הטמפרטורה ביערות של חבל הצ'אקו מגיעה לגבהים כה קיצוניים עד שהם מכונים בפי תושבי פארגואי "הגיהנום הירוק". מדובר בפרובינציה רחבת ממדים המשתרעת על פני שטח שגודלו כשל פולין. ציידים-לקטים עדיין חיים במבוכים של עצי הקברצ'ו, ובסבך מסתתר מגוון רחב של בעלי חיים כגון יגוארים, זאבים רעמתיים ונחילים של חרקים עוקצים. טמפרטורות הקיץ באזור זה, הנחשב לאחד משכוחי האל באמריקה הדרומית, יכולות להגיע עד ל-48 מעלות.
שריפת יערות בפארגואי. תושבי חבל הצ'אקו מכנים את אזור היערות "הגיהנום הירוק" בגלל הטמפרטורות הגבוהות שנרשמות בו.
צילום: רויטרס
ואף שיערות הצ'אקו נחשבו במשך מאות שנים בגדר עינוי למרבית היזמים, נראה כי הצלחת תנאי הטבע לקרוא תיגר על האדם - מגיעה כעת לסופה. שטחי יער עצומים מבוראים מדי יום בצ'אקו, כחלק מיוזמות של מגדלי בקר ברזילאים ושל המנוניטים דוברי גרמנית, צאצאי המתיישבים האירופים שבאו לאזור לפני כמאה שנה. "שטחים נרחבים כל כך מגולחים על ידי הבולדוזרים ועצים כה רבים מועלים באש, עד שגם במשך היום נצבעים השמים ב'אפור שקיעה'", מספר לוקס בסיר, אנתרופולוג אמריקאי העובד בצ'אקו. "מתעוררים עם טעם אפר בפה ושכבה לבנה דקיקה על הלשון".
לפחות חמישה מיליון דונם של אדמות צ'אקו עברו בירוא בשנתיים ההאחרונות, כך עולה מצילומי לוויין שמציגה גוירה, קבוצה של פעילי סביבה פארגואים הפועלת באסונסיון הבירה. לדברי הקבוצה, בחמש השנים האחרונות כרתו חוואים כ-10% מיערות הצ'אקו כדי לפנות שטחים לעדרי הבקר הענקיים שלהם, דבר המקבל ביטוי גם בעלייה גדולה בכמות הבשר המיוצא מהמדינה.
"פארגואי נושאת כיום בתואר העצוב של 'אלופת בירוא היערות'. אם נמשיך לנהוג בצורה מטורפת הזאת, בתוך 30 שנה ייעלמו כמעט כל יערות הצ'אקו", אומר חוסה לואיס קסצ'ה, מי שכיהן בעבר כשר להגנת הסביבה בפארגואי. לדבריו, במזרח הצ'אקו, באזור שבו גדל היער האטלנטי, נותרו רק כ-10% מהעצים וכל היתר שוטח לצורך גידול בקר או לצורך זריעת סויה.
אך לשינוי המהיר שעובר האזור יש השלכות נוספות. ההסתערות על הצ'אקו שינתה את אופיים של כפרי המנוניטים הקטנים, שהפכו מיישובים מנותקים לעיירות משגשגות. המנוניטים הם קבוצה נוצרית פרוטסטנטית שצמחה במרכז אירופה במאה ה-16. אך בעוד במקומות אחרים באמריקה הלטינית, מזרח בוליביה למשל, רבים מהמנוניטים עדיין לובשים בגדים מסורתיים ונוהגים בעגלות רתומות לסוסים, בפארגואי הוביל השגשוג גם לשינוי קהילתי. בחוצות העיירה פילדלפיה, מתבגרים מנוניטים משתוללים בכבישים בטנדרים חדשים, בנקים מפרסמים הלוואות לסוחרי בקר, תחנות דלק מוכרות טבק ללעיסה ובירות והרודיאו השנתי שהמתקיים בעיירה מושך אליה אורחים מכל רחבי המדינה.
פטריק פריזן, מנהל תקשורת באחד הקואופרטיבים המנוניטיים בפילדלפיה, מספר כי מחירי הנדל"ן באזור האמירו פי חמישה בשנים האחרונות. "מגרש בעיירה עולה יותר ממגרש במרכז אסונסיון", הוא אומר ומייחס חלק ניכר מהשינוי לדרישה העולמית הגוברת לבשר. "85% מהבשר שלנו מיועד לייצוא למקומות כמו דרום אפריקה, רוסיה וגאבון", הוא מספר. "בשנה שעברה התגלתה בעדרי הבקר בפארגואי מחלת הפה והטלפיים וזה עורר דאגה במדינות מסוימות. לכן, אנחנו מתמקדים כיום בשווקים בעלי דרישות מחמירות פחות".
מדענים חוששים כי התפשטות גידול הבקר יגזור כליה על מישורי הצ'אקו גם בכל הנוגע לגילוי מינים חדשים. הפקארי (מעין חזיר בר), לדוגמה, התגלה למדע רק בשנות ה-70. בחלק מהאזורים התגלה גם זן מסוים של גואנקו, בן משפחה של הלאמה. הבהלה לקרקע מגבירה גם את האי-שקט בקרב הילידים, הנאבקים זה עשרות שנים בהשפעת המנוניטים ומיסיונרים זרים. אחת מקבוצות הציידים-לקטים שמצויות במצוקה הגדולה ביותר לנוכח השינויים, היא האיוראו. 17 דוברי איוראו, בני תת-קבוצה המכנה את עצמה טוטוביגוסודה, או "העם מהמקום שבו הפקארי אכל את גינותינו", יצרו בפעם הראשונה קשר עם העולם החיצון רק ב-2004. "הם הורסים את היערות שלנו ויוצרים לנו בעיות", מתלונן אסוי צ'יקנוי, אחד מבני הטוטוביסוגודה. באמצעות מתורגמן הוא מספר כיצד נאלצו בני הקבוצה לנטוש בפתאומיות את אורח חייהם המסורתי. לדבריו, חלק מבני השבט שלו נותרו ביערות.
החוואים והקואופרטיבים שעוסקים בבירוא היערות מודעים לנזקי פעילותם, אולם טוענים כי הם עושים זאת על פי החוק בפארגואי, הדורש מבעלי הקרקעות לשמור על רבע מאדמות הצ'אקו מיוערים. מקור הבעיה טמון, לדבריהם, בהתפתחותה הכלכלית האדירה של ברזיל השכנה. הסמל המובהק לכך הם 300 אלף "ברזיגוואים" - מהגרים ברזילאים עשירים יחסית - להם יש תפקיד מכריע בהתפשטות החקלאות התעשייתית וגידול הבקר בפארגואי.
אחד הברזיגוואים השנויים במחלוקת בפארגואי הוא טרנקילו פוורו, מגדל סויה הנחשב לאחד האנשים העשירים ביותר במדינה. פוורו, השולט לבדו על כ-2.5 מיליון דונם בצ'אקו, צוטט לאחרונה בעיתון בברזיל כמי שסבור שלאיכרים חסרי אדמה יש להתייחס כאל "אשתו של פושע, שמצייתת רק כשהיא חוטפת מכות". השינוי שעובר על הצ'אקו והפיכתו מאזור פרא למעוז גידולי בקר, נראה בלתי הפיך. בחוצות פילדלפיה חיים כ-80 בני איוראו בזוהמה, ישנים מתחת לשקי ניילון שנקשרו לעצים. לפעמים עוצרים חוואים את הטנדרים שלהם ושוכרים כמה מגברי השבט כפועלים תמורת כ-10 דולרים ליום, אבל העבודה הזאת אינה סדירה. במרבית הזמן, יושבים בני השבט ברחובות, לוגמים מחליטת המאטה ובוהים במשאיות הנוסעות במהירות ועליהן ראשי בקר שרעו במקומות שבעבר שוטט הפקארי.
תרגום: פרידה פרס-דניאלי
