משפחה ירוקה שכזאת

נשלח 26 בינו׳ 2011, 4:48 על ידי Sustainability Org

מעשה בשתי אחיות, איימי הדריכה בחברה להגנת הטבע ומירנדה למדה ארכיאולוגיה. הגורל הפגיש את שתיהן עם בני זוג ירוקים

שחר פלד | 25/1/2011 14:00
תגיות: חיים בירוק

שתי אחיות ושני בני זוגן החליטו להפוך את איכות הסביבה לחלק בלתי נפרד מחייהם. האהבה המשותפת של שני הזוגות לטבע ולסביבה לימדה אותם להשתמש במשאבים שמספקת הסביבה האורבנית לטובת חיים ירוקים יותר, והובילה אותם לקריירות ירוקות ולנשום ירוק איפה שרק אפשר.
יותם ואיימי אביזוהר – החצימחוניים מתל אביב

יותם אביזוהר(35) הוא מנהל עמותת ישראל בשביל אופניים. יותם למד אדריכלות ונכנס לתחום הסביבתי כשיום אחד הגיע לדוכן של העמותה (לשעבר תל אביב בשביל אופניים), חתם על עצומה והחל להתנדב כסטודנט שמלווה את תכנון עיריית תל אביב ונותן את התובנות התכנוניות "מגובה הכידון". בהדרגה עבר לנהל את העמותה, וכשנכנס לתפקיד העביר את העשייה כולה לליגה

הארצית.

"תמיד הייתי רוכב אופניים אבל לקח לי זמן להבין שזה יכול להיות כלי תחבורה. הייתי בדרך כלל מטייל בסוף שבוע עם האופניים ובמהלך השבוע נוסע ברכב. יום אחד נתקעתי בפקק אחד יותר מדי, ועובד זר רכוב על אופניים עקף אותי בעליזות, כשאני תקוע בעצבים באוטו שלי. שאלתי את עצמי למה לא להתחיל לרכוב מחר בבוקר אם יש לי אופניים?".
פרטי
יותם ואיימי אביזוהר פרטי

איימי ליפמן אביזוהר (33) זוכרת עצמה מאז כיתה ז' בחוגי סיור על הרי הכרמל, מחוזות ילדותה. כמורה חיילת בחברה להגנת הטבע הדריכה בבית ספר שדה הר מירון, למדה תואר ראשון בחינוך ובגיאוגרפיה, ונשארה בתחום כל חייה. במקביל המשיכה להדריך ברשות שמורות הטבע בנחל מערות ובחי בר, שמשתקם בימים אלה בעקבות השריפה הגדולה בכרמל.

"זה החיבור לטבע שדוחף אותי", מספרת איימי. "גדלתי בכרמל הצרפתי שטובל בחורש, כך שהיה לי חיבור מיידי לטבע שאפשר להימלט אליו, לשבת בין עצי האורן בוואדי", היא נזכרת בחיוך נוסטלגי. כיום איימי רכזת חינוך ב"ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" ובונה תכניות לימוד הקשורות למשאב המים ולשיתוף פעולה חוצה גבולות בנושאי סביבה.

גם יותם מגיל צעיר היה ילד טבע. "צמחתי מחוגי סיור, דחיתי שירות כדי להתנדב במשך שנה בחברה להגנת הטבע, וגם בצבא הייתי לוקח את הצוות לטיולים בטבע. בשנים הקרובות אני רואה את עצמי ממשיך לעבוד בארגוני הסביבה".

פרטי
חיים בירוק. הזוג אביזוהר פרטי

הם נפגשו כשאיימי למדה לתואר שני בגיאוגרפיה ועשתה תזה בנושא הליכה ותכנון עירוני, בעוד יותם כבר מעורב בתכנון העירוני בתל אביב למען אופניים. "התחברנו בנושאים הירוקים ובתפיסת העולם לאהבה המשותפת לסביבה ולדרך החיים", אומרת איימי.

יותם ואיימי גרים בתל אביב, ולא מכוונים לעולם אידילי; יש להם מכונית, הם טסים לחו"ל, אוכלים מדי פעם בשר וישנים עם זה טוב בלילה. אבל היכן שניתן, הם פועלים למען הסביבה ומבחינתם למען כולם.

איך משלבים בין החיים העירוניים לשמירה על איכות הסביבה?
יותם: "לא חכמה לגור במצפה מרוחק, אלא חשוב לייצר את המהפכה ולשפר את איכות החיים למיליון האנשים שחיים באזור הצפוף והעירוני של תל אביב. נראה לי לא נכון לעבוד בתל אביב ולא לגור בה, טביעת הרגל האקולוגית שלי תהיה הרבה יותר גדולה גם אם אגיע ברכבת כל יום לעבודה, ובוודאי שעם רכב. ככה מקום העבודה שלי הוא שמונה קילומטרים מהבית ואני רוכב כל יום 25 דקות כיוון על אופניים, בלי בעיות חניה, בלי פקקים, ונהנה לי מהשדרות היפות. החיים בעיר מאפשרים נגישות, הכל מאוד קרוב ולא צריך לנסוע רחוק ברכב בשביל סרט או קניות".

חוץ מרכיבה על אופניים איך אתם חיים את אורח החיים הירוק?
"אנחנו עושים קומפוסט, אוגרים את מי המקלחת כמה שניות ראשונות עד שהמים הקרים הופכים נעימים ומשקים איתם את עץ הלימון בחצר המשותפת של הבניין, מדיחים את כלי האוכל לקערה ואוגרים את המים האפורים וגם איתם מפנקים את עץ הלימון, מפרידים פסולת אורגנית, מגדלים תבלינים, ממחזרים ומשתמשים רק בנורות חסכוניות. אורח החיים שלנו גם משפיע על צרכנות – לסופר אנחנו מביאים שקיות רב פעמיות, קונים במידה ולא יותר מידיי מזון ובגדים. אנחנו לא פוריטאניים אבל מה שלא צריך אנחנו פשוט לא קונים".

צמחוניים?
"אנחנו "חצימחוניים". אוהבים בשר אבל משתדלים לאכול מעט, לא יותר מיום בשבוע. בכלל, אנחנו חיים את החיים ונהנים מהם, אבל מבלי להגזים. למשל אנחנו אוהבים לטייל בחו"ל, אבל לא מגזימים בטיסות, וגם אם כן טסים אז אנחנו מקזזים את הפחמן שאנחנו מייצרים בטיסות דרך 'יוזמת האנרגיה הטובה', ארגון שמזמין את כולם לקזז פליטות דרך תעריפון זיהום. ככה אנחנו יודעים שאם עלינו על טיסה ליעד רחוק, נוכל לשלם סכום מסוים למען שתילת עצים או התקנת פאנלים סולאריים לדוגמא, וככה לנסות לתרום לסביבה כנגד הטיסה.

אתם מרגישים שאתם משפיעים על חברים ומשפחה?
"אנחנו לא מאוד מיסיונרים ודוחפים בטירוף, אנחנו עושים את זה בעיקר כי זה כיף לנו – כל הדחת מזלג מבחינתנו זה עוד קצת פינוק לעץ, כל מקלחת היא תרומה לסביבה. הדברים הקטנים מקבלים משמעות. צריך להצליח להגיע לאיזון, וברור שתמיד יש דילמות. מבחינתנו זה לא דת, אבל את הכל אנחנו עושים במידה".

מירנדה וחגי שמש – האקולוגיים מבאר שבע

חגי שמש החליט בגיל 11 שהוא צמחוני והחל להשתתף בחוגי סיור. בגיל 16 כבר הפך לטבעוני ונותר כך כל חייו. היום, בן 30, הוא מסיים דוקטורט באקולוגיה של צמחיה מדברית וחי עם אשתו מירנדה, אחותה של איימי, ועם בנם לטם בן חצי השנה בשכונה ג' בבאר שבע. מירנדה (28) הכירה את חגי עוד בגיל 18 בחוג סיור במגדל העמק, למדה ארכיאולוגיה לתואר ראשון ופנתה משם לתחום החברתי, וכיום מסיימת לימודיה כעובדת סוציאלית.

למה דווקא באר שבע?
מירנדה: "זה נבע מלימודי האקולוגיה של חגי באוניברסיטת בן גוריון ובשדה בוקר, אבל יש לנו כאן בית קטן עם חצר גדולה ותרנגולות וכלבים, וזה מאפשר לנו לחיות איך שאנחנו רוצים. אני חושבת שהרבה סטודנטים גרים באזור האוניברסיטה כמונו בשכונות שמאופיינות באוכלוסיות מוחלשות יחסית, יש עוני ובעיות חברתיות שרואים כל הזמן מול העיניים, והרבה סטודנטים בוחרים להיות מעורבים. ככה גם אני התחלתי להיות פעילה בארגונים ועמותות ועברתי לקריירה בתחום החברתי".

כמו אחותה איימי, מירנדה גדלה בחוגי סיור, הדריכה בצבא בבית ספר שדה, והיא "חצימחונית": "הייתי צמחונית עד ההיריון, אז התחלתי לאכול בשר. גם קודם לכן רוב החיים בבית של ההורים לא היה דגש מיוחד על בשר כך שזה מגיע עוד מהבית. היום אני מדי פעם אוכלת טונה ורק כשאנחנו מתארחים אצל חברים אני טועמת עוף, אבל אלינו לבית לא נכנס בשר".

פרטי
התרנגולות של מירנדה וחגי שמש. בית קטן עם חצר גדולה פרטי

מתברר שחגי הוא לא רק אקולוג אלא גם איש מעשה ועבודה. במו ידיו בנה בביתם מתקן שהמים מהכיור במטבח, ממכונת הכביסה ומהמקלחת זורמים החוצה לחצר. המים מהמקלחת נאגרים בבריכה קטנה ומשם משאבה מפמפמת אותם החוצה בצינור, שכל פעם מונח באזור אחר בגינה. "כל פעם אחרי המקלחת חגי מספר לי איך פינקתי את הפסיפלורה או אם עשיתי מקלחת ארוכה הוא אומר כמה כיף לעץ החרוב", מספרת מירנדה.

לא קשה לך עם אורח החיים המאוד ירוק ותובעני של חגי?
העולם שקשור לבחירות של אורח חיים סביבתי זה משהו שמתאים לי לעולם הערכים ולמשהו שאני מאמינה בו. אני גם חושבת בשמחה שככה הילדים שלי יגדלו. תמיד מאוד קסם לי אורח החיים של חגי, הוא יוצר דברים מחומרים טבעיים, למשל בהתחלה כשרק הכרנו הוא הכין לי ספינה מאוד יפה מעלי בננה ובכלל הוא בונה פסלים סביבתיים".

אבל בחיים הירוקים לא הכל ורוד. "כל מיכל פלסטיק, נייר וקרטונים אנחנו אוספים. הייתה תקופה שדברים נערמו, ועכשיו גם עם ילד קשה מאוד לעשות הכל ולשמור על סדר", מסבירה מירנדה. "היה שלב שחיינו היו בזבל פשוטו כמשמעו ופשוט זרקתי דברים לפח רגיל". כעת הם מתכננים לעבור ליישוב קהילתי בצפון הארץ, כך שהסביבה תאפשר לחיות ולעשות החלטות סביבתיות כמו שהיו רוצים. "אני מבינה שיש אילוצים של המקום בו חיים ואני מקווה שבבית יותר גדול ומסודר נוכל לארגן פינת מחזור ומיון מסודרת".

אתם מרגישים שאתם משפיעים על חברים ומשפחה?
חגי: "כשעברנו לגור בשכונה לפני שש שנים אמרנו לשכנים שהם יכולים להביא לנו זבל אורגני לצמחים ולתרנגולות. זה היה מאוד נחמד כי רוב הסביבה היא מבוגרת והם דווקא הביעו עניין ומאז בהדרגה התחילו להביא אלינו את הזבל שלהם. יש לנו דלי על שער החניה והם שמים בו כל פעם שקית עם הזבל בשבילנו, וגם החברים התחילו להביא אלינו את הזבל האורגני שלהם או לעשות קומפוסט בעצמם, ואז הם מבקשים תולעים".

מה מביא שתי אחיות לבחור כאלה חיים ירוקים – באהבה, בעבודה, בחיים בבית... בהכל בעצם?
איימי: "ההורים תמיד היו מעורבים ואקטיביסטים. בשנים הראשונות כשגרנו באנגליה הם תמיד לקחו אותנו להפגנות נגד פגיעה בסביבה, עודדו אותנו להשתתף בחוגי סיור ותמיד היינו מטיילים ביחד בטבע. אבא שלנו הוא מייסד קבוצת אופני הרים כרמל לפני 20 שנה, הרבה לפני שזה הפך לאופנתי. תמיד גדלנו על ערכים של אהבה לטבע וכבוד לאחר, בבית די אידיאליסטי. אז ככה יצא".

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
הבחירה של מעריב: עשרת הגיבורים הירוקים של תל אביב
20 הגיבורים הירוקים של "כלכליסט"
קופנהגן. עיר על אופניים
Comments