המחיר האמיתי של הבשר

נשלח 13 באוג׳ 2016, 7:57 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 13 באוג׳ 2016, 7:58 ]
זוית, 2 ביוני 2015

תעשיית המזון מן החי גורמת לזיהום אוויר, לחיסול בתי גידול טבעיים, להכחדה מואצת של מינים ולפגיעה במקורות מים. חוקרים ישראלים מסבירים מהי ההשפעה של גידול בעלי חיים למאכל על הסביבה

פרות בחווה מיניסוטה, ארה"ב. צילום: mgbjay.flickrפרות בחווה במיניסוטה, ארה"ב. צילום: mgbjay.flickr

מה המחיר הסביבתי של הבשר שאתם אוכלים? דו"ח המלצות תזונתיות שהתפרסם לאחרונה בארצות הברית הפנה שוב את הזרקור למחיר הסביבתי הכבד של תעשיית המזון מן החי. הדו"ח, כמו גם הסרט התיעודי "קאוספירסי" (Cowspiracy), שמתפשט באינטרנט בשבועות האחרונים, קורא להפחתה משמעותית בצריכת הבשר כדי למנוע פגיעה בסביבה ומעורר עניין רב בקרב הציבור ובתקשורת.

כדי לייצר בשר, ביצים וחלב בכמות שעונה על הביקוש, צריך להאכיל ולהשקות כמות אדירה של בעלי חיים. אחוזים גדולים משטח כדור הארץ משמשים היום להאכלת בעלי חיים, אם באמצעות שדות לגידול מספוא כמו סויה ותירס ואם באמצעות שטחי מרעה. משאבי קרקע ומים רבים מנוצלים באופן אינטנסיבי לצרכים אלה, והמחיר הסביבתי שאנו משלמים גבוה במיוחד: חיסול של בתי גידול טבעיים (יערות האמזונס הם רק דוגמה אחת לכך), הכחדה מואצת של מינים ופגיעה במגוון הביולוגי. אך לא רק היערות נפגעים: גם הסביבה הימית נפגעת קשות על ידי תשטיפים – מים שזרמו דרך פסולת ולכן מכילים מזהמים – שמקורם בתעשיית המזון מן החי. בתהליך המכונה אוטרפיקציה, למשל, נשטף למים דשן חנקני וגורם לפריחה מואצת של אצות, לירידה חדה בחמצן במים ולפגיעה במערכות אקולוגיות בשפכי נהרות ובאגמים.

מחיר סביבתי נוסף שגורמת תעשיית המזון מן החי הוא פליטת גזי חממה כמו מתאן ופחמן דו-חמצני. לפי הערכות, תעשייה זו אחראית ל-20 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם – יותר מכל הפליטות שמקורן בתחבורה. פרט להשפעה הישירה של פליטת גזי חממה, גם בירוא היערות – שאחוז גבוה ממנו נועד להכשיר שטחי מרעה או לגדל מספוא – מביא לשחרור נוסף של גזי חממה ממאגרי פחמן שאגורים בקרקע ובצומח.

פי 10 יותר משאבים

בירוא חלקת יער באמזונס ליד מנאוס, ברזיל. צילום- Neil Palmer (CIAT), Flickrבירוא חלקת יער באמזונס ליד מנאוס, ברזיל. צילום: Neil Palmer (CIAT), Flickr

את נקודת המפנה בהתייחסות העולמית להשפעה הסביבתית של תעשיית המזון אפשר לסמן ב-29 בנובמבר 2006, אז פורסם דו"ח או"ם בשם "צלו הארוך של משק החי". הדו"ח היה סיכום מקיף ראשון מסוגו של ההשלכות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות של תעשיית המזון מן החי. הוא אומץ בחום על ידי ארגוני סביבה וארגונים טבעוניים, אך זכה גם לקיתונות של ביקורת מצד מתנגדים, שטענו שנפלו בו אי דיוקים רבים.

בשנים שחלפו מאז פרסום הדוח נערכו מחקרים רבים שמאששים את הטענה הכללית שהועלתה בו. אלון שפון, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וממייסדי הפורום לתזונה בת קיימא, מסביר שאמנם קיימת מחלוקת לגבי המספרים המדויקים, אך יש הסכמה גורפת בקרב חוקרים שהמחיר האקולוגי של מזון מן החי גבוה יותר מזה של מזון מן הצומח. נקודות ספורות נמצאות עדיין במחלוקות. "כשמדובר בכריתת יערות, אין ספק שהמערכת האקולוגית נפגעת בצורה מוחלטת", הוא מסביר, "אך קיים ויכוח שעוד לא מיצה את עצמו לגבי ההשפעות של רעייה והכדאיות הסביבתית של גידול בקר ופרות לחלב על שטחים אלה בניגוד להאכלתם במספוא שמקורו בגידולים חקלאיים. יש דעות שאומרות שרעייה יכולה להיות מסונכרנת עם הסביבה, ושהמחיר הסביבתי של פרות שרועות באחו הוא משתנה ותלוי בין השאר באזור הגאוגרפי הספציפי ובניהול של בעלי החיים בשטח". לרעייה יש גם תועלת – היא מצמצמת סכנה של שריפות באמצעות דילול של צומח שמתייבש בקיץ, והיא חלק ממערכת אקולוגית שבה בעלי החיים אוכלי העשב מפיצים זרעים באמצעות מערכת העיכול והפרווה שלהם.

אחת הבעיות בהתמודדות עם הסוגיה היא המידע החלקי והלא אחיד שעומד לרשות החוקרים. שפון השתתף לאחרונה במחקר שניסה ליצור בסיס מסודר להשוואה בין החתימה האקולוגית של סוגי מזונות. המחקר, שפורסם בבמה המכובדת של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית (PNAS), השווה בין המשאבים הנדרשים לייצור מגה קלוריה אחת (1000 קלוריות) של מספר מזונות מן החי שנצרכים בארצות הברית – בקר, חזיר, עוף, ביצים וחלב – ובין משאבים הנדרשים לייצור מזונות צמחיים. התוצאות היו חד-משמעיות. "כימתנו את המחיר הסביבתי של המזונות מן החי לפי המשאבים הנדרשים כדי לייצר את המספוא בעבורם – מים, דשן ואדמה. למדד הזה צירפנו גם את גזי החממה הנפלטים בתהליך", מסביר שפון, "ומצאנו שצריכת המשאבים עבור קלוריה אחת של בשר בקר גדולה פי 10 ויותר מצריכת המשאבים עבור מוצרים אחרים מן החי. בנוסף, צריכת המשאבים עבור קלוריה של מזונות מן החי גדולה מצריכת המשאבים עבור קלוריה של מוצרים מן הצומח – פרט למשאבי המים, שהם דומים".

המחקר, אם כן, מדגיש באופן ברור את הנטל הסביבתי הגבוה של ייצור בשר בקר, ושל ייצור מזון מן החי באופן כללי. בכך הוא מצטרף לדו"ח שפורסם בשבוע שעבר בארצות הברית, וקורא באופן חד-משמעי לצמצום צריכת הבשר כדי לחסוך במשאבי סביבה.

מה המצב בארץ?

מחקרים רבים מפרטים את העלויות הסביבתיות של מוצרים מן החי בעולם, אך המידע על הנעשה בישראל מצומצם יחסית. "ישראל היא מדינה צפופה בה שטחי החקלאות נושקים לישובים, ומהווה 'אי' מבחינת הייצוא והייבוא. לכן אני מעריכה שהנזק הסביבתי שנוצר כתוצאה מייצור, ייבוא, שיווק וצריכה של מוצרי מזון מן החי בישראל הוא משמעותי לפחות כמו המתואר במאמרים המקצועיים שפורסמו", מסבירה ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה ויו"ר הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא.

הערכתה של ד"ר אולנובסקי אומתה במחקר שנערך לאחרונה על ידי שירה דיקלר ומידד קיסינגר מאוניברסיטת בן גוריון. המחקר העלה תוצאות מעניינות לגבי הרגלי צריכת המזון מן החי בישראל, המבנה המיוחד של שוק המזון מן החי וכמובן גם ההשפעות הסביבתיות שלו. המחקר בדק את צריכת הבשר (בקר ועוף) בישראל בשנים 2010-1999 ואת ההשלכות הסביבתיות שלה מבחינת פליטת גזי חממה וניצול משאבי קרקע. התוצאות הראו שבשר בקר מהווה אמנם רק 22 אחוז מתעשיית המזון מן החי בישראל, אך אחראי ל-82 אחוז מפליטת גזי החממה. כמו כן,  שטחי המרעה והשדות שנדרשים להאכיל את בשר הבקר שנצרך בישראל היו מכסים שני שליש מגודל המדינה, אם הבשר היה גדל בארץ. למעשה, תעשיית המזון מן החי בישראל היא בינתיים בת קיימא רק בגלל נטייתם של הישראלים לצרוך בעיקר עוף, ו"בזכות" העובדה שרוב בשר הבקר שנצרך בישראל מיובא. עם זאת, לבשר הבקר שנצרך בישראל יש השפעה סביבתית קשה, גם אם רובה אינה מורגשת בארץ, בינתיים.

להשוות בין החלופות

בשר. צילום: stu_spivack.flickrבשר. עולה יותר ממה שנדמה לכם. צילום: stu_spivack.flickr

הנתונים, אם כן, מצביעים בבירור על כך שתעשיית המזון מן החי מזיקה לסביבה. מה עוד נדרש כדי  שנעשה את השינוי התזונתי ונפחית את צריכת המזון מן החי ולו רק כדי להגן על הסביבה? "כאשר אנו שוקלים את המחיר הסביבתי, עלינו לבחון אותו מול החלופות", מדגישה אולנובסקי. "צמחונים וטבעונים אוכלים יותר חלבון מן הצומח – לרוב קטניות. לכן צריך לשאול מהו המחיר הסביבתי של הגידול, הייבוא, השיווק והצריכה של קטניות בישראל. סביר להניח שמחיר זה יהיה קטן משמעותית מהעלות הסביבתית של מוצרי מזון מן החי, אולם לא נכון להשמיט אותו לחלוטין, ויש להשוות בין החלופות כדי להבין באמת את סדרי הגודל של הנזק הסביבתי של המזון שאותו אנו צורכים".

שינוי הרגלי התזונה בעולם שבנוי ברובו על דיאטה מן החי הוא תהליך מורכב. מבחינת הצרכנים, מדובר בשינוי הרגלים שהוטמעו בהם מילדות. מבחינת היצרנים, מדובר בתעשייה שמגלגלת כסף רב ושולחת זרועות גם לפוליטיקה. מבחינת הארגונים הירוקים, מדובר בנושא שהעיסוק בו עלול לגרום לאנטגוניזם במקרה הטוב ולהתנגדות אלימה במקרה הרע. כך או כך, נדמה שאפשר לקבוע שבשנים הקרובות לא ניתן יהיה להתעלם מההשפעה הסביבתית של תעשיית המזון מן החי.

לקריאת ביקורת על הסרט Cowspiracy לחצו כאן.

לכתבה באתר זוית

כתבות קשורות:
שיא אולימפי בכריתת עצים
חשבונאות סביבתית של מערכת אספקת הבשר הישראלית
המחיר הכלכלי והסביבתי של צריכת הבשר הגדלה בעולם
Cowspiracy - The Sustainability Secret - Full Documentary
Film: Cowspiracy, the sustainability secret
A Study Did NOT Actually Find That Vegetarianism Hurts The Planet
Can the Planet Sustain 7 Billion People Eating a Paleo Diet?
Comments