עוזי לנדאו נתן רישיון, אפי איתם תיווך, נתן אשל ייעץ, גלעד ארדן לא התנגד, ותושבי עמק האלה גילו לגמרי במקרה שהאנשים עם הקסדות שקודחים באזור, מתכוונים לחמם את פצלי השמן באדמה שעליה הם חיים למאות מעלות צלסיוס. המטרה: לשאוב נפט, הרבה נפט. האם עוד ניתן לעצור את הרכבת הדוהרת הזאת

אם הרשויות לא יתעשתו, אם הציבור לא יתעורר ויפעל, התאגיד ינצח. עמק האלה, אחד האזורים היפים בישראל, יהפוך למיזם ענקי להפקת נפט מפצלי שמן. במקרה כזה עלולים נופיו הירוקים לגווע, אדמתו ומי התהום שלו עלולים להזדהם במתכות כבדות, והאוויר הנקי שלו יהפוך לזיכרון רחוק. כ–7,000 תושבים יאבדו את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, וכמה בעלי הון בישראל ובארצות הברית יהיו עשירים עוד יותר.

המהלך הזה כבר יצא לדרך, בלי שניתנה לתושבי האזור אפילו הזכות הבסיסית להשפיע על הליך האישור של אחת ההחלטות האקולוגיות הדרמטיות ואולי בעלות הפוטנציאל ההרסני בתולדות ישראל. באופן מפתיע, זה קרה בליווי שתיקתו הרועמת של השר להגנת הסביבה לשעבר, גלעד ארדן. כמו ארדן, כמעט כל הרשויות בישראל בחרו לאפשר לתאגיד IEI, שעומד מאחורי פרויקט הפצלים, לשעוט קדימה בלי מעצורים. אנשי מקצוע שהעזו להתנגד הושתקו או מצאו את עצמם תחת מתקפה דורסנית ומאיימת. מי שסירב לשתף פעולה הוזז הצדה. הטענות בתחקיר אינן רק כלפי תאגיד IEI, שעושה כל שביכולתו על מנת לממש את הפרויקט השאפתני הזה ולא בוחל בלחצים פוליטיים, אלא גם, אולי בעיקר, כלפי רשויות המדינה, שאמורות לייצג את הציבור הרחב ולהגן עליו. כפי שנטען כאן, הן אלו שמתבלבלות ושוכחות בשם מי הן פועלות.

עמק האלה. מתכננים להפיק 300 אלף חביות נפט ביום. צילום: תומר אפלבאום

מאז מלחמת העולם השנייה שום מדינה בעולם - למעט שוודיה, לפרק זמן קצר - לא הפיקה נפט מפצלי שמן באופן מסחרי בשיטה שמתכוונים עכשיו להתחיל בה בישראל. השיטה, שנקראת מיצוי בתת־הקרקע (In Citu Conversion Process - ICP), מתבססת על חימום פצלי השמן, שהם סלעים עם ריכוז נפט גבוה, לטמפרטורה של עד 300–350 מעלות צלסיוס במשך שנתיים־שלוש לפחות, בעודם טמונים במקומם במעמקי האדמה. בתהליך נקדחות בארות חימום לתוך שכבת פצלי השמן השוכנת בעומק של כ–300 מטר, וכן בארות הפקה בקוטר אינצ’ים אחדים הממוקמות במרכז בארות החימום. בארות החימום מחממות בהדרגה - באמצעות החדרת גופי חימום דרך קידוחים - את שכבת פצלי השמן הנמצאת מתחת לפני השטח. החום ממיר את החומר האורגני המצוי בשכבת הסלע ‏(קרוגן‏) לגז ולדלקים איכותיים, אשר אותם אפשר לשאוב לפני הקרקע בטכניקות מקובלות. לטענת מצדדי השיטה, למטה אמנם מחממים את הסלעים, אבל על פני האדמה נמשכים החיים כסדרם.

כסדרם? לא בטוח. החשש הוא שהחימום הממושך של הסלעים בעומק מאות מטרים מתחת לפני הקרקע יביא לזיהום בלתי הפיך של מי התהום שמתחתם. אל פני השטח עלולים להשתחרר גזים רעילים. כדי לחמם את שכבות הפצלים בעומק האדמה יש גם להפקיע שטחים ולהשקיע כמויות אנרגיה עצומות - השקעה הדורשת בתורה הקמת תחנות כוח ומייצרת זיהום רב. גם ההיתכנות הכלכלית של השיטה היא עדיין בגדר נעלם: דו”ח מדצמבר 2012, שפירסם כלכלן מטעמה של עמותת “אדם טבע ודין”, מעלה ספקות כבדים באשר לכדאיות של המיזם העצום הזה ולאפשרות ליישמו בעתיד הנראה לעין. בין השאר הוא גורס כי הפרויקט כולל סיכונים סביבתיים שעלות הטיפול בהם עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים.

לאיש, במילים אחרות, אין מושג מה יהיו ההשלכות של השימוש בטכנולוגיות הללו. 7,000 תושבי האזור יהיו, בעידודה הנלהב של ממשלת ישראל, שפני הניסיונות.

לפני הצלילה לפרטי התחקיר חשוב לציין גם, שהוא נערך במשך תקופה ארוכה, ובחלקו הגדול עוד לפני הרכבת הממשלה החדשה. עם זאת, במשרד להגנת הסביבה דבקים בעמדתם הקודמת לפי תגובתם העדכנית ביותר. ובמשרד האנרגיה - שהוא כרגע השחקן המכריע במגרש זה - מדגישים אמנם כי שר האנרגיה והמים, סילבן שלום, טרם גיבש עמדה בסוגיית פצלי השמן, אבל בוועידת הילטון לאנרגיה שהתקיימה השבוע שלום דווקא שיבח את המיזם והזכיר אותו כאחד הגורמים שיכולים לפתח ולקדם את הפריפריה.

ממשל אובמה עצר

לישראל הגיעה טכנולוגיית הפקת פצלי השמן בתת־הקרקע רק לאחר שהניסויים בה הוגבלו מאוד בארצות הברית. את הבשורה הביא מדען אמריקאי יהודי בשם הרולד ויניגר, הנחשב למספר אחת בעולם בתחום. ויניגר הגיע לישראל ב–2008 מקולורדו, שם ערך ניסויים בשיטה בשביל תאגיד הנפט הענקי “של”. באותה שנה, מיד עם בחירת הנשיא ברק אובמה, עוכבו רישיונות המחקר והפיתוח שחולקו בנדיבות ל”של” בתקופת ממשל בוש. דו”ח רשמי של המשרד לאחריותיות ממשלתית ‏(Government Accountability Office‏) הזהיר, לאחר שציין שיש חשש ל”פגיעה באיכות האוויר בטווח הקצר, ולזיהום אוויר לטווח ארוך”, כי “חימום הקרקע לצורך שחרור הפצלים מן הסלע ישנה את מי התהום לצמיתות... המים יבושלו בתהליך החימום”. הדו”ח גם מצביע על השלכות סוציו־אקונומיות שליליות של המיזם על האזור, על פגיעה בקרקע החקלאית, על הפרה של האיזון בעולם החי והצומח ועל מחסור במחקר מקיף בנוגע להשפעות הטכנולוגיה על האזור ועל האוכלוסייה. מחברי הדו”ח גם מטילים ספק בהיתכנות הכלכלית של השיטה לעת הזאת ‏(הדו”ח המלא זמין בכתובת http://tinyurl.com/ckhu32r‏).

גם מדינות אחרות כמו צרפת, דרום אפריקה ושוודיה - כאמור, המדינה היחידה שבה הופק לפרק זמן קצר נפט מפצלי שמן אחרי מלחמת העולם השנייה - החליטו לעכב פיתוחים הקשורים לפצלי שמן. אבל את מה שמונע ממשל אובמה בארצות הברית מנסים לעשות עכשיו בישראל.

לדברי מוסה גבאי, ממייסדי תאגיד (IEI Israel Energy Intiatives‏) ‏ העומד מאחורי מיזם הפצלים, “לא נכון שמקשים עלינו באמריקה. הטענה שאנחנו מתאבדים עכשיו על ישראל מחוסר ברירה היא בשפה מקצועית חארטה בארטה”. אבל בחברת של עצמה לא הסתירו את תחושת המרירות על ממשל אובמה בעקבות הגבלת הניסויים בקולורדו, ובעדות בקונגרס הסבירו כי “כדי להבטיח מקור אנרגיה חדש וארוך טווח לארצות הברית, אנו זקוקים למשטר רגולטורי שמעודד את הגדלת הייצור”.

כמו של, וכמו נובל אנרג’י, השותפה בין השאר במאגרי תמר ולווייתן, שהעלתה בימים אלה קמפיין על העצמאות האנרגטית שיאפשר הגז המופק במימי ישראל, גם IEI פורטת על הנימים הפטריוטיים הללו כשהיא מגייסת משקיעים ובעלי שררה לצדה. אבל אף שהיא משתמשת באותה סיסמה עצמה, סוגיית העצמאות האנרגטית של ישראל לא נידונה כלל במסגרת מתן הפיילוט ל–IEI. למעשה, לא נעשה שום דיון רציני בתוכנית האב האנרגטית של ישראל ובהשתלבות ‏(תיאורטית או מעשית‏) של פרויקט פצלי השמן בתוכה.

החיפוש אחר “משטר רגולטורי” נוח יותר הביא את של מקולורדו לירדן. את הרולד ויניגר הוא הביא לישראל, למרבץ הפצלים העצום הטמון מתחת עמק האלה. לפי ויניגר וחברת IEI, מרבץ פצלי השמן באגן השפלה יספיק ל–150 מיליארד חביות נפט, ששווים ל–60% מעתודות הנפט של סעודיה. מתוך הכמות הזאת, 40 מיליארד חביות נפט נמצאות באזור הרישיון שקיבלה חברת IEI.

כך או כך, בעוד שמדינות ברחבי העולם הסתייגו מהשיטה או הקפיאו ניסויים להפקת פצלי שמן, בישראל התארגנו המשקיעים במהירות. ויניגר גייס כמה שותפים, ובראשם את הווארד ג’ונאס, הבעלים של תאגיד התקשורת האמריקאי IDT. ג’ונאס הוא איש עסקים יהודי אמריקאי עם “שיגעון להציל את מדינת ישראל מהלחץ של הנפט הערבי”, כפי שהגדיר זאת באוזנינו רליק שפיר, מנכ”ל IEI. ג’ונאס גם תרם בפריימריז קודמים 38,664 שקל לראש הממשלה בנימין נתניהו ו–5,000 דולר לשר האנרגיה והמים לשעבר, וכיום שר התיירות, עוזי לנדאו.

“ג’יני אנרג’י”, בבעלותו של ג’ונאס, היא החברה האם של IEI. נשיא ג’יני הוא שר התשתיות הלאומיות ‏(שמו הקודם של משרד האנרגיה והמים‏) לשעבר, תת אלוף ‏(מיל’‏) אפי איתם, היום קבלן קולות גדול בליכוד הנחשב למקורבו של ראש הממשלה.

IEI גייסה מימון מאישים בינלאומיים ידועים כמו סגן נשיא ארצות הברית לשעבר דיק צ’ייני, שהסתבך בעבר בפרשת שוחד בניגריה במטרה לקדם חוזים להפקת גז טבעי נוזלי, וגם עמד בראש חברת האליברטון שהואשמה בהונאת הממשל ונקנסה במיליוני דולרים, איל התקשורת רופרט מרדוק, שהסתבך גם הוא בשנה שעברה בפרשיית האזנות סתר בבריטניה, הלורד יעקב רוטשילד ומייקל שטיינהרדט, פילנתרופ יהודי והמייסד של פרויקט תגלית. כולם מיהרו להשקיע במיזם השאפתני שאמור להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית שתספק על פי הערכות התאגיד כ–300,000 חביות נפט ביום, כמות גדולה יותר מהצריכה העצמית של ישראל כיום העומדת על 220,000 בלבד. על סמך הנתונים האלה מבטיחים ב–IEI את אותה “עצמאות אנרגטית” לישראל, בתנאי שיגיעו להפקה מלאה כמובן.

סעיף 47

בישראל התקבלה החבורה על שטיח אדום. “במשרד התשתיות בכלל פנו אלינו וממש ביקשו שנבוא”, מתפאר מוסה גבאי, אחד השותפים. ואכן, ביולי 2008 קיבלה IEI ממשרד האנרגיה והמים רישיון לבצע קדיחות ניסיון ופיתוח בשטח ענק של 238,000 דונם באזור.

אבל בדרך אל הרישיון נשכח דבר אחד קטן: בעמק האלה, חוץ מפצלים, חיים גם אלפי אנשים ‏(1,400 בתי אב‏). נשכחו גם מי התהום שתחתיו - אקוויפר ההר, המספק כ–30% מאספקת המים בישראל. עמק האלה הוא אחד הפרוזדורים הרצופים האחרונים של טבע וחקלאות בישראל. הוא גם נחשב לאחד מאתרי התיירות היפים בארץ, וכולל אתרים היסטוריים ייחודיים. כל אלה עלולים להיפגע אם המיזם השאפתני ייצא לפועל.

את הזיכיון הפוטנציאלי להפקת נפט מפצלי עמק האלה קיבל תאגיד IEI בלי שום הליך תכנוני מסודר, תוך דילוג על כל ההתנגדויות וכל הדיונים המקצועיים. איך? באמצעות סעיף 47 בחוק הנפט שחוקק ב–1952, הקובע כי לצורך חיפושי נפט יכול השר הממונה ‏(שר האנרגיה והמים היום או בזמנו שר התשתיות הלאומיות‏) לעקוף הליכי תכנון רגילים, שכוללים דיונים ממושכים בוועדות תכנון ובנייה שבהם מובא בחשבון קולם של כל הגורמים הרלוונטיים, כולל משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. במקום זאת השר אז, בנימין בן־אליעזר, השתמש בסמכותו כדי לזרז את הליכי קבלת האישורים, או במילות החוק: “לאשר סטייה מחוק התכנון והבנייה”.

אלא שכאן טמון מלכוד מסוכן: לפי חוק הנפט, לאחר שתוכח ההיתכנות הכלכלית של הפקת פצלי השמן במסגרת הפיילוט, יוכל התאגיד להכריז אוטומטית על “תגלית”, הכרזה דומה לזו שמקובלת בחיפושי נפט “רגילים”. על פניו, לאחר ההכרזה הזאת המדינה תהיה חייבת לאשר לתאגיד הפקה מסחרית. חוק הנפט קובע כי חברה שהכריזה על תגלית תהיה מחויבת להפקה מסחרית. מכיוון שבמקרה של הפקת פצלי השמן, בניגוד לחיפושי נפט רגילים, אין שאלה בדבר עצם קיומם של מרבצי הפצלים, והפיילוט נועד לבדוק בעיקר את הכדאיות הכלכלית לתאגיד עצמו, הגדרת הפיילוט כ”חיפוש נפט” במסגרת חוק הנפט מקנה למעשה לתאגיד זכות בלעדית לקבלת חזקה על הקרקע לצורך הפקה מסחרית. גם אם ועדות התכנון שידונו בפרויקט אחרי השלמת שלב הפיילוט יתרשמו שהוא מסוכן לסביבה, יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור. במקרה כזה תוכל החברה שרישיונה נשלל לפנות לבית המשפט ולטעון כי החלטת ועדות התכנון היא הפרת התחייבות חוקית מצד המדינה.

וינשטיין התמהמה

כאמור, הכתובת הראשונה של התאגיד היתה משרד האנרגיה והמים, המעניק את הרישיונות לחיפושי נפט. שר האנרגיה והמים היוצא עוזי לנדאו, שנכנס לתפקידו ב–2009 - אחרי שקודמו בתפקיד, בנימין בן־אליעזר, העניק ל–IEI את הרישיון לפיילוט - מצא עצמו בחשש לניגוד עניינים: בפריימריז של ישראל ביתנו ב–2005 העניק הווארד ג’ונאס, מבעלי התאגיד, תרומה בגובה 5,000 דולר ללנדאו. ב–2011 פנה לנדאו לוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, וביקש היתר להמשיך לעסוק בנושא. הוועדה גילגלה את הסוגיה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד יהודה וינשטיין, שעיכב את תשובתו במשך שנה וחצי. בינתיים לנדאו ממשיך לבטא בגלוי את תמיכתו בפרויקט. חמור מכך, במהלך שנוי במחלוקת חתם לנדאו באפריל 2012 על תקנות מעודכנות שמאשררות את ההכללה של מיזם פצלי השמן תחת חוק הנפט. התקנות נוסחו כמענה לביקורת של ארגוני הסביבה על החלת חוק הנפט המיושן מ–1952 על פצלי השמן והן מבטיחות שהמיזם יהיה פטור מהליכי התכנון המקובלים.

אבל לדברי ראשי IEI, לנדאו לא דוחף את הפרויקט באופן עצמאי, אלא בהוראה מגבוה. “ראש הממשלה הנחה את לנדאו לקדם את הנושא. אנחנו יודעים את זה”, מתפאר ישראל (רליק) שפיר, מנכ”ל IEI.

איך אתם יודעים?

“זו שאלה טובה. היא תישאר ללא תשובה. תשאיר לנו את הצד הפוליטי. זה לא חלק מהתחקיר שלך”.

מלוכדים מאחורי התוכנית

ההתבטאות של שפיר אינה חד־פעמית. רליק שפיר, אפי איתם ושותפיהם מבהירים בגאווה לכל תומך, מתנגד או פקיד העומד בדרכם, שהם נהנים מגיבויו המלא של ראש הממשלה. נתניהו עצמו, שנמצא כזכור בניגוד עניינים לכאורה בעקבות התרומה שקיבל מאחד מבעלי IEI, הקפיד לא להתבטא בעבר בפומבי בנושא הפצלים. עם זאת, השבוע נמסר ממשרדו בתגובה לשאלה אם יש אמת בדברי שפיר בדבר תמיכתו בפרויקט, כי “ראש הממשלה מדגיש בכל הזדמנות את הפוטנציאל הגדול שיש למדינת ישראל בתחום האנרגיה והוא תומך בפיתוח מקורות אנרגיה ובהגדלת עתודות הגז ותגליות הנפט במדינה. משרד ראש הממשלה העביר את הטיפול בנושא פצלי השמן בעמק האלה למשרדים אשר להם הידע המקצועי הנדרש כדי להכריע בסוגיות מקצועיות אלה”. גם יוג’ין קנדל, יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, מקדם באופן נלהב וגלוי את הפרויקט.

אפי איתם, יו”ר ג’יני אנרג’י, החברה האם של IEI ואחד מקבלני הקולות הגדולים בליכוד, הוא האיש שאמור לקדם את הפרויקט מול המערכת הפוליטית. “כיו”ר הוא אחראי בין היתר על מערכת הקשרים עם הגורמים החיצוניים”, מגדיר המנכ”ל רליק שפיר את תפקידו של איתם. “אם הוא קבלן קולות מה זה משנה? אני, אגב, הייתי מעדיף שלא היינו צריכים... יש משרדי ממשלה שצריכים לוודא שהפעולות נעשות כמו שצריך. אם זה היה קורה, לא היינו צריכים את כל האופרציה הזאת של ליצור תובנה בקרב מקבלי ההחלטות”.

איתם עצמו מעיד שכל הממשלה ‏(התחקיר נערך לפני השבעת הממשלה הנוכחית‏) מאחוריו, “מראש הממשלה, דרך שר האנרגיה והמים, שר האוצר, שר הפנים, השר להגנת הסביבה - כולם מאוחדים סביב הצורך החיוני לקיים את הפיילוט ולהוכיח את הטכנולוגיה. בזה אין מחלוקות. ברגע שהמדינה תיווכח שהטכנולוגיה עובדת והמאגרים קיימים, אין ספק שהצורך בעצמאות אנרגטית יקבל את התוקף”.

מאז התהדקו הקשרים. לפני שנתיים הריץ נתן אשל, ראש לשכת נתניהו באותה עת, את איתם לתפקיד יו”ר חברת החשמל. מקורב לשר האוצר אז, יובל שטייניץ, אישר כי אשל קידם “באופן מסיבי” את מועמדותו של איתם לתפקיד, אך שטייניץ התנגד לכך, בעיקר מפני שחשש שבגלל קרבתו של איתם לליכוד המינוי ייתקע בוועדות זמן רב, ובסוף לא ייצא לפועל. המינוי לא יצא לפועל משום שבלשכת שר האוצר חששו שאיתם מזוהה מדי מפלגתית. רק לפני כשנה העלו בלשכת נתניהו את שמו של איתם לתפקיד חדש - המועמד להחליף את ניר ברקת בעיריית ירושלים.

אבל בינתיים איתם הוא יו”ר ג’יני, ואילו אשל, שנאלץ לעזוב את לשכת ראש הממשלה בשל תלונה על הטרדת עובדת, עדיין נחשב איש סודו הקרוב ביותר של נתניהו. מתברר כי הוא גם מייעץ ‏(או ייעץ‏) לאיתם בפרויקט פצלי השמן.

בתשובה לשאלה “למה גייסתם את נתן אשל?” ענה אפי איתם: “לא גייסנו אותו. נתן אשל הוא חבר שלי. הוא לא עובד של IEI או של ג’יני. לא מתקיימים שום יחסי עובד־מעביד בינינו. מדי פעם אנחנו מתייעצים איתו, אבל לא ‘גייסנו’ אותו”.

תגובתו של רליק שפיר לאותו עניין היתה: “זה שאיתם מתייעץ עם נתן אשל זה עניין שלו. אני שמח שמצאת את זה. אני לא מתייעץ איתו. הוא ‏(איתם‏) יכול להתייעץ עם כל העולם ואשתו”.

אתה יודע אם הוא מתייעץ איתו בשכר?

“הוא מתייעץ איתו. אם אתה יודע, כנראה גם אני”.

הוא מתייעץ איתו בשכר?

“לא יודע. למה זה מעניין?”

וגרסת אשל היא: “אני לא מייעץ לפרויקט”.

אבל יו”ר החברה אומר שאתה מייעץ לו.

“היתה שאלה. אבל לא, אני לא מעורב”.

הוא לא מתייעץ בך בעניין?

“לא”.

כשנשאלה IEI מתי ולאיזה צורך נשכר אשל, וכמה כסף קיבל, התקבלה ממנה התגובה הבאה: “חברת IEI עובדת עם עשרות קבלני משנה בתחומים שונים. החברה שומרת על חיסיון מידע הקשור לעובדים או לחברות עמם היא עוסקת. במסמכי החברה המפורסמים ברשת ניתן לראות את שמות יועצים האחראים על נושאים שונים שיש להם חשיבות מקצועית וציבורית. חשוב לנו לשמור על פרטיותם של אלו שאנו פונים אליהם או אלו שפנו אלינו”.

אנשים עם קסדות

לעומת הביטחון שמפגינים היום אנשי IEI במסדרונות הפוליטיים מעניין לראות את התנהלותו המחתרתית של התאגיד בשטח, שכוללת הסתרות ושקרים. במשך כמעט שנתיים השתאו תושבי האזור למראה האנשים עם הקסדות על הראש שצצו להם לפתע, פעם פה, פעם שם, וקדחו חורים באדמה. כששאלו במה מדובר, קיבלו לא פעם את התשובה המרגיעה והשקרית כי “מדובר בקידוחי מים”.

רק ב–2010, כמעט באקראי, גילה רוכב אופניים מהמושב אדרת שלא מדובר בקידוחי מים אלא בנפט. הוא סיפר על כך לד”ר אורית סקוטלסקי, אקולוגית תושבת גבעת ישעיהו, והיא פנתה מיד למשרד להגנת הסביבה. אלא שגם שם לא ידעו דבר. כשפנתה סקוטלסקי ישירות לגורם ב–IEI וביקשה חומר קריאה, היה לו רעיון יותר טוב. “’תראי’, הוא אמר לי”, מספרת סקוטלסקי. “’’אני מבין שאת מודאגת, בואי תהיי המפקחת הסביבתית שלנו. תצטרפי אלינו’. הייתי בהלם. האיש לא מכיר אותי, מה, הוא כבר קונה אותי?”

מ–IEI נמסר בתגובה: “לא היתה כל פנייה של חברת IEI לאורית סקוטלסקי מעבר לפגישות שבהן הועבר לה מידע. לא ידוע לנו על קשר כלשהו של אותו גורם בחברה עם הגברת סקוטלסקי. גברת סקוטלסקי אינה מהנדסת איכות סביבה ולכן אינה בעלת הכשרה מתאימה לעבוד בחברת IEI. לפיכך, הטענה מגוחכת”.

אבל IEI הציעה משרה גם לתושב אחר באזור, מרדכי כהן ‏(קדמון‏), שהיה ראש מינהל תכנון במשרד החקלאות. כהן עמד בפיתוי וסירב. “לניסוי כזה צריך לצאת אך ורק בהסכמת התושבים”, הוא מסביר את התנגדותו למיזם הפצלים. “כאן לא רק שהם לא הסכימו, עוד הערימו עליהם, ובמשך תקופה לא קצרה”.

כשהתושבים החלו לארגן התנגדות, מיהרה IEI לשגר למקום את התותחים הכבדים שלה. “הגיעו גלים. גלים, גלים, גלים”, מתאר את שאירע בלשכתו משה דדון, ראש המועצה האזורית מטה יהודה. “שרים ומנכ”לים, פוליטיקאים בכל הרמות. הפעילו עלי לחצים והמצעד הזה פשוט לא נפסק. הראשון היה בני בגין, שעמד אז בראש המכון הגיאולוגי, ודיבר על ‘עצמאות אנרגטית’. אחר כך הגיעו לנדאו, שמוביל את זה, ואפי איתם, שדיבר איתי עשרות פעמים. גלעד ארדן מאוד איכזב אותי. סירב לומר ‘לא’. כל הזמן הציע לבדוק ולבדוק ולבדוק. אחר כך הגיע הטייס ‏(רליק שפיר, מנכ”ל IEI‏). אמרו לי שהוא השתתף בהתקפה על עיראק. אמרתי לו, ‘אין לי בעיה איתך באוויר. אבל אולי בקרקע אתה לא טוב?

“אמרו לי זה ירוק. ירוק, ירוק, ירוק. הראו לי מצגת - הכל מושלם, נפלא. אין שום סיכונים. באותו רגע הבנתי שזה לא טוב. הם הבטיחו שיבנו קרן, ויכניסו רבבות מיליונים בארנונה, וייתנו מלגות. הבנתי שכנראה מנסים לעשות עלי סיבוב”.

שפיר לא מכחיש שייתכן כי לתושבים לא נאמרה האמת: “יכול להיות שהקודחים אמרו להם ‘מים’. אין ספק שזו שגיאה. אפשר רק להצטער על איך שזה התנהל. אנחנו חברה שבאה להציל את מדינת ישראל, זה המיינד־סט שלנו. נוצר איזשהו פער ואנחנו מקבלים עליו אחריות”.

ייאמר לזכותו של שפיר שבניגוד אולי לעמדת התאגיד בתחילת דרכו, הוא דוגל בשקיפות מרבית. הוא ענה על כל שאלותינו בסדרה של פגישות.

ניסיתם ליצור מצג שווא שלפיו הפרויקט הוא ירוק.

“מי אמר למשה דדון ירוק? לא אמרנו אף פעם שזה פרויקט ירוק. זה לא פרויקט ירוק וההשפעה שלו על הסביבה היא כמו של קידוחי נפט. בוודאי שיהיה צריך לפגוע קצת בסביבה. אם כדי להפיק 50,000 חביות ביום צריך קילומטר רבוע אחד, הקילומטר הזה יושפע”.

וגם כל סביבתו תושפע. כי יצטרכו הובלה וכבישים ומשאיות וכו’.

“אמרנו לכולם שזה פרויקט תשתית ויש לו אימפקט, אבל יש לנו אמצעים למזער את ההשפעות האלה. מול דליפה של מכלית בים - פוטנציאל הנזק כאן הוא כלום”.

אבל בארץ ובחו”ל מזהירים מפני סכנות לזיהום מי התהום, פליטת גזים רעילים, פגיעה באופי האזור, בחי ובצומח, בעקבות ההפקה התת־קרקעית של פצלי השמן.

“חלק מתוכנית המחקר שלנו בפיילוט היא לבחון את הפגיעה באופי האזור. בפיילוט נוציא גלעינים כדי לראות ולעשות מבחני חוזק לסלע שלדעתי עשו זאת גם כן”.

אז אתם לוקחים כאן סיכון ובאמת הופכים אותו למעבדה סביבתית.

“לא מדויק. חלק מהידע כבר קיים בספרות. יש ידע עצום בתחום של מכניקת הסלע, פטרוכימיה. בחלק מהדברים אנחנו חוזרים על ניסויים של אחרים. כבר הוכח בעבר כי די במרחק של 15–20 מטר מהאקוויפר כדי למנוע חדירה של חומרים מסוכנים למים. ובעמק האלה יש כ–200 מטר פער”.

בשם העצמאות

ככל שצף עוד ועוד מידע מטריד באשר לסכנות הפקת פצלי השמן - הלכה והתגבשה אופוזיציה פעילה של תושבים ונציגי ארגונים ירוקים שהחלה למחות. במסגרת ההתנגדות לפרויקט עתרה עמותת “אדם טבע ודין” לבג”ץ, בדרישה לבטל את התקנות במשרד האנרגיה והמים המאפשרות להעניק הקלות ל–IEI. מהר מאוד הבינו ראשי התאגיד שהמשימה החשובה היא להבטיח שכשהדברים יגיעו לדיון המשפטי המדינה תתמוך בהם ולא בתושבים. בדרך צריך היה לשכנע את הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה הרלוונטיים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות. אותם משרדים, שהסכמתם לא נדרשה במסגרת הליך האישור המזורז של הפרויקט על ידי משרד האנרגיה והמים, קיבלו עכשיו חשיבות במאבק הציבורי. כדי לסכל את ההתנגדויות בעודן באִבּן שלף התאגיד שתי סיסמאות מחץ: “עצמאות אנרגטית” ו”זה רק פיילוט, מה אכפת לכם”.

שגריר “העצמאות האנרגטית” מטעם IEI הוא הטייס המעוטר אל”מ ‏(מיל’‏) רליק שפיר, מנכ”ל החברה, שכאמור היה אחד הטייסים שהפציצו את הכור בעיראק. “תשאל את עצמך”, הוא אומר, “האם היית סומך על מטוסי קרב שפועלים על גז?” לפי שעה היומרה לספק דלק למטוסי קרב היא לא יותר ממשאלת לב, ובכל זאת מצהיר שפיר באוזנינו כי “אין בן אדם בעל תפיסה לאומית ישראלית שלא חושב שצריך לעשות את הפיילוט”. במילים אחרות, מי שמעז להתנגד לתוכנית אינו פטריוט.

“הירוקים אומרים ‘לא אכפת לי מאיפה יביאו את הנפט, העיקר שהוא לא יהיה ישראלי’”, אומר משה ‏(מוסה‏) גבאי, ממייסדי החברה.

זה אנטי ציונות?

“זה מה שעובר להם בראש. זה עניין אידיאולוגי אצלם”.

כשמתעקשים להציב מולם שאלות ענייניות בנוגע לסכנות הכרוכות בפרויקט, ל–IEI יש תשובה מרגיעה. “מדובר בפיילוט בלבד”, אומר שפיר. “נעשה פיילוט, ואז נראה מה התוצאות”.

אלא שמטרתו העיקרית של הפיילוט היא לבדוק את הכדאיות הכלכלית של המיזם ולא את הסכנות הסביבתיות. לפי גורם ממשלתי המעורב בדיונים, “הפיילוט הוא באמת לא העניין, אבל צריך לעצור אותו כי אחריו יהיה קשה לעצור את הפרויקט. ברגע שהם יוכיחו כדאיות כלכלית - הוא יוגדר אוטומטית כ’תגלית’ ושטח עצום בשפלת יהודה עד לכיש יהיה פתוח בפניהם. לכן המאבק הוא עכשיו”. אם לשפוט על פי דברי שפיר ומוסא גבאי עצמם, הרי שאכן, לאחר הצלחת הפיילוט הם יכריזו על תגלית. זו מטרתם המוצהרת.

שתיקתו של ארדן

פקידים במשרד להגנת הסביבה ניסו לרתום למאבק בפצלים את השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שהתייצב עד אז בראש רוב המאבקים הסביבתיים הגדולים. בתחילת הדרך נרתע גם הוא מריצת האמוק לעבר פצלי השמן. “מדוע שנעזור להם?” תהה במזכר שכתב בכתב ידו באחת הפעמים הראשונות שהנושא הועלה בפניו. אולם עד מהרה ההתנגדות התחלפה בסיסמה חדשה. “אין טעם להתנגד לפיילוט”, אמר גם לעיתונאים ששאלו אותו על כך, “זה יציג אותנו כמשרד שמתנגד אוטומטית לכל דבר”.

כשעלו פקידי המשרד להגנת הסביבה לשר שלהם, אחרי שהוזמנו לנציגויות הזרות ושם הוברר להם כי ארצות הברית וצרפת מקפיאות את הניסויים בפצלי השמן מחשש לאסון סביבתי, הם הופתעו לגלות שהדבר לא מטריד את ארדן.

מנהלי IEI הבינו שרוח המפקד התהפכה והחלו לזלזל בבקשות ההבהרה של פקידי המשרד להגנת הסביבה. “גם אם משה היה מבקש לעלות היום על הר סיני הוא לא היה מקבל רישיון”, צוחק שפיר. “הם היו אומרים לו שזו שמורה. גלעד ארדן עמד באומץ רב מול המתנגדים ואמר להם, ‘חובה ללכת לפיילוט’. הירוקים ניסו לגייס אותו והוא אמר בצורה ברורה לא”.

השר ארדן, בניגוד להרגלו, לא גיבה את אנשי משרדו. “הרושם שקיבלנו היה שאת הגישה לפרויקט מכתיבים מלמעלה, מהכי גבוה שיש”, אומר בכיר במשרד. “הוא אמר לי: ‘תורידי ממני את אפי איתם. תורידי לי אותו מהגב’. כמה פעמים”, מתארת אחת הפקידות במשרד.

איתם, מתברר, היה באותם ימים בן בית בלשכה. אדם שעובד בכנסת מספר ש”במסגרת העבודה יוצא לי להגיע הרבה לחדרים הסמוכים ללשכתו של ארדן. לפחות שלוש פעמים ראיתי את אפי איתם נכנס לשם”.

איתם, כאמור, הוא גם אחד מקבלני הקולות הגדולים באגף הימני והדתי של הליכוד. האם זו הסיבה שארדן השתתק פתאום, או שמא השתכנע באמת ובתמים שהפיכת עמק האלה לבאר הנפט של ישראל היא מהלך סביבתי נכון? אפשרות נוספת, לא בהכרח סותרת, היא שארדן ער לרוח החיובית מאוד שמנשבת מכיוון לשכת נתניהו כלפי מיזם הפצלים. תוך כדי הקדנציה ארדן הקפיד שלא להתעמת חזיתית עם נתניהו, אפילו במקרה של רפורמת התכנון והבנייה של ראש הממשלה, שהיתה עלולה לגרום פגיעה קשה לסביבה בישראל.

ארדן סירב להתייחס באופן פרטני לטענות שהושמעו על החיבור בינו לבין איתם. דובר המשרד להגנת הסביבה מסר בשמו: “לא הופעלו על השר כל לחצים וקל וחומר השר לא הפעיל שום לחץ על אנשי המקצוע של המשרד. כל טענה אחרת הנה בגדר שקר מגמתי שכל תכליתו היא הוצאת דיבה”. ואילו איתם אומר שהטענה הקושרת בין תמיכתו של ארדן בפיילוט לבין פעילותו שלו בליכוד אינה ראויה לתגובה.

אלא שאין חולק על כך שבכירי IEI, ובפרט שפיר ואיתם, מרבים לפקוד את המשרד להגנת הסביבה ולהפעיל לחץ על פקידיו. לתחושת חלק מעובדי המשרד הפגישות חדלו להיות ענייניות והפכו למטרידות: איומים מרומזים, פקפוק באמינותם, לפעמים אפילו צעקות של ממש.

“הוא הגיע אלי בשלב מסוים”, מספרת פקידה ממשלתית על רליק שפיר. “היה לי ברור שהוא הגיע ללחוץ עלי”.

מה הוא אמר?

“שהשר שלי יגיד לי מה לעשות ושהשר תומך בהם ועוזר להם”.

באחד המקרים הטיח שפיר באחד הפקידים: “אתה תראה שלא כל אחד עושה כאן מה שהוא רוצה, השר שלך תומך בפרויקט”. כשענה הפקיד שחובתו היא להגיד לשר את האמת, ולא להתאים את דעתו לעמדת השר, השיב שפיר: “יש גם לשר שלך מנהלים. בקרוב אתה תראה שאתה תצטרך להגיד מה העמדה שלך ואנשים חשובים יזמנו אותך”. “מי האנשים?” תמה הפקיד. “כשתזומן תדע”, אמר שפיר.

כשהצגנו בפניו את הטענות האלו, שפיר הגיב: “מה זה הפעלת לחץ על פקידים? נפגשנו איתם בצורה סדירה והצגנו להם את כל מה שביקשו. בסוף אתה עומד במצב שפקיד אומר לך ‘אתם צריכים לעשות עבודה על מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל ואיך פצלי השמן הם חלופה בתוך הדבר הזה’. אנחנו אומרים שזו דרישה לא ראויה, אז הפקיד אומר לך, ‘אני אשים לך רגליים, אני אחרוג מסמכותי’. עכשיו כל פקיד - לא ראש מינהל או שר - יכול בדרך להגיד לי, ‘אני לא מוכן לחתום לך’. המערכת הביורוקרטית צריכה לשרת יזמים. רם ככל שיהיה, לא כל פקיד יכול להגיד שלפני שהוא חותם על האישורון הזה והזה הוא רוצה לראות מאיתנו עבודת מחקר”.

בהכנת התחקיר פנינו שוב ושוב לשר ארדן וללשכתו, בבקשה לשמוע ישירות את עמדתו בנוגע לפצלי השמן. השר סירב להתראיין בנושא. בתגובה לשאלות שהעברנו בכתב נמסר ממשרדו: “המשרד להגנת הסביבה עדיין לומד את פרטי הפרויקט לעומקם וטרם נקבעה כל עמדה של המשרד לגבי המיזם... לצערנו, בעקבות ההחלטה לפטור את הליך אישור הקידוחים מחוק התכנון והבנייה, נקבע כי הסמכויות בנושאים הסביבתיים יפוצלו ויופקעו מידי המשרד להגנת הסביבה... עמדת המשרד חפה מכל שיקול זר”.

איך אומרים זיהום בשוודית

במשרד החקלאות נהגו אחרת מארדן. כשנציגי IEI התגאו בפני אנשי המשרד שבמקום שבו נוסתה השיטה בשוודיה, בשנות ה–40 של המאה הקודמת, משתרע היום פארק יפהפה, ביקשו נציגי המשרד מהאקולוג ד”ר עופר שטייניץ, חוקר חיצוני של המשרד שמועסק באמצעות מלגה, לבדוק זאת.

שטייניץ, דובר שוודית, תירגם את הדו”ח השוודי במלואו וגילה ממצאים מדאיגים. “בבדיקות קרקע התגלו ערכים חריגים” של חומרים נדיפים, מזהמים ומסרטנים. שורה ארוכה של מזהמים, ובהם ארסן, ניקל, אורניום וגופרית, התגלו בריכוזים הגבוהים פי שלושה, פי שישה ואפילו פי 11 מהתקן. במי התהום גילו השוודים “זיהומים בערכים גבוהים בהרבה מהתקן, גם 50 שנה לאחר הפסקת הפקת פצלי השמן”. הממצאים הקשים ביותר בדו”ח, ציין שטייניץ בחוות הדעת שלו, היו דווקא באזורים שבהם נעשתה כרייה בשיטה דומה לזו ש–IEI מתכננים ליישם בעמק האלה.

מסקנת משרד החקלאות היתה חד משמעית: “בניגוד לטענה של חברת IEI כי האזור שההפקה בוצעה בו הושב לקדמותו באופן מלא ומשמש כיום כ’אתר נופש וקיט’, רוב השטח של אזור ההפקה... משמש היום לטיפול והטמנה של פסולת רעילה”.

“לא יצאנו נגד הפרויקט ולא קראנו לבטל אותו”, מבהיר בכיר במשרד. “בסך הכל דרשנו להקים ועדה מקצועית שתבחן את הסוגיות השנויות במחלוקת, לפני שהולכים לפיילוט. הופתענו מאוד מעוצמת התגובה של IEI. במקום להקשיב או לענות לגופן של טענות, הם רק תקפו את האמינות שלנו, ואמרו שחוות הדעת שלנו מגמתית ורצופה בשקרים. הם גם דרשו לראות את הסכם ההעסקה של עופר שטייניץ. זה נתן תחושה שהם מחפשים אותו אישית. בהמשך הם גם כתבו שהם שוקלים נגדנו צעדים משפטיים”.

שפיר: “בצדק עירערנו על מקצועיותו של שטייניץ. הוא פשוט לא הבין מה הוא קורא. במקום להתייעץ עם רשות המים או עם גיאולוג, הוא פשוט כתב דברים בלי להבין אותם. הוא בכלל לא הבין שהזיהום הוא לא מהפצלים אלא ממפעל סמוך שעובד כיום. הוא לא עד מומחה. הוא ביולוג שיודע שוודית”.

אבל במשרד החקלאות גיבו אותו.

“כן, אבל לא גיבו את עמדותיו המקצועיות לגבי הדו”ח. יש להם דעה לגבי מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל וזה לגיטימי - אבל את הדו”ח הם הצניעו מאז”.

ב–IEI הכינו מסמך תשובה מפורט, ענייני ומנומק, המתפרש על פני 58 עמודים. רובו ככולו מוקדש להסברים מדוקדקים מדוע התנאים באתר בשוודיה שונים תהומית מאלו של עמק האלה. בשורה התחתונה הודפת החברה את כל החששות העולים מההשוואה לפרויקט השוודי בטענה שאינם רלוונטיים למקרה הישראלי, ודוחה את קריאת משרד החקלאות להקים ועדה בלתי תלויה שתבחן את השלכות המיזם כולו לפני היציאה לשלב הפיילוט. לאחר קריאתו של המסמך הזה קשה עוד יותר להבין מדוע העלתה IEI את הדוגמה השוודית מלכתחילה. קשה גם להשתחרר מהרושם שהחברה סימנה את שטייניץ באופן אישי.

עופר שטייניץ סירב להתראיין ולהגיב על טענות IEI, אך דוברת משרד החקלאות דחתה בתוקף את הטענה שהמשרד מתנער ממנו או מממצאיו, ולראיה מכתב חריף שהעביר מנכ”ל משרד החקלאות, יוסי ישי, לרליק שפיר, בעקבות הטענות שהעלתה החברה.
“לבקשתכם”, כותב ישי, “בחנתי שוב את עמדת הגורמים המקצועיים במשרדי. אינני מוצא כל מקום לשינוי בעמדה זו. צר לי על טענותיכם בדבר גניבת דעת באמצעות אי דיוקים, השמטות והטעיות. ראוי היה שלא היו נטענות בכלל.

“אזכיר שוב את שנאמר גם בכתב וגם בעל פה, כי עמדת משרד החקלאות היא כי הפקת פצלי השמן היא נושא הראוי לבחינה בישראל במסגרת מדיניות אנרגיה כוללת לישראל. הפרויקט המוצע על ידיכם מעורר שאלות וחששות לא מעטים בהיבט של פגיעה בסביבה ובחקלאות, ולפיכך נדרשת בחינה מדוקדקת וזהירה של הנושא, תוך הישענות על מידע אובייקטיבי.

“אנו סבורים כי יש להקים ועדה מקצועית שתקבע קריטריונים ברורים להכנת מחקר בלתי תלוי אשר תוקם על ידי המשרד להגנת הסביבה. לעמדתנו יש להתנות את התחלת הפיילוט בקבלת תוצאות המחקר הבלתי תלוי, בסיום קביעת הקריטריונים על ידי הוועדה המקצועית ובאישור תוכנית מלאה לפרויקט על שלביו השונים, כולל ההפקה המסחרית.

“עמדתנו היא כי בעמדה זו אין פסול. ההפך הוא הנכון. משרד החקלאות, כמו יתר משרדי הממשלה, אמון על האינטרס הציבורי הכללי המיטבי. בנסיבות העניין עמדה אחרת היתה בבחינת חוסר אחריות”.

דבריו של מנכ”ל משרד החקלאות מהדהדים על רקע שתיקתו הרועמת של השר להגנת הסביבה ועל רקע השעטה קדימה של משרד האנרגיה והמים.

מינימום הפרעות של ירוקים

בסופו של יום, מסע השתדלנות של ראשי IEI במשרדי הממשלה השתלם והאיץ את אישור הפרויקט. פרקליטות המדינה, האמורה לשקלל את עמדות משרדי הממשלה השונים ולגבש עמדת אחידה מטעם המדינה בבג”ץ, אימצה במלואה את עמדת משרד האנרגיה והמים בעד הרישיון, וטיאטאה מתשובתה כמעט כל התנגדות לפרויקט. “קיים אינטרס לאומי חיוני מובהק בפיתוח אפשרות להפיק נפט ממשאב פצלי השמן בישראל”, הצהירה הפרקליטות. “הפקה מסחרית של נפט ותזקיקי נפט מפצלי שמן בישראל... תאפשר למדינה להגביר את עצמאותה האנרגטית ולהקטין באופן משמעותי את תלותה ביבוא נפט”. המינוחים כאילו לקוחים מילה במילה מדף העמדות של רליק שפיר ושותפיו ב–IEI.

פרקליטות המדינה אמנם הזכירה שהמשרד להגנת הסביבה אינו שבע רצון מהתשובות שקיבל מ–IEI בכל הקשור לסוגיות הסביבתיות, אך פסקה ש”המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ‏(הכריע‏) כי חרף העובדה שחלק מהערות המשרד להגנת הסביבה לא התקבלו במסגרת התקנת התקנות, הרי שלא ניתן לומר שלא קוימה בנסיבות העניין חובת ההיוועצות הסטטוטורית... וכמו כן לא הופרו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ביחס לתיאום בין המשרדים, בוודאי לא באופן המצדיק את ביטולן” ‏(על פי החוק הסמכויות הן בידי המשרד לאנרגיה ומים, אך קיימת חובת היוועצות עם המשרד להגנת הסביבה. המשנה ליועץ המשפטי קובע כאן כי היתה היוועצות כזאת‏)”.

גורם במשרד להגנת הסביבה: “דרשנו שיכתבו בתשובת המדינה שלא היה הליך התייעצות, ומה שכן היה היה מגוחך ולא נעשה בתום לב, אבל זה כמובן לא הופיע. כנראה כששומעים אותך ולא סופרים אותך - אפשר להחשיב את זה כהתייעצות”.

בסיכומו של דבר ביקשה המדינה מבג”ץ לדחות את התנגדות “אדם טבע ודין” להכללת הפיילוט של פצלי השמן בחוק הנפט, ולמעשה לאשר את ההקלות הנדיבות בהליכים תכנוניים שהעניק השר לנדאו לפיילוט של IEI. מעבר לדברי השבח בעד הפרויקט, ולטיעון הטכני של שיהוי, התחייבה הפרקליטות בפני השופטים שהמעבר לשלב המסחרי של הפקת הפצלים יתבצע רק לאחר הליכי תכנון ובנייה, שבהם ידונו בהתנגדויות.

אלא שהליכי התכנון שיידרש המיזם הענקי לעבור אחרי הפיילוט קלים בהרבה מההליכים המקובלים. בכיר באחד ממשרדי הממשלה העוסק בנושא אומר: “ההליך הזה יתקיים בוות”ל ‏(הוועדה לתשתיות לאומיות‏) - גוף שתפקידו לקדם פרויקטים לאומיים עם מינימום הפרעות מצד מתנגדים, ירוקים וכו’. ליזמים ושוחרי תשתיות הכל הרבה יותר קל שם.

“צריך גם להבין שהיזם יבוא לוועדה אחרי שכבר עשה פיילוט שזיכה אותו בתגלית וקיבל חזקה על הקרקע. עד אותו שלב, היזמים כבר ישקיעו יותר מ–200 מיליון דולר, ויתחילו בהליכים של רכישת ציוד בסכומי עתק. מדובר ביותר מ–700 מיליון שקל בשנה, וזאת במקרה האידיאלי, שבו אין צורך לטפל בתקלות ובזיהומים. אם בשלב הזה ועדת התכנון תעצור אותם, הם ירוצו לבית משפט ויתבעו מהמדינה פיצויים של עשרות מיליארדים. אין סרט בעולם שמוסד תכנוני לוקח על עצמו את הדבר הזה. הרי בחוף פלמחים היזמים השקיעו שמונה מיליון שקל והמדינה לא מוכנה להכניס את היד לכיס ולפצות. פה אנחנו מדברים על מיליארדים”.

עבור מי קיימת הקרן

השתקת המתנגדים לפרויקט הפצלים לא נעצרה במשרדי הממשלה. קרן קיימת לישראל מופקדת על פארק בריטניה, שתחת אדמתו אמור להתבצע חלק מהפיילוט. דו”ח שחיבר צוות בראשות ד”ר אור קרסין, חברת דירקטוריון קק”ל ומומחית למדיניות סביבתית, הזהיר מהשלכות הפרויקט. פרופ’ אלון טל, מייסד “אדם טבע ודין”, חבר דירקטוריון קק”ל וממחברי הדו”ח: “עשינו עבודה מאוד רצינית, נפגשנו עם המון אנשים וככל שלמדנו את זה לעומק השתכנענו שמדובר בקטסטרופה. הדו”ח יצא מאוד חריף, וכל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בקק”ל חתמו עליו”.

מחברי הדו”ח הזהירו כי “אין בעולם כיום הפקה מסחרית של פצלי שמן בשיטת in situ ‏(השיטה שבה ייעשה שימוש בעמק האלה‏)... עובדה זו כשלעצמה מעמידה בסימן שאלה הן את הכדאיות הכלכלית של ההפקה והן את הבטיחות הסביבתית שלה”. בסיכום המליצו הכותבים להתנגד לפיילוט עד ש”תופחת במידה ניכרת אי הוודאות הכרוכה בהפקת פצלי שמן בשיטת in situ ויינתן מענה מספק על שאלות המחקר” - ביניהן שאלות הנוגעות לפגיעה עתידית באיכות המים ובכמות המים באזור, סידוק הקרקע וחדירת חמצן לפצלים, השפעות המיזם על החקלאות בעמק האלה ועוד.

בכיר בקק”ל: “הרוח שנשבה בארגון באותם ימים היתה שאם הדו”ח יובא לאישור - הוא ייגנז או יקוצץ. היה המון לחץ מלמעלה”. אחד ממחברי הדו”ח: “שטנצלר כל הזמן היה מתחמק כששאלו אותו, ונתן תשובות עם כפל לשון וזיגזגים. התחיל סחרור פוליטי שגרם לנו להבין שאם יו”ר קק”ל לא תומך באופן מובהק, אתה נדון לכישלון”.

אפי שטנצלר סירב להתייחס לנושא והפנה אותנו אל דוברת קק”ל, אורית חדד. ניסינו לקבל את תגובתה שוב ושוב, ולא הצלחנו לקבל ממנה כל מענה. אבל את מה ששטנצלר מסתיר מהציבור ומאנשיו שלו הוא לא מסתיר מראשי IEI, שם יודעים בדיוק למה הדו”ח מעולם לא יצא לאור. “הוא נגנז”, מבהיר שפיר.

איך אתה יודע?

“הוגשה לשטנצלר טיוטה, אבל הוא ראה שזה דו”ח הזוי ולא רצה לחתום עליו. הוא הבין שקרסין עושה לו תרגיל ולכן לא אישר אותו. כשהוא קרא את ממצאי הדו”ח הוא ראה שקק”ל הולכים להזהיר מפני ירידת מחירי הדלק בישראל בגלל פצלי השמן. הדו”ח הזה הוא אפילו לא בקצה של המיינסטרים”.

קק”ל מסרה בתגובה: “קק”ל פועלת לא על פי אינטרס אישי של גורם כזה או אחר, אלא באופן האחראי ביותר כשטובת מדינת ישראל, תושביה והשמירה הקפדנית על הקיימות, הם ורק הם לנגד עיניה, על פי כל הנהלים והסמכויות המוקנות לה.

“מנגד תמיד היו ויהיו גורמים שימשכו לכיוונים שונים, כלכליים ואחרים המתאימים לאינטרסים שלהם ולא לטובת כלל תושבי מדינת ישראל וערכי הקיימות עליהם קק”ל אמונה”.

המדען שנאלם

אחד המומחים שמוזכרים בדו”ח הוועדה של קק”ל הוא ד”ר צבי מינסטר מהמכון הגיאולוגי, הכפוף למשרד האנרגיה והמים. ביוני 2008, חודש בלבד לפני שניתן הרישיון ל–IEI, העיז מינסטר להתריע בחוות דעת שהגיש למשרד האנרגיה והמים כי “בעיות סביבתיות עלולות להיווצר בניצול של פצלי שמן באמצעות הטכנולוגיות החדשות, ועל כן יש לערוך בדיקות מרובות”. לנוכח זאת המליץ לזנוח את הפרויקט בעמק האלה. המלצתו הוגשה גם למרכז המחקר והמידע של הכנסת, ופורסמה בדו”ח רשמי של המרכז. חודש אחרי פרסומה ניתן הרישיון לחברת IEI, ומינסטר נעלם מהשטח. הוא לא הוזמן יותר לדיונים בוועדות הכנסת, לכנסים ולימי עיון. כשפגש אותו השר שלו לשעבר, עוזי לנדאו, הוא התעלם ממנו. ממדען מוערך הוא הפך לאישיות בלתי רצויה. הוא יצא לשבתון בארצות הברית ומסרב להתייחס לסוגיה.

חבריו של מינסטר מספרים שעבר תקופה קשה במיוחד. “מינסטר אוכל קש מאז שסומן”, אומר אחד ממכריו. “הוא מרגיש שסותמים לו את הפה. פתאום חוסמים לו נסיעות מקצועיות לכנסים בחו”ל, מעכבים לו תשובות לגבי השבתון ומונעים ממנו העברה של בסיס המידע הרב שבידיו למדענים אחרים. הוא מרגיש מאוים, ויודע שרק כשיפרוש יוכל לבצע את תפקידו כהלכה. אבל אז אולי יהיה מאוחר מדי”.

ד”ר איתי גבריאלי, מנהל המכון הגיאולוגי, מצדיק את דחיקתו של מינסטר מהדיון בפצלי השמן. לטענתו, הוא פחות רלוונטי ממומחים אחרים, מכיוון שאינו הידרולוג. “השאלה המרכזית כרגע היא השפעת הפרויקט על מי התהום, ולשם כך דרוש מומחה למים”, הוא מסביר ומפנה אותנו לד”ר אבי בורג, חוקר אחר מהמכון. לפני חמש שנים נשכר בורג לעבודה בתשלום עבור IEI, באישורו של השר לשעבר בני בגין ‏(אז מנהל המכון‏). מהשבתון ההוא חזר עם ממצאים השוללים כל סכנה למי התהום.

ב”אדם טבע ודין” פנו לנציב שירות המדינה בבקשה לבדוק את החשש לניגוד עניינים. המדינה השיבה כי האישור החריג לד”ר בורג ניתן “מתוך הבנת חשיבותו הציבורית של העניין... להשתלם בתחום שידוע עליו מעט”. עם זאת, משרד האנרגיה והמים התחייב כי לאחר שובו למכון “ד”ר בורג לא יעסוק בענייני IEI”.

אלא שד”ר בורג ממשיך לעסוק בענייני IEI. ביום עיון על הפקת פצלי שמן שהתקיים בטכניון לפני כמה חודשים, ייצג ד”ר בורג לבדו את המכון, והציג את ממצאי המחקר שהכין במימון IEI, שלפיו הפרויקט אינו מציב שום סכנה למי התהום. לאחר מכן ניצל את הבמה למתקפה על הארגונים הירוקים, שלדבריו מפחידים את התושבים לשווא.

ד”ר גבריאלי לא רואה כל בעיה בכך שבורג עוסק בנושא למרות החשש לניגוד העניינים, ואילו משרד האנרגיה והמים פשוט מסר תגובה שאינה אמת. “ד”ר בורג אינו מטפל בנושאים הקשורים לחברה, בהתאם להסכם למניעת ניגוד עניינים”, מסרה דוברת המשרד.

מדע, כסף ואמת

בורג אינו החוקר היחיד שקיבל כסף מ–IEI. התאגיד גאה מאוד במחקרים האקדמיים שמלווים את הפרויקט. רובם מתבצעים באוניברסיטת בן גוריון בנגב - מוסד אקדמי ציבורי, הנהנה גם ממימון של המדינה. לפחות שלושה חוקרים בכירים מהמחלקה לגיאולוגיה נהנים ממענקי מחקר שמנים ומתקציבים גבוהים שמעבירה להם IEI. על פי הנהלת האוניברסיטה, מסתכמים המענקים הללו בכ–120,000 דולר. מצלמות של התאגיד עוקבות אחר הניסויים 24 שעות ביממה במעגל סגור, ובפיקוח צמוד של המדען הראשי של החברה, ד”ר הרולד ויניגר, שגם הוא מרצה באוניברסיטה.

כשהמשרד להגנת הסביבה ביקש את ממצאי המחקרים, הוא נענה בשלילה. “אני לא יכול לתת תוצאות של בדיקות”, מאשר פרופ’ שמעון פיינשטיין, מבכירי החוקרים במחלקה. “התוצאות הן רכוש החברה שהזמינה אצלנו את המחקר”.

במשרד להגנת הסביבה טוענים שכשניסו לקבל את תוצאות המחקרים מ–IEI, למשל בסוגיה הקריטית של מיצוי נוזלים וגזים המופקים מהקרקע בעת הכרייה, הם נתקלו בסירוב. התנאי היה חתימה על סודיות מוחלטת. במשרד לא יכלו לחתום, משום שהדבר נוגד את חוק חופש המידע, וממצאי המחקרים נותרו בגדר סוד כמוס.

פרופ’ יפתח גנאור, ראש המחלקה, לא רואה כאן שום בעיה אתית. “גם כשמדינת ישראל מבקשת מחקר, אני עושה רק מה שהיא מבקשת”.

יש הבדל בין מחקר שמשרד ממשלתי מבקש לבין חברה פרטית.

“מה אתה חושב, שחברה שמזמינה מאיתנו מחקר על השפעות סביבתיות רוצה להגדיל נזקים? היא רוצה לצמצם אותם”.

אולי היא רוצה לקנות באמצעותכם גושפנקה מדעית יוקרתית?

“אנשי המחלקה שלי שומרים על השם המקצועי שלהם. זה הדבר הכי יקר להם. לכן לא יפרסמו דברים שהם לא מאמינים בהם, מאוד פשוט”.

IEI והחוקרים בבן גוריון מבטיחים פרסום מלא של הממצאים עם סיום המחקרים. מתי זה יקרה? תלוי את מי שואלים. גנאור אומר שחלק מהמחקרים הסתיימו וחלק עדיין לא. פיינשטיין אומר ש”אף אחד מהמחקרים לא הסתיים” ואילו רליק שפיר, מנכ”ל IEI, מאשר שחלק מהמחקרים הסתיימו. למרות זאת מאשרת נשיאת האוניברסיטה, פרופ’ רבקה כרמי, כי עד כה, למיטב ידיעתה, לא התפרסם כל מחקר. בשיחה איתנו העידה פרופ’ כרמי: “לא ידעתי שהמשרד להגנת הסביבה דורש לראות מחקרים ולא מקבל. לו הייתי יודעת, הייתי מטפלת בכך”.

ב–IEI מבהירים שאוניברסיטת בן גוריון היא רק אחד מ–25 מרכזי מחקר שעובדים עבור החברה, ובהם גם הטכניון והאוניברסיטה העברית. שפיר: “החבר’ה בבן גוריון לא יכולים לפרסם בלי שזה עבר ביקורת שלנו, כי חלק מהמחקרים מכילים מידע שהוא סוד מסחרי. זה הסכם שכל חברה עושה”.

מבחינה סביבתית, ההערכות של IEI שמדובר בנזק סביבתי מצומצם נכונות? אין פה אחיזת עיניים של הציבור?

פרופ’ פיינשטיין: “אני מסכים שעדיין לא מספיק ידוע. הנתונים שאני ראיתי מראים שאין סכנה שכריית פצלי השמן תגרום לזיהום מי התהום באזור, אבל אני מודה שהם אינם מספקים. לכן הפיילוט הוא סופר חשוב. הוא חשוב גם לעניין של הפיתוח הכלכלי של המערכת, הטכני, הטכנולוגי”.

פרופ’ פיינשטיין, שמחקריו ממומנים על ידי התאגיד, מודה שבמחלקה התקיימו ויכוחים בין החוקרים ו”היו כאלה שראו פסול בעצם ההתקשרות הזאת”. אבל זה לא מפריע לו להצביע על הגורם הבעייתי בסיפור הזה: “מאוד קשה לי עם אלה שקוראים לעצמם ירוקים ועם הצורה שבה הם מנהלים את הדברים. אני חושב שהסביבה תינזק יותר מהתנהלות לא נכונה שלהם. פיתוח הוא כורח, כולנו חיים איתו. מדברים מאינטואיציה, בנפנופי ידיים, יותר מאשר מהסתמכות על מידע”.

****
השורה התחתונה עד כה היא זו: ב–24 בדצמבר 2012 דחה בית המשפט העליון את עתירות “אדם טבע ודין” לביטול התקנות שעליהן חתם השר לנדאו. המשמעות היא מתן אור ירוק לתאגיד להמשיך עם הפיילוט. עם זאת קבעו השופטים, כי אישור הפיילוט תוך חריגה מהליכי התכנון והבנייה יהיה כפוף מעתה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. בין השאר תובע היועץ כי בוועדה שתעניק בעתיד את רישיון ההפקה המסחרית יישב נציג המשרד להגנת הסביבה.

התושבים, בגיבוי ראש המועצה שלהם והארגונים הירוקים, לא מתכוונים לוותר. “חשוב שיבין הציבור כמה חול זורים לו בעיניים”, אומרת אורית סקוטלסקי. “כבר ספגנו כאן הכל: איומים, וניסיונות לקנות אותנו, והטעיות בלתי פוסקות, ויחס מזלזל כאילו אנחנו איכרים בורים שלא מבינים כלום. ובכל זאת תקענו להם כמה מקלות בגלגלים, ועיכבנו את הפיילוט לפחות בשנה. עכשיו הקרב הוא על ועדות התכנון המזורזות. אנחנו לא נתקפל ולא נפקיר את חבל הארץ המיוחד הזה, ואת בתינו, לפרויקט הרסני ומסוכן כזה”.

בעמק האלה התחולל בעבר, על פי התנ”ך, המאבק בין דוד לגוליית. מדינת ישראל ואזרחיה צריכים לקבל החלטה מושכלת ושקולה - האם בגרסה המודרנית של המאבק הזה, בין התאגיד המגובה בתמיכה ממשלתית, שנראית גורפת כרגע, לבין תושבי האזור, הם באמת מעוניינים לבחור בגוליית. האם עצמאות אנרגטית באמת ניתנת להשגה באמצעות הפרויקט, האם זוהי הדרך הרצויה להשיג אותה עבור מדינת ישראל והאם טובתם של 7,000 תושבים, ומשמעותה של הריאה הירוקה שבה הם חיים, פחות חשובות.

תחקיר זה החל כיוזמה עצמאית של עיתונאים ועורכים מקצועיים, שנתמכו כלכלית על ידי AVAAZ - ארגון אקטיביסטי בינלאומי מבוסס אינטרנט שהכנסותיו מגיעות מתרומות קטנות. נושא התחקיר ופרטיו נבדקו מקצועית ונמצאו ראויים לפרסום על ידי “הארץ”

-------------------------------------------------------

תגובת IEI - 16 שאלות, ותשובות החברה

ישראל משוועת לעצמאות אנרגטית אשר תביא לצמצום הסיכונים הכרוכים בייבוא נפט זר, ותתרום לשגשוג כלכלי. פצלי השמן הם אוצר טבע שישראל התברכה בו. מדינת ישראל, במסגרת דיון בבג”ץ, קבעה מפורשות כי “קיים אינטרס לאומי חיוני מובהק בפיתוח אפשרות להפיק נפט ממשאב פצלי השמן בישראל”. אישים רבים הביעו תמיכה בעמדה זו, למשל בני בגין ויוג’ין קנדל. רק לאחרונה התבטא בכיר באוצר: “מדובר בחלום שאם יתגשם מהפכת הגז תהיה קטנה לידו”.

טכנולוגיית ההפקה בה מבקשת IEI לעשות שימוש עשויה לאפשר את פיתוח מאגר פצלי השמן, המכיל פוטנציאל של עשרות מיליארדי חביות נפט כחול־לבן, באופן בטוח אחראי ונקי, ובחתימה סביבתית מזערית. כמובן שאין מהפכה ללא חששות. כל שימוש בטכנולוגיה חדשה מעורר סימני שאלה ומחייב זהירות רבה בטרם הכנסתה לשימוש. חברת IEI מתייחסת ברצינות לחששות ולתהיות, ומאמינה כי הדרך להסירם הנה באמצעות דיון ציבורי ענייני ומקצועי המבוסס על עובדות. החברה מתחייבת לפעול עקב בצד אגודל לקידום ההפקה הניסיונית, תוך שיתוף הציבור ובכפוף להנחיות הרשויות המוסמכות.

להלן תגובתנו לשאלות שהופנו אלינו:

1. האם יש מדינה בעולם שבה מבוצעת היום באופן מסחרי כריית פצלי שמן בשיטת Situ–In ‏(מיצוי בתת־הקרקע‏)?

יש כריית פצלי שמן במקומות רבים בעולם, אבל שיטת “אין־סיטיו” אינה כרוכה בכרייה כלל, ופותחה כדי להימנע מהנזקים הכרוכים בכרייה. מסיבה זו השיטה מאפשרת הפקת נפט תוך מזעור משמעותי ביותר של ההשפעה הסביבתית יחסית לכריית פצלי שמן.

2. כשהתחלתם בקידוחי ניסיון בעמק האלה נאמר לתושבים ששאלו במה מדובר, שמדובר בקידוחי מים. מדוע?

לא נאמר שמדובר בקידוחי מים! קידוחי הסקר ‏(ולא קידוחי ניסיון‏) נערכו במרחב שפלת יהודה ‏(ולא בעמק האלה‏) בוצעו באישור ועדות התכנון והבנייה ובתיאום מלא מול המועצה האזורית וועדי היישובים, ובחתימתם על אישורים שבהם תוארו מטרות הקידוחים. מאפייני הקידוח ומטרתו וכל הפעולות הכרוכות בביצועו הובהרו בפירוט ובכתב לכל הגורמים הנוגעים בדבר כולל נציגי התושבים. אגב, מאפייני קידוחי הסקר זהים לאלו שבקידוחי מים.

3. האם הוצעו לתושבי האזור תפקידים בכירים בחברה בניסיון “לקנות” את תמיכתם, או לחלופין להשתיקם באמצעות ג’ובים?

מעולם לא הוצעו “ג’ובים” ולא היה כל ניסיון להשתיק אף אחד.

4. האם טענתם באוזני ראש המועצה האזורית משה דדון, ובפני גורמים נוספים, כי פרויקט פצלי השמן יהיה “פרויקט ירוק”? להערכתכם, מה היקף הפגיעה הסביבתית, אם בכלל, שתהיה לו?

פרויקט כזה אינו ירוק על אף שהנו בעל חתימה סביבתית קטנה. מן הסתם הוא גם לא הוצג ככזה. להערכת מומחים, אפילו אלו שנשכרו על ידי ראש המועצה האזורית, חברת צנובר, לפיילוט תהיה השפעה מינורית על הסביבה. גם נציג החברה להגנת הטבע ציין כי “לול תעשייתי של פטמים על פניו יכול להיות הרבה יותר גרוע לנוף ולסביבה מאשר פיילוט שיעוף מהשטח ולא נודע כי היה בו”.

5. מהי תגובתכם לטענות הנשמעות בארץ ובחו”ל על סכנות לזיהום מי התהום, פליטת גזים רעילים, פגיעה באופי האזור, בחי ובצומח, בעקבות הכרייה התת־קרקעית של פצלי השמן?

המחקר והידע המדעי מפריכים טענות אלו. מטרת הפיילוט כפי שהיא מוגדרת ברישיון היא מתן הוכחה ותיקוף באופן יסודי ומעמיק באמצעות תוכנית מחקר וניטור. זוהי מטרת ההנחיות הסביבתיות שקיבלנו לאחרונה ואותן אנו מתכוונים למלא בהקפדה.

6. הארגונים הירוקים טוענים נגדכם ונגד המדינה שברגע שהפיילוט יצליח ותוכרז תגלית לא תחויבו יותר בהליכי התכנון המקובלים ולמעשה אי אפשר יהיה לעצור את הפרויקט מטעמים סביבתיים. מהי תגובתכם?

טענה זו אינה נכונה, למעשה החוק קובע את ההפך הגמור! הטענה הועלתה בשתי עתירות שונות אשר נדחו שתיהן על ידי בג”ץ, אשר נתן אור ירוק להמשך קידום הפרויקט במישור התכנוני.

7. בארצות הברית מתקיים ויכוח ציבורי, ונערכים מחקרים רבים, אודות טכנולוגיית “אין־סיטיו” ותוצאותיה הפוטנציאליות. מדוע לא להמתין לתוצאות המחקרים הללו לפני שמתקדמים עם הפרויקט?

כמו בארצות הברית, חשוב שיתקיים דיון ציבורי בנושא. גם בארצות הברית הצורך בדיון שכזה לא מנע את קיום הפיילוטים. נהפוך הוא, הרשויות בארצות הברית קבעו מפורשות שהפיילוטים נחוצים כדי לבסס את הדיון הציבורי על מידע רלוונטי. כדי לקיים דיון רלוונטי בישאל, צריך לבצע פיילוט מדעי בנתונים הגיאולוגיים המתאימים לישראל.

8. על פי דו”ח משוודיה, באזורים שבהם התבצעה כרייה “אין־סיטיו” עדיין נותרו חומרים רעילים ומזיקים בקרקע, והשטח עוד לא השתקם, למרות שחלפו עשרות שנים מאז הכרייה.

מסקנות הדו”ח משוודיה תומכות בכך שלא קיים סיכון לזיהום בישראל! ההפקה המסחרית של מיליון חביות נפט בשוודיה מלמדת ששכבת הגנה של 20 מטר בין פצלי השמן לאקוויפר, הספיקה כדי למנוע כל זיהום. עומק שכבת פצלי השמן בשוודיה היה כ–20 מטר מתחת לפני השטח ומעליהם לא היתה שכבה אוטמת. בשפלת יהודה יש לפחות 150 מטר סלע אטום ומבודד מעל ומתחת שכבת פצלי השמן.

9. במשרד להגנת הסביבה נשמעו טענות על לחצים כבדים שהופעלו עליהם מצד בכירי IEI, בפגישות ובשיחות. בין השאר נאמר להם על ידי נציגיכם כי “הם יזומנו לפגישות עם אנשים מעליהם שיקבעו את עמדתם בשבילם”.

החברה עומדת בקשר הדוק ומקדמת שיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה. החברה קיימה עשרות פגישות, ימי עיון וסמינרים משותפים, הכינה והשיבה על מאות שאלות שהופנו אליה מהמשרד ופועלת למימוש הנחיותיו.

10. מדוע טענתם בפני בכירי משרד החקלאות כי הם מסלפים את הנתונים בנוגע לדו”ח השוודי ופוגעים בשמה הטוב של IEI? האם אתם סבורים כי ד”ר עופר שטייניץ, חוקר עמית במשרד החקלאות, אינו גורם לגיטימי לבחון את הדברים כמומחה מן החוץ?

הדו”ח השוודי, עליו מבסס ד”ר שטייניץ את חוות דעתו, מלמד על מסקנות הפוכות לחלוטין לאלו שכתב בחוות הדעת. הועבר אליכם דו”ח מקצועי המראה כי המומחה מטעם משרד החקלאות לא הבין את הנתונים בשוודיה - בעיקר כיוון שהוא איננו גיאולוג או הידרולוג, ולא התייעץ עם גורמים מקצועיים, אפילו לא בתוך משרד החקלאות עצמו. כל גורם לגיטימי בתנאי שיש לו את הידע והמומחיות הרלוונטית לחומר בו הוא עוסק. לא זה המצב בהתייחס לד”ר שטייניץ.

11. מדוע התנגדתם בעת הדיונים בכנסת לכך שד”ר שטייניץ, יישא דברים ויספר לחברי הוועדה על הדו”ח השוודי?

ההתנגדות היתה של יו”ר הדיון בכנסת. דו”ח גיאו־הידרולוגי צריך להיות מוסבר על ידי מי שמבין בכך, ובוודאי שבמשרד החקלאות יש מומחים המתאימים לכך, מה גם שד”ר שטייניץ לא היה ואינו עובד המשרד.

12. בתשובת המדינה לשתי העתירות שהוגשו בעניין פצלי השמן נאמר כי טרם סיפקתם את מלוא התשובות שדרש מכם המשרד להגנת הסביבה. גם במשרד להגנת הסביבה טוענים טענות דומות. מדוע?

כל השאלות נענו באופן מלא ומפורט! ניתן לראות את מסמכי התשובות באתר החברה energy.co.il–iei. נכון להיום שאל המשרד להגנת הסביבה וקיבל תשובה לכל 131 שאלות ההבהרה על המסמך שכתב הסוקר הסביבתי החיצוני של החברה.

13. מדוע אתם מתנגדים להעביר את תוצאות המחקרים שנערכו עבורכם באוניברסיטת בן גוריון לעיון נציגי המשרד להגנת הסביבה?

כל תוצאות המחקרים פתוחות בפני נציגי המשרד להגנת הסביבה, שאף ביקרו במעבדות המחקר וקיבלו סקירות מפורטות.

14. מדוע התניתם את העברת המחקרים הללו בחתימת עובדי המדינה על סודיות?

חלק מתוצאות המחקרים מהווים קניין רוחני בעל ערך מסחרי רב. המשרד להג”ס הבהיר לחברה כי קיים הסדר מקובל במקרים דומים שמאפשר עיון במחקרים בכפוף לחתימת הסכם סודיות.

15. האם ומתי יתפרסמו תוצאות המחקרים שמתבצעים באוניברסיטת בן גוריון?

תוצאות המחקרים מפורסמים באתר החברה והציבור מוזמן לעיין בהם. המענה להנחיות להכנת המסמך הסביבתי, שהופצו לפני כשבוע, יתבסס על מחקרים אלו שבוצעו באוניברסיטת בן גוריון ומוסדות מחקר בחו”ל.

16. מה תפקידו של נתן אשל בייעוץ לחברת IEI, ומה גובה התשלום שהוא קיבל בעבור ייעוץ זה?

החברה אינה מפרסמת את פרטי החברות והגופים המייעצים לה.

***
לקראת מועד סגירת הגיליון מסר מייקל שטיינהרדט תגובה לעניין הדו”ח שהזמין מפרופ’ תמר דיין ‏(ראו למעלה‏). שטיינהרדט מאשר שביקש מפרופ’ דיין לבחון את העניין ושהיו לה הסתייגויות סביבתיות מסוימות, אולם לטענתו ההסתייגויות היו גנריות - מהסוג שכל פרויקט כזה מעורר - והיא לא השקיעה את הזמן הנדרש על מנת להיות חד־משמעית. שטיינהרדט מציין שדבריה של דיין לא נשמעו לו מדאיגים וכי האנשים שמנהלים את הפרויקט מודעים לנושאים הללו. הם מאמינים כמוהו, לדבריו, כי הנושאים פתירים ולא צריכים לעמוד בדרכו של הפרויקט.

-------------------------------------------------------
חוות דעת חברית

אחד מהמשקיעים הזרים ב–IEI, הפילנתרופ האמריקאי מייקל שטיינהרדט, נחשב מסורתית לידידם של הירוקים. לאחר שקיבל מכתבים מודאגים מתושבי עמק האלה, הוא ביקש לקבל חוות דעת עצמאית ודיסקרטית על סכנות הפרויקט, חוות דעת שלא עברה דרך הנהלת IEI.

שטיינהרדט פנה לפרופ’ תמר דיין, זואולוגית מאוניברסיטת תל אביב, שכיהנה עד לאחרונה כיו”ר הוועד המנהל של החברה להגנת הטבע. פרופ’ דיין פרשה מהחברה להגנת הטבע, מחשש לניגוד עניינים, לאחר שהחלה להקים את המוזיאון הזואולוגי באוניברסיטה, במימון נדיב של שטיינהרדט.

שטיינהרדט ביקש מדיין להכין עבורו סקירה מדעית וסביבתית מקיפה על פרויקט פצלי השמן. לדבריה, הסכימה לעשות זאת כ”אקט חברי”. בסקירה היא גילתה את מה שגילו קודמיה: 1. קיימים סיכונים פוטנציאליים לסביבה. 2. קיימות שאלות מדעיות שעדיין אין להן מענה. 3. לצורך קבלת הרישיון נעקפו נוהלי התכנון באמצעות חוק הנפט. 4. אין מסדרון תשתיות להעברת פסולת. 5. יש לשקול להמתין לתוצאות מירדן לפני שמתקדמים. 6. גם בחו”ל, ובעיקר בקולורדו, הגורמים המקצועיים מודאגים.

דיין לא המליצה לשטיינהרדט לעצור את הפרויקט, וגם היום אינה סבורה שמדובר בהכרח בפרויקט רע. אבל היא הציעה לו להפעיל שיקול דעת, ולפתוח בדיון ציבורי פומבי, גם בתקשורת, לפני שיתקבלו החלטות. אף על פי שהפעם האזהרה באה מגורם שנהנה מאמונו המלא ‏(ומתרומותיו‏) של המשקיע עצמו, שטיינהרדט בחר להתעלם ממנה.

שטיינהרדט הפנה את “הארץ” ל–IEI לקבלת תגובה, ומנכ”ל החברה מסר כי “דיין נפגשה עם בכירים בחברה ב–2010. היא ביטאה חשש מהשפעת הקידוח על פני השטח ומצבו האקולוגי. מאוחר יותר היא שלחה שני מיילים של בירור לגבי השימוש במים והשלכות סביבתיות. לא היה לנו קשר נוסף עמה מעבר לכך. איננו מודעים לכל דו”ח או ממצאים אחרים המוזכרים כאן”.

-------------------------------------------------------
“טרם קבענו עמדה”
תגובת השר להגנת הסביבה לשעבר גלעד ארדן ומשרדו

המשרד להגנת הסביבה עדיין לומד את פרטי הפרויקט לעומקם וטרם נקבעה כל עמדה של המשרד לגבי המיזם. טרם גובשה כל המלצה לשר בעניין קביעת עמדה סופית. לצורך גיבוש ההמלצה עומד המשרד בקשר עם גורמי מקצוע שונים ברחבי העולם, אשר מתמודדים עם נושא זה.

יודגש כי הפרויקט להפקת דלקים מפצלי שמן בשפלת יהודה אינו עולה בקנה אחד עם עמדת המשרד להגנת הסביבה, בנושא אנרגיות מתחדשות והפחתת פליטות גזי חממה. לאור זאת דרש המשרד כבר בשלבים מוקדמים לערוך בחינה סביבתית מקיפה של הפרויקט. עמדה זו הוצגה בפורומים שונים ובתקשורת, ובכלל זה על ידי השר להגנת הסביבה עצמו.

לצערנו, בעקבות ההחלטה לפטור את הליך אישור הקידוחים מחוק התכנון והבנייה, נקבע כי הסמכויות בנושאים הסביבתיים יפוצלו ויופקעו מידי המשרד להגנת הסביבה. האישור ניתן בהתאם לחוק הנפט, שהוא חוק אנכרוניסטי שאינו מביא בחשבון שיקולים סביבתיים. עקב כך פנה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, לשר האנרגיה והמים בבקשה לערוך תיקונים שונים לחוק זה, על מנת להטמיע בו את הצורך לשקול שיקולים סביבתיים במסגרת החלטות הנוגעות לקידוחי נפט. משרד האנרגיה והמים אינו נענה לבקשה ולעת עתה, הסמכות לאשר או לא לאשר פרויקט בנושא זה לא נתונה למשרד להגנת הסביבה. גם פניית משרדנו למשרד המשפטים בעניין זה נענתה בשלילה.

השר ארדן הנחה את גורמי המקצוע במשרד ללמוד ולבחון לעומק את ההשפעות האפשריות של הפרויקט כדי שניתן יהיה לגבש עמדה מקצועית מושכלת של המשרד. כחלק ממהלך זה דרש המשרד מהיזם לקבל את התייחסותו לרשימה ארוכה של שאלות שעדיין נותרו ללא מענה מספק. לאור המחלוקות המהותיות עם משרד האנרגיה והמים פנינו למשנה ליועץ המשפטי, על מנת שיכריע במחלוקות בין המשרדים. עמדת המשרד לא התקבלה.