הסיפור הזה ייכנס לדברי הימים של המאבק הסביבתי בישראל. תושבי היישוב הערבי כפר כנא ותושבי היישוב הציוני-דתי הושעיה התאגדו כדי למנוע ממפעל מזהם להתיישב באזור התעשייה הירוק שלהם. רוחות מלחמה אקולוגיות. במסגרת יום כדוה"א הם זכו בפרס ה"גלובוס הירוק"היום מציינים בארץ ובעולם את "יום כדור הארץ", החג הסביבתי הגלובלי שכולו קודש לירוק. ברחבי העולם מתקיימים עשרות אלפי אירועים שבהם צפויים להשתתף למעלה ממיליארד איש - רובם, כנראה, מהמדינות השבעות. גם בישראל יתקיימו עשרות אירועים, ובמרכזם טקס הענקת "הגלובוס הירוק" למצוינות סביבתית על ידי "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה.אחד משבעת הזוכים בפרס "הגלובוס הירוק", שנחשב לאוסקר האקולוגי של ישראל, הוא "הוועד הציבורי להגנת הסביבה כפר כנא, משהד ומצפה הושעיה לשיתוף פעולה אזורי למען בריאות הציבור". שם ארוך ומסורבל שמאחוריו מאבק חסר פשרות, פרי של חיבור נדיר בין אנשים פשוטים משני קצוות קיצוניים של החברה הישראלית. 
עוואדה ולביא. ''על הדרך קיבלנו עוד מתנה גדולה, ידידות אמת עם השכנים'' צילום: אלכס רוזקובסקי בצד האחד, תושבי כפר כנא. בצד השני, אנשי היישוב הציוני-דתי הושעיה. באמצע: מאבק עיקש נגד הקמת מפעל מתכות באזור התעשייה "ציפורית" הסמוך לכפר כנא בסיוע לוחמים ותיקים. הראשון שבהם, "אדם, טבע ודין", ניהל את המאבק המשפטי, ו"אזרחים למען סביבה בגליל" עזר ביצירת הקשרים. התוצאה: פסק דין תקדימי בתולדות המשפט הסביבתי בישראל. אחים לנשק
הגרעין הראשון של מצפה הושעיה עלה לקרקע ב-1983. משפחות של בוגרי בני עקיבא מכל חלקי הארץ באו להגשים את חלום ההתיישבות הציוני בגליל. היישוב, שנקרא על שם רבי הושעיה, אמורא שישב בציפורי הסמוכה, התחיל במקווה, בית כנסת, בית מדרש תורני וסניף של בני עקיבא. אסור? מותר?
תחילתו של המאבק ב-2005, אז ביקשו בעלי מפעל אי-אם-סי שמייצר חלקי אלומיניום לרכב באזור חיפה, להעתיק את מיקומם לאזור התעשייה "ציפורית", הסמוך לכפר כנא והושעיה. עם הקמתו הוגדר "ציפורית" כאזור תעשייה ירוק שאוסר בפירוש על כניסתם של מפעלי מתכת, שפולטים במהלך תהליך הייצור שלהם חומרים המסכנים את בריאות הציבור בסביבתם. למורת רוחם של פעילים סביבתיים מקומיים דרשה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה של עיריית נצרת עילית-שאזור התעשייה שייך לתחום השיפוט שלה-לאשר הקלה למפעל ולאשר את הקמתו. בזמן פציעות
אחרי ניסיונות רבים של פריצה לתוך היעד המבוצר ומסכת ארוכה של דיונים בוועדות התכנון השונות, במאי 2009 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את התוכנית. למורת רוחם של התושבים שנאבקו על הגנת סביבת חייהם, נכחו בדיונים גם נציגים בכירים של המשרד להגנת הסביבה שהציגו תוצאות של סקרים ובדיקות שנערכו למפעל, ולפיהן פעילותו לא צפויה להשפיע לרעה על איכות האוויר או הסביבה למעלה מהתקן המותר. חודש אחר כך קיבל המפעל רישיון עסק, והתחיל לפעול ללא ידיעת המתנגדים.
אחרי שכבר נקבעו העובדות בשטח, וכנגד כל הסיכויים, הגיש ועד הפעולה הדו-לאומי עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בבקשה שיורה על ביטול אישור התוכנית הנקודתית שמאפשרת את הקמת המפעל - בטענה שהושגה שלא כדין. רק במהלך המשפט מתברר לעותרים שהמפעל כבר החל לפעול. בנובמבר 2009 קיבל השופט אברהם החלטה אמיצה. הוא מכריע שאישור התוכנית מבוטל, ועל המפעל להתפנות מהשטח שמוגדר כאזור לתעשיות ירוקות, תוך חצי שנה. השופט הביע בפסק הדין את תמיהתו באשר לאישור התוכנית: "מעשה זה איננו מעשה סביר של ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה בהתקינה תוכנית מתאר. על הוועדה המחוזית, כמתקינה תוכניות מתאר, חלה חובה לנהוג בסבירות. בעיניי אין זה סביר כי הוועדה תתיר בתוכנית מתאר שימוש, שבתוך אותה תוכנית עצמה נקבע כי הוא אסור. הדבר יוצר מצב בלתי אפשרי שהשימוש המסוים, התכת מתכות, הוא גם אסור וגם מותר". גם ב"אדם טבע ודין", למוד המאבקים המשפטיים, התקשו לקלוט את גודל ההכרעה התקדימית. הפעילים הסביבתיים המקומיים זוקפים את הניצחון לשני הארגונים שתמכו בהם גם ברגעים הקשים ביותר. כשקיבלו את הטלפון שבישר להם ש"חיים וסביבה" יעניק להם השנה את פרס "הגלובוס הירוק", הם התקשו להאמין. "זה היה מדהים. מאוד מרגש ומשמח", אומר עוואדה. "זה דוחף אותך לעשות ולהוביל עוד שינויים, גם אם הם נראים בלתי אפשריים, של המציאות שאתה לא מוכן לקבל אותה. על הדרך קיבלנו עוד מתנה גדולה, ידידות אמת עם השכנים, שעד לאותה הכרזת מלחמה משותפת לא חלמנו להכיר". |
Sustainability.org.il > פעילות להגנת הסביבה >