היא נראית כמו דגם מוקטן של צפרדע, אורך גופה 8 ס"מ והיא נוהגת לצאת מהמחילות בעיצומה של עונת הגשמים. ההעלמות של שלוליות החורף הפכו אותה למין בסכנת הכחדה חמורה. זן נדיר

החפרית המצויה (Pelobates syriacus) היא הכול מלבד מצויה. מדובר בדו-חי חסר זנב, דמוי צפרדע, המבלה חלק גדול מזמנו כשהוא מחופר בעומק הקרקע. אוכלוסיות החפרית המצויה הולכת ונכחדת, בעיקר עקב צמצום בתי הגידול המתאימים להן.

הרגלים וגינונים: החפרית מסתתרת בחודשים החמים והיבשים (מרבית חודשי השנה) בתוך מחילה שהיא חופרת באמצעות רגליה האחוריות המצוידות בדורבנות, ההופכות את רגליה לסוג של אתי חפירה זעירים אך יעילים (מכאן מקור שמה האנגלי – spadefoot, כלומר "רגל את חפירה"). חפריות בוגרות מגיחות מן המחילות בעיצומה של עונת הגשמים, כאשר הלחות מהגשמים מחלחלת לתוך הקרקע. הן יוצאות לפעילות חיזור והזדווגות בקרבת שלוליות ובריכות חורף בלילות גשומים.

שרשרת המזון: במקביל לרומנטיקה מצטיידות לקראת היובש שמגיע בתום החורף – כלומר, אוכלות (בעיקר חרקים) וסופגות מים (בעיקר דרך העור). עונת הפעילות הקצרה ושעות הפעילות המצומצמות הופכות את החפרית לסוג של דני דין של הדוחיים – "רואה ואינה נראית".

מאפיינים חיצוניים: אורך גופה של החפרית עד שמונה סנטימטרים, כמחצית מן האורך המרבי של צפרדע נחלים (Rana levantina) הנפוצה ממנה בהרבה. אישוני עיניה של החפרית סדקיים-אנכיים, כעיני החתול, תכונה נפוצה בבעלי חיים פעילי לילי.

תקיעת יתד: בעבר התרבו חפריות בגופי מים זמניים לאורך כל מישור החוף, ובאתרים רבים בגליל ובגולן.

גורמי סכנה: אוכלוסיות החפרית המצויה הולכת ונכחדת, בעיקר עקב צמצום בתי הגידול המתאימים להן – הבריכות ושלוליות החורף ההולכות ונכחדות. פרופ' מנדלסון המנוח, מ"דור המייסדים" של המחקר הזואולוגי בארץ, העריך בשנת 1983 כי עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת נעלמו כ- 95% מכלל בריכות

החורף בישראל, מאז המגמה לא השתנתה ובתי הגידול הללו ממשיכים להיפגע. גם במעט הבריכות ששרדו, קיימות בעיות של זיהום כימי ואורגני, צמצום שטחי הבריכות ועקב כך רידוד שלהן, פגיעה במילוי הבריכות עקב ניצול יתר של מי תהום ושינוי ניקוז מי הגשמים על-ידי האדם.

מספרי ברזל: בעבודתם של פרופ' אביטל גזית ותלמידיו ד"ר אלדד אלרון וירון הרשקוביץ מאוניברסיטת תל-אביב, נמצאה בשנים האחרונות ירידה בנוכחות המין בבריכות חורף במרכז ודרום מישור החוף בהשוואה בין נתונים משנת 1980 לבין נתונים מהשנים 2003-2005: נמדדה  ירידה מכ- 37% אכלוס של בריכות החורף לכ- 23% אכלוס בלבד.

על-פי המדדים של האיחוד הבינלאומי לשמירת הטבע מטעם האו"ם (IUCN), המין בסכנת הכחדה חמורה (critically endangered). דבר המצריך היערכות מתאימה של גופי שמירת הטבע בארץ על מנת להבטיח שלא תיעלם מנוף ארצנו. רשות הטבע והגנים נרתמה יחד עם החוקרים מן האקדמיה לעקוב אחר מצב הדוחיים במישור החוף, תוך ניסיון לשקם, לשפר ואף ליצור בריכות ושלוליות חורף שמתאימות לרבייה של דוחיים. רשות הטבע והגנים הקימה ומחזיקה בקמפוס מכמורת של המרכז האקדמי רופין, גרעין רבייה של חפרית מצויה, לצורך אישוש אוכלוסיות בעתיד בבריכות החורף של מישור החוף (בליווי אקדמי של מעבדת ד"ר שריג גפני).

בשנים האחרונות, פקחי רשות הטבע והגנים ואקולוג מחוז מרכז ברשות, ד"ר יריב מליחי, ביצעו מספר ניסיונות להעתקה של ראשני חפריות מגופי מים לא מתאימים (כאלה שנידונו להתייבש בטרם יספיקו הראשנים להתגלגל ולהגיע לבגרות), כדוגמת תעלות ניקוז של כבישים, לבריכות חורף מבוססות ומוגנות יותר, כדוגמת הבריכות בגן לאומי אפק.

כולנו מקווים וחלקנו מתפללים שהבצורת תישבר והטבע יוכל להרוות צימאונו במהרה בימינו. החפרית מסוגלת להסתתר זמן רב כשהיא מחופרת, אפילו לדלג על עונה (שנה) שלמה ללא רבייה והאוכלוסייה עדיין תשרוד, אך אי אפשר להתחפר לנצח. אנחנו חייבים לדאוג שכשיגיעו שוב הגשמים, תימצא  החפרית ועוד רבים מחבריה, שוכני הבריכות, בתי גידול מתאימים להמשך קיומם.

איך נסייע לחפרית לשרוד? צאו לטייל ולהכיר את בריכות החורף על הצומח והחי שבהן. דרשו מראש העיר או ראש המועצה שלכם לשמור על הבריכות שליד הבית שלכם, שלא יבנו עליהן, שלא יזהמו אותן ושלא ייבשו את הטבע..

כתב: בעז שחם, מרכז הזוחלים והדוחיים של החברה להגנת הטבע, המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה למדעי החיים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

לכתבה באתר nrg