בעברית ובערבית: ג'מילה הרדל-ואכים למען הסביבה

פורסם: 31 באוג׳ 2010, 8:18 על ידי: Sustainability Org

היא מנהלת שותפה בעמותה ירוקה המשותפת ליהודים ולערבים. נאבקת בזיהום אוויר ופועלת להכשרת נשים למנהיגות סביבתית

ערן דקל | 31/8/2010 14:37

"אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחזור לגור במערות או לחיות אורח חיים מתנזר", אומרת ג'מילה הרדל-וּאכּים. "מאוד חשוב שנפיק הנאה מהחיים שלנו ומהמודרניזציה. אבל לא פחות חשוב לזכור שעלינו לדאוג שגם הילדים שלנו יוכלו ליהנות מהעולם". הרדל-ואכים (33) נשואה ואמא לילד מהכפר ראמה שבגליל, מנהלת שותפה בעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל". היא עורכת דין משנת 2001, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
הצילום באדיבות עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל
הרדל-ואכים. ''לצערי, רשויות המדינה מזניחות את הישובים הערביים'' הצילום באדיבות עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל

הפעילות שלה בתחום הסביבה החלה ב-2006 כשהצטרפה לעמותת אזרחים למען הסביבה בגליל כיועצת משפטית. "עד אז הייתי 'ירוקה פסיבית'", היא מספרת. "למעשה, גיליתי את הרב-תחומיות של נושאי הסביבה והחברה רק אחרי שממש התחלתי לעבוד בעמותה". לא עבר זמן רב, ובסוף 2007 היא התחילה לנהל את העמותה יחד עם המנהלת השותפה שלה, ליאורה אמיתי.

אזרחים למען הסביבה בגליל היא עמותה סביבתית מיוחדת במינה. מדובר בארגון יהודי-ערבי סביבתי-חברתי ללא כוונת רווח, שעוסק בעיקר בעשייה משותפת של יהודים וערבים ונוגע באספקטים של צדק סביבתי-חברתי. הפעילות של הרדל-ואכים בעמותה נוגעת לכל תחומי העשייה של העמותה:

חשיפת מחדלים סביבתיים שונים; איתור מפגעים ובעיות שונות ברשויות המקומיות וניהול קשר ישיר עמן ועם המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים לשם מציאת פתרונות; קיום פעילויות חברתיות; הכנת דוחות ופרסומם; שותפות בארגונים ארציים וקידום מודעות סביבתית על ידי הפצת מידע לציבור. "בעברית ובערבית, כמובן" – היא מדגישה.

כמנהלת שותפה וכיועצת משפטית של העמותה היא מטפלת גם בנושאים כמו ניהול צוות (עובדים ומתנדבים), ניהול תקציב, ניהול וביצוע פרויקטים, גיוס כספים, ייעוץ משפטי שוטף, ליווי יוזמות חקיקה של העמותה וקידומן (כמו חוק המידע הסביבתי וחוק המזהם משלם) והליכים משפטיים שהעמותה מנהלת.

הבעיות הסביבתיות נוצרו על ידי שני הצדדים

במסגרת עבודתה של הרדל-ואכים, העמותה סייעה ללא מעט קבוצות מתארגנות ועודדה מנהיגות סביבתית בקהילות. היא עזרה להורים מירכא שנאבקו באתר פסולת פיראטי שהיה נשרף באופן קבוע ליד בית ספר; לתושבי לוטם ועראבה במאבק נגד תחנת מעבר שהייתה נשרפת אף היא וגורמת לזיהום האזור; לתושבי פקיעין שהתארגנו נגד מפעל "טבע-פוסט" שגרם למפגעי ריח חזקים; ולתושבי הקיבוצים עין המפרץ וכפר מסריק שנאבקים נגד התעשייה המזהמת באזור שלהם. חלק מההתארגנות הזאת, שהתחילה סביב נושא מסוים, הפכה מאוחר יותר לקבוצת פעולה קבועה בנושאי סביבה וחברה באותם ישובים, והעמותה מלווה אותם ועוזרת להם ככל יכולתה. השנה גם מתכננים להתחיל בתוכנית חדשה הנקראת "מנהיגוֹת". מטרתה להכשיר נשים צעירות למנהיגות סביבתית וחברתית בתוך הקהילות שלהן.

האירוע האחרון שבו הרדל-ואכים השתתפה היה יום עיון לעובדי הרשויות המקומיות שמטרתו לעזור בהיערכות ליישום התקנות החדשות שמטילות על הרשויות את החובה לפרסם מידע סביבתי שיש ברשותן באתרי האינטרנט שלהן. "זה היה מאוד מרגש לראות", היא נזכרת, "איך התהליך שהעמותה יזמה בשנת 2002 והייתה שותפה לו לכל אורכו מגיע לשלב מעשי וכל רשויות הציבור ומשרדי הממשלה נערכים כדי ליישם את התקנות ולהנגיש מידע סביבתי לציבור".

מה את הכי רוצה לעשות ולא מצליחה?
"להגביר מודעות לפעולה – ברשויות ובציבור – לשיפור המצב הסביבתי בישובים הערביים. הקושי כרוך בשינוי סדרי העדיפויות; הן של השלטון המקומי והן של הממשלה. וכמובן גם של הציבור. לצערי, רשויות המדינה מזניחות את הישובים הערביים, ובהעדר מודעות מספקת של התושבים וניהול נכון מצד הרשויות המקומיות – התוצאה בחלק מהמקומות אינה שונה בהרבה ממציאות של עולם שלישי. אנחנו בעמותה מאמינים שהבעיות הסביבתיות נוצרו על ידי שני הצדדים, יהודים וערבים, ושניהם נפגעים מהן – ולכן חייבים לעבוד ביחד. תוך כדי פעילות משותפת נוצרים הרבה חיבורים, חלק מהמחסומים נופל והרבה דעות קדומות משתנות".

הרדל-ואכים מספרת על עזרתה של העמותה לתושבי כפר כנא והישוב הקהילתי-הדתי הושעיה במאבקם נגד הקמת מפעל IMC באזור התעשייה ציפורית. "יהודים דתיים מהושעיה ומוסלמים מכפר כנא פעלו זה לצד זה ונוצר ביניהם קשר חזק", היא אומרת בגאווה. ליום ניקיון שהעמותה ארגנה בנחל פקיעין הגיעו תלמידים יהודים מאזור המרכז וניקו יחד עם תלמידים ערבים מפקיעין. "גם בטיולים יש קהל משותף. במאבק להצלת נחל שגור ואזור בקעת בית הכרם יהודים וערבים פעילים בצמוד יום יום".

הרדל-ואכים מקפידה לקנות כמה שפחות ולצרוך כמה שפחות בכל דבר: באנרגיה ובחשמל, במים ובמוצרים. והיכן שזה אפשרי, היא משתדלת גם לנסוע בתחבורה ציבורית. "הייתי רוצה לקום יום אחד ולגלות שהמדינה הפסיקה לבזבז משאבים (למשל כמויות המים האדירות שמתבזבזות או מזוהמות), שיש תחבורה ציבורית נגישה גם באזורים הכפריים, שאין ריח של עשן של פסולת שרופה באתרי פסולת פיראטיים או בפח של השכנים, שלא זורם ביוב ברחובות הכפר שלי ושניתן לשחות בים ללא ביוב".


רוצים להתנדב לעמותת אזרחים למען הסביבה בגליל? היכנסו לאתר.

לכתבה באתר nrg

Comments