פורסם בדף הפייסבוק "מצילים את רכס החוף האחרו בתל אביב" הרגשנו צורך עז לשתף אתכם בדברים המרגשים שנשא אתמול עזריה אלון בן ה-93, מייסד החברה להגנת הטבע וחתן פרס ישראל, בפני חברי המועצה הארצית לתכנון ובניה על רקע הדיון המכריע בגורל רכס החוף האחרון בתל-אביב. עזריה הגיע אתמול את כל הדרך מקיבוץ בית השיטה שבצפון לירושלים בגילו, כדי לעזור לפנייתנו ולהילחם על מה שהוא מאמין בו. כך הוא אמר: "אני עוסק כבר 60 שנה בשימור יחידות החי והצומח של הארץ הזו. מתוך ראיה משותפת לכולם, מתוך ראייה של עשר, עשרים וחמישים שנה קדימה. אני לא ח"כ שרואה את העולם בתום קדנציה של 4 שנים במקרה הטוב. לכן אני רואה גם דברים שאנשים אחרים אולי לא רואים אותם. אני אצהיר כמה דברים על האזור המדובר עליו: יש לי תרגיל שאני נוהג לשאול אנשים: כמה חוף יש היום לאדם בישראל. התוצאה הסופית היום: לכל אזרח בישראל יש 13 מ"מ חוף. כל תכנית על החופים האלה, ולא חסרות תוכניות – כפרי נופש,מרינות, יחידות דיור - אם כל התכניות הקיימות יתגשמו – ישארו לנו 13 מ"מ לאדם. כל התפיסה שלי היא לנסות ולשמור על מה שנשאר בארץ המתפתחת הזו. אינני רואה שחור ולבן -אני לא מתכוון ללכת לקושש עצים ממדורה ולשאוב מים מהבאר. השאלה המעניינת אותי היא האם אנחנו יכולים לקיים פה משהו מנופיה של הארץ. זה לא רק מגדלים של 15-20 קומות - יש לארץ הזו הסטוריה, אופי, אופי קשה מאוד. המון אלמנטים שזורים בה. אחד האזורים הקשים ביותר הוא אזור השרון וחוף הים. עד לפני 100 שנה זה היה אזור נטוש. קשה לאנשים להאמין שלא היה פעם בכלל כביש בין תל אביב וחיפה. קטע הכביש בין חדרה לנתניה בן פחות מ-50 שנה. והאזור הזה, שהוא מאוד ייחודי מבחינה ביולוגית – לאחר אלפי שנים שההתיישבות בו היית דלילה מאוד, מראשית ההתיישבות זה הפך להיות השטח הצפוף, המנוצל והפגיע ביותר מבחינת הנוף, עולם הצומח והחי בארץ ישראל. האזור שאנו מדברים עליו היום מתוך אזור זה, שייך לת"א. השאלה היא, מה יראה ילד תל אביבי בעוד 10, 20 שנה, 50 שנה - מלבד מגדלים. יהיה לו משהו לנשום? תהיה לו יכולת לראות צמח, פרפר, חיפושית? או שהכל רק באינטרנט? יש לי נכדים ונינים במשפחה. אני חושב עליהם - מה הם יראו עוד כמה זמן. אין בתל אביב הרבה מקומות רבי סיכויים ליצור שטח בו אפשר לנשום! אני מעריך מאוד את גני יהושע והירקון, אבל הכל מלאכותי. איפה יש טבע? נשארה פה רק הפינה הזאת וכלום מלבדה. אני רוצה לספר לכם סיפור מהעבר: בשעתו נאבקנו על הכרמל [עם החברה להגנת הטבע בראשית דרכה]. התברר ש-30 אלף מתוך 100 אלף דונם של הכרמל הם אדמות פרטיות שנרכשו על ידי יהודים במיטב כספם בשנות ה-30. חלק גדול כבר היה בשלבי הכנת קרקע, בחלק נסללו כבישים. בשנת 36 פרצו מאורעות בין יהודים וערבים, אח"כ באה מלחמת עולם ומלעמת העצמאות, וכך קרה שרק בשנות ה050 יכלו להגיע שוב למחשבה על בנייה שם. ואז באו הרשעים – אני ושכמותי – ואמרו קרה לישראל נס – באמצע הארץ יש לה כרמל. והכרמל צריך להיות רכוש העם, לא רכוש של פרטים. ואז קרה עוד נס, ואני באמת לא יודע כמה פעמים זה יכול לקרות בסיפור אחד – ממשלת ישראל החליטה להקציב אז 20 מליון לירות, כדי לפצות את האנשים שהיו להם קרקעות בכרמל. והיום יש לנו גן לאומי הכרמל על כמעט מאה אלף דונם, שהוא רכוש העם, שהוא פתוח לכל. הפינה הקטנה הזאת עליה אנחנו נאבקים היום היא אחד מהשרידים האחרונים של הנוף הטבעי של ת"א. יותר מזה אני לא צריך להגיד. רק עוד דבר – אנחנו בסכנה של יצירת מגלופוליס שיתנהל מאשקלון ועד נהריה. חלק מהמאמצים שלנו היא לקטוע את המגלופוליס הזה. אני שמח שנמצאה קבוצת צעירים בתל אביב שהרגישו שהם יכולים לאבד משהו שאין לו תמורה. כל מה שלא בונים – יכולים לבוא עוד 50 שנה ולהגיד – זו הייתה טעות. מנגד, כל מה שבונים – אין לו תקנה, ואין לו חזרה. לכן אני מבקש מהועדה לראות את התמונה כולה ולהשאיר את החלק הזה, שאני לא צריך יותר להלל אותו, להשאיר אותו כשטח פנוי, לא בנוי, רק מתוך ראיית האדם ומה שמחכה לו, כאשר הוא יאבד את השקט הזה". לדף הפרסום בפייסבוק כתבות קשורות: עתיד תוכנית הבנייה הענקית של צפון ת"א יוכרע היום ת"א הבטיחה לשמור על הטבע - אך בונה חניון במקום בו אותרו 180 מיני צמחים מצילים את שמורת הטבע העירוני בתל-אביב בצל הבנייה: הצצה לחיות הבר בשמורת ת"א |