הטבע משתנה ויוצר תרחישים שתופסים את האדם לא מוכן. משבר האקלים העולמי הוא לא עניין תיאורטי או בעיה מעורפלת שתעיב על שלומם של הדורות הבאים - נזקיה של ההתחממות נמצאים כאן ועכשיו, מוחשיים ומכאיבים מאוד

הכרמל הוא הריאה הירוקה הגדולה ביותר של מדינת ישראל. תיקון: הכרמל היה הריאה הירוקה הגדולה של ישראל. זה היה פעם, מזמן, בעידן קדום, זכור לטוב, שהסתיים ביום חמישי בצהריים. המראה של הכרמל אחרי סופת האש, מזכיר את צילומי הריאות המפוחמות של מעשנים כבדים שמראים לבני נוער בניסיון לשכנע אותם להיגמל מעישון.

אם מישהו מחפש כתם בהיר בתמונה השחורה הזו, הוא יכול למצוא אותו בעיתוי: האסון ענק, אבל הוא היה יכול לגדול עוד יותר לו השריפה הייתה פורצת יומיים מאוחר יותר. ברשות הטבע והגנים ובקק"ל ציפו ל-30-20 אלף מטיילים ומבקרים שיגיעו לפארק הכרמל בשבת שפותחת את חופשת חנוכה. אפשר רק לנחש מה היה קורה אם כמות כזו של אנשים הייתה מנסה להימלט בבת אחת דרך הכבישים הצרים והמפותלים שיורדים מההר הבוער. עכשיו הרבבות יצטרכו לחפש מקום אחר לבלות בו את החג, לעשות פיקניקים ולטייל.

האסון האקולוגי הוא גם אסון חברתי: מדינת ישראל מציעה לאזרחיה פחות ופחות בילויים חינם, מקומות שאליהם אפשר לצאת עם הילדים בלי לקחת משכנתא. חגים וחופשים הפכו לסיוט כלכלי, כל ביקור בקניון מהווה איום על יכולתן של משפחות לשמור על יציבות פיננסית. נשארו לנו - ולשכבות החלשות יותר מכולם - הים והיערות, ועכשיו אחד היערות המובחרים והגדולים איננו.

כשבימים הקרובים יסתובבו באוויר הערכות על משך הזמן שייקח לכרמל להשתקם, אל תתפלאו אם יהיו ביניהן פערים של עשרות שנים. איש לא באמת יודע לצפות את ההתנהגות של הטבע. אחרי שריפות גדולות, אנשי המקצוע נוטים להסכים על שתי מילים: השיקום, הם אומרים, יהיה "ארוך וכואב".

במקרה של השריפה בכרמל הם מוסיפים הסתייגות: "אם בכלל". לד "ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, יש דימוי מצמרר: הכרמל, הוא אומר, מזכיר משפחה שמדי כמה שנים פוקד אותה אסון נוראי. כל כמה שנים שריפה, וכל פעם מחדש ההר צריך להתגבר. אבל יש רגע אחד, מכה אחת יותר מדי, שממנה כבר אי אפשר לקום.

ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז המרכז של רשות הטבע והגנים, משוכנע שהכרמל אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה. כבר באביב הקרוב ינבטו מרבדים ירוקים, שיצמחו על החומר האורגני שהגשמים (בתקווה שבכל זאת יגיעו מתישהו) ישטפו לתוך הקרקע; התקשורת תחגוג על התמונות האופטימיות, הרי קשה לעמוד בפני עשב ירוק ורענן שצומח על קרקע שחורה. אבל זו תהיה אשליה. שיקום אקולוגי לא נבחן בעשבייה, אלא באוכלוסיית העצים, בחורש הטבעי ובבעלי החיים. ובכל מה שנוגע לאלה - התחזיות לא מעודדות.

לעץ האורן שמעטר את יערות ישראל צמחו במהלך השנים - קצת בצדק וקצת לא - מקטרגים רבים, ולמראה ים האורנים שנדלק בכרמל היה מי שאמר בסוף השבוע ש"לפחות דבר אחד טוב השריפה הזו עשתה - דיללה את האורנים".

אלא שהשמחה הייתה מוקדמת. האורנים הם סתגלנים ומהירי צמיחה, תוך שלוש שנים מגיעים לגובה שני מטרים, והשריפה גרמה לאצטרובלים שלהם להיפתח ולירות את הזרעים לכל עבר. הזרעים עמידים לחום עד לרמה מסוימת, וכך האורנים אולי נשרפו - אבל חלקם זכו לשירותי הפצה חינם של דור העתיד. יריב מליחי חושש שאם עד יום חמישי האורנים היוו 30 אחוז מאוכלוסיית העצים על הכרמל, בעוד חמש שנים הם יהוו 80-70 אחוז. אל חגיגת השלל יצטרפו מינים פולשים אחרים שעלולים לנכס לעצמם במהירות שטחי קרקע ומשאבים, ומה שהיה חורש רב גוני יהפוך לשממה אקולוגית שנשלטת על ידי מספר קטן של שורדים אגרסיביים.

אחרי יותר מיממה של בעירה רצופה, התחושה בסוף השבוע הייתה שכל מה שיכול להישרף כבר עלה באש. לא ברור אם אלה חדשות טובות או רעות, אבל בכרמל יש עוד חומר בעירה בשפע: שמורת הכרמל משתרעת בסך הכל על פני 113 אלף דונם, ונכון לאתמול, על פי הערכות, נשרף כארבעים אחוז מהשטח. מעבר לסכנה המיידית למי שבא במגע עם האש, שריפה כזו מייצרת כמויות עתק של עשן.

הבעיה הגדולה ביותר בעשן שנוצר כתוצאה משריפה של שטחים טבעיים הם החלקיקים הנשימים - חלקיקים זעירים שמעופפים באוויר, חודרים למערכת הנשימה ומחוללים בה שמות. כשהאש מעכלת בתים, ציוד אנושי ומוצרים מעובדים עתירי פלסטיק וכימיקלים אחרים, מצטרפים לחגיגת הפליטות המזהמות גם דיוקסינים (חומר רעיל ומסרטן) וחומרים אורגניים נדיפים-גם הם כימיקלים ששום מערכת נשימה אנושית לא שמחה לפגוש. על פי הערכות, כשתיגמר האש, בעיית העשן וזיהום האוויר עלולה דווקא להחריף, בכפוף כמובן למשטר הרוחות. תושבי חיפה והאזור עלולים לנשום עוד זמן רב את תוצאות השריפה הנוראה הזאת.

העולם מלא אירוניה: בעוד ישראל מנסה להדביר את השריפה, במקסיקו מכונסות מדינות העולם בוועידה בינלאומית, ומחפשות דרכים להדביר את התחממות כדור הארץ. מה שקורה בכרמל בימים האחרונים נראה כמו התגשמות כל התיאוריות והאזהרות של מדעני האקלים בשנים האחרונות. בתסריט ההתחממות - מעבר לעלייה של הטמפרטורה עצמה - יש שני מרכיבים מרכזיים: התרבות של אירועי אקלים קיצוניים, והתפתחות לא ליניארית של הנזקים. כשהטבע משתנה, כשבעל הבית משתגע, ההשלכות הן סינרגטיות, רוחביות, לא ניתנות לצפייה, והאירועים הקיצוניים עלולים להתקדם בקפיצות קוואנטיות, לייצר תרחישים שיתפסו את בני האדם לא מוכנים. צריך להודות שזה נשמע מוכר.

ישראל מתייבשת כבר שבע שנים, ועד היום נהגנו לחשוב על המשמעויות הישירות-ירידה בעתודות המים והצורך הנואש לחסוך ולהתפיל. אבל לשינוי אקלים מתמשך כזה יש אין ספור השפעות נוספות. בראשן הצמחייה, שלא ראתה טיפת גשם כבר עשרה חודשים, הופכת יבשה ודליקה. שריפת הכרמל מאפילה על כל השאר, אבל היא בסך הכל מהווה את פרק השיא בסדרה ארוכה של דליקות קשות שהשתוללו כאן בחצי השנה האחרונה, בהן עלו באש, בין השאר, נכסי טבע והיסטוריה כמו גמלא והיהודיה, ושמורת החצבני היפהפייה. בקיץ 2006, שבו נחתו טילי החיזבאללה בצפון, הם גרמו לשריפתם של כ-86 אלף דונם של יערות ושטחים פתוחים. השנה, עוד לפני רבבות הדונמים שאיבדנו בכרמל, נשרפו יותר מ-100 אלף דונם, וזה בלי העזרה של החבר נסראללה.

המשמעות, שעדיין קשה לעכל: משבר האקלים העולמי הוא לא עניין תיאורטי, עתידי, בעיה מעורפלת שתעיב על שלומם של הדורות הבאים. ההתחממות ונזקיה היא כאן ועכשיו, מוחשית מאוד, מכאיבה מאוד. בשלב הזה גם אפשר, לפחות לכמה רגעים, לשים בצד את שאלת אחריותו של האדם לשינוי. מנקודת מבט ישראלית, היא הופכת כמעט זניחה וקטנונית. ישראל היא מדינה קטנה וחלקה בפליטת גזי החממה הוא ממילא זעום; לעצור את ההתחממות הגלובלית זו משימה עולמית. החל מיום חמישי, המשימה הישראלית היא להתמודד עם השלכותיו של השינוי המפחיד שעובר על העולם. והיום כל ישראלי יודע, שאנחנו אפילו לא מתקרבים להיות מוכנים לקראת השינוי הזה.

לכתבה באתר nrg

---

כתבות קשורות:
השריפה הגדולה בתולדות ישראל
השפעת שריפת היער בכרמל על ההתחממות הגלובלית ומה אנחנו יכולים וצריכים לעשות
Greenhouse Gas Emmissions From Four California Wildfires: Opportunities to prevent and Reverse Environmental And Climate Impacts