האקלים בריו: כלכלה ירוקה מחפשת מצפן

פורסם: 15 ביוני 2012, 11:11 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 15 ביוני 2012, 11:31 ]

היכולת שלנו, כמין אנושי, לשגשג לאורך זמן על פני הכדור הזה, קשורה בקשר הדוק ליכולת ליצור מסגרות הוגנות, חכמות, משתפות, וחסינות. כלכלה ירוקה יכולה להיות המכשיר ליצירת חברה כזו. 50 אלף איש יגיעו לוועידת ריו וינסו לגבש הסכמות, למען העתיד. האם יצליחו?

מאיה מילרד גבעון | 13/6/2012 14:32 
תגיות: ועידת האקלים בריו
 
בשבוע הבא תיפתח בריו דה ז'נירו שבברזיל וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא, המוכרת יותר בכינוי "ריו+20". הוועידה צפויה להיות האירוע הגדול מסוגו אי פעם (התקשורת צופה למעלה מ-50 אלף משתתפים) ותציין 20 שנה לוועידת כדור הארץ שהתרחשה באותו המקום. בוועידה משנת 1992 פורסמה "אג'נדה 21" – מתווה פעולה לממשלות לקידום חברה בריאה, מאוזנת, ששומרת על הסביבה ולכן יכולה להתקיים לאורך זמן; וכן שלוש אמנת סביבתיות בינלאומיות, המכתיבות קשרי מסחר ויחסים בינלאומיים עד היום.

וועידת ריו+20 תהיה הוועידה החמישית במספר שמטרתה "להאיץ את ההתקדמות העולמית לפיתוח בר קיימא", ותהווה מפגש פסגה בין אנשי סביבה, כלכלה, חברה, אקדמיה, תעשייה, ופוליטיקה. היא אמורה להסתיים בחתימת מסמך מחייב, עליו צפויות לחתום למעלה מ-190 מדינות, שיגדיר את אופי הפיתוח העולמי בעתיד ואת עקרונות הכלכלה "הירוקה" החדשה, לאור האתגרים העולמיים הגוברים.

הוועידה הראשונה התקיימה בסטוקהולם בשנת 1972. אמנם המונח "קיימות" (sustainability) טרם הגיח לעולם, אך הסוגיות המרכזיות כבר הונחו על השולחן: כיצד לחיות יחד, בצפיפות גוברת והולכת, לאורך זמן, תוך שמירה על המשאבים שאנו תלויים בהם, ומבלי להתפשר על איכות החיים.
צילום: אי-פי-איי
ריו. הדגלים כבר מוכנים צילום: אי-פי-איי
 
אלא שמאז ועד היום האתגרים והפערים רק התרבו והתעצמו. התרוקנות עתודות הנפט בו אנו תלויים לחלוטין להמשך קיום אורח החיים המודרני; שינויי האקלים העולמיים, שמהם חווינו בינתיים רק קצה קרחון; משברים פיננסיים; הידלדלות משאבים ומקורות מים; תופעות עוני, רעב וסכסוכים אלימים.

יהיה זה שטחי לומר שלכל הרעות החולות האלה מקור, וגם פתרון, יחיד. יחד עם זאת, בשלב זה ברור שכולם סימפטומים של המערכת השגויה שבנינו במו ידינו, והכלכלה העולמית הינה גורם וביטוי ראשי שלה.

כפי שהיא בנויה כיום, המערכת הכלכלית מונעת על ידי צריכת יתר, ומעודדת שחיקה עד תום של משאבי טבע יקרים ומוגבלים. עושר הנמצא בידי מעטים הוא לעיתים קרובות תוצאה של ניצול משאבי טבע שאמורים להיות ברשות הכלל, תוך דריסת זכויותיהם של אחרים (במקום אחר או בעתיד) להנות ממשאבים אלה.

ניצול יתר של משאבי טבע, לצד פרקטיקות דורסניות שנועדו למקסם רווחים, יוצרות פעמים רבות "תופעות לוואי" שפוגעות באדם ובסביבה ומחמירות תופעות של אי צדק חברתי. אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות את דרכם החוצה מההשפעות ההרסניות הללו, אינם יכולים להאבק בהן, למחות נגדן או לפחות לעבור למקום אחר- הם אלה שיסבלו יותר מכולם.
 
תלות מוחלטת

בסבך הבעיות והמשברים, ניתן לומר בזהירות שהחברה שלנו תלויה באופן מובנה בארבעה מנגנונים  בעייתיים עיקריים:

◄תלות מוחלטת בשימוש בדלקים פוסיליים שהפקתם משחררת לאוויר גזי חממה וכן בכריית מחצבים שהולכים ואוזלים, במסלול חד כיווני שאינו מאפשר לנו להשתמש בהם שנית;

◄תלות מוחלטת בייצור חומרים שונים ומשונים, שאינם מתפרקים באופן טבעי ולכן מצטברים באוויר שאנו נושמים, במים שאנו שותים ובמזון שאנו צורכים, פוגעים בבריאותנו ומרעילים את מערכות הטבע;

◄תלות מוחלטת בפגיעה פיזית, ישירה, במערכות אקולוגיות, כמו על ידי כריתת יערות, ייבוש נחלים, זיהום מקורות מים וכדומה;

◄ולבסוף, מערכת חברתית שאינה מחלקת באופן שיוויוני הן את הנטל והן את התועלות בין כל המשתתפים בה, ולכן באופן מובנה מונעת מקבוצות שלמות את מימוש צרכיהם הבסיסיים ויוצרת חוסר אמון בין אדם לאדם ובין אדם למערכת, ולכן לעולם לא תהיה יציבה.

צילום: איי-אף-פי
מערך הביטחון נערך צילום: איי-אף-פי
 
לא מספיק למחזר

החברה האנושית לא תוכל לשרוד או לשגשג לאורך זמן, מבלי שתצליח למגר את כל ארבעת הכשלים הללו. לשם כך, נדרשת גישה אמיצה ואסטרטגית שבליבה מחויבות אמיתית לרווחת הכלל, בדור הנוכחי ובדורות הבאים. כל עוד לא יובהרו הקשרים ההדוקים בין חברה, כלכלה וסביבה, הפתרונות ימשיכו להיות פתרונות קצה מבודדים שעלולים לגרום בעיות חדשות ולחטוא למטרה.

קחו למשל את משבר האקלים. הסיפור של משבר האקלים הוא לא רק הסיפור של שינוי ריכוזי הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, טביעת דובי קוטב והמסת הקרחונים, או אפילו עליית הטמפרטורות. שינויי האקלים הם תוצאה, סימפטום אם תרצו, של ההתנהלות הכושלת בניהול משק הבית שלנו, בייחוד במאתיים השנים האחרונות.

התפתחויות טכנולוגיות ותעשייתיות מבורכות יצרו כלכלה ואורח חיים מהיר, המבוסס על צריכה הולכת וגוברת באופן מעריכי של המשאבים הללו, משל היו בלתי נגמרים. בכל שנה נדרשים יותר ויותר כסף ואנרגיה לשם הפקת אותה כמות של חבית נפט, לדוגמה. אך הנפט – כמו כל משאבי הטבע – מצוי בכמות מוגבלת וסופית, בעוד הכלכלה שלנו שואפת להמשיך ולגדול לנצח. בינתיים המערכת פועלת באופן חד סיטרי, דורשת יותר ויותר משאבים, יוצרת יותר ויותר "פסולת" (שהיא למעשה, משאבים יקרים שלא השכלנו להחזיר למערכת), זיהום וגזי חממה המאיצים את שינויי האקלים.

כדי לצאת מהתסבוכת הזו, לא מספיק למחזר בקבוקים. גם לא מספיק לתרום לעמותות או לעשות קומפוסט בגינה. כל אלה חשובים, כמובן, אך כדי להתמודד עם אתגר בסדר גודל שלא ראינו קודם, נדרשת חשיבה שונה מזו שהובילה אותנו למשבר הזה מלכתחילה, כדברי איינשטיין.  

צילום: אי-פי-איי
גם בחוף מחכים למשלחות צילום: אי-פי-איי
 
פתרון הקסם החדש?

כעת מסתמנת "תרופת פלא חדשה": כלכלה ירוקה. זה יהיה הנושא המרכזי של ועידת ריו, וממשלות וגופים אזרחיים רבים בכל העולם פועלים מזה כשנתיים בגיבוש עמדתם לגבי הנושא. אלא שאם תחפשו הגדרה למונח, תגלו גרסאות שונות כמספר הגופים השונים העוסקים בתחום. חששות רבים כבר מושמעים: האם מדובר שוב בלא יותר מסיסמה חדשה, שתאפשר המשך עסקים כרגיל תחת מעטה ירקרק, או שמא יש כאן בשורה אמיתית?

ככל הנראה, כל התשובות נכונות, תלוי במשיב, ובאינטרסים שמאחוריו. מעל ומתחת לפני השטח מתרחש כיום מאבק על הגדרת הכלכלה העולמית הבאה, וזה ללא ספק אחד המאבקים החשובים ביותר כיום.

גופים כמו UNEP, הזרוע הסביבתית של האו"ם וארגון ה-OECD, מקדמים תוכניות פעולה שונות לכינון כלכלה ירוקה. מבין הקווים החוזרים לכלכלה כזו עולים השקעות והזרמת הון לטכנולוגיות "ירוקות", מעבר ליצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, תמחור משאבי טבע על ידי מיסים ותמריצים כלכליים שונים, יצירת רגולציות חדשות והנעת השוק ל"צריכה חכמה", מה שזה לא יהיה.

מרבית התוכניות הקיימות אינן מערערות על התפיסה הקיימת: האוכלוסיה האנושית תמשיך ותגדל בקצב מהיר ויש לספק את הדרישה הגוברת לאימוץ אורח חיים מערבי על היתרונות והחסרונות שלו; הצמיחה הכלכלית חייבת להמשך, רק להחליף צבע. אם זה אכן הכיוון, חבל לנו על הזמן. שמרו את הנסיעה לריו למונדיאל.

אז, מה כן?
ועידת ריו+20 תיפתח לאחר תקופה סוערת מעין כמוה: הפיכות צבאיות והתקוממויות פוליטיות, התמוטטויות כלכליות, אסונות טבע חריפים ומחאות חסרות תקדים של מליוני בני אדם ברחבי העולם, שמרגישים שמשהו אינו כשורה במערכת הנוכחית, ותובעים לתקנה. מליונים ברחבי העולם יצאו (ועוד יצאו) לרחובות, בדרישה לתקן את המערכת שאמורה לשרת אותם, פוליטית, כלכלית, וחברתית.

דרישה מנתניהו: סע לוועידת האקלים בריו
נתניהו לקראת ועידת ריו: נעשה יותר עם פחות
בוא לריו: העולם העסקי נערך לוועידת האקלים

היכולת שלנו, כמין אנושי, לשגשג לאורך זמן על פני הכדור הזה, קשורה בקשר הדוק ליכולת ליצור מסגרות הוגנות, חכמות, משתפות, וחסינות. כלכלה מקיימת צריכה להוות מכשיר ליצירת חברה כזו.
דוגמה מעניינת בכיוון אפשר לראות בתשעת העקרונות שיצרה הקואליציה לכלכלה ירוקה – המורכבת מאיחוד גופים עלמיים שונים כמו UNEP, WWF, GRI, UNEP, FSC, IUCN, TNS ועוד רבים.

על פי העקרונות, הכלכלה הירוקה חייבת להיות משתפת, דמוקרטית, פתוחה, אחראית (accountable), מעודדת השקעות לטווח ארוך, ומפתחת יכולת חסינות (resilience) בחברה האנושית ובסביבה.

מה שנדרש כאן הוא שינוי עמוק, אמיתי, ולכן גם מטלטל ולא פשוט. מליוני בני אדם בכל רחבי העולם, וגם בארץ, לקחו את הצעד הראשון, ובפעילות בלתי נפסקת מחפשים אלטרנטיבות, מכניסים לשיח הציבורי רעיונות, תהיות ושאלות חדשות. בשלב זה, השאלות חשובות לפחות כמו התשובות, ואולי אף יותר.

טוב יהיה אם מנהיגי העולם ינצלו את המפגש בוועידת ריו להתוות את הצעדים הבאים. לחברה האזרחית תפקיד חיוני בהאצת התהליך, ובדאגה להזין אותו ללא הרף בשאיפות גבוהות, בלתי מתפשרות, לעתיד טוב יותר, כזה שבו הקשר בין חברה, כלכלה וסביבה ברור מאליו.

על הכותבת: מאיה מילרד גבעון, M.Sc אסטרטגיה לקיימות, יו"ר ארגון מגמה ירוקה ורכזת הקואליציה "דרכים לקיימות" בארגון חיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל. מרכזת את משלחת ארגוני הסביבה לוועידת ריו+20.

כתבות קשורות:
Comments