טורבינות רוח המייצרות אנרגיה זולה ונקייה קוטלות מדי שנה 600 אלף ציפורים, חלקן נדירות. הממשל האמריקאי עוצם עין והולך עם הרוח. הצד האפל של האנרגיה הירוקה נחשףמאת אשר שכטר, 10/2/2014במעבר ההרים אלטמונט שבצפון קליפורניה שוכנת חוות הרוח הגדולה, וכנראה גם הוותיקה, בעולם. כ־4,900 טורבינות, שהן קצת יותר משליש הטורבינות במדינת קליפורניה. אם שם המקום נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. בדצמבר 1969 נערך לא הרחק משם פסטיבל אלטמונט, שהסתיים בטרגדיה - הופעה של "האבנים המתגלגלות" הסתיימה ברצח של אחד הצופים על ידי כנופיית "מלאכי הגיהנום" שהלהקה שכרה כמאבטחים. גם בחלוף השנים ההר ממשיך להיות אזור אסון – לציפורים, ובמיוחד לעיטם לבן הראש (המוכר יותר בשמו הלא־רשמי, American Bald Eagle). כ־10,000 ציפורים מקפחות את חייהן מדי שנה בחוות הרוח, בין להבי הטורבינות העצומים שנעים במהירות ממוצעת של 288 קמ"ש. כ־2,000 מהן הם עופות דורסים, רובם נשרים. מכיוון שבמעופם הם סורקים את הקרקע בחיפוש אחר מזון, הם לרוב מבחינים בטורבינות רק כשזה כבר מאוחר מדי. חוות הרוח נמצאת כעת במרכזו של ויכוח מתוקשר בין שתי אג׳נדות ירוקות שמצאו את עצמן משני צדי המתרס: התנועה להגנה על בעלי החיים נגד המצדדים בתעשיית האנרגיה הירוקה. הוויכוח נסוב סביב השאלה הנצחית: מה קורה כשהרצון שלנו לשמר את הסביבה מתנגש בשאיפה למצוא מקורות אנרגיה זולה; או במלים אחרות, איזה אינטרס יגבר – זה של בעלי החיים או זה של המין האנושי? ובכן, שלא במפתיע, ההכרעה ברורה. 
טורבינות רוח בניו יורק
צילום: בלומברג
בנובמבר שעבר הודיע ממשל אובמה שיעניק לחברות שמייצרות אנרגיית רוח רישיון ל־30 שנה להרוג או לפגוע במכסה מסוימת של עופות דורסים. זאת, במטרה להעניק לתעשיית אנרגיית הרוח הגנה משפטית מפני תביעות בשל מותם של עופות מוגנים. הנשיא אובמה הוא מאמין גדול באנרגיה מתחדשת בכלל, ובאנרגיית רוח בפרט. כבר בתחילת כהונתו הראשונה, הוא עודד את התעשייה הזו בתמריצים שמנים והביא לכך שתפוקת אנרגיית הרוח בארצות הברית יותר מהכפילה את עצמה. 
צילום: אי–פי
המטרה של ההנחיה החדשה היתה להעניק הכשר לעיוות חוקי שנחשף במאי האחרון על ידי סוכנות הידיעות אי־פי. תחקיר שערכה הסוכנות, שהתבסס על נתונים של Wildlife Society, הארגון לשימור חיות הבר בארצות הברית, קבע כי יותר מ־573 אלף ציפורים נהרגות מדי שנה על ידי טורבינות רוח שמוצבות ברחבי המדינה, בהן 83 אלף עופות דורסים, כמו בזים, נצים ונשרים - חלקם בסכנת הכחדה. מאחר שהציפורים האלה מוגנות על פי חוק, הריגתן מוגדרת כפשע. חברות נפט, למשל, נתבעות אם נמצא שהן גרמו נזק לעופות מוגנים, וחברות חשמל נתבעו או נקנסו בעבר אם נמצא שציפורים מוגנות התחשמלו על עמודי החשמל שלהן. BP, פסיפיקורפ ואקסון מוביל - כולן נאלצו לשלם קנסות בסך מיליוני דולרים בשנים האחרונות בעקבות נזק שגרמו לציפורים נודדות. ואולם במהלך חמש שנותיו, ממשל אובמה מעולם לא קנס או תבע חוות רוח על הנזק שגרמו לנשרים או לעופות מוגנים אחרים. ב־2009, הממשל התחיל להעניק
רישיונות לחוות רוח שהצהירו על הסכנה של פגיעה בעופות דורסים. למעשה, הממשל
העניק להן אפשרות לבקש רישיון ״להרוג ציפורים״ לחמש שנים. ואולם אף אחת
מהחברות לא ביקשה אישור - הן פשוט לא היו צריכות. ללא תמריץ בדמות עונש
פוטנציאלי, לא היתה להן שום סיבה לבקש רישיון ובכך לדווח על מותן של
הציפורים. בהסדר שנערך בנובמבר עם דיוק אנרג׳י, חברת החשמל הגדולה בארצות הברית, ששווי השוק שלה 50 מיליארד דולר – היא חויבה לשלם מיליון דולר, לאחר שהודתה כי חטיבת אנרגיית הרוח שלה היתה אחראית למותם של 14 עיטים ו־149 ציפורים אחרות בשתי חוות רוח במדינת ויומינג. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הממשל אכף את החוקים להגנת חיות הבר על תעשיית אנרגיית הרוח. כעת, הודות ללחץ שהפעילה התעשייה על ממשל אובמה, חברות כמו דיוק אנרג׳י יוכלו ליהנות מהגנה משפטית שתאפשר להן להרוג או לפצוע ציפורים נדירות. ממשל אובמה הציג את ההנחיות החדשות במאמץ לאזן בין הצורך לפתח מקורות אנרגיה חלופיים לבין המחיר הסביבתי שלהם. אלא שכעת נחשפת ארצות הברית לצד האפל של האנרגיה הירוקה. לא רק עופות דורסים מוצאים את מותם בחוות הרוח, גם עופות אחרים (ינשופים) וגם יונקים (עטלפים) - נקטלים. במסגרת ההנחיות החדשות שפירסם משרד הפנים האמריקאי, חברות אנרגיית רוח יוכלו לקבל רישיונות ל־30 שנה, שיתירו להן להרוג ציפורים, כל עוד יוכיחו מדי חמש שנים שהן מנסות למנוע זאת. אלא שהדיווח הוא על בסיס התנדבותי בלבד. אם החברות יחרגו ממכסת העופות המתים המותרת, הן יצטרכו לנקוט צעדים נוספים להגנה על חיות הבר, אך שלילת הרישיון שלהן בפועל תהיה מוצא אחרון. ארגוני ההגנה על בעלי החיים נחרדו מההחלטה של הממשל. ״במקום לאזן, משרד הפנים נתן לתעשיית הרוח צ׳ק פתוח. זאת שערורייה שהממשל מאשר את הריגתו של סמל אמריקאי, העיטם לבן הראש", אמר דיוויד יארנולד, מנכ״ל אגודת אודובון, הפועלת להגנה על הטבע בארצות הברית, בראיון לאי־פי. בעבר, אגב, ארגונים להגנה על הטבע כמו אודובון דווקא תמכו במתן רישיונות זמניים לחוות רוח - אך אז התעשייה היתה קטנה בהרבה, ובהתאם גם המחיר ששילמו העופות המוגנים. ״מתברר שלהרוג ציפורים בשם התעשייה זה לא סיפור כזה גדול כמו שפעילי איכות הסביבה תמיד טוענים - זה פשוט תלוי באיזו תעשייה מדובר״, כתב העיתונאי הקנדי קלי מקפרלנד ב״נשיונל פוסט״. 
סוגי העופות הדורסים הנפגעים ביותר בחוות אלטמונט
צילום: נובה אלארוב, גרג יום ודורי
מי שמיהרו לקפוץ על עגלת הוויכוח היו הרפובליקאים בקונגרס, רבים מהם תומכים אדוקים של תעשיית הנפט ומתנגדים לאנרגיה ירוקה. "מתן רישיונות להרג נשרים פשוט נראה לא־פטריוטי, ו־30 שנה זה פרק זמן שבמהלכו הפרויקטים האלה יוכלו להרוג הרבה עופות״, אמר הסנאטור הרפובליקאי דיוויד ויטר, הידוע גם כמבקר חריף של אנרגיית רוח. השערורייה הנוכחית מגיעה לאחר שבשנים האחרונות צצו סימני שאלה בנוגע לטביעת הרגל של תעשיית הרוח והשפעתה על חיי הבר. לפי אנליסט האנרגיה ג׳יימס קונקה ממגזין ״פורבס״, השטח שמנצלת טורבינת רוח המייצרת 1 מגה־ואט הוא כדונם. אבל שטח זה לא מחשב את הרווח בין הטורבינות, שגודלו כרדיוס של 15 טורבינות. השטח הזה יכול לשמש לחקלאות, אבל עבור ציפורים הוא קטלני. ניתן להפיק מיליארד קוט"ש חשמל בשנה בחוות רוח שגודלה 155 קמ״ר. אלא שמבחינת הציפורים, השטח שמסכן את חייהן הוא כ־1,000 קמ״ר, בגלל מערבולות הרוח שיוצרות הטורבינות. המחיר הסביבתי של טורבינות רוח צפוי לגדול יחד עם התעשייה: ב־2009 הרגה תעשיית הרוח בארצות הברית 440 אלף ציפורים וכיום ההיקף קרוב ל־600 אלף. לפי האגודה לשימור הציפורים בארצות הברית (ABC), ב־2030 ימותו 1.4 מיליון ציפורים בשנה. חוות הרוח החדשה בוויומינג, שאושרה השנה ושצפויה עם השלמתה להיות הגדולה בארצות הברית, צפויה להרוג לבדה 50 נשרים בשנה. מפעילי החווה טענו מנגד שהם משקיעים כסף רבבמאמץ להימנע מהרג ציפורים ושהערכות הממשל מופרזות. אלא שעבור ממשל אובמה, מותן של כמה אלפי או מאות אלפי ציפורים הוא מחיר זניח, ביחס לצורך האנושי באנרגיה נקייה וזולה. בשעה שתעשיית הרוח מוצאת את עצמה נלחמת בארגוני הסביבה שפעם לחמו לצדה, מתברר שאין מקור אנרגיה שאין לו מחיר סביבתי, והשאלה האמיתית היא איזה מחיר נוכל לשלם. ״כדי להכין חביתה״, אומר הפתגם, ״צריך לשבור כמה ביצים״. השאלה כמה ביצים בדיוק אנחנו מוכנים לשבור. לכתבה בדהמרקר |