בנצי ליברמן - שומר הקרקעות החדש?

נשלח 28 בספט׳ 2011, 2:29 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 28 בספט׳ 2011, 2:40 ]

לפתחו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל הנבחר מונחים כמה תפוחי אדמה לוהטים. זו ההזדמנות שלו ושלנו לדאוג לצדק סביבתי

אביב לביא | 25/9/2011 10:36
תגיות: בנצי ליברמן, חולות סמר, חוף בצת,מינהל מקרקעי ישראל

גם אחרי קיץ חברתי סוער שהעלה על נס את חשיבותן של הקרקעות - המשאב הנדיר והיקר ביותר בישראל - מנהל מינהל מקרקעי ישראל נותר תפקיד אפור ועלום עבור הציבור הרחב. לבנצי ליברמן, שקיבל השבוע את הג'וב הרגיש והמורכב הזה, ממתין אתגר עצום. המשימה הראשונה שלו היא לפוגג את החששות ולהוכיח שעל אף הזיקה הפוליטית (לראש הממשלה) והרקורד הסקטוריאלי (יו"ר מועצת יש"ע), הוא מתכוון להיות שומר הקרקעות של כל הישראלים כולם.

עם הדילוג מעברו המזרחי של הקו הירוק לצדו המערבי, ליברמן צריך להחליף דיסקט: בעוד בשטחים כל גבעה היא מטרה פוליטית, בתוך תחומי ישראל לא צריך לכבוש דבר. את מעט הטבע שנותר מוטב להשאיר לנפשו, עידן הפרחת השממה הסתיים. אין צורך למהר ולהלביש כל ואדי וגיא בשמלת בטון ומלט, כי בטון ומלט הרי יש לנו מעל לראש.

הגישה הזו, אגב, היא לא נחלתם של מחבקי עצים שעוינים את הקדמה; זו התפיסה שעומדת בבסיס תוכנית המתאר הארצית, הקובעת שיש לצופף את הבנייה בערים ובגושים המטרופוליניים, ואת השטחים הפתוחים צריך להשאיר כמו שהם - פתוחים.

הטבע בידיים טובות?

המינהל יצטרך לעבור טיפול שורש תחת ליברמן בכל הנוגע לבירוקרטיה ולסיאוב שהפכו לשמו השני, אבל למנהל החדש יש גם הזדמנות היסטורית להפוך את המינהל מאויב הסביבה בישראל לשומר הנאמן שלה. בשנים האחרונות מינהל מקרקעי ישראל כשל פעם אחר פעם בהבנת תפקידו והפקיר את השמירה על נכסי הטבע ששייכים לכולנו. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה בפרשת המכירה של חוף פלמחים ליזמים בתעריף רצפה של 8 מיליון שקל, עסקה שעלתה למינהל בדוח יוצא דופן בחריפותו מצד מבקר המדינה.

התייעלות ושינוי ארגוני הם תהליכים ממושכים והדרגתיים, אבל לליברמן יש הזדמנות פז לשגר איתות מיידי על כך שרוח חדשה נושבת במסדרונות המינהל. את ההזדמנות הזו מספקות לו שתי מחלוקות כאובות שמגיעות בימים אלה לישורת האחרונה, אחת בקצה הצפוני של המדינה ואחת בשפיץ הדרומי: הכוונה לתוכניות הבנייה המגלומניות בחוף בצת, ולתוכניות הכרייה שמאיימות על חולות סמר, הדיונה האחרונה בערבה הדרומית.

המחלוקות הן מתמשכות ומורכבות אך הפתרונות פשוטים: כל שעל מנהל המינהל החדש לעשות הוא להכריז על פניית פרסה. בשביל זה מנהלים חדשים נכנסים לתפקידם, לא? את התוכניות המיותרות בבצת (מתחמי נופש ענקיים עם אגם מלאכותי דווקא בחוף הפראי האחרון בצפון) אפשר לבטל באמצעות עסקת חליפין עם היזם, שיקבל קרקע חלופית במקום אחר (היזם כבר הביע נכונות); ואילו בסמר, ליברמן צריך להורות לקבלן להשאיר את הכלים הכבדים בחנייה. את החול לענף הבניין באילת ניתן להשיג גם במקומות אחרים. דיונה היא מקום לטיולים ולמחקרים, לא לדחפורים.

האם מינהל מקרקעי ישראל עומד להיכנס לעידן חדש, שבו נוכל באמת להרגיש שהטבע, הסביבה והאינטרס הציבורי מופקדים בידיים טובות? הכדור בידיים של בנצי ליברמן. נותר רק לקוות שיהיה לו מספיק אומץ לשנות את כללי המשחק.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
רגע לפני הדחפורים, מאמץ אחרון להצלת חולות סמר
עוד לא מאוחר להציל את נחל בצת
דוח: האיומים על השטחים הפתוחים האחרונים בישראל
"כאן בונים. לכו לטייל בארץ אחרת"
Comments