בסיפור הזה, כולם נגד כולם - הממשלה, הפרקליטות, רשות מקרקעי ישראל, ארגוני הסביבה וגם הבדואים והמתיישבים בחוות, שמרגישים מקופחים ונבגדים

המחלוקת על גורלן של חוות הבודדים בדרום מתחדשת: האם המתחמים שצצו בשני העשורים האחרונים כמו פטריות ברחבי הנגב הם נכס תיירותי וחקלאי, או שמא מדובר אולי מפגע אקולוגי, כמו שטוענים ארגוני הסביבה, וזרוע שבאמצעותה המדינה מפלה את הבדואים באזור?

תיקון לחוק שמקדמים חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם מישראל ביתנו מבקש לאפשר לבעלי חוות הבודדים לקבל הכשר מהממשלה, על אף שחלקם קיבלו את הקרקע בלי מכרז ושחלק מהקרקעות לא עבר הסבה מייעוד חקלאי למגורים ולשימוש תיירותי. על ההצעה הזו התקיים השבוע דיון טעון בוועדת הכלכלה של הכנסת.

רכז אזור הדרום בחברה להגנת הטבע, שי טחנאי, התנגד בתוקף להסדרת מעמדן של חוות הבודדים וטען ש"לחוות יש תדמית של בית קטן בערבה, אך זה מזמן לא ככה. מדובר על חוות שמקיפות עצמן בגדרות, סוללות דרכים ומפעילות גני אירועים, מסעדות וצימרים, כך שהנזקים שהן מסבות לשטח גדולים מאוד - וכל זה בלי מכרז כחוק".

בחברה להגנת הטבע טוענים שחוות הבודדים הן למעשה ערב רב של עברות בנייה, קומבינה שלא ייתכן שהמדינה תיתן לה חותמת כשרות בדיעבד. העובדה שמדובר במתחמים שממוקמים בלב שטחים פתוחים ואשר מצריכים התקנת תשתיות, מפיקים רעש ותאורה מלאכותית, פוגעת לטענת אנשי הסביבה באחרוני השטחים הפתוחים שעומדים לרשות בעלי החיים בנגב - והכול כדי לשמש מגורים למשפחה אחת בכל אחד מעשרות האתרים שבהם מדובר.

כולם נגד כולם - המתיישבים בחוות הבודדים, הממשלה, הפרקליטות, רשות מקרקעי ישראל, ארגוני הסביבה והבדואים. המתיישבים טוענים שהופקרו על ידי המדינה: הם הלכו להתיישב בלב הישימון על סמך הבטחות שקיבלו בשעתו וכחלק מתוכנית "דרך היין" לעידוד התיירות בנגב. הם רואים את עצמם כחלוצים שנשלחו על ידי המדינה לחזית ונשכחו שם.

כידוע, הם לא הראשונים שקיבלו יחס כזה מממשלות ישראל לדורותיהן. לטענתם, אורח החיים בחוות אקולוגי לתפארת, ומבוסס על השתלבות בסביבה ובטבע ולא על פגיעה בהם. העובדה שהקצאת הקרקעות נעשתה ללא מכרז ובלי הסדרה גרמה לכך שפרקליטות המדינה דרשה לפנות חלק מהחוות. חלק מבעליהן הגדירו את דרישת הפרקליטות כלא פחות מ"בגידה".

מכיוון אחר, הבדואים רואים בחוות הבודדים יריקה בפרצופם: בעוד שהממשלה מתכננת לפנות רבבות בדואים מבתיהם בטענה שהם גרים ביישובים קטנים ומבוזרים בלי היגיון תכנוני ותשתיתי, היא מעודדת עשרות מתיישבים בודדים - כמעט כולם יהודים - להשתלט על שטחים נרחבים בנגב. ככה זה כשאתה משתייך לצד שהשלטון חפץ ביקרו.

יו"ר ועדת הכלכלה, אבישי ברוורמן, סיכם השבוע את הדיון באמירה ש"הצרה היא שהממשלה מחליטה לא להחליט", אבל עושה רושם שבקרוב תתקבל החלטה: רוב החוות יוכשרו, ומעמדם של המתיישבים בקרקע יוכר בלי מכרז. מבחינת שומרי הטבע, נראה שזירת המאבק תעבור אל החוות הבאות - בניסיון למנוע הקמת עוד ועוד מתחמים מנותקים שיבתרו את השטחים הפתוחים ויותירו ביניהם איים זעירים של טבע חסר משמעות.