הצעת הרפורמה לתכנון ובנייה – מציגים את הנזקים הצפויים אם תתקבל כלשונה

פורסם: 10 ביוני 2010, 5:09 על ידי: Sustainability Org

ביום הירוק בכנסת השדולה הסביבתית חברתית הקדישה דיון מיוחד לנושא הצעת הרפורמה לתכנון ובניה שנמצאת בהליכי חקיקה – המטה לתכנון אחראי הכין מסמך המציג את הנזקים לטעמו שיגרמו מקבלת ההצעה כלשונה

07/06/2010 מרלן-אביבה גרינפטר - אפוק טיימס

שטחים פתוחים
פארק מערות עדולם. כמה שטחים פתוחים יישארו לדור שלנו ולדורות הבאים אם תתקבל הרפורמה כלשונה? – צילום: ארכיון קקל
ביום הסביבה הבין לאומי בכנסת שקדם מעט ליום הסביבה בעולם, 2 ביוני היה כנס מיוחד לנושא הרפורמה המוצעת על ידי הממשלה לנושא תכנון ובנייה בישראל אותו ארגנו השדולה לאיכות הסביבה והשדולה למניעת שחיתות. חברי כנסת חברי הכנסת יואל חסון, דב חנין, אריה אלדד, איתן כבל וניצב הורוביץ השתתפו בדיון. ציפי לבני, יושבת ראש האופוזיציה אף היא הגיעה לכנס להביע את דעתה על ההצעה. בדיון השתתפו גם נציגי ארגוני סביבה, חברה ואיכות השלטון.

יש לבדוק מי ניסח את החוק ומה האינטרס שלו

ולהלן חלק מדברי המשתתפים:

חבר הכנסת יואל חסון, יו"ר ועדת ביקורת המדינה, אמר: "בכל תקופתי בכנסת לא ראיתי ניסיון להעביר באופן כל כך מהיר חוק כל כך משמעותי. אני מנסה להבין מי ומה עומדים מאחורי הצעת הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, מה המניע, מי המנסח של ההצעה ומי באמת היוזם. האם זו יוזמה ממשלתית של אנשים מקצועיים הפועלים משיקולים מקצועיים ורלוונטיים? אני לא בטוח. מקריאת הצעת החוק, אין לי ספק שהמנסח שלה הוא בעל אינטרס, שיודע בדיוק מה הוא רוצה לחסוך מעצמו. ועדת ביקורת המדינה הניחה משימה חשובה לפתחו של מבקר המדינה ואנו צריכים להמשיך בתהליך ולוודא שהצעת החוק הולכת בכיוון הנכון, כולל הפרדה בין נושא השירות לאזרח לנושא התכנון הכולל".

ליבני אמרה בעת הדיון: "הרפורמה הנוכחית תגדיל את השחיתות וצריך לעצור אותה. אני קוראת לתהליך חשיבה רציני שייערך בוועדה מקצועית, תוך שיתוף כל הגורמים הרלוונטיים, שתוביל לרפורמה רצינית ולא מושחתת".

חבר הכנסת דב חנין, יו"ר משותף של השדולה למען איכות הסביבה, " הרפורמה יוצרת פתח עצום לשחיתות ולפגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים. אנו חייבים להבטיח דיון רציני מעמיק, שקול ומקצועי ברפורמה ולדחות את הלחצים להליך מזורז ובלתי ראוי".

חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יו"ר משותף של השדולה למען איכות הסביבה, "לא מדובר במהלך טכני, זהו מהלך פוליטי שמייצג השקפת עולם מגובשת, שרואה בצדק הסביבתי והחלוקתי מטרד. מדובר כאן בהתמודדות ארוכה על דמותה של החברה והדמוקרטיה הישראלית".

חבר הכנסת אריה אלדד, יו"ר השדולה למניעת שחיתות, אמר, "אם החוק התקבל נצטרך לבצר את מעמד הביקורת במיוחד ברשויות המקומיות. כיום כבר מונחת הצעת חוק שלנו בנושא הביקורת אבל לאור נזקי הצעת חוק התכנון והבנייה ייתכן וכבר נצטרך להוסיף עליה".

חבר הכנסת איתן כבל (העבודה), "המחשבה שהמצוקה תיפתר על ידי שינוי חקיקה היא שגויה. מי שמעכב וימשיך לעכב גם אחרי החוק החדש לעכב את הליכי התכנון והבנייה אלו משרדי הממשלה. גם בימים אלו השר אטיאס יכול היה לשחרר אלפי דונמים לבניית עשרות אלפי יחידות דיור, מי שמעכב את התהליך זה משרד ממשלתי א' מול האגו של משרד ממשלתי ב' ומשרד ממשלתי ג', שצריך לעשות את זה אחרת.

החוק מתקדם בקצב מהיר למרות הביקורת

איריס האן, מתכננת מכון דש"א (דמותה של ארץ) בחברה להגנת הטבע, אמרה "לא זו השקיפות השיתוף להם ציפינו מהצעת החוק. היוזמים שכחו שאנשים הינם התשתית העיקרית והתשתיות אמורות לקדם אותנו ולא אנחנו אותן".

חיה הורוביץ, יו"ר איגוד המבקרים של הרשויות המקומיות, אמרה, "לא ראיתי שמישהו נתן חוות דעת מקצועית מטעם אנשי מקצוע בכל הקשור לאלמנטים של ביקורת בהצעת החוק. חוק זה אמור להיות הכלי שלי לעצור את השחיתות, אבל בלי שקיפות זה לא יהיה אפשרי".

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, "בית המשפט העליון אמר שהתהליך הוא גם בצורה חפוזה והורה שאין להמשיך לקדמו עד שוועדת השרים תשמע את הערות הגורמים הרלוונטיים. חרף זאת וחרף בדיקת מבקר המדינה, מתקדם בקצב מהיר בוועדת הפנים והגנת הסביבה קידומו של החוק. אנו קוראים לשדולה לעצור את הרפורמה הפוגעת בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים על מנת שהאזרח ידע שהחלטות לא מתקבלות בשל רצונות ואינטרסים צרים".

פירוט של הסכנות וההסברים של המטה לתכנון אחראי

המטה לתכנון אחראי, אגוד עשרות ארגוני סביבה, חברה ואיכות שלטון, הכין עבודה מאוד מפורטת של הנקודות בהצעת הרפורמה שמעלות שאלות ומעוררות דאגה בלב. הנה מה שהמטה הכין, ביוזמתו ועל אחריותו.

בעיות עיקריות בחוק המוצע בתחומים שיתוף ציבור, שקיפות ומנגנוני בקרה

לתכנון המרחבי השלכות מרחיקות לכת על המרחב, הסביבה והחברה בישראל. חשיבותו של התכנון באה לידי ביטוי ביכולתו לייצר משאבים ציבוריים ולחלק אותם באמצעות תכניות המתאר ובהסדרה של ההליך התכנוני עצמו. הצעת החוק אינה לוקחת בחשבון את המורכבות הרבה של התכנון המרחבי והשלכותיו מרחיקות הלכת. היא איננה נותנת משקל ראוי לחשיבותם של האיזונים והבלמים בתהליך התכנון, לשקיפות ההליך התכנוני ולשיתופו של הציבור, ואף פוגעת פגיעה של ממש באמצעים לבקרה הציבורית.

1פגיעה בעקרון השקיפות

עקרון השקיפות מהווה, למעשה, תנאי הכרחי ליכולתו של הציבור לקחת חלק פעיל ומושכל בתהליך התכנוני הנוגע לו. היעדר שקיפות עלול לעורר חשש שמניעי התכנית נבעו משיקולים בלתי ראויים שמוטב, כנראה, להסתירם מעין הציבור, או שמא מניעי התכנית הם שרירותיים או תוצאה של גחמות אישיות, והם אינם ניתנים להצגה שקופה ומסודרת.

1.א. העדר תיעוד של דיונים פנימיים, ס' ניהול פרוטוקול (ס' 155)

הבעיה: נוסח הסעיף מוחק למעשה את ההסדרים בתיקון 80 לחוק התכנון והבנייה הקיים כיום, בו נקבעה חובה להקליט ולתמלל את הדיונים הפנימיים של מוסד התכנון. נוהל זה מוכיח עצמו כיעיל וככזה המביא לשקיפות מלאה ומסייע במניעת שחיתות.

הסעיף המוצע בחוק החדש קובע הקלטה ורישום פרוטוקול רק של דיונים פומביים ולא של דיונים פנימיים (בהם נתון הדבר לשק"ד של מוסד התכנון). עקרון השקיפות ושיתוף הציבור מחייב הגדרה ברורה של קריטריונים ידועים וברורים.

הסבר: אחת ממטרות הרפורמה, לדברי מקדמיה, היא הגברת השקיפות. הפסקת ההקלטה של הדיונים הפנימיים מהווה צעד גדול אחורה מבחינת שקיפות הליכי התכנון, והיא אינה ראויה. הנוהל הקיים מאפשר הפסקת ההקלטה לצורך התייעצות, ומניסיון של כשנתיים בהן הסדר זה בתוקף – לא אירע מצב בו חברי מוסד תכנון חששו להביע את עמדתם באורח חופשי כתוצאה מההקלטה. ההסדר הקיים משקף איזון ראוי בין זכות הציבור לדעת לבין חופש הפעולה של חברי מוסד התכנון ויש לשמרו.

1.ב. שמירת סוד (ס' 159 (א))

הבעיה: סעיף זה אוסר על חברי וועדות התכנון למסור מידע בדבר תוכנו של הדיון הפנימי.

הסבר: סעיף זה מנוגד בעליל לעיקרון השקיפות אליו התחייבו יוזמי החוק. אין כל הצדקה לכך שהנאמר בדיונים הפנימיים יהיה חסוי ועל חברי הוועדה ייאסר לדווח על כך! על הדיון הפנימי להיות מוקלט, מתומלל ושקוף לציבור, אלא במקרים חריגים.

דברי ההסבר אינם מתייחסים לסעיף זה, כך שלא ניתן להתחקות אחר הרציונל שהנחה את כותבי הסעיף. הליך של סודיות ראוי שיהיה רק במקרים חריגים המוגדרים היטב על פי קריטריונים ידועים מראש. קיים חשש כי סעיף זה יאפשר לשחיתות לחדור את הליכי התכנון תחת מסווה של דיון פנימי.

2. שיתוף הציבור בתכנון: מעט מדי, בשלב מאוחר מדי

בעולם הרחב הוכרה חשיבותו של שיתוף הציבור בתכנון המרחבי לפני שנים רבות. למרבה הצער, חרף מגמה זו, בחוק החדש אין כל התייחסות לקיום הליך פעיל של שיתוף ציבור החל מהשלב המוקדם של גיבוש התכנית, לפני השלמתה והפקדתה.

הבעיה: החוק אינו קובע מנגנון לשיתוף ציבור ומאפשר לציבור להשתתף בתהליך רק בדרך של הגשת התנגדות, לאחר שהתוכנית כבר מגובשת. זאת במקום לשתפו כבר בשלב הראשוני של הכנת התוכנית.

הסבר: חשיפת תכנית בשלבים מוקדמים לציבור והקניית היכולת לציבור להביע עמדתו בדבר התכנית היא הכרחית לקיומו של הליך תכנון יעיל יותר, שתוצאותיו יזכו להסכמה בקרב ציבור רחב יותר. מצב בו הציבור יכול להגיש התנגדות רק בשלב בו התכנית מגובשת, גורם לבזבוז אמצעים ומשאבים רבים על תכניות שבסוף רבים המתנגדים להן.

יש לייחד בחוק פרק לשיתוף הציבור בתהליך התכנוני, אשר בו ייקבעו הליכים כגון חובת היוועצות עם הציבור וגופים המייצגים אינטרסים ציבוריים לפי נסיבות התכנית ובשלביה המוקדמים; כללים לקבלת הערות מן הציבור ; ועוד. שיתוף ציבור החל משלב מוקדם, לפני השלמת תוכנית והפקדתה, יחשוף את צוות התכנון למידע וידע, לרבות צרכים והעדפות של קהילות ותושבים בעלי עניין בתוכניות.

3. הסדרים המכבידים על זכות הציבור להגיש התנגדות או ערר

לא זו בלבד שהגשת התנגדות היא הדרך היחידה שקובע החוק למעורבות הציבור בתכנון, הרי שישנם מספר הסדרים המכבידים על מימוש זכות זו:

3.א. לתכנית לתשתית לאומית יש לציבור רק 30 יום להגיש התנגדות (במקום 60 יום בכל שאר התכניות)

הבעיה: נוסח ס' 285 (א) (4) קובע כך "על אף האמור בסעיף 266, התנגדות לתכנית ארצית לתשתיות תוגש תוך 30 יום" .

הסבר: דווקא בתכניות הגדולות והמורכבות (תחנת כוח, כביש ארצי, מסילת ברזל וכיו"ב) עומד לציבור פרק זמן בלתי מספק כדי להיערך ולהתייחס כראוי. זאת בניגוד לתכניות אחרות.

3.ב. שמיעת התנגדויות נעשית רק בפני חוקר ולא בפני הוועדה (ס' 268)

הבעיה: ברירת המחדל שקובע החוק החדש היא שמיעת התנגדויות על ידי חוקר, אלא אם הוגשו מעט התנגדויות ואז הן יישמעו על ידי הוועדה עצמה.

הסבר: הוראה זו פוגעת בתהליך שיתוף הציבור בתכנון בו מבקש המתנגד לשכנע את מי שמקבל את ההחלטה בהתנגדות, שלא באמצעות מתווך. בנוסף, בעוד עבודת חוקר התנגדויות מתמצה לתחום הקו הכחול של תכנית, לחבר מוסד התכנון מעצם תפקידו ראייה כוללת ושיקול דעת רחב יותר.

3.ג. מתנגד שלא פירט עניין או טענה מראש, לא יוכל להעלותה בפני החוקר (ס' 271 (א))

בעיה: החוק המוצע קובע כי מתנגד לא יישמע בטענה או בעניין שלא פורטו או נומקו בהתנגדות. במצב הנהוג היום, ההתנגדות מפורטת מראש, אך מתנגדים יכולים לשמור את הזכות להוסיף נושא בעת שמיעת ההתנגדויות.

הסבר: הוראה זו מטילה נטל כבד מדי על מתנגדים. לטובת המתנגדים עומדת תקופה קצרה מאוד להיערך להגשת התנגדות. לא ראוי להגביל את זכותם של מתנגדים להעלות טענות נוספות, שכן זהו חלון ההזדמנויות היחיד בו הם יכולים להשמיע את דברם. בנוסף, היות ומדובר בציבור הרחב, אשר חסר מיומנות בכל הנוגע לקריאת תכניות וכתיבת התנגדויות, הרי שהוא עשוי לבטא את עמדתו טוב יותר בעל-פה מאשר בכתב.

3.ד. אין אפשרות להאריך את תקופת ההתנגדויות (ס' 266)

בעיה: בניגוד לחוק הקיים, החוק החדש אינו מאפשר למוסד התכנון להאריך, במקרים מיוחדים, את משך תקופת ההתנגדויות ל-90 יום (הניסיון מלמד כי הדבר נעשה בעיקר לגבי תכניות מחוזיות, או תכניות גדולות אחרות).

הסבר: יש לאפשר שיקול דעת למוסד תכנון להאריך את משך ההתנגדויות ב-30 יום נוספים. בתכניות רחבות היקף והשפעה, התועלת שבהתייחסות רחבה ומקיפה יותר של הציבור עולה בהרבה על הנזק המזערי שבעיכוב.

3.ה. הגשת התנגדויות – תתאפשר רק למומחים בלבד (סעיף 267 (א) ו-(ב) סעיף 290 (ב) (ג))

בעיה: בשונה מהחוק הקיים, החוק החדש דורש מיומנות מקצועית גבוהה בהגשת התנגדות או ערר, תוך שהוא מחייב הצגה מפורטת ביותר של פרטי וטיעוני ההתנגדות.

הסבר: בניגוד לנוהל הקיים, החוק החדש קובע נורמות חדשות לאופן הגשת ההתנגדות ודורש לצורך כך מיומנת מקצועית גבוהה. אחת מן התוצאות של מהלך כזה תהיה הדרתם מהשיח התכנוני של פרטים וקבוצות, שאין בידיהן היכולת המקצועית או הכלכלית לעמוד בתנאים להגשת ההתנגדות. אין מניעה לקבוע נורמה כללית לאופן ניסוח פרטי ההתנגדות או הערר, יחד עם זאת מן הראוי לסייג את הדרישות ולקבוע כי רמת פירוט מסוג זה תוגש ככל שהדבר ניתן.

4. שלילת זכות ערר לגבי תכניות משמעותיות

החוק החדש מבטל כליל את האפשרות של הציבור הרחב להגיש ערר על החלטות של מוסדות התכנון בכל הנוגע לתכניות המתאר המקומיות שבסמכות הוועדה המחוזית. תכניות אלה הן בעלות השלכות סביבתיות וחברתיות נרחבות. יש להרחיב את זכות הגשת ערר לכל מי שהגיש התנגדות לתכנית ולהחלטה תכנונית שבסמכות הוועדה המחוזית, לרבות של ועדה מקומית-מחוזית.

4.א. תכנית מתאר מקומית בסמכות ועדה מחוזית (ס' 178-9)

הבעיה: בסעיפי החוק לא מוזכרת כלל זכות ערר על תכניות אלו!

הסבר: תכניות מקומיות בסמכות מחוזית כוללות שורה ארוכה של תכניות ביוזמה ממשלתית למגורים, מלונאות, תשתיות, וכן "תכניות בעלות חשיבות לאומית או כלל מחוזית" בהתאם לקביעת שר הפנים. תכניות אלו נדונות ישירות בוועדה המחוזית, מבלי להידון בוועדה המקומית.

שלילת זכות ערר לגבי תכניות אלו היא פגיעה חמורה במנגנוני השיתוף והבקרה, מה גם שחלק מתכניות אלו נדונות בוועדת משנה מצומצמת של הוועדה המחוזית.

4.ב אין לציבור זכות ערר על תכנית מתאר כוללנית (ס' 173)

בעיה: אין לציבור זכות ערר על תכניות מסוג זה, שהן תכניות הקובעות את אופן הפיתוח של ישוב כולו או חלק משמעותי ממנו.

הסבר: הנוסח החדש מאפשר זכות ערר מוגבלת בלבד על תכניות מסוג זה, ולא מאפשר לציבור להגיש ערר על החלטה ביחס לתכנית זו. דבר זה מהווה פגיעה חמורה בזכות הציבור. זאת מאחר ויכולת הציבור להתנגד תהיה רק לתכנית המפורטת – התנגדות שנקל יהיה לדחותה, על רקע הטענה כי התכנית הכוללנית כבר אושרה!!!

4.ג אין ערר על החלטת ועדה מקומית- מחוזית (ס' 191)

בעיה:אין ערר על החלטות של וועדה מקומית-מחוזית (שטח תכנון גלילי) לגבי תכניות מקומיות.

הסבר:במרחבי התכנון המקומיים-מחוזיים (שטחים גליליים) מתגוררות האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, ובהן האוכלוסייה הבדואית. הנוסח המוצע שולל מהן כליל את זכות הערר על תכניות הנדונות בשטחים אלו.

5. הגבלת פעולתם של ארגוני הסביבה - "ניגוד עניינים" בין ארגוני הסביבה השונים (ס' 144)

בעיה: ס"ק (ב) קובע כי חבר מנוע מלקחת חלק בדיון, אם הוא נציג ארגונים או גופים שונים, שאחד מהם הגיש התנגדות.

הסבר: יישום סעיף זה ישתק את פעולתם של נציגי ארגוני הסביבה בוועדות התכנון. בחוק החדש אמנם הורחב מאוד הייצוג של ארגונים אלו בוועדות השונות, אך סעיף זה מעקר לגמרי את יכולתם לקחת חלק בפועל בדיונים, והופך את חברותם של ארגוני הסביבה בוועדות לעלה תאנה בלבד, ולמצג שאין מאחריו כלום. ארגוני הסביבה מונים עשרות רבות של ארגונים, הפועלים כל אחד מהם באופן עצמאי, על פי אג'נדות שונות זו מזו, ולעיתים גם תוך חילוקי דעות בסוגיות סביבתיות שונות. אין זה גוף מונוליטי כלל ועיקר. על פי הנוסח המוצע – כאשר ארגון מקומי קטן, לשם הדוגמא, מגיש התנגדות – מנועים כל הארגונים האחרים, כמו החברה להגנת הטבע ,מלקחת חלק בדיוני מוסד התכנון, גם אם אין להם כל קשר להתנגדות שהוגשה. התוצאה בפועל תהיה שלילת חברותם של נציגי ארגוני הסביבה הבלתי ממשלתיים בוועדות מטעמי ניגוד עניינים.

6. שלילת זכות הציבור להגיש תכנית מקומית (ס' 177)

בעיה: נוסח החוק מאפשר רק למספר מצומצם של בעלי עניין להגיש תכנית, ואינו מקנה זכות זו להתארגנות של תושבים (זכות שהוכרה בפסיקה - הלכת ועד מקומי עין כרם, עת"מ 129/00).

הסבר: "ועד מקומי" המוזכר בסעיף, ומבואר בסעיף ההגדרות (ס' 1) אינו נותן מענה להתארגנות של תושבים. מקורו של המונח בפקודת המועצות המקומיות, והוא קיים רק ביישובים כפריים. התארגנות של תושבי שכונה בעיר, לדגומא, אינה נכללת בהגדרה זו.

7. פגיעה במנגנוני הבקרה: ועדות קבינטיות ברמה הארצית וברמה המחוזית

מערכת התכנון הקיימת הינה מערכת היררכית: החלטותיהן של ועדות התכנון שמצויות גבוה יותר במדרג התכנוני מחייבות את ועדות התכנון במדרג הנמוך יותר בהיררכיה. כך גם ועדות המשנה כפופות כיום לוועדות המליאה. החוק החדש מבקש לבטל מדרג זה ותחת זאת לבסס מערכת תכנון רוחבית, הכוללת שלל ועדות נפרדות, אוטונומיות בהחלטותיהן ושאינן כפופות לוועדות הראשיות (מועצה ארצית או ועדה מחוזית, שהן ייעודיות לטיפול בסוג מסוים של תכניות), במדרג התכנון הארצי והמחוזי.

מבנה זה מעניק כוח עצום המרוכז בידי מוסדות התכנון להכריע בתכניות. כתוצאה מכך, עלולות להתקבל החלטות בתכניות ובנושאים שהינם קריטיים לסביבה ולקבוצות אוכלוסייה שונות, ללא כל התייחסות להשלכותיהן הסביבתיות והחברתיות.

7. א וועדות המשנה של המועצה הארצית הן בעלות זכות החלטה סופית ולא ניתן להביא נושא לדיון במליאת הוועדה( ס' 12 (ב) (ד)) (ה) – וועדות משנה כלליות, ס' 15 (וועדת משנה לתשתיות לאומיות), וס' 20 (ועדת משנה למתקנים ביטחוניים)

הבעיה: החוק לא מאפשר להביא נושא שנדון בועדת משנה לדיון במליאת המועצה, כלומר הדיון בוועדות המשנה הוא סופי. הזכות לדיון חוזר במליאה שמורה רק ליו"ר המועצה הארצית (למעט בתכניות לתשתית (לגביה כלל אין אפשרות להביא לדיון חוזר).

הסבר: האפשרות להביא נושאים בעלי חשיבות עקרונית לדיון במליאת המועצה מבטיחה קוהרנטיות וראייה רחבה ומאוזנת של המועצה הארצית בנושאים אלו. העדר האפשרות להביא נושאים אלו לדיון במליאה, תביא לפירור ופירוק ההחלטות ברמה הארצית לוועדות משנה מנותקות זו מזו, וקבלת החלטות אקראית.

במאזן נזק מול תועלת, דיון נוסף המתקיים במועד סמוך לקודמו יכול להביא לשיפור התוצאה התכנונית, בעוד שהעיכוב אינו משמעותי, ונזקו זניח. מאחר ומדובר בתשתיות בקנה מידה עצום, חשיבות האפשרות לדיון חוזר במליאה חשובה שבעתיים.

7.ב. וועדות המשנה של הוועדה המחוזית הינן בעלות סמכות סופית לדון ולהכריע, ללא אפשרות להביא נושא לדיון במליאה (למעט סמכות חריגה למתכנן המחוז במקרים של אי התאמה) (ס' 28 (ד) .

הבעיה: החוק המוצע קובע כי משהואצלה סמכות לוועדת משנה, הועדה המחוזית לא תוכל עוד להשתמש בסמכויותיה לעניין אותה תכנית. הסמכות שנוספה בס"ק 28 (ה) – סמכות במקרים חריגים למתכנן להביא נושאים בעלי חוסר תיאום - אינה מספיקה בכדי ליצור קוהרנטיות בקבלת החלטות, מה גם שנוסח ההסדר אינו ברור.

הסבר: האפשרות להביא נושאים בעלי חשיבות עקרונית לדיון במליאת הוועדה תבטיח קוהרנטיות וראייה רחבה ומאוזנת, גם ברמה המחוזית. העדר האפשרות להביא נושאים אלו לדיון במליאה, תביא לפירור ופירוק ההחלטות ברמה המחוזית לוועדות משנה מנותקות זו מזו. חשש זה מתחזק לנוכח העובדה כי בסמכותן של חלק מהוועדות לגבור על תכניות כוללניות.

במאזן נזק מול תועלת, דיון נוסף המתקיים במועד סמוך לקודמו יכול להביא לשיפור התוצאה התכנונית, בעוד שהעיכוב אינו משמעותי ונזקו זניח.

יש לזכור כי במצטבר, מדובר ב-18 וועדות משנה בעלות סמכות אוטונומית וסופית להכריע. העברת הסמכויות מבלי דיון במליאה תגרום לכאוס תכנוני. יש לזכור כי במצטבר, מדובר ב-18 וועדות משנה בעלות סמכות אוטונומית וסופית להכריע. העברת הסמכויות מבלי דיון במליאה תגרום לכאוס תכנוני.

לכתבה באפוקטיימס

רפורמת התכנון = מדינת הולילנד
זכרונות מתוקים מפרשת הולילנד
חוק התכנון והבניה לא יורד מסדר היום בעיקר לאור גילוי פרשת הולילנד
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן: רפורמת התכנון והבנייה תיצור הרבה הולילנדים

Comments