מפחדים מדאעש? יש איום הרבה יותר חמור

נשלח 23 בינו׳ 2016, 11:14 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 23 בינו׳ 2016, 11:15 ]

"איים ייעלמו,
 החקלאות תיפגע קשות, המגפות יתפשטו" - כמה זה קרוב?

מאת צפריר רינת, ענת ג'ורג'י, 16/1/2016

מותש מהדיונים המתמשכים ונרגש מהמעמד, עלה על הפודיום לורן פביוס, שר החוץ של צרפת, ומול קהל משולהב שהגיע מכל העולם הכריז בחגיגיות שברגע האחרון הצליחו המדינות להגיע להסכם היסטורי. "זהו מהפך אמיתי", אמר. "אנחנו בתחילתה של דרך. זה ההסכם הכי טוב שיכולנו להשיג, הוא מאוזן וכולל דברים שלא האמנו שיתאפשרו. זה הסכם צודק, בר־קיימא, גמיש ועם כוח משפטי". כדי לוודא שכל המדינות ישתפו פעולה, הוסיף: "ייושם מנגנון של שקיפות ואחריות".

אף שעברו רק כמה שבועות מאז אירועי הטרור שהכו בבירה הצרפתית, ההסכם ההיסטורי והגלובלי שהושג בלה בורז'ה שבפאתי פאריס לא כלל דרכי פעולה למלחמה במחבלים ושולחיהם, אלא התייחס לאיום אחר לגמרי, שלטענת מומחים רבים הוא לא פחות מסוכן והרסני: התחממות כדור הארץ. ההסכם הושג בתום שבועיים של דיונים אינטנסיביים רוויי מחלוקות והפסקות, שהתקיימו בוועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים. נקבע בו כי המדינות יפעלו להגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות בשנים הקרובות, להגבלת פליטת גזי החממה ולמציאת דרכי הסתגלות למציאות המשתנה. כדי להגיע לכך, נקבע כי יושקעו 100 מיליארד דולר בשנה ויתקיים שיתוף פעולה בין המדינות המפותחות למתפתחות.

עוד נחזור לוועידה. אבל קודם, קצת רקע: מאז המהפכה התעשייתית עולות בהתמדה הטמפרטורות בכדור הארץ, בין היתר כתוצאה מהגידול באוכלוסיה, העלייה בתוחלת החיים והאצת התיעוש המגביר את פליטת גזי החממה המונעים את החזרת קרינת השמש מכדור הארץ אל האטמוספירה.

משמעות הדבר הוא שהכוכב שעליו אנחנו חיים מתחמם וגורם למזג האוויר להשתגע. כפי שדיווחה באחרונה הסוכנות להגנת הסביבה של האו"ם, בשנה האחרונה תועדו שינויים קיצוניים בדפוסי המשקעים באזורים שונים. למשל, בעיר קלגרי שבקנדה ירדה תוך שעות ספורות כמות משקעים אופיינית לחודש שלם. בלונדון היו 22 אירועי הצפה תוך 90 דקות, ובדרום אפריקה, בפורוטגל ובברזיל היו אירועי בצורת חסרי תקדים.

איי מרשל. צילום: איי.פי

עלייה מתמשכת בטמפרטורה של כדור הארץ גורמת לירידה משמעותית בכמויות המשקעים באזורים רבים ובהם המזרח התיכון. ירידה זו עלולה לגרום למחסור במים באזורים שכבר סובלים ממצוקה ולפגיעה קשה ביבולים חקלאיים. כ-70% מגידולי המזון בעולם מבוססים על מי גשמים, ולכן ההשלכות של בצורת ומחסור במשקעים חמורה במיוחד.

בנוסף, השכיחות של אירועי מזג אוויר קיצוניים מחריפה ככל שגובר שיעור ההתחממות. אי אפשר להעריך במדויק את היקפן של תופעות אלה, אבל הסטטיסטיקה של השנים האחרונות אינה מעודדת. כמו כן צפויה עלייה בחומציות הים כתוצאה מספיגת גז החממה דו־תחמוצת הגופרית, ועלייה זו יכולה להביא להכחדת שוניות אלמוגים המאכלסות מינים רבים המשמשים גם כמקור מזון חשוב. צפויה תנועה של מינים רבים לאזורים חדשים בניסיון להתאים עצמם לנסיבות האקלים המשתנות. תופעה זו יכולה לגרום להתפשטות מחלות ולזעזועים במערכות אקולוגיות מקומיות.

ואם כל זה לא מספיק, התחממות כדור הארץ גורמת גם להמסת קרחונים, והעלייה שתתרחש כתוצאה מכך במפלס הימים תסכן בראש ובראשונה איים בלב האוקיאנוס, שייפגעו ויוצפו. הסכנה מרחפת על אזורי חוף נוספים. "יש כבר המסה של קרחונים ימיים בגרינלד ואנטרקטיקה, אבל זה פחות משפיע על המפלס", ציין באחרונה פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחה לאקלים. "אנחנו מוטרדים בעיקר מהמסה בקרחונים היבשתיים". המסה כזאת תגרום לשינוי בנפח המים באוקיאנוסים ותביא לעליית מפלס משמעותית.

על פי דיווח של האגודה האמריקאית למדעים על שינויי אקלים, בשני העשורים האחרונים הואץ קצב עליית המפלס בשיעור של כמעט פי שניים מהעלייה הממוצעת במהלך המאה הקודמת. כתוצאה מכך גברה עוצמת הסופות המכות בחופים ויש חדירה של מים מלוחים למאגרי מי התהום הסמוכים לחופים. בדרום פלורידה כבר יש התפשטות של תופעת המלחת מי תהום.

מי שנמצאות במצוקה מיידית מעליית מפלס הים הן מדינות האיים. חלקן כה קטנות עד שאינן עולות על גודלה של עיר בארה"ב - ובכל זאת הן הצליחו להיות בעלות השפעה בוועידה הנוכחית, כמו גם בקודמות. משמעות הדבר מבחינתן היא עלייה על מסלול של מזג אוויר לא צפוי, הכולל סופות טייפון והוריקן ואירועי אקלים קיצוניים נוספים, שיגרמו בסופו של דבר להכחדתם. "כבר עכשיו אנחנו צולעים מאסון אקלים לאסון אקלים, ואנחנו יודעים שבעתיד יהיה גרוע יותר", אמר בוועידה כריסטופר לואק, נשיא איי מרשל. נציגי האיים הסתובבו בוועידה וניסו לשכנע את מי שאפשר לתמוך בדרישתם לצמצם עוד יותר את פליטת גזי החממה.

החשש העיקרי הוא מהצפוי בהמשך המאה. מדענים לא יכולים להעריך במדויק את קצב עליית מפלס הים, אבל על פי כמה מהתרחישים, העלייה תציף שטחים שבהם מתגוררים לפחות שמונה מיליון בני אדם בארה"ב לבדה. במדינות כמו הולנד ובנגלדש, שבהן פני השטח נמוכים באופן טבעי ביחס לים, ההצפות יכולות להיות הרסניות עוד יותר.

לשלל ההשלכות ההרסניות האלה יהיו תוצאות כלכליות מרחיקות לכת. OECD פירסם באחרונה דו"ח מקיף המנתח את התוצאות הכלכליות של שינויי האקלים. הדו"ח מביא בחשבון כמה תרחישים של עלייה בטמפרטורה עד סוף המאה הנוכחית, ומציין שהיקף הנזקים יגדל בקצב מהיר יותר מהגידול בהיקף הפעילות הכלכלית העולמית.

אם מביאים בחשבון תרחיש שבו עד סוף המאה תתרחש עליית טמפרטורה של ארבע מעלות לעומת התקופה הטרום־תעשייתית (המאה ה-19), ההערכה של דו"ח OECD היא שהתל"ג העולמי יתכווץ ב-2%-10% עד סוף המאה, כתוצאה ממקבץ ההשלכות ההרסניות של שינויי האקלים. על פי המודל הכלכלי שבו נעשה שימוש בדו"ח זה, הפגיעה בגידולים חקלאיים ובפוריות העובדים תהיה בעלת המשמעות הכלכלית הכבדה ביותר. עלייה במפלס פני הים תיהפך באופן הדרגתי לגורם משמעותי נוסף.

התערוכה "Ice Watch" שהוצגה במסגרת ועידת האקלים. צילום: אי-פי

ב–23 מתוך 25 אזורים שנבחנו, ההשלכות הכלכליות של שינויי האקלים יהיו שליליות. יהיו אזורים שיהיו פגיעים במיוחד בגלל עומס החום הגובר וירידה בהיקף הגידולים החקלאיים - בעיקר במזרח אסיה ובחלקים נרחבים מאפריקה. כפי שציינו פעילים רבים למען הסביבה ופעילים חברתיים ברחבי העולם, המדינות העניות הן אלה שישלמו את מחיר ההצפות, הבצורות ועליית מפלס הים. המדינות העשירות, שהן הגורם העיקרי להיווצרות בעיית שינויי האקלים, ייהנו ממשאבים שיאפשרו להן להיערך לשינויים הצפויים ולהכין מערכות תשתית, בריאות ואנרגיה שיוכלו לתפקד גם בתנאי אקלים שונים. לכן אפשר להבין מדוע המדינות המתפתחות מתעקשות לאורך כל דיוני ועידות האקלים להזכיר את האחריות ההיסטורית של המדינות העשירות.

יש עוד השלכות רבות שעשויות לערער את אורח החיים שאליו התרגל המין האנושי מאז שהסתיימה תקופת הקרח האחרונה לפני אלפי שנים, אבל בניגוד לתחזיות הקודרות, לא הכל שחור. כך למשל, בעקבות שינויי האקלים יהיו אזורים שבהם ההתחממות תאפשר את הרחבת מגוון הגידולים החקלאיים. באזורים אחרים תתרחש ירידה בהיקף המחלות והתמותה שנגרמו בעבר כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות נמוכות. יהיו ארצות שבהן ההכנסות מתיירות יעלו כתוצאה מהארכת פרק הזמן שבו קיימים תנאים המאפשרים את שהייתם של תיירים.

"מה עם הצמיחה שלנו?"

"מתחת לשתי מעלות צלזיוס, אנחנו יכולים לעשות את זה" - זאת היתה הסיסמה שקיבלה את פני הנכנסים במתחם הענק והמוקפד שהוקם בלה בורז'ה. עשרות עמודים שעליהם דגלי המדינות המשתתפות לצד מיצגים גדולים ומרשימים, כמו מגדל אייפל העשוי כולו מכיסאות אדומים וחיות מפוסלות מחומרים ממוחזרים, קישטו את המתחם, והיוו תפאורה צבעונית לעשרות הביתנים שהקימו המדינות המשתתפות.

הצרפתים, מוכי יגון והלם מאירועי החודש האחרון, ובראשם הנשיא פרנסואה הולנד שנלחם על כבודו וכיסאו, היו נחושים לעשות כל שאפשר כדי שהוועידה תצליח ותסתיים בהסכם. אבל הדרך לשם, ואת זה ידעו המעורבים היטב, לא תהיה פשוטה.

למרות ההסכמה הגורפת על המשמעויות ההרסניות של ההתחממות הגלובלית, עד כה נכשלו האומות בניסיון להשיג הסכם מפורט ובר תוקף. "אמנת האקלים הראשונה נחתמה כבר ב–1992 בריו דה ז'ניירו", אומרת גלית כהן, סמנכ"לית תכנון ומדיניות במשרד להגנת הסביבה. "זאת היתה הפעם הראשונה שבה הגיעו נבחרי ציבור מכל המדינות כדי לדון בנושא. האמנה נחתמה, אך היה צורך לנסח דרכים ליישומה". ואכן, כמה שנים לאחר מכן נחתמה אמנת קיוטו שקבעה כללים ליישום. "אמנת קיוטו", מוסיפה כהן, "התייחסה רק למדינות המפותחות. המדינות המתפתחות, ובהן ישראל, לא נדרשו לעשות דבר". ב–2012 אמור היה לפוג התוקף של אמנת קיוטו, והצדדים התכנסו בקופנהגן ב–2009 כדי לנסח הסכם חדש. "הצדדים לא הצליחו להסכים, בין היתר כתוצאה מריבוי מחלוקות בין ארה"ב לסין, המדינות המשמעותיות ביותר בנושא. רק לפני שבעה חודשים הצליחו שתי המעצמות להגיע להבנות ביניהן וסללו את הדרך להסכם פריז", היא מוסיפה.

"היו לנו הרבה מחלוקות עם הרבה מדינות, לא רק עם האמריקאים", אמר לנו אחד מבכירי המשלחת הסינית במהלך הוועידה. "זה נושא מורכב, וסין גיבשה את הדרך שלה להתמודד עם פליטת גזי החממה. האם אני אופטימי לגבי ההסכם? אני אדם אופטימי, אז התשובה היא כן". עם זאת, כאשר נשאל על היעדים שסין הציבה לעצמה וכיצד המזהמת הגדולה בעולם תוכל להחיל על עצמה מגבלות נוקשות כל כך, סירב הבכיר להתייחס והציע שנבדוק את ההחלטות באתר הממשלתי של סין.

גם נציג מהמשלחת האמריקאית נשמע אופטימי כשאמר כי הוא מעריך את העבודה הבינלאומית שנעשית בנושא ומאחדת את העולם במטרה אחת: להגיע להסכם כולל. "פעם היו רעים וטובים בעניין הזה, כאלה שזיהמו יותר ופחות. כיום המדינות, גם המתפתחות, למשל הודו, עושות דברים מדהימים בנושא". הנציגה ההודית של ארגון בינלאומי התנדבותי, שעמדה בסמוך, נעה באי־נוחות. "זה לא עניין של רעים וטובים, אלא של יכולות, אחריות ותקציבים", אמרה. היא נשמעה הרבה פחות אופטימית וטענה שגם אם יושג הסכם, לא בטוח שאפשר יהיה ליישם את סעיפיו. "המדינות המפותחות עשו את שלהן, נהנו מצמיחה וזיהמו את הגלובוס, עכשיו הן רוצות לרתום אותנו כדי למזער את הנזקים שעשו, אבל מה עם הצמיחה שלנו? מה עם הנזק שנגרם לנו?"

הודו, יאמרו אחר כך מביני דבר בוועידה, כל כך מודאגת מהאפשרות שייאלצו אותה לבצע קיצוצים גדולים בפליטת גז החממה עד שצמיחתה הכלכלית תיפגע, שהיא בין המדינות הבולטות שהקשו על חתימת ההסכם.

הוויכוח הקטן שהתחולל לנגד עינינו בוועידה היה רק טעימה מזערית ממורכבותו של יישום ההסכם, שהיה אז בשלבי התהוות. בחדר המשא ומתן שבו דנו בסעיפים השונים האווירה היתה רחוקה מהחגיגיות שבחוץ. נציגי המדינות התווכחו על כל מלה, והדיונים הופסקו לא פעם בגלל המחלוקות הרבות. כך למשל, המדינות המתפתחות, אלה שכלל לא נכללו בהסכמים הקודמים, תבעו דאת חלקן - הן רצו כסף, והרבה. נציגיהן טענו שרק סכום בעל ערך יסייע להן ליישם את האמצעים הנדרשים להפחתת פליטות גזי חממה ולהסתגלות לשינויי האקלים. במהלך הדיונים הן הערימו קשיים עד שהובטחה להן מחויבות חד־משמעית של המדינות המפותחות להעברת טכנולוגיות ומנגנונים ליישום ההסכם. הטענה העיקרית שלהן היא שהמדינות המפותחות הן האחראיות למצב העולמי הקיים, בגלל המרוץ אחר תיעוש וצמיחה, ולכן עליהן להשקיע במציאת פתרונות.

באחד מאירועי הצד שהתקיימו במהלך הוועידה - עשרות כאלה התקיימו במהלכה והתנהלו בהם דיונים ערים והרצאות על משבר האקלים ודרכי ההתמודדות אתו - התכנסו נציגים של המדינות המפותחות והמתפתחות לדיון בסוגיה המשמעותית ביותר - כסף. טסילה בנדה, נציגת זמביה, הציגה את הפעולות שנוקטת ארצה להפחתת גזי החממה, ואמרה כי "הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא הבעלים של הכסף שמגיע אלינו. זה מקשה על קבלת החלטות, כי יש מעורבות גדולה של הקרנות בקבלת ההחלטות".

לא רק בין המדינות המתפתחות למפותחות יש מתחים. גם עכשיו, כשהסכם המסגרת נחתם, לא ברור עד כמה יצליחו מדינות שנמצאות בסכסוך לשתף פעולה כדי להקטין את פליטת גזי החממה, למשל ישראל ושכנותיה. "גם אם ראשי המדינות רבים ביניהם, ומבחינת הדרג הפוליטי היחסים עכורים, אפשר יהיה להגיע להסכם וגם ליישם את ההסכם", אמר אחד הנציגים של OECD בוועידה. "מה שיפה בהסכם המתהווה הוא שהמדינות רוצות באופן וולונטרי להחיל על עצמן מגבלות כי הן מבינות את חשיבות הנושא, תראי מה קורה פה, איזה יופי". לדבריו, "המדינות ישתפו ביניהן פעולה, גם אם ברמת הפקידים ולא נבחרי הציבור, כי הן מבינות שההשפעה על הפעולות שלהן לא נגמרת בגבולות הרשמיים. למעשה, כשמדובר בהשפעות הגלובליות של שינויי האקלים, לגבולות אין שום משמעות".

לגבולות אולי אין כל כך משמעות כשמדובר בקטסטרופה אקלימית, אבל המחויבות האישית של כל מדינה היא שעמדה במרכז הוועידה - ובחודשים שקדמו לקיומה התבקשו המדינות להגיש את התחייבויותיהן להפחתת הפליטות של גזי החממה. בוועידה עצמה, השונות בין המדינות קיבלה ביטוי בדוכנים שהציבו, וגם במקרה הזה, הכל היה שאלה של תקציב. הביתן הגדול והמרשים ביותר היה של אמירויות המפרץ הפרסי, יצרניות הנפט הגדולות ובין המזהמות הבולטות, עדות לכוחן ולעושרן; אחריו בלט הדוכן של הנציגות המרוקאית, שעוצב באדום והיה מוקד משיכה למבקרים רבים; הדוכן של האיטלקים היה סגור כשהגענו; האירנים היו בפגישות אישיות; והשוודים והפינים נראו מעט משועממים. את הדוכן הישראלי אי־אפשר היה למצוא, אבל עוד נגיע אליו בהמשך.

בסופו של דבר, ולאחר הארכת זמן, הצליחו 195 המדינות להגיע להסכם חדש שהציב יעד שאפתני: עלייה של 1.5 מעלות בלבד - חצי מעלה מעבר לתכנון המקורי. בהסכם נקבע כי המדינות מחויבות להתגייס למאמץ הגלובלי ולהתחייב לביצוע צעדים להפחתת פליטות גזי חממה. עם זאת, ההסכם אינו מתעלם מהשוני בין המדינות, ולכן נקבע כי יגובשו דרישות שונות מכל מדינה, שישקפו את היכולות שלה ואת מצבה הכלכלי.

ישראל: נקטין את הפעילות האנרגטית

את הדוכן הישראלי אי־אפשר היה למצוא באולם המשלחות לתערוכה. אחרי דקות ארוכות של חיפוש התברר שהוא נמצא בגלריה, באזור שבו הציגו החברות המסחריות. "זה עניין של תקציבים", אומר השר להגנת הסביבה, אבי גבאי. "אין בזה כדי להעיד על הפעולות שנעשות בישראל כדי להתמודד עם משבר האקלים". לדבריו, ישראל הגיעה לוועידה עם אמירה מסודרת לגבי היעדים שלה: "תקציב של 800 מיליון שקל שהממשלה החליטה עליו, הגבלת הפעילות האנרגטית ב–17%, הגדלת השימוש בתחבורה ציבורית, יוזמות לבנייה ירוקה ועוד".

באחרונה השלים המכון לחקר ימים ואגמים דו"ח של ניטור הים התיכון עבור המשרד להגנת הסביבה. על פי דו"ח זה, היתה עלייה במפלס פני הים של 6 מילימטרים בממוצע לשנה ב–2001–2014 (בהתבסס על מדידות בחוף של חדרה). למרכז מיפוי ישראל יש הערכה מעט שונה, שלפיה היתה עלייה במפלס הים ב–1990–2001, אולם חלה האטה במגמה עד 2010 — שבה היתה חריגה בולטת כלפי מעלה.

איי מרשל. צילום: אי-פי

בהתבסס על הניתוח של המכון לימים ואגמים, העלייה הצפויה במפלס הים במאה הקרובה תהיה של יותר מחצי מטר. על פי מחקר שערך מנשה ביתן מאוניברסיטת חיפה בהנחייתם של ד"ר דב צביאלי וד"ר דפנה דיסני, עלייה בשיעור כזה תחייב השקעה של לפחות 800 מיליון שקל בחיזוק מבני תשתית כמו נמלים, כדי למנוע פגיעה בתפקודם. עלייה גבוהה יותר תביא להוצאות גדולות אף יותר.

למרות הממצאים האלה, ישראל לא היתה שותפה למשא ומתן שהתקיים בפאריס, אך היא הגישה למזכירות הוועדה את תוכנית הפעולה שלה, שנועדה להפחית את פליטת גזי החממה. "עם כל הכבוד לנו, ישראל היא מדינה קטנה ואין לנו באמת משקל במשא ומתן", אומר גבאי.

התוכנית גובשה בשיתוף המשרדים הרלוונטיים? משרד האנרגיה שותף?

"מאחורי התוכנית יש הרבה מאוד מספרים, של איך מגיעים ליעדים. יש עוד נושאים במחלוקת עם משרד האנרגיה לגבי השאלה בכמה נקטין את הפעילות של התחנות הפחמיות. מעבר לזה יש הסכמות עם כל המשרדים הרלוונטיים".

מה לגבי תאגידים גדולים ומקושרים כמו כיל. הם יסכימו להחיל את המגבלות?

"דווקא התאגידים החזקים, כמו טבע וכיל, הם לא הבעיה. הם מייצאים לחו"ל ומחויבים לעניין. הם לא יכולים לייצר בחו"ל תחת הכללים שנקבעו שם, ופה לעשות את זה אחרת".

אז איפה הבעיה?

"הבעיה היא בחברות הקטנות שאין להם כסף להשקיע בהתייעלות אנרגטית, ולכן ניתן להם מהכסף שלנו. אני לא מתכוון להשקיע את הכסף שקיבלנו בתאגידים הגדולים".

ישראל תהיה מסוגלת לשתף פעולה עם שכנותיה בנוגע להגבלת פליטת גזי החממה?

"בסופו של דבר כל מדינה צריכה לעשות את החלק שלה. אני לא יודע אם הירדנים או הפלסטינים עושים את מה שנדרש, וזה לא באמת העניין".

אתה מאמין שאפשר יהיה לאמץ את ההסכם?

"כן, אני אופטימי מטבעי וגם יודע מה הטכנולוגיה מסוגלת לעשות".

לכתבה בדהמרקר


Comments