Davos: Leonardo DiCaprio attacks 'corporate greed' - BBC News

תנועת ההימנעות מהשקעות בדלקים מאובנים תופסת תאוצה ורושמת הישגים הצהרתיים משמעותיים

חרם והימנעות מהשקעות, כך נראה, הן המילים החמות של הקיץ. בשבועות האחרונים, בעקבות פרשת אורנג׳ והניסיון הפלסטיני להשעות את ישראל מפיפ״א, עלתה לכותרות תנועת BDS, שקוראת לחרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות על ישראל. אולם בשאר העולם התפרסם בחודש האחרון 
קמפיין חרם אחר מטעם התנועה הקוראת לחברות, מדינות, קרנות ואוניברסיטאות להימנע מהשקעות בפחם ובדלקים מאובנים.

ביוני זכה הקמפיין לאחד מהניצחונות הגדולים בתולדותיו, לאחר שקרן ההשקעות הממשלתית של נורווגיה – באופן אירוני יצואנית הנפט השביעית בגודלה בעולם – הודיעה כי תחסל את רוב השקעותיה בתעשיית הפחם, לאחר שהפרלמנט הנורווגי אישר את המהלך. קרן ההשקעות הנורווגית – "קרן הנפט", בשמה הלא רשמי – מנהלת נכסים 
בשווי של קרוב ל־900 מיליארד דולר, שכולם מומנו מרווחיה של תעשיית הנפט המקומית, שהפכה בחמשת העשורים האחרונים את נורווגיה ממדינת דייגים וכמרים ענייה לאחת המדינות העשירות בעולם. ההשקעות שאותן תממש הקרן מסתכמות בכמעט 9 מיליארד דולר של מניות ב־122 חברות ברחבי העולם שלפחות 30% מהכנסותיהן נובעות מפחם.

עד לפני פחות משנתיים הורכבה תנועת החרם בעיקר מכמה עשרות ערים, קרנות פנסיה קטנות ובינוניות, קומץ מוסדות דתיים ואלפי סטודנטים ואקטיביסטים כמו ארגון 350.org (ממארגני התנועה), שדרשו מאוניברסיטאות ומכללות לא להשקיע בדלקים מאובנים. הם ביקשו לגרום לקרנות ומשקיעים למכור את השקעותיהם ב־200 חברות הדלקים המאובנים הגדולות בעולם, במטרה להילחם בשינוי האקלים ולהפנות יותר כספים להשקעה באנרגיות מתחדשות.

עוד לפני ההכרזה הנורווגית, שהיתה צפויה זה כשנה, זכתה התנועה לשורה של הישגים: במאי הכריזה הכנסייה האנגליקנית כי קרן ההשקעות שלה, שהיקפה 9 מיליארד ליש״ט, מכרה השקעות בסך 12 מיליון ליש״ט ותפסיק להשקיע בדלקים מאובנים מזהמים ובחברות ש־10% או יותר מהכנסותיהן נובעות מפחם. לפני כן הודיעה ענקית הביטוח הצרפתית AXA על כוונתה להוציא מהפורטפוליו שלה השקעות בפחם בהיקף של 560 מיליון דולר.

בספטמבר האחרון הודיעו יורשיו של ג׳ון ד. רוקפלר כי קרן הצדקה האחים רוקפלר, שמנהלת 860 מיליון דולר, תצטרף לתנועה. גם 
במקרה של קרן זו האירוניה בולטת: רוקפלר –האיש העשיר בהיסטוריה – צבר את הונו 
בזכות אימפריית הנפט שלו, סטנדרד אויל. הרוקפלרים הצטרפו ל־180 קרנות פילנתרופיה, ארגונים דתיים, קרנות פנסיה ורשויות מקומיות שהבטיחו למכור נכסי דלקים מאובנים בשווי של 50 מיליארד דולר ולהשקיע את הכסף במקורות אנרגיה מתחדשים.

הישגים אלה נראים משמעותיים יותר כשמביאים בחשבון את שורשיה הצנועים של תנועת ההימנעות מהשקעות, שנולדה ב־2011 בשישה קולג׳ים בארצות הברית. בדומה 
ל־BDS, גם תנועה זו הוקמה בהשראת תנועת החרם נגד משטר האפרטהייד בשנות ה־80. וכמו BDS, גם היא עושה שימוש בהפגנות מחאה, עצומות וחרמות כדי ללחוץ על אוניברסיטאות, בנקים ומוסדות אחרים להפסיק להשקיע בדלקים מאובנים. באפריל האחרון, כ־1,000 סטודנטים, בוגרים ופרופסורים בהרווארד דרשו מהאוניברסיטה למכור את השקעותיה בנפט, גז ופחם. בפברואר ארגנו פעילים סביבתיים חרם על חמשת הבנקים הגדולים בבריטניה, שמשקיעים לפי טענותיהם כ־66 מיליארד ליש״ט בדלקים מאובנים מדי שנה. גם באוקספורד ארגנו סטודנטים הפגנת מחאה שבה ״חיתנו״ בין האוניברסיטה לחברות הנפט הגדולות לפני שפירקו את הנישואים כדי לסמל את הצורך של האוניברסיטה הבריטית להתנתק ממקורות אנרגיה מזהמים. המחאה הצליחה, ובמאי הודיעה האוניברסיטה שהיא תימנע מהשקעות בפחם ונפט.

בחודש שעבר הביע מארק מודי־סטוארט, יו״ר חברת הנפט של לשעבר, תמיכה מסויגת בתנועה כשאמר שהימנעות מהשקעות בנפט היא "תגובה הגיונית" לכישלונה של תעשיית הנפט להתמודד עם שינוי האקלים. התעשייה, מצדה, משדרת בהלה גוברת מהמהירות שבה התמיכה בתנועה צוברת תאוצה: בפברואר האחרון ניסתה קבוצת לובי של תעשיית הנפט להיאבק בחרם באמצעות סרטון ויראלי בשם ״קשה להיפרד מדלקים מאובנים״, שבו נראה ילד שמתאהב בפחית נפט.

למרות הישגיה האחרונים שאלת האפקטיביות של תנועת החרם עודנה דורשת הוכחה. הקמפיין נגד פחם אמנם צובר תאוצה, אך כורות הפחם הגדולות ביותר לא נפגעו כלל. לפי דיווח בבלומברג, הקריטריונים שבהן משתמשות חלק גדול מהקרנות שהפסיקו להשקיע בפחם אינם חלים על היצרניות הגדולות, משום שחברות ענק כמו ריו טינטו ו־BHP הן כל כך גדולות, שפחם מהווה רק חלק קטן מהכנסותיהן. נורווגיה, למשל, הודיעה שתפסיק להשקיע בחברות ש־30% מהכנסותיהן מגיע מפחם. הכנסייה האנגליקנית הודיעה שתיפטר מהשקעות בחברות ש־10% מהכנסותיהן או יותר נובע ממקורות מזהמים. כך העליהום הבינלאומי על תעשיית הפחם פסח על יצרניות הפחם הגדולות, ששווי השוק שלהן הוא כמעט 300 מיליארד דולר.

קשה לומר שהחרם אפקטיבי אם גלנקור ממשיכה לייצר 150 מיליון טונות של פחם בשנה ו־BHP מייצרת 70 מיליון טונות, ואף אחד לא ממהר למכור את מניותיהן. למעשה גלנקור כל כך בטוחה בביקוש לפחם, שהיא צופה שמחירו ימשיך לעלות בשנים הקרובות. לכן ההצלחה של תנועת החרם עודנה בעיקר סימבולית – בדומה ל־BDS. כל זה יכול להשתנות בשנים הקרובות. אם תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, ייתכן שהיא תצליח להפיל גם את החברות הגדולות. הגמילה מדלקים מאובנים אולי תהיה קשה, כפי שצופה סרטון התעמולה של חברות הנפט, אך לא בלתי אפשרית.

הסרטון שהופץ בפייסבוק לפני כשבועיים, בו מתועדים אנשים ברחבי העולם המסייעים לברווזים במצבים מסוכנים, מוכיח שבני אדם יכולים גם אחרת

By Ari Phillips Posted on November 13, 2014

More than 400 protesters stuck their heads in the sand on Sydney’s Bondi Beach on Thursday in a stunt meant to mock the Australian government’s reluctance to put climate change on the agenda of this weekend’s G20 summit.

CREDIT: Courtesy of 350.org Australia

The G20 is gathering in Brisbane, Australia this weekend and the perfect storm to push climate change onto the agenda may be forming. Australian Prime Minister Tony Abbott has fought hard to keep climate and clean energy off the meeting’s itinerary, similar to the way his government has sharply curtailed domestic efforts on both fronts. Even this week, facing renewed pressure in light of the groundbreaking U.S.-China deal to limit greenhouse gas emissions, Abbott remained staunchly in the corner of Australia’s fossil fuel interests.

Meanwhile, Queensland, where the G20 summit is being held, is enveloped in a brutal heatwave. Areas around Brisbane will experience an “extreme heatwave” during the main meeting days of Saturday and Sunday, according to the Bureau of Meteorology.

When questioned about the impact of the U.S-China agreement on the G20, Abbott said he is not focusing on “what might happen in 16 years’ time” — a reference to China and other countries’ 2030 GHG and clean energy targets — but “what we’re doing now” which, following his logic, requires the G20 to focus on jobs and economic growth.

In case there was any ambiguity regarding what Abbott meant with these comments, last month he said that “coal is good for humanity” and that “coal is an essential part of our economic future.”

Abbott is blowing against the wind, so to speak, as the deal between the U.S. and China, in which the U.S. aims to cut emissions by 26 to 28 percent below 2005 levels by 2025 and China to peak emissions by 2030, has galvanized global momentum going into two major U.N. climate summits at the end of this year and next.

Just a few years ago, Australia was a leader in the international effort to confront climate change and was one of the first countries to implement a cap-and-trade program to curb carbon emissions. However, the Liberal Party coalition, led by conservatives, has since repealed the program and is now committed to a Direct Action policy that mandates a five percent cut in emissions by 2020 compared to 2000 levels. There is skepticism that Australia will even meet this minimal target, and going forward stricter cuts under the Direct Action policy become even more daunting.

Not only is the Direct Action plan unlikely to achieve its modest goal, but it’s also a very costly way of trying to cut emissions, especially when coupled with the government’s effort to reduce renewable energy targets, which has stifled investment in the industry.

The Australia-based Climate Institute calculated that using Direct Action to achieve a greenhouse gas reduction target for 2025 equivalent to the new U.S. promise could cost as much as $30 billion a year by 2025. The program relies on an Emission Reduction Fund (ERF) that is distributed to polluters to incentivize them to pollute less.

“Yesterday’s historic U.S.-China emissions reduction agreement is reshaping international and economic alignments,” said John Connor, CEO of The Climate Institute, in a statement. “The announcement spotlights the ludicrous inadequacy of the Emissions Reduction Fund as a primary pollution policy. We should return to a framework where the polluters pay, rather than the taxpayers, for emissions reduction.”

The G20 meeting brings together the world’s largest economies and the biggest greenhouse gas emitters. These countries account for 85 percent of global GDP and over 75 percent of global trade. The bloc is led by the U.S. and China, the two largest global economies.

“This announcement means that laggard states like Australia can no longer hide behind the fiction that major developing economies like China are unprepared to make serious efforts to cut their emissions,” wrote Peter Christoff, an associate professor at the University of Melbourne who focuses on climate politics and policy.

Christoff called the U.S.-China deal a “game-changer” but cautions that their commitment alone won’t be enough to reverse the emissions trend before 2030 — a point at which it will be “impossible to hold global warming below the world’s agreed limit of 2C above pre-industrial levels.”

Australia’s environment minister, Greg Hunt, said that Australia would announce its post-2020 GHG target in the first half of 2015, the deadline for countries to announce goals in the lead up to the U.N. climate summit in Paris at the end of the year. In the meantime, Abbott remains focused on not focusing on climate change.

“This is a major economic conference, it is the world’s premier economic conference,” he said this week, rebuffing calls for climate to be made more significant in no small part for its relevance to and impact on economic issues.

Joe Hockey, Australia’s treasurer, welcomed the U.S.-China pact, saying climate change would be part of the agenda, but that the “whole agenda is focused on growth and jobs.”

With Australia experiencing its hottest year on record in 2013, some 400 Australians took their frustration with the government to the beach this week, staging a demonstration in which they buried their heads in the sand.

“You have your head in the sand on climate change,” said the organizers of the demonstration from 350.org Australia, addressing Abbott.

By Jenni Ryall, Australia, September 23, 2014

SYDNEY — This is one way to make an arse out of the government.

This image taken by Cranky Curlew Productions at a beach in Queensland gives a powerful bums-up salute to the Australian government over its climate change stance.

The message from participants was clear: Prime Minister Tony Abbott, you've got your head in the sand.

George Hirst from Cranky Curlew told Mashable is the even hoped to highlight the way our leaders are ignoring a planetary emergency.

"People around the world are realising this more and more every day and yet Australia, in particular, is going totally backwards on this. It's just plain embarrassing and it makes us angry that our government has become so controlled by big coal and carbon polluting businesses," Hirst said. "We want to show them what we think of this stupidity so it's fitting that we 'salute' them with our butts in the air and our heads in the sand."

A photograph from the event on a Townsville beach.

The event organised by the North Queensland Conservation Council created the #HeadsinSandSalute photograph to pay tribute to the lack of action on climate change by the Australian government. At least 80 people were involved in the different approach on Townsville’s main beach The Strand on Sunday.

"Together we must and we will win this fight to protect our planet, overcome the arrogance and ignorance of our leaders, and leave for our children a world as beautiful as the one that we have been honoured to enjoy," the conservation council wrote on its website.

Related articles:

Australian prime minister denies 25 years of research linking climate change to bushfires

תושבים הצליחו למנוע תוכנית בנייה שהיתה פוגעת באחד העצים המרשימים בעיר. אפילו פקיד היערות הארצי הצטרף למאבק: "הוא עולה על כל עץ אחר"

עץ הפיקוס עתיר הממדים בצפון הישן של תל אביב מסוכך כבר עשרות שנים על הגן הציבורי וינר, ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף באזור. לכן, כששמעו תושבים בעיר כי הוא נמצא בסכנה מיהרו לצאת למאבק נגד תוכנית העירייה לבצע עבודות תשתית ברחוב מנדלשטם.

ברגע האחרון, הצליחו התושבים למנוע פגיעה בפיקוס ובקבוצת עצים נוספת בגן וינר, שהעירייה התכוונה לכרות במסגרת תוכנית להריסת מבנה נטוש ובניית גן ילדים וטיפת חלב במתחם הצמוד לגן ברחוב דיזנגוף.

כדי להוציא את תוכנית הבנייה לפועל, החליטה העירייה להעביר אל הגן הציבורי תחנת שנאים הצמודה היום למבנה הנטוש, בנימוק שהיא מעוניינת להרחיק אותה מגן הילדים העתידי. את השנאים תכננה העירייה להטמין בחדר תת-קרקעי, תחת הגן, ולצורך כך לכרות קבוצה של 14 עצים המצויים שם היום.

כדי להעביר את השנאים, התכוונה העירייה לחפור בגן וינר ולהטמין בו את קווי חשמל שיגיעו מרחוב דיזנגוף, וכן תכננה לחדש גם את קו הביוב המשרת את הבתים בסביבה ולהסיט את התוואי שלו. העירייה טענה כי תוכנית הבנייה לא תפגע בעץ הפיקוס העתיק הצמוד לגינה ופקיד היערות העירוני אישר את התוכנית לפני כחודש וחצי. למרות זאת, הגישה קבוצת תושבים ערר לפקיד היערות הארצי, והוא מנע את ביצוע התוכנית.

עץ הפיקוס בגינת וינר, השבוע. צילום: תומר אפלבאום

"הכל נודע לנו במקרה", מספרים רתם ושי רשף, המתגוררים סמוך לגינה. זאת גינה של פעם, גינה מאוד מיוחדת, והם רוצים להפוך אותה לגינת פלסטיק", אומרת רתם. בני הזוג החתימו 600 תושבים על עצומה ופנו לפקיד היערות הארצי. לצד זה, גם יצרו קשר עם חיים וינר, המתגורר היום בארה"ב. וינר תרם סכום גדול להקמת הגינה, הקרויה על שם רעייתו ג'נה. "הוא היה בהלם מוחלט", מספר שי.

פקיד היערות הארצי, חגי שניר, קיבל את עמדת התושבים. "גן וינר הוא שטח ציבורי קטן ויפה שתכנונו אושר עוד בתחילת שנות ה-30 לפי 'תכנית גדס' לתל אביב", כתב בהחלטתו לפני כעשרה ימים.

"העץ החשוב ביותר בסביבה", הדגיש פקיד היערות הארצי, "שמצל בבדיו ובצמרתו על חלק ניכר מגן וינר, על גג הבית של מבנה טיפת החלב ועל הבית המשותף שברחוב מנדלשטם 11, הוא עץ פיקוס השדרות שנחשב לגדול ביותר הידוע בת"א. קוטר גזעו בגובה 130 סנטימטרים הוא 2.2 מטרים, גובהו כ-13 מטרים ושטח היטל צמרתו הינו ברדיוס של כ-50 מטר ועולה על כל עץ אחר המוכר בעיר". הוא ציין כי ככל הידוע העץ בן יותר מ-80 שנה והוא גדל לצד באר ישנה ששירתה את הפרדסים שהיו בסביבה.

מתוכנית העירייה עלה כי המבנה החדש, בן שלוש קומות, יהיה במרחק של יותר מ-10 מטרים מגזע העץ הענק. אולם, בסיור בשטח התברר לפקיד היערות כי המרחק קטן משמעותית - 5 מטרים, ומעמיד בסכנה את העץ. "בנוסף, בקומה העליונה יש עמודים הבולטים לכיוון העץ באופן שיחייב גיזום והקטנה משמעותית של העץ", כתב. "עץ פיקוס השדרות הענק", נימק פקיד היערות את החלטתו, "ייפגע קשות בנופו ובשורשיו מביצוע הפיתוח המתוכנן ויש חשש כבד ליכולת שימורו בצורתו הנוכחית".

חברת מועצת העיר תל אביב, עו"ד גבי לסקי, שליוותה את מאבק התושבים ומגבשת נוהל חדש העוסק בשמירה על עצים, אמרה כי "על העירייה לדאוג תמיד לשתף תושבים בתהליך קבלת ההחלטות", והוסיפה כי "לצד ערך הפיתוח, יש לדאוג תמיד לערך של שמירת הטבע העירוני".

מעיריית ת"א נמסר בתגובה כי "עץ הפיקוס מיועד לשימור ויישאר במקומו, ושורשיו לא יפגעו בעת ביצוע הפרויקט". עוד נמסר כי "הפרויקט הוצג לתושבים בצורה מפורטת במסגרת מפגש שהתקיים בעירייה ב-28.9.14, ולבקשתם סוכם שיתקיים מפגש המשך מול צוות תושבים מצומצם. מפגש זה יתקיים ביום שלישי הקרוב. בימים אלה אנו נמצאים בדיון מקצועי מול פקיד היערות בנוגע לשאר העצים במקום".