ממונטנה ועד סיביר: העצים נעלמים, אולם המרוץ להצלתם נתקל בקשיים

נשלח 17 בנוב׳ 2011, 10:17 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 17 בנוב׳ 2011, 10:18 ]
ג'סטין גיליס, 8/11/2011
ניו יורק טיימס

ווייס ריבר, מונטנה. עלוות העצים הגדלים על מורדות ההרים במערב מונטנה שבארה"ב צבועה באדום בוהק. ואולם, עלי עצים אלה אינם אמורים להאדים, שכן אלה עצים ירוקי-עד. אלא שהעצים האלה חולים, פגעו בהם חיפושיות, שמספרן בעבר היה קטן יחסית בגלל חורפים קרים ביותר. עם התחממות האקלים, החיפושיות הללו מתפשטות ללא כל הפרעה.

על פני מיליוני דונמים, גוססים עצי המחט שבצפון ובמרכז הרי הרוקי, ויערות ענק אלה מהווים רק אחוז מזערי מסך כל היערות בעולם המראים באחרונה סימני מצוקה. מדרום מערב ארה"ב ועד מעמקי טקסס, השתוללו בקיץ האחרון שריפות שהותירו נוף צחיח וכילו מיליוני דונמים של יערות. בקולורדו, יותר מ-15% מעצי הצפצפה המרהיבים, האופייניים לאזור, הולכים ונעלמים בגלל מחסור במים.

ההרס הזה מתרחש בכל רחבי העולם. עצי החלבלוב, הגדלים בדרום יבשת אפריקה, נפגעים מהחום והיובש. כך גם הארזים שבהרי האטלס בצפון אלג'יריה. השריפות, שניזונות מהחום וממזג האוויר היבש, חיסלו שטחים עצומים של יערות בסיביר. עצי אקליפטוס מתים בשיעור עצום בשל מכת חום באוסטרליה, ולאחרונה, בפרק זמן של חמש שנים, סבל אזור האמזונס משתי בצורות "של אחת במאה שנים", שחיסלו עצים כבירים.

המומחים עושים מאמצים להבין את המצב ולחזות עד כמה הוא עלול להחמיר בשנים הבאות. לדבריהם, היכולת לחיות בכדור הארץ בעתיד תלויה מאוד בתשובה שתתקבל. אמנם מרבית האוכלוסייה בעולם גרה בערים, אולם היא תלויה יותר מאי פעם ביערות. לפי הערכות המדענים, היערות קולטים יותר מרבע מהפחמן הדו-חמצני שבני האדם פולטים לאטמוספרה באמצעות שריפת דלקים ופעילויות אחרות. שיעור ספיגת הפחמן של העצים גדול כל כך עד שהם מצליחים לקלוט ביעילות את הפליטות של כל כלי הרכב הממונעים בעולם.

בלא "שירות זה לסילוק פסולת", תעלה רמת הפחמן הדו-פחמני באטמוספרה בקצב מהיר יותר. היערות מצליחים לרסן את הגידול בפליטות הגזים, אך לא לעצור אותו. מדענים רבים מביעים דאגה נוכח ההאצה בהתחממות כדור הארץ, לדעתם העצים עצמם יהפכו לקורבנות של השינוי האקלימי, ותהליך זה עלול להתרחש בסדר גודל עצום. אמנם כמה מהיערות שמתו לאחרונה צפויים לצמוח מחדש, אולם המדענים סבורים שיש יערות שלא יצמחו שוב בגלל השינוי האקלימי.

"העולם צפוי להיות שונה מאוד מהעולם שאנחנו חיים בו כיום", אמר כריסטופר פילד, אקולוג במכון קרנגי למדע. ברור כי טרם הגענו לנקודת אל-חזור, ואולי לעולם לא נגיע אליה. למרות הצרות של השנים האחרונות, היערות עדיין ממשיכים לקלוט כמות גדולה של פחמן, ויש אזורים כמו מזרח ארה"ב, שהם בעלי חשיבות מיוחדת ומשמשים סופגי פחמן גלובליים.

מדענים רבים טוענים שכדי להבטיח את בריאותם של יערות העולם על בני האדם לצמצם את פליטת גזי החממה. מרבית המדינות מחויבות לכך על פי ההסכם שנחתם ב-1992, אולם שני עשורים של משא ומתן לא הניבו תוצאות מעודדות. "איננו עיוורים לגמרי, אבל המצב איננו טוב", אמר ויליאם אנדרג, חוקר באוניברסיטת סטנפורד.

בטווח הקצר, אפשר לנקוט אמצעים צנועים יותר כדי להגן על היערות, אומרים המומחים. אחת התוכניות המבטיחות מציעה שהארצות העשירות ישלמו למדינות שבאזורים הטרופיים כדי שאלה ישימו קץ לבירוא יערותיהן האדירים, שנועד לספק עצים לתעשייה ולפנות שטחים לחקלאות. ואולם, גם התוכנית הזאת נמצאת בסכנה בשל היעדר מימון. שיטות אחרות, כגון דילול היערות, כדי שיהיו עמידים יותר לשריפות ומזיקים, אינן זוכות למימון בשל המצב הכלכלי הקשה. כך, הסיכויים לקבל מימון אינם נראים באופק, והחשש הוא שהמצב רק ילך ויחמיר.

לכתבה בהארץ

Comments