מחקר חדש מגלה: הכספית שמרעילה את הדגים שאנחנו אוכלים מגיעה משריפת פחם בתחנות הכוח. אז מה עדיף, פחם או גרעין?

כבר הרבה שנים הריכוזים הגבוהים של כספית שנמצאת בגופם של דגי הים גורמים דאגה גדולה. לאוכלי הדגים - שדווקא נחשבים מזון בריאות - וכמובן לרשויות הבריאות בעולם. חלקן ממליצות לאנשים במצבים רגישים - למשל נשים בהריון - להגביל את אכילת הדגים מחשש להשפעות מסוכנות של הכספית.


כספית היא מתכת שמצטברת ברקמות הגוף (לגוף אין יכולת לסלק אותה), ופוגעת בין השאר בתפקוד של מערכות העצבים והכבד. לכולם ברור שמשהו לא טוב קורה לדגים, ורק דבר אחד נותר בגדר תעלומה: מאיפה, לעזאזל, מגיעה כל הכספית הזו?

החשד נפל באופן טבעי על השפכים, בעיקר כאלה שמגיעים ממקורות תעשייתיים, ואכן במקרים מסוימים התגלו ריכוזי כספית גבוהים באזורים ימיים שהפכו לחצר האחורית של מפעלים כימיים. אלא שמחקר חדש של פרופ' מנחם לוריא מהמכון לחקר כדור הארץ באוניברסיטה העברית (בשיתוף עם דניאל אובריסט מאוניברסיטת נבאדה) מספר סיפור אחר לגמרי: הכספית שמזהמת את המים מגיעה מהאוויר. ואם לדייק: משריפת הפחם בתחנות הכוח.

במהלך שריפת הפחם לצורך הפקת חשמל נפלטות לאטמוספירה כמויות גדולות של כספית. בשלב הזה, מסביר לוריא, היא עדיין לא מסוכנת: "הכספית בצורתה האלמנטרית לא זמינה למערכות ביולוגיות. הבעיה מתחילה כשהיא הופכת לחלק מתרכובת. אז היא נהיית רעילה ביותר. מה שקורה זה שבאוויר שמעל הימים יש ריכוזים גבוהים של תרכובות ברום, שנמצאות באופן טבעי במים, וכשנוצרת ריאקציה בין הכספית לברום אנחנו מקבלים תרכובת כבדה ששוקעת במהירות לתוך המים. בשלב הבא הדגים שותים אותה".

המחקר נערך באזור ים המלח, שבו ריכוז תרכובות הברום גבוה בערך פי 200 מאשר במקווי מים אחרים, מה שהקל על עבודת החוקרים. המדידות שעשו הוכיחו שהכספית והברום מתמזגים לתרכובת מסוכנת. למרבה המזל, בים המלח אין דגים.

למרבה הדאגה, גם בים התיכון ובאוקיינוסים יש תרכובות ברום, וגם בהם הדגים שותים כספית בשפע. "הכספית מתרכזת ברקמות הגוף של הדגים", אומר לוריא, "ומשם עוברת אלינו. ככל שהדג מאריך ימים, כך גדל הסיכוי שהוא צבר יותר כספית בגוף. בגלל זה רשויות הבריאות בעולם ממליצות להגביל את האכילה של דגים שחיים יותר זמן, כמו טונה ודג החרב".
ממצאי המחקר, שנערך בתמיכת הקרן הלאומית למדע של ממשלת ארצות הברית, ושפורסם בכתב העת המדעי ‭"Nature Geoscience Journal"‬ נחתו בעיתוי מעניין היישר לתוך הוויכוח הגובר על עתידו האנרגטי של העולם. דווקא כשעל רקע דרמות הגרעין ביפן הפחם זוכה לקצת עדנה, באים לוריא ושותפו האמריקאי ומפנים זרקור להשלכות הקשות, הרעילות, שיש לשריפת פחם בכמויות גדולות לצורכי הפקת חשמל.

שאלתי את לוריא, שמתמחה בבקרה ומניעה של זיהום אוויר, איך הוא רואה את הדילמה האנרגטית החמה. בהנחה שאנרגיות מתחדשות וירוקות יספקו בטווח הנראה לעין, במקרה הטוב, נתח מוגבל מצריכת החשמל, האם כדי להימנע משריפת פחם אין מנוס אלא להמשיך לנטוע כורים גרעיניים בכל פינה של הכדור? התשובה שלו חד משמעית: "בשום אופן לא. כור גרעיני הוא בטיחותי לחלוטין כל עוד הכל עובד לפי התוכניות של המומחים. כל מומחי הגרעין שמדברים עכשיו בעדו ומסבירים כמה הוא בטוח יודעים מה קורה כשהשד כלוא בתוך הבקבוק, אבל אין להם שמץ מושג מה קורה כשהוא יוצא ממנו. קח לדוגמה את צ'רנוביל, שאחרי התאונה נסגרו בגללו שטחים בהיקף שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. זו רולטה רוסית".

אבל המשמעות היא שהאנושות תמשיך לשרוף פחם, לאכול כספית ולחמם את הפלנטה. 

"זה עדיין עדיף בהשוואה לפוטנציאל הסכנה של כורים גרעיניים. שריפה של פחם זאת בעיה שצריכה להיות מטופלת באופן גלובלי. אפשר לאסוף את הפחמן ולמנוע את פליטתו לאטמוספירה, ונגד זיהום האוויר יש כיום טכנולוגיות ומסננים מתקדמים מאוד. זה כמובן עולה הרבה כסף, והשאלה היא אם יש מוכנות להשקיע אותו".

לכתבה באתר nrg