ב-2009, כשהוועד האולימפי בחר בריו דה ז'ניירו לארח את המשחקים האולימפיים של 2016, קיוו ארגוני סביבה רבים, שעוקבים בדאגה אחרי מצב יערות הגשם באמזונס, שאירוע הספורט הגדול בעולם יביא אתו לברזיל לא רק ספורטאים ותיירים אלא גם תשומת לב לבעיית בירוא היערות באמזונס. היום, פחות משבוע לפני פתיחת המשחקים, אפשר כבר לקבוע שלמרבה הצער יערות הגשם לא יהיו הזוכים הגדולים של האולימפיאדה.

כריתת העצים ביערות הגשם באמזונס היא אחד הסמלים הגדולים של הרס המערכות האקולוגיות בכדור הארץ. כמעט שני שליש מיערות אלה נמצאים בשטחה של ברזיל, שאחראית למעשה לשמירה על פלא הטבע הזה – הריאה הירוקה הגדולה ביותר של כדור הארץ. הסיבות העיקריות לבירוא היערות הן יצירת שטחי מרעה לגידול בקר ושדות לגידול סויה (שמשמשת להאבסת בקר ומאכל לאדם), שימוש בעץ לתעשייה ופיתוח מכרות. ביערות הגשם קיים עושר מינים שאין לו שני בעולם, ולכן בירוא היערות מביא להכחדת מינים רבים יותר מבכל מקום אחר בעולם. בירוא הצמחייה הצפופה גורמת גם לשחרור גזי חממה רבים, ומונעת קליטה חזרה של פחמן דו-חמצני.

נהר האמזונס ויערות הגשם בברזיל. צילום: Neil Palmer/CIAT

קנסות וצילומי לוויין

עד 2004, קצב בירוא יערות הגשם בברזיל עמד על 20 אלף קמ"ר בשנה בממוצע – שווה ערך לשטחה של מדינת ישראל. שיא הבירוא נרשם ב-2004, אז נכרתו כמעט 30 אלף קמ"ר של יער בשנה אחת.

המצב החמור והלחץ הבינלאומי להגן על האמזונס גרמו לממשלת ברזיל להכריז ב-2004 על תכנית חדשה ונוקשה נגד כריתת עצים בלתי חוקית: קנסות כבדים הוטלו על חקלאים, על בעלי קרקעות ועל חברות שעסקו בבירוא יערות ובגידולים חקלאיים בשטחים המפונים; ציוד מכני של חברות ואנשים פרטיים שעסקו בבירוא יערות הוחרם והושמד והוגדל שטחן של שמורות הטבע המוגנות. במקביל, גורמי האכיפה השתמשו בצילומי לוויין מפורטים כדי לתפוס בזמן אמת כורתי עצים.

בנוסף, בלחץ של ארגוני סביבה, חתמו ב-2006 חברות ייצור הסויה על השעיית גידול הסויה בשטחי יער שבוראו לאחרונה, וב-2009 הסכימו חברות בשר הבקר הגדולות שלא לרכוש בקר משטחי יערות שבוראו. במקביל ניתנו תמריצים בדמות פיצוי כספי או השקעות מסיביות של מדינות מפותחות במדינות מתפתחות שהראו שיפור בשמירה על יערותיהם.

הודות למהלכים אלה ואחרים, ירד קצב בירוא היערות בברזיל ב-75 אחוז, וב-2015 הוא עמד על כ-5,000 קמ"ר בשנה. מהלך זה אפשר לברזיל להפחית את פליטות גזי החממה שלה בעשור האחרון בהיקף גבוה מזה של כל מדינה אחרת בעולם, כל זאת תוך הגדלת כושר ייצור המזון שהיא מייצאת לעולם.

נתונים: mongabay.com

שפל של שמונה שנים

האופטימיות הזאת לא החזיקה מעמד זמן רב. נתונים חדשים של Imazon (מכון מחקר ברזילאי עצמאי, שעוקב אחר המתרחש באמזונס) מלמדים שביוני 2016 נכרתו בברזיל 972 קמ"ר של יערות גשם. מדובר בנתון הגרוע ביותר שנרשם מאז 2008. אם משווים את הנתונים לאלה של יוני 2015, מגלים שקצב כריתת היערות כמעט הכפיל את עצמו.

מדוע הנתונים העדכניים הם של גוף עצמאי ולא של גוף ברזילאי רשמי? הסיבה לכך פשוטה ומטרידה: INPE (סוכנות הלוויינים הלאומית של ברזיל), שהעבירה את הנתונים על מצב יערות הגשם, הפסיקה לפני כשנה לפרסם נתונים חודשיים ועברה לדיווח בכל שלושה חודשים, מה שמקשה מאוד לעקוב אחרי התפתחויות ומגמות קצרות טווח.

מה גרם לעלייה החדה בקצב כריתת העצים? ככל הנראה מדובר בשילוב אומלל בין מזג אוויר יבש יחסית באזור לבין הידרדרות המצב הכלכלי בברזיל. רק לפני שבועיים הודיעה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א שבעקבות תופעת אל-ניניו והטמפרטורות החריגות הגבוהות ב-2016, העונה היבשה באזור האמזונס ב-2016 צפויה להיות ארוכה מהרגיל ושהמצב הוא החמור ביותר שנרשם מאז 2002 – נתון שמגדיל את הסיכוי והסיכון של שריפות יער. אם מוסיפים לזה את הפיחות בשער הריאל לעומת הדולר האמריקאי (שמגדיל את הרווחים של יצאני הסויה והבקר הברזילאים) ואת העובדה שכוחו ומעמדו של הממשל המרכזי בראשות הנשיאה דילמה רוסף נפגע באופן אנוש בגלל המשבר הכלכלי ושורה של פרשיות שחיתות חמורות, אנו מקבלים שילוב דליק ומסוכן ביותר.

למשך 16 ימים באוגוסט יתמקד העולם במה שיקרה בברזיל. שיאים חדשים ייקבעו מן הסתם במסלול הריצה, באולמות התחרויות ובבריכת השחייה, אבל למרבה הצער שיאים שליליים יירשמו גם ביערות האמזונס.

לכתבה באתר זוית

---

כתבות קשורות:
שליש מדינה מחוץ לתחום: היועמ"ש אסר על בינת שוורץ לטפל בקיבוצים ומושבים
בינת שוורץ קידמה הקמת מרכז מסחרי - במושב ששכר את בן זוגה לצורך הפרויקט
סבך ניגודים של בינת שוורץ, ראשת מינהל תכנון
עתירה: "ראש מינהל התכנון עוסקת בתוכניות שמשפיעות על עסקי בעלה"
בעקבות מערכת יחסים עכורה: הודח מנהל תכנון התשתיות במשרד הפנים
"ראש מינהל התכנון במשרד הפנים הורתה להתעלם מחריגות בנייה"
המועצה הארצית תכריע אם לאפשר בנייה בעשרות אלפי דונם של שטחים פתוחים
תוכנית המתאר הארצית תתוקן: שטחים פתוחים וכפריים יופשרו לבנייה עירונית
הרחק ומשול: הדרך של משרד הפנים לייעול ופתרון מצוקת הדיור
סערת הבנייה בשטחים הפתוחים: "הדיון במועצה הארצית - פגום"
לבנות, ומהר // משרד הפנים כבר החליט:
 איכות הסביבה מפריעה לתכנון
תוכנית כחלון: שליטה חסרת תקדים של האוצר בתכנון
"קבינט הדיור מאשר מתחמי תכנון על סמך מידע שגוי"
מהפכת הבנייה במרכז: היישובים שיגדלו באלפי דונמים - על חשבון שטחים ירוקים
תמונת מצב מדאיגה בכל הנוגע למצב התכנון במדינת ישראל

מאת אלי מזרחי, 24/11/2015

"טוסקנה של ישראל" - כך מכונה אזור בקעת הנדיב, שבין זכרון יעקב לפרדס חנה וכרכור. חבל ארץ זה ידוע בערכיו ההיסטוריים החשובים מראשית ההתיישבות העברית בארץ, בסביבתו העשירה, באתרי המורשת הנמצאים בתחומו ובאתרי החקלאות הרבים המצויים בו. אלא שכעת מזהירים פעילי סביבה מהאזור מפני סכנה קשה שמרחפת מעליו. לטענתם, תכנון של סלילת כביש חדש, שיחצה את הבקעה מצפון לדרום, מאיים לבתר את תא השטח הזה ולהמיט עליו הרס שיתבטא בקיטוע מסדרון אקולוגי חשוב, צמצום המגוון הביולוגי באזור וכמו כן, יביא עמו מפגעי רעש וזיהום.

חששם של פעילי הסביבה התעורר לנוכח שתי התפתחויות שחלו לאחרונה באזור. בלב הבקעה, בשטח המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה החלו בבניית תחנת דלק חדשה והקמתה של תחנה נוספת כבר אושרה. הקמת תחנות הדלק עוררה סערה גדולה ביישובי האזור ואף גרמה לחילופי דברים קשים בישיבת המועצה. המתנגדים להקמת תחנות הדלק טוענים כי באזור כבר פועלות היום 15 תחנות דלק ובניית שתי תחנות נוספות סותרת את אופיו הירוק והכפרי של המקום ומהווה ביטוי מוחשי לרצון לסלול את כביש חוצה בקעת הנדיב. "כנראה היזמים שמקימים את תחנות הדלק הבינו שהכביש עומד להיסלל", אמרה אסתי הורן, הפעילה ב-"ועד להצלת בקעת הנדיב".

עוד טוענים המתנגדים כי מספר תחנות הדלק באזור גדול בהרבה מהמקובל באזורים אחרים בארץ. הם מסכימים כי בניית התחנות אושרה כבר לפני כ-20 שנה, אך אומרים להגנתם כי מאז גדלה המודעות לערכי הסביבה וכי הצטבר ידע נוסף לגבי נזקי זיהום הקרקע של תחנות דלק. כמו כן, מכיוון שהיזמים השתהו שנים רבות כל כך, כפי שטוענים פעילי הסביבה, יש לשקול מחדש את התכניות הישנות.

הכביש שמעורר את הסערה מתוכנן על תוואי דרך שנקרא בפי תושבי האזור "הדרך הלבנה" או "דרך יפו ההיסטורית". מדובר בתוואי דרך קדומה מהתקופה הרומית שיוצא מחלקה הדרום-מזרחי של זכרון יעקב לתוך בקעת הנדיב ועד ליישובים גבעת עדה, אביאל, אלוני יצחק וכפר גליקסון - שם הוא מתחבר לכביש קיים ואמור להמשיך דרומה, עד כביש 65 בתוואי כביש שכבר אושר.

היום סובלת המושבה בנימינה, שהתרחבה מאוד בשנים האחרונות, מעומסי תנועה כבדים בכביש החוצה את היישוב. אולם המתנגדים לכביש חוצה בקעת הנדיב טוענים כי התוואי המוצע לא יפתור את בעיית עומסי התנועה בבנימינה, אלא יכביד על האזור. לטענת חברי ועד ההצלה, תנועה רבה יותר תוסט מכביש 65 בואכה ואדי ערה, ותעבור על הנתיב החדש, לעבר ואדי מילק. לטענתם, יהיה נכון יותר לסלול בתוואי המדובר כביש שסלילתו כבר אושרה - כביש עוקף בנימינה - בשדות שממזרח למושבה, בצמוד לדופן היישוב ולא בלב הבקעה. "בכל מקרה", אמרה הורן, "אנחנו סבורים שלא צריך לסלול בכלל כביש חדש. בשנים הקרובות תחנת הרכבת אמורה לצאת מבנימינה ובעקבות כך עומס התנועה יפחת ממילא".

בית המשפט העליון ב-2003: אין מניעה להמשיך בתכנית

במועצה המקומית בנימינה גבעת עדה אמרו כי כרגע מדובר בחלופה מוצעת, אחת מתוך כמה חלופות שנידונו בוועדת ההיגוי של תכנית המתאר למועצה שהתכנסה בשבוע שעבר במטרה לגבש חלופות תכנוניות לקידום התכנית. עוד טענו לנוכח טענות התושבים, כי "אחת החלופות שהוועדה התייחסה אליהן הייתה סלילת כביש 654 ("דרך יפו" - א"א), שחלקו כבר נסלל", כאשר הם מתכוונים לסלילתו בחלק הצפוני שיחבר את החלק הסלול כיום לכביש 652 באזור בית הספר התיכון "אורט בנימינה". מרבית הקטע שאינו סלול נמצא בשטח השיפוט של המועצה המקומית זכרון יעקב וחלופה זו הוצגה כפתרון להורדת עומסי תנועה בצומת עדה ובכביש 652 באזור בנימינה.

כמו כן, נשמעו קולות שלפיהם סלילת הקטע הצפוני של כביש 654 תסייע לפיתוח אזור התעשייה "כרמל", שאותו מקדמת המועצה. השלב הבא בתהליך קידום תכנית המתאר לבנימינה גבעת עדה מתוכנן לרבעון הראשון של 2016, אז תיבחר החלופה התכנונית. טרם הבחירה יתקיים תהליך של שיתוף תושבי המושבות.

לגבי הקמת תחנות הדלק הזכירו במועצה כי ההיתרים ניתנו כבר לפני כ-20 שנה וגם בית המשפט העליון דן ב-2003 בהתנגדויות ופסק כי אין מניעה להמשיך בתכנית. במועצה אמרו בתגובה כי "מאז אותה פסיקה נדמו קולות המתנגדים. פעילותם, ככל שהייתה, לא הורגשה. גם היישובים, תחת ראשי הרשויות הקודמים, הבינו כי אין להם את היכולת לשנות את פסיקת הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר בישראל. לכן, האמירות השונות הנאמרות בימים אלה טועות ומטעות, ויש בהן משום זריית חול בעיני אלו שאינם מכירים את העובדות לאשורן".

לכתבה בוואלה!

מאת נמרוד בוסו, 26/10/2015

לפני קצת יותר משנה, ב–22 בספטמבר 2014, התכנס קבינט הדיור בראשותו של שר האוצר הקודם, יאיר לפיד. על סדר היום הונח אישור הכרזתם לראשונה של כמה מתחמים כ"מתחמי דיור מועדפים" - מתחמים שתכנונם יועבר לתכנון מהיר בוועדת התכנון הארצית שנולדה זמן קצר קודם לכן, הוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל).

בין המתחמים שעלו בדיון, הוצגה בפני שרי קבינט הדיור תוכנית לבניית 4,500 יחידות דיור במתחם רכס לבן שבמערב ירושלים. ההצבעה לאישור הבנייה היתה מהירה, ומלבד כמה מלות התנגדות של השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, שייצג את עמדת משרדו - לא נשמעו התנגדויות, ובצדק. שהרי איזו סיבה יש להתנגד לבניית אלפי יחידות דיור בלב אזור ביקוש בעיצומו של משבר דיור?

עתירה שהגישו לפני כמה ימים שורה של ארגוני תכנון וסביבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, מעלה שהשרים היו עשויים להתנגד להכרזה על המתחם כמועדף - אם גורמי המקצוע, ובראשם מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל, היו מביאים בפניהם את כל המידע הרלוונטי לשטח.

"טרם קבלת החלטתו בעניין רכס לבן ולצורכי אותה החלטה, כתבה מנהלת מינהל התכנון כי 'המתחם מצוי בחלק הדרום־מערבי של העיר ירושלים, וחל בחלקו הקטן על שטח מוניציפלי של המועצה האזורית מטה יהודה'", נכתב בעתירה. אלא שכפי שמעיד צילום אוויר שצורף לעתירה, "לא חלקו הקטן של המתחם נמצא בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מטה יהודה, אלא חלק ניכר; ולא בחלק מהשטחים הפתוחים של המועצה האזורית כי אם בחלק מיושב שלה ".

משמעות הדברים ברורה: כל בנייה במקום לצורכי שכונות מגורים תיתכן רק בתומו של משא ומתן מול אנשי המושבים, שייאלצו לפנות חלק ניכר מהמבנים שמשמשים לפרנסתם ויצירת תוכנית חדשה באשר לאזור שאליו יש להעתיק את כל אלה, ובשורה התחתונה - הבינוי יעוכב שנים ארוכות.

שטחי תוכנית ההרחבה בירושלים. צילום: תומר אפלבאום

דבר מכל אלה לא הובא לידיעת הקבינט, ואין מדובר בפרט היחיד שעשוי היה לעורר בשרים להרהר בכדאיות ההכרזה על המתחם. ייעודו של השטח שבו מתוכננת הבנייה הוצג כשטח פתוח, בעוד שלפי העתירה הוא בחלקו מוגדר כגן לאומי ושטח ירוק מוגן, ולבסוף - הקבינט לא יודע כי בשנים האחרונות נדונו תוכניות לבנייה במקום מספר רב של פעמים, מתוכם פעמיים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, ובכל הפעמים הוחלט על דחיית התוכנית. כלומר - עצם ההכרזה היתה כלי להפיכת החלטות מערכת התכנון הרגילה.

השרים מקבלים 
מידע חלקי

מדובר רק בדוגמה אחת מרבות המופיעות בעתירה, שהוגשה על ידי הפורום לדמוקרטיה בתכנון, איגוד המתכננים, עמותת אדריכלי הנוף, החברה להגנת הטבע וארגון חיים וסביבה, נגד קבינט הדיור, מנהלת מינהל התכנון, בינת שוורץ, ורשות מקרקעי ישראל. דוגמאות אלה מעלות תמונה מטרידה, שלפיה שרי הקבינט מקבלים החלטות על סמך מידע חלקי ביותר או אף מוטעה, ללא כל מודעות לחסמים שמהם סובלים המתחמים לתכנון מהיר, שחלקם עלולים למנוע בנייה בהם בטווח הנראה לעין, ולכן גם מבטלים את עצם ההצדקה שבהפנייתם לוותמ"ל - גוף שעל עבודת התכנון הירודה בו קיים קונצנזוס בקרב אנשי המקצוע - במקום למערכת התכנון הרגילה.

על אלה אפשר למנות גם את ההכרזה על מתחם בת גלים בחיפה כמתחם מועדף לבניית 1,000 דירות. במתחם זה צריכים לחול שני תנאים מוקדמים - פינוי הבסיס הצבאי ושיקוע מסילת הרכבת. המידע בדבר הצורך בשתי פעולות אלה הובא אמנם בפני השרים - בעיקר כדי להצדיק אי־הקצאת דירות דיור להשכרה כמחויב בחוק, אך לא צוין בפניהם, ואיש גם לא שאל, מהן המשמעויות של שתי פעולות אלה מבחינת לוחות הזמנים. לו היו שואלים, נטען בעתירה, היו מגלים כי מדובר בהליכים ממושכים וכי לא תיעשה כל בנייה במתחם המדובר בטווח הנראה לעין, ולא היתה כל מניעה להעבירו למערכת התכנון הרגילה.

"אם קיימים במקום מסוים חסמים לפיתוח, שיידרשו עוד שנים ארוכות להסרתם, כי אז ממילא לא יהיה בהכרזתו 'מתחם מועדף לדיור' כדי להשיג את תכלית חוק הוותמ"ל ולהגדיל בפועל את היצע הדיור במקום בטווח הקצר. במצב כזה אין לראות גם הצדקה לוויתור על הליכי התכנון הרגילים בשמה של התכלית המיוחדת שביסוד חוק הוותמ"ל, המהירות, מכיוון שזו לא מתקיימת", נכתב בעתירה שהגיש בשם הארגונים עו"ד טל צפריר.

עוד מעלה העתירה תהיות באשר לחוקיות שבהפיכתן של החלטות שקיבלה מערכת התכנון הרגילה, ובכלל זה גוף התכנון הגבוה ביותר - המועצה הארצית לתכנון ובנייה - כפי שעשה קבינט הדיור במקרה של הרכס הלבן.

חלק נוסף של העתירה מתייחס לאופן שבו מתנערת הממשלה ממחויבותה לפי חוק הוותמ"ל לייעד 30% מכלל הדירות הנבנות במתחמי הדיור המועדפים לבנייה להשכרה לטווח ארוך ולהשכרה מוזלת, מלבד ב"מקרים חריגים". על פי העתירה, שחוזרת על טענות של הקואליציה לדיור בר השגה בעתירה שהגישה לפני שבועיים בנושא, אותם "מקרים חריגים" משמשים את האוצר בבואו להשתחרר ממחויבות זו, כשב–15 מתוך 27 מתחמים שבהם אמור היה הכלל לחול, חלה הפחתה או אף ביטול מוחלט של הדיור בר ההשגה. גם היום צפוי קבינט הדיור לאשר מתחמים עבור יותר מ–30 אלף יחידות דיור, כשרק אחוזים בודדים מכלל הדירות ישמשו להשכרה לטווח ארוך.

לפיכך מבקשים העותרים מבית המשפט כי יבטל כליל את ההכרזה על המתחמים הרכס הלבן ומורדות רמות בירושלים ובת גלים בחיפה כמתחמים מועדפים, ויורה לממשלה לדון פעם נוספת בכלל המתחמים שהוכרזו עד כה, בשל הפגמים הכבדים שנפלו בהליך ההכרזה. כמו כן דורשים העותרים כי בית המשפט יורה על הקצאת 305 מהדירות לדיור להשכרה בכלל המתחמים, ויקבע שאם לא כן לא ניתן יהיה להכריז על המתחם כמתחם מועדף.

ממשרד האוצר וממינהל התכנון נמסר: "חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, קובע כי מינהל התכנון יגיש את חוות דעתו לאחר ששוכנע כי ניתן לתכנן על אותה הקרקע לפחות 750 יחידות דיור (וביישוב מיעוטים 500 לפחות). בהתאם, מינהל התכנון, הפועל בהתאם לאמות מידה מקצועיות ולהוראות החוק, המליץ על מתחמים העונים לדרישות אלה. באשר לטענות שהועלו בעתירה לגופן, המענה יינתן במסגרת ההליך".

מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "אנו לומדים את העתירה ונגיש תגובתנו לבית המשפט. עם זאת, רמ"י פועלת כדי לטפל במצוקה חמורה של עתודות תכנון ושיווק לשנים הבאות. כל מרחב תכנון שיכול להוות עתודת קרקע נבחן על ידי צוות תכנון, שבוחן את הפוטנציאל מול מוסדות התכנון ונבחרת החלופה הרלוונטית. כל תוכנית נבחנת על פי אמות המידה הנהוגות בתחום הסביבתי והתכנוני. ההכרזה על מתחם לאומי לדיור בממשלה היא הצעד הראשון, כשלאחריה נערך הליך תכנוני מפורט בוותמ"ל, אשר נעשה בתאום עם הרשויות הרלוונטיות וכפוף להנחיות מוסד התכנון".

לכתבה באתר דהמרקר

התחרות בין המפלגות מי תציע הגדלה מאסיבית יותר של היצע הדירות מפחידה את מי שאמון על הגנת הסביבה. הפתרון של המפלגות להורדת מחירי הדיור עשוי להיות סופם של השטחים הפתוחים והחופים, יחד עם הקמתן של תשתיות רעועות, מחסור במוסדות ציבור, הזנחת מרכזי הערים וגם שחיתות. במילים אחרות, גם אם נניח שמחירי הדירות אכן יירדו, הנזק ההיקפי עלול להיות אדיר.

אחד האיומים הגדולים הוא דווקא מהתוכנית שנשמעת כרעיון לא רע. שתי מפלגות, המחנה הציוני וכולנו, הודיעו שאחד העקרונות במצע הדיור שלהן הוא איחוד רשויות התכנון והשיווק. כלומר שהן מציעות להקים משרד־על לענייני דיור שאליו יסופחו הן מינהל התיכנון, שנמצא היום במשרד הפנים והן רשות מקרקעי ישראל, היום במשרד הבינוי. כדי להבין מה הבעיה, צריך קודם לשאול מדוע מלכתחילה יש מעין הפרדת רשויות בהליכי תכנון ובנייה. תפקידו של מינהל התכנון במשרד הפנים הוא לתכנן איך תיראה המדינה – ערים, מחוזות כפריים, תשתיות, חופים, שמורות טבע, קרקע חקלאית וחופים.

 "רמ"י הוא דינוזאור"

במילותיו של איתמר בן דוד, נציג החברה להגנת הטבע במוסדות התכנון, ומי שבעבר עבד במינהל, "תכנון זו אומנות של פשרה בין הרבה גורמים. יש כל כך הרבה בעלי עניין בכל החלטה, כך שהתוצר הסופי הוא מעין מלאכת מחשבת של גוונים ושיקולים". מצד שני, התפקיד של רשות מקרקעי ישראל הוא לשווק את הקרקע שעברה את הליכי התכנון המתאימים. החשש הוא שהדחיפה לקצר תהליכים כדי לשווק כמה שיותר יחידות דיור תבוא על חשבון אותה מלאכה חשובה, כלומר, על חשבון השטחים הפתוחים. דוגמה לכך אפשר כבר למצוא בפעולת הותמ"ל, אותן ועדות לאישור מואץ של תוכניות בנייה גדולות שהקימה הממשלה היוצאת. כמו במקרה תל השומר.

לפני שלושה שבועות פנה ארגון אדם טבע ודין לבית המשפט בדרישה לבטל את החלטת הוועדה לבנות 2,800 יחידות במתחם תל השומר בשל חשש מזיהומי קרקע ומים שהתכנון הנוכחי לא נותן להם מענה. מי שיזם את קידום התוכנית היא רשות מקרקעי ישראל.

 

איתמר בן דוד מהחברה להגנת הטבע. "תכנון זו אומנות של פשרה"	צילום: החברה להגנת הטבע

יעל דורי, ראש תחום תכנון באדם טבע ודין, לא חוסכת במילים: "רמ"י היא דינוזאור שמלכתחילה האוריינטציה שלו היא להכניס כמה שיותר כסף למדינה. כסף למדינה זה אולי טוב, אבל לפעמים מנוגד לאינטרס הציבורי, שרוצה גם להקים מספיק מוסדות ציבור בשכונות, להבטיח שבכל שכונה תהיה תשתית מתאימה (מה שיקטין את תשלום הקבלנים למדינה על הקרקע ויאריך זמני בנייה – מ"פ)".

ויש נקודה נוספת וכאובה במיוחד. בשנים האחרונות עלו שוב ושוב פרשיות של חשדות לשחיתות ברשות מקרקעי ישראל. רק לאחרונה התפטר מנכ"ל רמ"י בנצי ליברמן בעקבות חשד לעבירות מרמה והפרת אמונים הקשורות לתפקידו. האפשרות שאנשי המינהל והרשות, הבעלים של 93% מהקרקעות בארץ ידורו בכפיפה מיניסטריאלית אחת ויוכלו להשפיע זה על זה לא תוסיף שקט למי שחרד ממצבה של השחיתות השלטונית.

לפני כשלושה חודשים רצו ברשות הטבע והגנים להכריז על חלק מאזור הר חרת וצור הדסה במערב ירושלים כשמורת טבע וגן לאומי. אז התברר שרמ"י הוציאה לתכנון מפורט תוכניות בנייה באזור, לאחר שנדחו בעבר בשל הפגיעה בטבע הייחודי והאפשרות לבנות בתוך העיר עצמה.

הבעיה היא שלבנות בתוך העיר זה יותר כאב ראש, אומר חבר באחת מוועדת התכנון: "יש בירושלים 200 אלף דירות שניתן להוסיף בהתחדשות עירונית, אבל מעדיפים להשקיע ב־7,000 יחידות דיור בהר חרת ובת הרים. כי זה יותר קשה בתוך העיר. יש שכנים, צריך להתחשב בקהילה, לשלם פיצויים, לתכנן תחבורה ציבורית. הרבה יותר קל לקחת גבעה חשופה, ולא משנה איזה ערכי טבע יש עליה, ולבנות עליה מאשר לשפר את איכות החיים בתוך העיר".

 

איש לא מדבר על תמ"א

מי שרוצה להבטיח בנייה של כמה יחידות דיור כמה שיותר מהר לא יכול לשים דגש על התחדשות עירונית. כך מושגים כמו פינוי־בינוי ותמ"א 38 כמעט נעלמו ממצעי הדיור של המפלגות שעשויות לזכות בתיק האוצר או הבינוי. מצע המחנה הציוני מקדיש משפט אחד להתחדשות עירונית. במצע מרצ, לעומת זאת, יש התייחסות להקמת 100 אלף דירות במרכזי הערים בתוכנית להתחדשות עירונית.

לפי דו"ח של חוקרים מהאוניברסיטה העברית, החברה להגנת הטבע ומכון דש"א, יש שפע אדיר של יחידות דיור שניתן לנצל בתוך מרכזי הערים בלי לפגוע בשטחים פתוחים. באזור תל אביב והמרכז לבדם, במה שמכונה אזורי הביקוש שקובעים את מחירי הדיור בכל הארץ, אפשר להוסיף כבר בשנה הקרובה עוד 20 אלף דירות באמצעות תמ"א 38 לבדה ו־90 אלף נוספות עד 2020. כוחה של החברה להתחדשות עירונית יהיה תלוי בגב הפוליטי שתקבל משרי האוצר והבינוי. אם שרי האוצר והבינוי הבאים יעדיפו סטטיסטיקות של התחלות בנייה על פני התחדשות עירונית – סביר שעוד שטחים חקלאיים, יערות וגבעות יכוסו בטון.

תהליכי עיור, שינויי האקלים, או פשוט הזנחה אנושית - עד שחברת האדם תיזום שינויים שיצילו את אוצרות הטבע שלנו, מומלץ לצאת לטיול בין הפלאים המרהיבים בעולם, לפני שנחמיץ את ההזדמנות

מאת מאיה בניטה, 1/2/2015

העולם שלנו עשיר באוצרות טבע מדהימים, נופים יפהפיים ואתרים שנראים כמו גלויה. לצערנו, רבות מהאטרקציות יוצאות הדופן עלולות להיכחד ולהיעלם לעד, בין אם בגלל תהליכי עיור, שינויי האקלים, או פשוט הזנחה אנושית. עד שהחברה תיזום שינויים שיצילו את האזורים האלו, מומלץ לחזות כעת בפלאים המרהיבים, לפני שנחמיץ את ההזדמנות.

הקלימנג'רו, טנזניה, אפריקה (Kilimanjaro, Tanzania, Africa)

בשנת 1938, פרסם הסופר ארנסט המינגווי, סיפור קצר על שלגי הקלימנג'רו, ההר הממוקם בטנזניה, והגבוה ביותר באפריקה. מאז שהמינגווי הוציא את הסיפור לאור, חלו שינויים בלתי הפיכים בהר.

יותר מ-85 אחוזים משכבת הקרח נעלמה, וזוהי רק שאלה של זמן עד ששאר הקרח ימס לגמרי. לפי התחזית, שנת 2040 תהיה השנה האחרונה שבה יישאר זכר לקרח על ההר. טיפוס על ההר מהווה אתגר נפלא, אך החוויה לא תהיה אותו דבר כשהקרח היפהפה ייעלם לו.

שונית המחסום הגדולה, אוסטרליה (Great Barrier Reef, Australia)

שונית המחסום הגדולה היא הסביבה הגדולה ביותר לחיות המים ומהווה מקלט סביבתי לבעלי חיים נדירים. השונית, שנקבעה כאתר מורשת אונסק"ו, משתרעת על יותר מ-1,400 קילומטרים מהחוף הצפון-מזרחי של אוסטרליה ונחשבת לאטרקציה התיירותית הגדולה ביותר באזור.

למרבה הצער, קיים חשש חזק לגבי עתידה של השונית - מחקרים מצביעים על כך שבשלושת העשורים האחרונים כמות האלמוגים בשונית ירדה בכמחצית, זאת בשל התפשטותם של כוכבנים קוצנים הניזונים מהאלמוגים. בנוסף לכך, השונית ניזוקה מפעילות תיירים ובנייה אנושית באזור הגבירה את תופעת מי נגר הפוגעים באיכות המים.

אנטארקטיקה (Antarctica)

סופר המסעות ג'ואנה סיימונס תיאר טיול לאנטארקטיקה כחוויה על ארצית, שנדמית כמו טיסה קצרה לירח. נכון לעכשיו היבשת נחשבת לאזור הפראי הגדול ביותר בעולם, אך במשך עשרות השנים האחרונות היא חווה שינויים מרחיקי לכת.

בני האדם המנצלים את אנטארקטיקה לתועלת כלכלית, צדים בעלי חיים נדירים, מזהמים את הקרקע ופורקים ביוב לים עלולים להחריב את היבשת הקרה. אם החלטתם לבקר באנטארקטיקה, וודאו כי הספינה בה תשוטו פועלת לפי הנחיות קפדניות ששומרות על הסביבה באזור.

המכרות של פוטוסי, בוליביה (Potosí, Bolivia)

סרו ריקו (Cerro Rico), "ההר העשיר" הנמצא סמוך לעיר פוטוסי ובו נמצאו מרבצי כסף, היה אחד ממקורות המימון העיקריים של הממשלה הספרדית ונוצל כדי לעזור למלוכה הספרדית לשלם את חובותיה. האדריכלות הקולוניאלית המרשימה של העיר שנבנו בה מכרות רבים, הפכה את פוטופסי לאתר מורשת עולמית.

מטיילים הרפתקאניים יכולים לקחת סיור באחת המכרות שעדיין פועלים, אך דעו כי ישנה סכנה למוקשים. לפי אונסק"ו, דרושה פעולה דחופה להשמדת המוקשים, על מנת להגן על חיי אדם, לשפר את תנאי העבודה במכרות וכדי למנוע מפולות בעתיד.

אוורגליידס, פלורידה (Everglades, Florida)

הפארק הלאומי אוורגליידס הוא הסביבה הטבעית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית. בפארק ישנן ביצות עצומות, מגוון חיות בר, בינהן יותר מ-350 מינים של ציפורים. אך זהו מקום הנמצא סכנה.

אונסק"ו מדגישה כי הזיהום שיצרו בני האדם עלול לגרו לאבדן בית הגידול ולהכחדתם של מינים ימיים. שימור האזור נחשב לנושא טעון מבחינה פוליטית בפלורידה, כשאינטרסים כלכליים עולים על חשיבות הצלת הטבע.

הקוטב הצפוני (The North Pole)

הקוטב הצפוני נחשב למקום שכל חוקר מסעות חייב לבקר בו. אך לדורות הבאים הדבר לא יהיה אפשרי, וככל הנראה שילדי הנינים שלנו לעולם לא יזכו לחזות בנופי הקרח הקסומים של הקוטב.

לפי הערכות, עד שנת 2100 לא יישאר קרח בימה של הקוטב, זאת בשל ההתחממות הגלובלית שצוברת תאוצה. מעבר לכך, דובי הקוטב החיים באזור נמצאים גם הם בסכנת הכחדה - קרח נמס מקשה עליהם למצוא כלבי ים, אחד ממקורות המזון העיקריים שלהם.

קריבטי, האוקיינוס השקט (Kiribati, Pacific Ocean)

במדינת האיים הנמצאת באוקיינוס השקט ומהווה חלק ממיקרונזיה, יש 33 איי אלמוגים, לגונות יפהפיות וגלים גבוהים שכל חובב גלישה יתאהב בהם. כביכול זה נשמע אידיאלי אך ישנה בעיה אחת - האיים שוקעים, ולפני סוף המאה הקרובה הם עלולים לשקוע לחלוטין.

נשיא קריבטי, הודה כי רבים מתוך 10,000 התושבים בורחים לניו זילנד בשל החשש משקיעת היבשה, ולכן אם אתם רוצים לבקר באיים כדאי לעשות זאת בזמן הקרוב.

קרחון קולומביה, אלסקה (Columbia Glacier, Alaska)

מומחים כבר חזו פעמים רבות את נסיגת הקרחונים הגדולים בעולם, אך יש קרחון אחד שמתכווץ במהירות גדולה יותר מכולם - קרחון קולומביה באלסקה. בשלב זה שכבות קרח כבר נמסות להן ומדענים צופים כי בשנת 2020 אורכו של הקרחון יהיה 26 קילומטרים, כמעט מחצית מאורכו הנוכחי.

ונציה, איטליה (Venice, Italy)

קיים חשש אמיתי שוונציה, עיר התעלה של איטליה היושבת על שפת הים האדיאטי, לא תתקיים בעתיד. ספינות השייט הגדולות ששטות בתעלות גורמות להצפה, בשל דרישות חפירה והתנועה של אותן ספינות דרך תעלת ג'ודקה (Giudecca).

ההיגיון אומר כי יש לאסור שייט של ספינות גדולות, אך לאחרונה הודיע בית המשפט האיטלקי כי הספינות ימשיכו לשוט בתעלות. זו גם לא הבעיה היחידה הנוגעת לוונציה - העיר כבר שוקעת, אם כי באיטיות רבה, ועלייה במפלס הים עלולה לחסל כל זכר מהעיר היפה.

קיצביל, אוסטריה (Kitzbuhel, Austria)

קיצביל נחשב לאתר סקי מוצלח, אך ייתכן שבקרוב גולשים לא יוכלו ליהנות ממנו, או לפחות לא משלג ראוי. אתר הנופש האוסטרי הזה עומד בפני איום של עליית טמרפטורות - החום הממוצע הוא הגבוה ביותר שנרשם באלף השנים האחרונות. בשנת 2003 ועידה עולמית לספורט ואיכות הסביבה הדגישה כי קיצביל נמצא בסיכון גבוה, זאת משום שכמות השלג היורדת בו פוחתת עם השנים.

האיים המלדיביים, האוקיינוס ההודי (Atolls of the Maldives, Indian Ocean)

האיים המלדיביים נחשבים לאחת המדינות היפות ביותר, אך נראה כי גן העדן נמצא בסכנה. בשנת 2009, נשיא המלדיביים דאז, מוחמד נשיד, ערך מסיבת עיתונאים בה הדגיש את הסכנות העומדות בפני ארצו, זאת בשל עליית פני הים. על אף שישנה מחלוקת עד כמה הסכנה גדולה, אין ספק שאם מי הים ימשיכו לעלות, האיים המלדיביים שגובהם המקסימאלי הוא רק 5 מטר, ישקעו ויעלמו לנצח.

איי גלפגוס, אקוודור (Galápagos Islands, Ecuador)

איי גלפגוס הם אחד מיעדי התיירות הידועים והמבוקשים ביותר בעולם. עם נוף יפהפה וחיות נדירות כמו פרושי דרווין והצב הענק גלפגוס, רבים מעוניינים לבקר באזור. אלא שכמות התיירים הגדולה שמגיעה מדי שנה (יותר מ-170,000) פוגעים בארכיפלג הזעיר שהיווה השראה לדרווין בתיאוריית האבולוציה שפיתח. הזיהום והדיג הלא חוקי מזיקים לאי, וכמו כן עליית טמפרטורות המים מלבינה אלמוגים וגורמת למותם של מינים ימיים.

הוועדה המחוזית מרכז החליטה כי החוף יוכרז כגן לאומי וכל התוכניות להקמת חדרי אירוח או לינת קמפינג במקום יבוטלו; אדם טבע ודין: "הצלחת המאבק מוכיחה שמעורבות ציבורית מבטיחה הגנה לסביבה"

ניצחון לארגוני הסביבה:­חוף פלמחים יוכרז כגן לאומי מוסדר, וכל התוכניות להקמת כפר נופש וחדרי אירוח או לינת קמפינג במקום - יבוטלו. כך הכריעה היום (ב') הוועדה המחוזית מרכז למוסדות התכנון. ההכרעה התקבלה ארבע שנים לאחר שממשלת ישראל קבעה כי יש לדון מחדש בתוכנית להקמת כפר נופש בחוף פלמחים והחזירה את הדיון בתוכנית למוסדות התכנון.

במהלך הדיון היום הלינו היזם פיני מלכה ועורך דינו, כי במשך שנים "משכו אותם" עם אישורי התוכניות להקמת כפר הנופש הענק על רצועת החוף בפלמחים. הם הוסיפו כי הם לא יקבלו כל החלטה אחרת זולת אישור התוכניות לכפר הנופש, זאת מכיוון שלטענתם אין סמכות לוועדה לדון בנושא.

מלכה אף איים כי הפיצויים בגין הפיכת ההחלטה על הקמת כפר הנופש יעלו מאות מיליונים, וכי מקרה זה יידון עוד רבות בבית המשפט.

ישיבת הוועדת המחוזית במרכז הנה המשך של החלטת בית המשפט בחודש ינואר האחרון, שדחה את עתירת היזמים לאשר את תכנית הבינוי לכפר הנופש בפלמחים. בפסק הדין כתב השופט יעקב שיינמן כי המתנגדים לבניית כפר הנופש במתכונתו ובמיקומו הנוכחיים עושים זאת, משום שהם "סבורים כי מדינת ישראל 'ענייה' בחופי ים, וכי חוף פלמחים הינו מאחרוני החופים שנותרו במצבם הטבעי בישראל. מכאן החשיבות של שימורו כשטח פתוח לטובת הציבור והדורות הבאים, וכי היענות לבקשת העותרות עלולה להיות בכייה לדורות ונזק בלתי הפיך".

בפסק הדין החזיר בית המשפט את הדיון בנושא לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במרכז, וזו התכנסה היום להכרעה האם לאשר את תוכנית הגן הלאומי או להותיר את הייעוד לכפר נופש. בארגון "אדם טבע ודין" הסבירו כי חוף פלמחים הינו רצועת חוף טבעית, רגישה וייחודית, המוקפת בשטחים פתוחים שרובם מוגדרים כ"גן לאומי" ובו מגוון רב של צומח וחי.

בדו"ח מיוחד שפורסם בשנת 2009, התייחס מיכה לינדנשטראוס ששימש כמבקר המדינה, להחלטה על הקמת מיזם תיירותי בחוף השייך לציבור. בדו"ח נקבע כי במכרז למכירת הקרקע נמצאו ליקויים רבים וכי הסכום המבוקש למכירת הקרקע היה נמוך בעשרות אחוזים ממחיר השוק. עוד עלה כי משרד התיירות לא לקח חלק בתהליך החשיבה והתכנון של כפר הנופש ואישורי הבנייה במקום ניתנו שלא לפי החוק.

בשנת 2010 ארגוני הסביבה רשמו הישג משמעותי עת השר להגנת הסביבה דאז גלעד ארגן וראש הממשלה נתניהו הכריזו כי יתמכו בביטול התוכנית ובשמירה על רצועת החוף. לדברי גורמים השותפים לדיוני הוועדה הבוקר, גלעד ארדן הוא זה שגם הוביל להחלטה על הכרזת רצועת החוף כגן לאומי וזאת לאחר שהסדיר את העניין מול אנשי רשות מקרקעי ישראל.

ברשות הטבע והגנים בירכו על החלטת הוועדה. שאול גולדשטיין, מנכ"ל הרשות אמר: "הרשות גאה ומברכת על ההחלטה לשמור שטחים ערכיים ופתוחים אלו כשטחים נגישים הפתוחים לציבור הרחב. רשות הטבע והגנים מודה לציבור על תמיכתו ולוועדה על החלטתה האמיצה והנכונה".

"מדובר באחד המרחבים הפתוחים הייחודים שנותרו באזור המרכז, המשלב ערכי טבע, נוף ומורשת בסמוך לחוף הים", אמרו בארגון. עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין': "אחרי שנים של סחבת, חברי הוועדה המחוזית העמידו היום לנגד עיניהם את האינטרס הציבורי וקיבלו את ההחלטה החשובה והמתבקשת להשאיר את חוף פלמחים פתוח לציבור הרחב. הצלחת המאבק על חוף פלמחים, בדיוק כמו הניצחון האדיר במאבק בפצלי השמן מוכיחה שמעורבות ציבורית ונחישות יכולים לשנות החלטות גרועות ולהבטיח הגנה לסביבה עבורנו ועבור הדורות הבאים".

אלעד הוכמן נציג ארגון הסטודנטים 'מגמה ירוקה' אמר בדיון כי "מאות אלפי אזרחים ופעילים סומכים את ידי הוועדה להצביע לביטול תוכנית כפר הנופש ושינוי יעוד הקרקע לגן לאומי שפתוח לציבור הרחב ובחינם! יש לשמור את החוף כמורה פתוחה עבור הדורות הבאים שכן לחצי הבנייה על החופים תשתיות כמו מפעלי התפלה ומתקני ביטחון מונעים מהציבור להגיע לחוף".

לדבריו, "קניין הציבור על משאב ציבורי חשוב ועולה במקרה זה על קניין הפרטי כפי שקבע בית המשפט לעניין זה".