הטבלה לא משקרת: מי הח"כים המובילים בפעילות סביבתית? ומי בתחתית?

תוצאות הדוח השנתי של "אדם, טבע ודין", שמדרג את חברי הכנסת בהתאם לפעילותם הסביבתית, צפויות כמו הליגה הישראלית בכדורסל: במקום הראשון תמיד תמצאו את דב חנין. בהתחשב בעובדה שמכבי תל אביב דווקא איבדה את האליפות רק לפני חודשיים, השליטה של חנין בצמרת הטבלה הזו היא עניין הרבה יותר ודאי.

עצם פרסומו של הדוח הוא אקט ציבורי חשוב. רוב פועלם של הח"כים מתרחש רחוק מתשומת הלב התקשורתית. הם לא זוכים בתגמול הולם על מאבק למען האינטרס הציבורי ולא לגינוי המתחייב ממעילה באמון הבוחרים. המעקב הצמוד של אדם טבע ודין מאפשר לנו לדעת מי באמת עושה מה בכנסת, לפחות בנושא הסביבתי.

גם העובדה שניצן הורוביץ כבש מקום בצמרת לצד חנין לא מפתיעה; שלושת החברים האחרים בחמישייה הפותחת פחות צפויים: יוחנן פלסנר מקדימה, אורי מקלב מיהדות התורה (שכמו חברו משה גפני מוכיח שסביבה וחרדים בהחלט יכולים ללכת יחד) וגדעון עזרא, שהגיש במושב המסתיים לא פחות מ-18 שאילתות ירוקות. כשר, הואשם עזרא בפסיביות; דווקא מספסלי האופוזיציה הוא מגלה פעלתנות יחסית.

סך הפעילות הפרלמנטרית בתחומים הירוקים לא מאוד מרשימה: רק שבעה אחוזים מכלל הצעות החוק עוסקים בנושאי סביבה, ארבעה אחוזים מההצעות לסדר ותשעה אחוזים מהשאילתות. מדובר במספרים דומים למדי לאלה שתועדו בכנסת ה-17. ההתעניינות בנושאי סביבה היא עדיין נחלתה של סיירת מצומצמת, שאיבדה בקדנציה הנוכחית שניים מהבולטים באנשיה - אופיר פינס ומיכאל מלכיאור.

את הציון לגנאי בחרו אנשי אט"ד להעניק לכרמל שאמה, יו"ר ועדת הכלכלה, שמקדם בנחישות את רפורמת התכנון והבנייה של הממשלה. לרשימת עויני הסביבה הייתי מוסיף את הח"כים, ובעיקר הח"כיות, בראשות רונית תירוש, שפעלו במרץ פופוליסטי לביטולו של היטל הבצורת ותרמו לכך שצריכת המים הביתית חזרה לנסוק בחודשים האחרונים.

ברשימת הפרלמנטרים שמסיימים את המושב עם פעילות אפסית בתחום הסביבתי אפשר למצוא כמה שמות שבילו תקופות ליד שולחן הממשלה ושואפים לשוב לשם, בראשם ציפי לבני (לזכותה יצויין שהובילה את קדימה להתנגדות לרפורמת התכנון והבנייה), שאול מופז, עמיר פרץ ואבי דיכטר. לרשימה הלא מכובדת הזו אפשר להוסיף גם את צחי הנגבי, שכנראה מיצה את העניין שלו בנושאי סביבה עם עשרות המינויים הפוליטיים שהרעיף על המשרד בעת שכיהן כשר.