העם רוצה צדק חברתי אבל צריך גם קיימות

נשלח 19 באוג׳ 2011, 2:42 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 19 באוג׳ 2011, 2:49 ]
11/08/2011 מאת אוהד קרני

בסמיכות יוצאת דופן התרחשו בסוף השבוע האחרון שני אירועים חסרי תקדים – אחד מקומי ואחד גלובלי – 400 אלף אנשים יצאו לרחובות ישראל, במחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות המדינה, וסוכנות הדירוג S&P הורידה את דירוג האשראי של ארה"ב לראשונה בהיסטוריה. ניתן לזהות קו ברור הקושר יחדיו שני מאורעות לכאורה נפרדים אלו ונמתח אל עבר הבאות. קו מגמה זה, גם אם לעתים הוא מתפתל מעלה ומטה כמו כדי לבלבל את האנליסטים ומקבלי ההחלטות, מסמן עבורנו את תחילת קריסתה של תרבות הצריכה הגלובלית וכלכלת האנרגיה הזולה והחוב שהזינה אותה. למרות שסדרי הגודל של המאורעות שונים והגורמים הישירים להם שונים, בסופו של דבר, בבסיסם שני האירועים נובעים מאותם הכשלים באותה השיטה. שורשיה של מחאת יוקר המחייה נטועים עמוק בסדקים ההולכים ומתרחבים בכלכלת השוק הגלובלית. השאיפה הפשטנית לגידול בלתי פוסק של התוצר והצריכה, הפכה לחזות הכלכלה כולה. שאלות של רווחה, צדק חלוקתי, יציבות וקיימות נזנחו לטובת השאת הצמיחה.

במשך שלושה עשורים הבטיחו למעמד הביניים כי הסרת כל החסמים בפני הצמיחה והפרטת השירותים הציבוריים תוביל ל"טפטוף מטה" של העושר. מרגרט תאצ'ר הטיבה לתאר תיאוריה זו בנאום הפרידה המפורסם שלה מבית הנבחרים – "כן הפערים גדלו" היא אמרה, "אבל מצבם של העניים השתפר". אלא שהקונספציה הזו הוכיחה את עצמה כמוטעית, כאשר קצב צמיחתן של כלכלות השוק המפותחות לא עלה ואף ירד בשלושת העשורים האחרונים, בהם הונהגה מדיניות זו, וההכנסה האפקטיבית של עיקר כוח העבודה, מעמד הביניים והעשירונים התחתונים כמעט לא עלתה, במקרה הטוב, ואפילו ירדה, במקרה הרע. מגמה דומה מסתמנת גם בישראל בעשור האחרון, כאשר כוח הקנייה החציוני הולך ונשחק. בעוד הציבור הרחב נאבק לגמור את החודש, הוא צופה בעיניים כלות במיעוט המתעשר של בעלי הון, שעיקר כישרונם ברכישת נכסי מדינה במחירי מבצע וגלגול סיכוניהם העסקיים לציבור הרחב. נדמה שמאז התקופה הפיאודלית לא היו כה מעטים חייבים כה הרבה לכה רבים.

יתכן שהשיטה הזו עבדה במידת מה כל עוד היתה לנו אנרגיה זולה, משאבים בשפע והדרה של מרבית אוכלוסיית העולם השלישי מאורגיית החלום האמריקאי. אולם, במציאות בה האנרגיה הופכת יקרה, מחירי הסחורות והמזון עולים, ושלושה מיליארד סינים והודים עומדים בתור להצטרף למועדון המדינות המפותחות, לחץ הביקוש הגובר אל מול ההיצע הקטן יחשוף "הונאת הפונזי" של הדורות הקודמים ויביא עמו גלי צונאמי פוליטיים שילכו ויתגברו. למעשה, אנחנו כבר רואים את זה קורה בכל רחבי העולם, בכל מקום בצורה שונה – בתל אביב באוהלים, בלונדון בביזה אלימה, בקהיר במהפכה.

הבעיה היא, כפי שהפוליטיקאים שלנו עומדים לגלות, שהפתרון למשברים אלו כבר אינו עניין של צדק חלוקתי בלבד, אלא של התמודדות עם משאבים מוגבלים. יותר ויותר אינדיקציות מורות על כך שהגענו לעידן שיא תפוקת הנפט, אשר גורם לעלייה מתמשכת במחירי הנפט יחד עם תנודתיות גוברת בהם; יותר ויותר סימנים מראים שההתחממות הגלובלית מחריפה וגורמת לשינוי אקלים מקומיים קיצוניים הפוגעים בייצור המזון; ויותר ויותר אנשים זקוקים למשאבים אלו. פתרונות המתבססים אך ורק על רגולציה מוגברת והשבת מדינת הרווחה, עד כמה שהם מבורכים, לא יצליחו להתמודד עם אתגרים אלו לבדם. מחירי הדלק, הסחורות, המזון והקרקע ימשיכו להעלות והמשחק הכלכלי המבוסס על צמיחה ללא קיימות לא יכול להמשיך לאורך זמן.

זהו לא אתגר פשוט – מעבר למשק אנרגיה מתחדש בעיקרו ידרוש צמצום של הצריכה האנרגטית בעשרות אחוזים מהרמה הנוכחית. מעבר למשק משאבים מעגלי ידרוש שינוי מבני בסיסי בעשרות תעשיות, חלקן גלובליות. אי-אפשר להשיג שינויים אלו ללא שינוי בסדר העדיפויות הלאומי ובאורח החיים האישי. פתרונות נוסח – 'אם אין מים אז נתפיל' ו'אם המכוניות מזהמות אז נעבור לחשמליות', הם חלקיים במקרה הטוב ובעיקר מסיטים את הבעיות למקום אחר במקום לפתור אותן.

המשברים האחרונים והעתידים לבוא מציבים בפנינו אתגר מסוג חדש, שלא ניתן לפתור אותו בעזרת אותם כלים ישנים. יתכן שזהו המתכון לקטסטרופה מלתוסיאנית ויתכן שזו התחלה של שיטה כלכלית הוגנת ואחראית יותר, עבורנו ועבור הדורות הבאים.

לפוסט בבלוג ירוק נוצץ



כתבות קשורות:
פצצת הזמן החברתית של דור ה-f: מובטלים, מושפלים, ומתוסכלים
ההתחממות הגלובלית אמיתית? הרפובליקנים לא בטוחים
אסור לעשות הקשרים
Comments