניסיון שנצבר עד כה בענף הסולארי מעלה כמה לקחים חשובים לבעלי הגגות, ובתוך כך מנפץ מוסכמות רווחות. למשל, הקורא סבור אולי שכדאי להציב מערכות סולאריות במקום שיש בו יותר שמש - בנגב ובערבה למשל - ולהימנע מאזורים קרירים וגשומים יותר כמו רמת הגולן והגליל. אם כך, מדוע מוקמות מערכות סולאריות רבות דווקא על גגות בצפון?

למעשה, תפוקת הפאנלים הסולאריים - ומכאן גם ההכנסה שהם מניבים לבעליהם - תלויה במשתנים נוספים לבד מעוצמת קרינת השמש. ניתוח נתוני התפוקה של כ-300 מערכות סולאריות שביצעה חברת סולארפאוור, מצביע על יתרון דווקא להתקנות בצפון. "אוורור וטמפרטורה משפיעים באופן דרמטי על התפוקה", מסביר אלון תמרי, מנכ"ל משותף בסולארפאוור. "המערכות בדרום אמנם נהנות מקרינה גבוהה יותר, אבל גם סובלות מטמפרטורות סביבתיות גבוהות, אשר פוגעות ביעילות המוליכים-למחצה שבפאנלים. מכיוון שההשפעה של הטמפרטורה על התפוקה גבוהה, יוצא שבצפון מייצרים לא פחות חשמל מבדרום".

לפי הנתונים של יצרני הפאנלים, עלייה של מעלת צלסיוס אחת בטמפרטורת הסביבה מורידה כ-0.5% מתפוקת הפאנל. כלומר, אם באותה שעה הטמפרטורה בצפון היא 30 מעלות ובדרום 40 מעלות, החום יוריד את תפוקת הפאנל הדרומי בכ-5%. כמו כן, הפאנל הדרומי צפוי לסבול מהאבק המדברי, שמשליך במידה רבה על כושר המרת החשמל של הפאנל.

מערכת ממוצעת בגליל העליון מפיקה בשנה 1,812 קווט"ש לקילו-ואט מותקן - כ-5% יותר ממה שרשמה המערכת בשדרות - 1,723 קווט"ש. 89 קוט"ש בשנה אולי לא נשמעים הרבה, אבל יש לזכור שמדובר בקוט"ש לכל קילו-ואט מותקן. כלומר, במערכת של 50 קילו-ואט, שנמצאת על התפר שבין מערכת קטנה לבינונית, מדובר בכ-2,650 קוט"ש בשנה. בתעריף העדכני שלו זוכים היזמים תמורת מכירת החשמל, 90 אגורות לקוט"ש, המובטח להם ל-20 שנה, מדובר בפער של 4,450 שקל בשנה, או ב-51 אלף שקל למשך חיי המתקן (בשיעור היוון שנתי של 6%).

הפערים הקטנים הופכים למשמעותיים מאוד ככל שהמתקן גדל. לו היה מדובר במתקנים סולאריים של 5 מגה-ואט מותקן, בתעריף עדכני של 1.07 שקל לקוט"ש, היינו מקבלים פער שנתי של 476 אלף שקל בין דרגות החום, או 5.5 מיליון שקל בסך הכל.

מכרז אחד - פער של 32% במחיר

על הטמפרטורה משפיע משתנה נוסף, שהוא גובה אזור ההתקנה. מערכת ממוצעת בגליל העליון מפיקה כ-6% יותר מזו המותקנת בעמק יזרעאל. דוגמה לדומיננטיות של גובה האזור ניתן לקבל במכרז שניהל באחרונה מינהל מקרקעי ישראל, לשיווק קרקעות בנגב להקמת תחנות כוח סולאריות.

חברת סופר סולאר מקבוצת גרנית הכרמל זכתה בשני מכרזים דומים להחכרת מגרש בעברונה (ליד אילת), ובמכרז נוסף במצפה רמון. הסכום שהציעה בעברונה שיקף מחיר לדונם של 178 אלף שקל, ואילו במצפה רמון, הגבוהה בכ-800 מטר מעברונה, 235 אלף שקל - 32% יותר מהמחיר בעברונה. לא ניתן לייחס כמובן את כל הפער לסוגיית הגובה, ואולם פער מהותי זה מעיד על השפעת התנאים הפיזיים על ההכנסה הצפויה מן הפרויקט.

הגובה הגיאוגרפי של המתקן אינו המשתנה המשפיע היחיד שאותו זיהתה סולארפוואר. מסתבר שמערכת סולארית המותקנת על גג איסכורית (פח) תפיק כ-3.2% יותר אנרגיה ממערכת המותקנת על גג בטון. מדוע? מסתבר שברוב המקרים, גגות הבטון תחומים בקירות נמוכים, המהווים מעין "אמבטיה" המפחיתה את תנועת האוויר מסביב לפאנלים.

גם אופן התקנת הפאנלים משפיע. פאנלים משופעים לגג מפיקים כ-6% יותר מפאנלים אופקיים. זאת, ככל הנראה, מכיוון שהפאנלים המשופעים נהנים מאוורור רב יותר. כמו כן, חברות ההתקנה נוהגות להפנות מערכות P.V דווקא לכיוון דרום - כדי למקסם את שעות החשיפה לשמש.

תמרי, כמובן, אינו מרפה את ידיהם של היזמים באזורים הפחות מוצלחים. "הצפי הוא להפקת ממוצעת של 1,600-1,700 קווט"ש לקילו-ואט מותקן בשנה. עד היום ראינו שכל המערכות המותקנות מפיקות יותר מכך. באזורים מסוימים מפיקים פחות מאחרים, אך צריך לזכור שבגרמניה, שלא זכתה ליהנות מיתרונות השמש הישראלית, מתקינים בכל שבוע מערכות סולאריות בהיקף שמתקינים בישראל במשך שנה שלמה".

 

לכתבה בדהמרקר