הטרנד החדש בשוק ההון: עושים כסף מאוויר

נשלח 9 באוק׳ 2014, 12:50 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 9 באוק׳ 2014, 12:50 ]
בחצי השנה האחרונה ביצעו נתן חץ, שאול אלוביץ' וצחי סולטן עסקאות בהיקף של מאות מיליוני שקלים בפרויקטים הקשורים באנרגיית רוח. פוטנציאל הכנסות של 2.5 מיליארד שקל בשנה ואישור תוכנית מתאר ארצית לטורבינות רוח נתנו דחיפה להשקעות אלו, כשמולן שני מתנגדים עיקשים: צה"ל והירוקים
אורן פרוינד 05.10.14, 14:12 12 תגובות

מה משותף לנתן חץ, שאול אלוביץ', צחי סולטן, השותפים רוני בירם וגיל דויטש ויורשיו של שלמה שמלצר המנוח? כל חבורת בעלי ההון המכובדת הזו ביצעה בחצי שנה האחרונה עסקאות בהיקף המתקרב לחצי מיליארד שקל להשקעה באנרגיית רוח בישראל ובאירופה.

 

חברות האנרגיה המתחדשת, שעד כה התבססו בעיקר על פרויקטים של מערכות סולאריות, מעבירות את הדגש לאנרגיית הרוח כמקור צמיחה חדש. המעבר לרוח מתרחש, בין היתר, בעקבות סיום מכסות רשות החשמל לפעילות סולארית בישראל ואישור הממשלה באוגוסט האחרון לתוכנית מתאר ארצית לטורבינות רוח.

 

עד כה לא נערך סקר מקיף למדידת פוטנציאל הרוח בישראל. בתכנית המתאר לאישור תחנות הרוח, הציגה הממשלה רשימת אתרים פוטנציאליים לביצוע תחנות רוח בישראל והעריכה בצורה גסה כי הפוטנציאל יכול להגיע ל־2000 מגה וואט. בהתאם להערכה זו שוק אנרגיית הרוח בישראל מוערך בהכנסות של 2.5 מיליארד שקל בשנה.

 

הליך האישור וההקמה של תחנת רוח בישראל הוא מורכב יותר מאשר במדינות אירופה ודורש אישורים ממספר רב של גופים סטטוטורים כגון עיריות, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה. בנוסף הוא דורש לבצע סקר של שנה לגבי פעילות הציפורים באתר המיועד, בעקבות דרישות של ארגונים ירוקים. כך שכל התהליך לוקח כחמש שנים מרגע יוזמת המהלך ועד ההקמה בפועל.

 

באירופה המצב הוא שונה. הממשלות ערוכות כבר לפרויקטים מסוג זה ופרויקטים של תחנות רוח מקבלות את האישורים הנדרשים בתוך כשנה עד שנתיים, תלוי בגודל ובמורכבות של הפרויקט.

 

 

תחילתה של תנופה?

תחום אנרגיית הרוח לא חדש באירופה, אך בישראל הוא עדיין בתולי, לא בגלל היעדר פוטנציאל אלא בעיקר בגלל התנגדות מצד גורמים ביטחוניים. "אף צבא לא אוהב שמציבים לו עמודים בגובה 120 מטר בשטח ובטח שלא צה"ל", אומר אחד הפעילים בענף. גם הארגונים הירוקים מתנגדים לתופעה מחשש לפגיעה בלהקות הציפורים.

 

על רקע התנגדות זו הוקם עד כה רק אתר אחד בישראל המייצר חשמל מאנרגיית רוח בהספק של 6 מגה־ואט. האתר ממוקם ברכס תל עסנייה שברמת הגולן והוקם בשנת 1993.

 

עם פתיחת המכסות בישראל (800 מגה־ואט) ביולי 2011 ונכונותה של הממשלה לבצע תוכנית מתאר ארצית לאישורים הסטטוטוריים להקמת הפרויקטים, החלו שחקנים גדולים בשוק ההון הישראלי כמו אנלייט של שאול אלוביץ', אנרג'יקס של נתן חץ ואפקון של משפחת שמלצר, ליזום פרויקטים של אנרגיית רוח.

אופק כלכלי

 

כיום יש שלושה פרויקטים עיקריים להקמת עשרות טורבינות בצפון הארץ. הפרויקט המתקדם ביותר שכבר קיבל אישור להפקת חשמל מרשות החשמל בישראל בנובמבר 2012 הוא פרויקט רמת סירין והגלבוע. הפרויקט שכבר זכה לחבילת מימון של 685 מיליון שקל מבנק הפועלים, משותף לחברת אפקון של משפחת שמלצר וד"ר אלי בן־דב, לשעבר בכיר בחברת החשמל הנחשב לאב המייסד של תחום אנרגיית הרוח בישראל.

 

ההספק המתכונן לפרויקט הוא 21 מגה־ואט, הספק הנחשב לבינוני ביחס לפרויקטים אחרים שמתוכננים בישראל. התקדמות הפרויקט עניינה את חברת פרוקגוניה של צחי סולטן וניר פלג, העוסקת בתחום אנרגייה הסולארית. פרוקגוניה חתמה לפני שבועיים על מזכר הבנות לרכישת חלקו של בן־דב בפרויקט (49%), בתמורה לסכום של 10–20 מיליון שקל. העסקה מוטלת בספק כרגע לאור התנגדותה של השותפה אפקון.

 

 

"תחום אנרגיית הרוח בישראל מעניין אותנו מאוד מכיוון שהוא כלכלי מאוד ועדיין בחיתוליו", אומר צחי סולטן, הבעלים של פרוקוגניה וכלל חיתום, בשיחה עם "כלכליסט". "אם תסתובב באירופה, תראה את טורבינות הרוח כמו פטריות, הטכנולוגיה משתפרת, הניצולת גדלה וגם היכולת לזהות איפה יש רוח אטרקטיבית גוברת. אין שום סיבה שזה לא יתפתח גם בישראל", הוא אומר.

 

הפרויקט הגדול ביותר שמתכונן בישראל הוא פרויקט אר"ן (אנרגיית רוח נקייה) שמתוכנן להקמה ברמת הגולן באמצעות חברת אנרג'יקס מקבוצת אלוני חץ בשיתוף עם חברת "מי־גולן אנרגית רוח" של משפחת מלמד לייצור חשמל בהספק של 155 מגה־ואט. לפני שבועיים הודיעה אנרג'יקס בניהולו של אסי לוינגר כי היא צפויה להעמיד הון עצמי של 200 מיליון שקל לפרויקט מתוך סך ההשקעה בפרויקט העומד על מיליארד שקל.

 

"הרוח ברמת הגולן היא טובה ברמה בינלאומית" אומר אסי לוינגר, מנכ"ל אנרג'יקס, בשיחה עם"כלכליסט". "כבר לפני שלוש שנים ראינו בתחום אנרגיית הרוח את אחד מהתחומים המובילים לפיתוח של פרויקטים בתשתיות. בסוף היום התשואות שאנו מכוונים אליהן הן 12%–15% לפרויקט".

 

פרויקט נוסף ברמת הגולן שנמצא בתכנון הוא פרויקט עמק הבכא של חברת אנלייט בשיתוף עם חברת KV של משפחות סיטון וטאוויל ובן־דב, פרויקט שמתוכנן להפיק חשמל בהספק של 100 מגה־ואט. אנלייט היא אחד השחקנים הגדולים בתחום המקדמת שישה פרויקטים של אנרגיית רוח בישראל בהספק כולל של 442 מגה־ואט. אנלייט מעריכה כי תשקיע בפרויקטים אלו 380 מיליון שקל.

צחי סולטן
צחי סולטן צילום: אוראל כהן

 

מספר אתרים מוגבל

למרות האמונה של לוינגר בתחום, במבט לעתיד הרחוק יותר, הוא אינו צופה התפתחות מעבר לפרויקטים שמתוכננים היום. "אני לא צופה שהמכסות בתחום הרוח בישראל יגדלו. מערכת הביטחון והירוקים לא אוהבים טורבינות רוח, אף שהן הדרך הזולה ביותר לייצר חשמל ירוק בתעריפים נמוכים של 40 אגורות. אני לא רואה רוח גבית של הגורמים הרגולטוריים בהגדלת המכסות".

 

לוינגר הוא לא היחד שחושב כך. גם רוני בירם, שותפו של גיל דויטש בגרעין השליטה בחברת סאנפלאוור, שביוני האחרון רכשה חמישה רישיונות להקמת חוות רוח בפינלנד ומחזיקה בפורטפוליו שלה בשתי חוות רוח בפולין בהיקף של 10 מגה־ואט, פסימי לגבי המשך התפתחות שוק אנרגיית הרוח בישראל: "יש מקומות מעטים שאפשר לבנות פרויקטים של רוח בארץ, כמו רמת הגולן והגליל. במקומות האלו יש מתנגדים. ישראל היא מדינה של שמש ולא של רוח", אמר בירם בשיחה עם "כלכליסט".

 

בינתיים נאלצים היזמים להתמודד עם ניסיונות של רשות החשמל להורדת המחיר לקוט"ש מאנרגיית הרוח. "הגשנו התנגדות בשם הלקוחות שלנו למהלך הורדת התעריף מ־43 אגורות ל־36.7 אגורות", אומרת עו"ד אורית מרום אלבק, שותפה ומנהלת תחום קלינטק ואיכות סביבה במשרד שיבולת ושות', המלווה כמה יזמים בתחום אנרגיית הרוח.

 

 לדבריה, "התופעה של טורבינות הרוח תצא לפועל בישראל רק אם הממשלה תאפשר מחיר אטרקטיבי למשקיעים. הרוח במדינת ישראל היא לא מהטובות בעולם ועדיין נותנים תעריף נמוך יחסית. בתנאי רוח דומים לישראל התעריפים עומדים במדינות אירופה על סדרי גודל של מעל 12 יורו סנט (55 אגורות – א"פ)".

נתן חץ
נתן חץ

 



 



לכתבה בכלכליסט

Comments