יוצאים מהחצר האחורית

פורסם: 18 ביולי 2010, 21:39 על ידי: Sustainability Org

מעל לאלף איש, שהגיעו להפגנה נגד הרפורמה בתכנון, הוכיחו שהציבור דואג לאיכות חייו ומוכן לעשות הרבה לשם כך

דב גרינבלט ואבי דבוש | 18/7/2010 10:54

כל הפגנה או אירוע ציבורי רחב היקף, כזה שמתכננים במשך שבועות רבים, ששוקדים על הפקתו עשרות אנשים, שהעיתוי שלו נבחר בקפידה ושהושקעו בו משאבים ניכרים, מלווה בחשש מסוים, שמא לא יממש את יעדיו.

ההפגנה של החברה להגנת הטבע והמטה לתכנון אחראי נגד הרפורמה בחוק התכנון והבנייה (רפורמת "המרפסות" של נתניהו), שהתקיימה למרגלות מתחם הולילנד בירושלים ביום חמישי האחרון, לא הייתה יוצאת דופן מהבחינה הזאת. לכאורה, כל הסיכויים היו נגדנו – בראש ובראשונה, מדובר בנושא מורכב, קשה להבנה ומסובך לשיווק, ההפגנה התקיימה ביום חמישי בערב, כלומר בסוף שבוע העבודה, באמצע החום הבלתי נסבל של יולי ובמהלך החופש הגדול. לכן, היה קשה לנו להעריך את כמות האנשים שיגיעו. נשאלנו פעמים רבות השבוע כמה אנשים צפויים להגיע ונמנענו מלספק תשובה, כי פשוט לא ידענו.

לשמחתנו הרבה, למעלה מאלף האנשים שהגיעו להפגנה (על פי קביעת המשטרה שנכחה במקום), מכל רחבי הארץ, הוכיחו לנו כי הציבור הישראלי הוא ציבור אכפתי, שדואג לאיכות חייו, שרוצה להילחם על רווחתו ומוכן לעשות הרבה לשם כך, כולל לצאת מהבתים הממוזגים ומבהייה בתכניות הטלוויזיה.

צילום: אביב נווה
מעל ל-1,000 איש למרגלות הולילנד. בשבוע שעבר צילום: אביב נווה

אומרים לעיתים כי הציבור בישראל מנהל מאבקי נימבי (בתרגום מאנגלית – לא בחצר האחורית שלי), כלומר הוא ייצא למאבק מסוים רק אם הוא עלול להיפגע מכך באופן אישי. לעומת זאת, אם יעבור המפגע המאיים עליו ועל איכות חייו לעיר הסמוכה, כבר לא יהיה איכפת לו. רחוק מהעין רחוק מהלב. יום חמישי הוכיח לנו אחרת.

שמונה אוטובוסים הביאו ביום ההפגנה את האנשים מכל רחבי הארץ.

ההסעה מקצרין שברמת הגולן יצאה בשעה 16:00. ההפגנה הסתיימה לאחר שמונה בערב, כלומר תושבי העיר הצפונית לא שבו לביתם לפני אחת עשרה בלילה. למעלה משבע שעות הקדישו אזרחי העיר הקטנה והמרוחקת הזאת למאבק שלאו דווקא נוגע לבית הפרטי שלהם, לשכונה בה הם גרים או אפילו לעיר שלהם. ועל כך יש להסיר בפניהם ובפני כל האחרים, שנקטו עמדה ויצאו לפעולה אזרחית, את הכובע.
מאבק ללא סמל

המאבק ברפורמה בחוק התכנון והבנייה הוא לא מאבק "רגיל", כמו המאבקים (החשובים) על חוף פלמחים, התחנה הפחמית באשקלון או שדה התעופה הבינלאומי המתוכנן במגידו. מדובר במאבק על חוק שהשלכותיו עלולות להיות הרות גורל ומרחיקות לכת עבור כל אחד ואחת מאיתנו, ודאי שלמאבקים הנ"ל. אך קשה לכמת את השפעותיו ולא ניתן בשלב הזה לשים לו פנים אנושיות של נערה צעירה המובילה את המאבק, מראה רומנטי של חוף טבעי ויפה שעלול להיהרס או משפחת צבים חמודה להפליא, שבית הגידול שלה בסכנה. לעיתים דווקא אלה, סמלי המאבק, הם הקובעים אם מאבק מסוים יקבל תאוצה ויחס תקשורתי, או שיישאר עלום, מקומי ומצומצם. 

ולמרות זאת, מאות על גבי מאות של אנשים עזבו ביום חמישי את עיסוקיהם מוקדם מהרגיל, זנחו את שגרת יומם, הכינו שלטים, לבשו את חולצות המאבק, חצו את המדינה ונסעו לירושלים להביע את מחאתם. במספר מאבקים סביבתיים-חברתיים המתנהלים בימים אלה, מעורב הציבור במידה ניכרת באמצעות החתמת עצומות, הגשת התנגדויות רשמיות למוסדות התכנון ויציאה להפגנות. כך בנושא המתקן לקליטת גז מדלית ותמר באחד מחופי הים, בכוונה להקים עיר חדשה בנגב המערבי, בתוכנית להקמת שדה תעופה במגידו, בנחל בצת בצפון ובמאבקים נוספים.

בכל המקרים הללו הצטרפות התושבים המקומיים לארגוני הסביבה או להיפך, הובלת המאבק וגיוס הארגונים אליהם, מחזקת את ההתנגדות ומביאה להצלחות והישגים סביבתיים עבור כולם. הציבור בישראל אינו אדיש ולא אכפתי, הוא ציבור מעורב, מתגייס ונלחם. זה מעניק המון כוח להמשך המאבק ומכך הממשלה לא תוכל להמשיך ולהתעלם לאורך זמן.    
  
הכותבים: דב גרינבלט הוא דובר החברה להגנת הטבע. אבי דבוש הוא מנהל פרויקט סביבה וקהילה בשתי"ל ורכז המטה לתכנון אחראי

לכתבה באתר nrg

Comments