אחת ההנחות הכלכליות המקובלות היא שצמיחה כלכלית גורמת לכולנו להיות מאושרים יותר - כשהתמ"ג צומח אנשים צורכים יותר ולפיכך הם מאושרים יותר. ספר חדש של אחת הדמויות הפיננסיות המשפיעות בעולם, מערער על הנחה זו.

אדייר טרנר, מי שעומד בראש רשות הפיקוח על השירותים הפיננסיים בבריטניה (FSA), ואשר טען בעבר כי רוב הפעילות הכלכלית היא חסרת תועלת מבחינה חברתית, מערער על תפישת הצמיחה כתורמת לאושר בספרו החדש, "Economics after the Crisis".

בספר תוקף טרנר שלוש הנחות כלכליות בסיסיות: ההנחה הראשונה היא שמטרתה של מדיניות צריכה תמיד להיות מיקסום התמ"ג לנפש. לדבריו, אין בכך טעם משום שצמיחה בתמ"ג לנפש אינה תורמת לאושר או לרווחה של בני אדם. ככל שחברות עשירות יותר, כותב טרנר, כך אנשים שואפים ליותר מוצרים שמהווים סמלי סטטוס. אך היות שסטטוס הוא דבר יחסי, אף פעם אין ממנו מספיק. צמיחה בעושר גם פוגעת באיכות הסביבה, מה שמפחית מערך היתרונות שלה. טרנר יוצא גם נגד שיטות המדידה של עושר. תמ"ג (GDP - תוצר מקומי גולמי) מודד את נפח התוצר אך לא את איכותו. ודווקא השיפור באיכות הוא שחשוב להגדלת שביעות הרצון, הוא טוען.

הטענה השנייה שטרנר מפריך היא ששווקים חופשיים יותר הם הדרך הטובה ביותר לייצר צמיחה מהירה ובטוחה. הוא טוען שלהנחה הזו אין שום הוכחות מוצקות בהיסטוריה. לפני מלחמת העולם הראשונה ארה"ב השיגה צמיחה מהירה למרות מכסים גבוהים, אין שום ראיות לכך שצמיחתן של מדינות עשירות הואצה בעקבות הדה רגולציה המקיפה בשווקים בשנות ה-80.

גורם משמעותי לאושר, לפי טרנר, הוא שוויון. מחקרים מראים שחברות שוויוניות יותר מאושרות יותר מחברות בעלות פערים גדולים. הטענה השלישית שטרנר תוקף היא זו כי מחויבות לצמיחה כלכלית מצריכה רמה מסוימת של אי שוויון, שהתרחב עם השנים. לדבריו, הרעיון של מסים נמוכים כתמריץ לעבוד הוא מוגזם, והבדלים קטנים בשכר הבכירים לא משפיעים על מידת החריצות שבה אנשים עובדים.

דבריו של טרנר חוזרים להתבטאות מפורסמת שלו מ-2009, אז אמר כי פעילות כלכלית בחלקה הגדול חסרת תועלת מבחינה חברתית. בספר הוא מעלה טענה לפיה בשלבים מוקדמים של פיתוח כלכלי, ליברזליזציה כלכלית מעודדת צמיחה ומרחיבה את מגוון ההזדמנויות, אך בשלב מאוחר יותר, הגברת הליברליזציה פחות מעודדת צמיחה ויותר מסייעת ל"רדיפת רנטות".

לכתבה בדהמרקר