2010 הוכרזה כשנת השמירה על המגוון הביולוגי, אבל בכנס שנערך לאחרונה השאלה המרכזית הייתה איך מסבירים לציבור מה זה לעזאזל מגוון ביולוגי
התור לארוחת הצהריים בלובי של בנייני האומה התארך והתפתל עד כי אי אפשר היה
לראות את הקצה. האורחים שהגיעו לכנס השנתי של החברה להגנת הטבע אולי לא
היו מאושרים מההמתנה הממושכת שנכפתה עליהם בדרך לסלט, אבל המארגנים הביטו
במחזה בסיפוק. "מי היה מאמין שנצליח להביא 600 איש לכנס על המגוון
הביולוגי", אמר אחד מהם.
2010 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת השמירה על המגוון הביולוגי בעולם. בחברה להגנת הטבע החליטו, באומץ יש לומר, לקפוץ על העגלה הזו, ולהניף את דגל המגוון הביולוגי גם בישראל. בדרך נותר רק להתמודד עם משימה פעוטה: להסביר לציבור הישראלי מה זה, לעזאזל, מגוון ביולוגי, ולמה בדיוק צריך להיות אכפת לנו ממנו. זו השנה השלישית שהחברה להגנת הטבע עורכת כנס גדול בבנייני האומה במתכונת הזו, אבל הפעם הראשונה שבה מדברים על הסברה ותקשורת לא פחות מאשר על הסוגיות האקולוגיות עצמן. אשתקד הוקדש הכנס למשבר המים בישראל, בעיה שכל ישראלי מכיר. אבל מגוון ביולוגי? השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, פתח את הבוקר עם אבחנה לפיה לישראלים רבים הצירוף "מגוון ביולוגי" עלול להישמע כמו סוג של מגיפה. מישהו עוד עלול לבקש מסכות נגד זה. ![]()
חסידות. מגוון ביולוגי הוא שפע המינים של
בעלי החיים והצמחים המתקיימים בכדור הארץ
צילום: אי-פיי-איי
בתמצית, מגוון ביולוגי (biodiversity) הוא שפע המינים של בעלי החיים
והצמחים המתקיימים בכדור הארץ. עם כל מין שנכחד - וככל שהתשתיות האנושיות
משתלטות בפראות על הפלנטה נכחדים עוד ועוד מינים - המגוון הופך דל יותר.
מגוון המינים חשוב לא כדי שלצלמים של סרטי טבע תהיה עבודה, אלא משום
שהמערכת האקולוגית של כדור הארץ משולה לפאזל עצום שבו לכל חתיכה יש תפקיד.
מונח המפתח השני בדיון על מגוון ביולוגי הוא "כושר הנשיאה" של המערכת. כל מערכת אקולוגית יכולה לספוג נזקים ואובדן עד גבול מסוים, שמתחתיו לא תוכל עוד לספק את שירותיה הטובים. החוכמה היא למצוא את האיזון בין צורכי הפיתוח של האדם המודרני, ובין כושר הנשיאה של המערכת. בעשורים האחרונים האיזון הזה הופר ברגל גסה. השנים האחרונות רצופות מקרים של מערכות אקולוגיות שחדלו לתפקד תחת מתקפת הניצול האנושי. דוגמה מוכרת ועצובה מספקים הימים שלנו: הכינרת שהדגה שלה התמוטטה והדיג בה הופסק עד להודעה חדשה; והים התיכון שמגוון ואיכות הדגים בו מידרדרים במהירות מפחידה. החמדנות חוזרת אלינו כמו בומרנג: מדינה שלא יודעת לרסן את ספינות הדיג שלה, סופה שתפרנס את דייגיה בלשכת האבטלה ותייבא דגים עתירי פוספטים מסין. תארו לכם עולם בלי ציוץ של ציפורים אבל איך דוחסים את המידע הזה (שבינינו, לא צריך דוקטורט בפיזיקה גרעינית
כדי להפנים אותו) לתוך מסר קליט שידבר אל כל ישראלי ויגרום לו לרצות
להירתם לשמירה על המגוון הביולוגי? ולמה בעצם דעתו של הציבור הרחב כה חשובה
לעניין זה? בימים אלה השלימו מיטב המומחים בישראל, שהתקבצו תחת כנפי המשרד
להגנת הסביבה, את ניסוח "התוכנית הלאומית
למגוון ביולוגי בישראל".
|