רפורמת התכנון והבנייה, שהממשלה החלה לקדם לפני שנתיים, מתקרבת לשלביה הסופיים. בתוך שבועות מספר אמורה ועדה משותפת לוועדות הכלכלה והפנים והגנת הסביבה של הכנסת להצביע על סעיפי חוק התכנון והבנייה החדש, לקראת העברתו לאישור בקריאה שנייה ושלישית. עד עתה לא ברור עדיין אילו תיקונים יוכנסו בנוסח המוצע.
על פי הממשלה, מטרת החוק החדש היא לייעל ולקצר הליכי תכנון ומתן אישורי בנייה. זה ייעשה בין השאר באמצעות יישום העיקרון של "תוכנית אחת בוועדה אחת", שעל פיו תוכנית בנייה תגיע לדיון ואישור רק בוועדת תכנון אחת.
בפועל, לא ברור עד כמה אכן יקוצרו הליכי התכנון. די ברור, לעומת זאת, כי הטבע והשטחים הפתוחים בישראל עלולים לשלם מחיר כבד בשל קיצור תהליכים וביטול מנגנון הפיקוח מצד ועדות תכנון ארציות ומחוזיות.
מראה המרחב המיועד לפארק אריאל שרון. הרפורמה בתכנון מחזירה את סכנת הבנייה בשטחו. צילום: ניר כפרי
הנה כמה שינויים בעלי משמעות מרחיקת לכת שיש בחוק החדש:
* ביטול תוכנית מתאר מחוזית והחלפתה בתוכנית כוללנית. תוכניות מתאר מחוזיות הן נדבך תכנוני מרכזי, שבמסגרתו הוגדרו וסומנו שטחים מיועדים לבנייה או לשימור. תוכניות אלו התבססו בין היתר על ניתוח ערכי טבע וסביבה שיש בשטח. את מקומן יתפסו "תוכניות כוללניות", שיכינו אותן ועדות תכנון מקומיות, כל אחת בתחום השיפוט שלו היא אחראית.
על פי מכון דש"א - הפועל במסגרת החברה להגנת הטבע ועוסק בשימור שטחים פתוחים - יש חשש של ממש, שתוכניות כאלו לא יתבססו על בדיקות סביבתיות. הן יאפשרו גמישות רבה ליזמים ולגורמי נדל"ן, על ידי הקצאת שטח גדול יותר לבנייה, דבר שאין בו צורך מאחר שכבר יש עתודות נרחבות לבנייה שאושרו בתוכניות המתאר שיבוטלו. ייתכן מצב, שבו תוכניות כוללניות יפגעו ביערות, בפארקים ובשמורות טבע. למשל, קיימת אפשרות שהן יאפשרו בנייה ברכסים ממערב ירושלים או בפארק אריאל שרון, מקומות שבעבר היו תוכניות בנייה בהם, אך הן נדחו ונגנזו.
* שינוי שיטת תסקירי השפעה על הסביבה. תסקיר השפעה על הסביבה הוא הליך הבדיקה המקצועית של ההשלכות הסביבתיות של תוכניות בנייה, שכל יזם מחויב לבצע. יש מי שמפקפקים ביעילות של תסקירים אלה בכל הנוגע להתמודדות עם ההשלכות הסביבתיות, אולם איש אינו חולק על כך, שמדובר בכלי חיוני, שכל המדינות המפותחות משתמשות בו.
החוק החדש מצמצם את היכולת של גורמים כמו המשרד להגנת הסביבה לחייב הכנת תסקיר וכן את יכולתם לקבוע הנחיות המחייבות את מבצעי התסקיר. משמעות הדבר היא, שיזמי תוכניות לסלילת כבישים או הקמת מפעלים לא יצטרכו לבדוק את כל ההיבטים הסביבתיים של הפרויקטים שהם רוצים לקדם.
* הקמת ועדות מיוחדות לאישור תוכניות תשתית. החוק מציע להקים ועדות מיוחדות, שיקדמו תוכניות תשתית במסלול מזורז. ההתנגדויות מצד הציבור יוגשו לוועדות אלה בלוח זמנים מקוצר (30 יום), ולא תהיה זכות ערר על דחייתן. בנוסף, יהיה אפשר להכריז על "מרחב תכנון מיוחד", שבו ועדת תשתיות תוכל לאשר תוכניות, והדיון בהן יתקיים בוועדה מיוחדת, המנטרלת את יכולת הציבור או השלטון המקומי להשמיע את קולם. מדובר בפועל בהכשרת מסלול נוח לאישור תשתיות, העלול להביא להרס רחב ממדים של שטחים פתוחים.
* ביטול ההגדרה של שימושים חקלאיים. בניגוד לחוק הקיים, בחוק החדש אין הגדרה ברורה לשימושים חקלאיים בקרקע. ההגדרה הזאת איפשרה עד היום להגביל הקמה של מיזמים מסחריים על שטחים חקלאיים, אם כי לא מנעה לחלוטין את הקמתם. הראיה - מרכזי הקניות ההומים בשטחים החקלאיים ליד קיבוץ שפיים. לטענת איריס האן ממכון דש"א, אם לא תהיה בחוק הגדרה ברורה מה מותר לבנות בשטחים חקלאיים, יש חשש שיוקמו בהם חנויות ומרכזי קניות בתואנה שמדובר במכירת תוצרת הקשורה לפעילות חקלאית.
החשש מהשלכות החוק החדש רק גובר כשקוראים את הדו"ח שפירסמה באחרונה ועדה ציבורית שמינה שר הפנים, לבחינת חסמים בתחום התכנון והבנייה. הוועדה, שבראשה עמד פרופ' אמיר ברנע, מציינת, שמערך התכנון והבנייה הקיים אינו האחראי המרכזי למחסור בהיצע הדיור, וכי רבים מהעיכובים בביצוע תוכניות בנייה נובעים בין הית מקשיי מימון של היזמים. ועדת ברנע הוסיפה אזהרה חשובה, הנוגעת ישירות לחוק החדש: "אנחנו שותפים לתפישה שתכנון חייב להיות איכותי, גם אם יש בעיה אקוטית של היצע דיור. לכן יש צורך בהתייחסות ארוכת טווח שלוקחת בחשבון היבטים חברתיים וסביבתיים. אנחנו סבורים, שפתרונות קלים לכאורה, כמו הפשרה נרחבת של קרקע חקלאית לצורך בנייה, אינם הפתרונות המיטביים גם בטווח הקצר, בוודאי לפני מיצוי אפשרויות פיתוח וציפוף בשטחים עירוניים ובנויים".
לכתבה בהארץ
