אביב לביא | 5/6/2010 9:47

התור לארוחת הצהריים בלובי של בנייני האומה התארך והתפתל עד כי אי אפשר היה לראות את הקצה. האורחים שהגיעו לכנס השנתי של החברה להגנת הטבע אולי לא היו מאושרים מההמתנה הממושכת שנכפתה עליהם בדרך לסלט, אבל המארגנים הביטו במחזה בסיפוק. "מי היה מאמין שנצליח להביא 600 איש לכנס על המגוון הביולוגי", אמר אחד מהם.

2010 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת השמירה על המגוון הביולוגי בעולם. בחברה להגנת הטבע החליטו, באומץ יש לומר, לקפוץ על העגלה הזו, ולהניף את דגל המגוון הביולוגי גם בישראל. בדרך נותר רק להתמודד עם משימה פעוטה: להסביר לציבור הישראלי מה זה, לעזאזל, מגוון ביולוגי, ולמה בדיוק צריך להיות אכפת לנו ממנו.

זו השנה השלישית שהחברה להגנת הטבע עורכת כנס גדול בבנייני האומה במתכונת הזו, אבל הפעם הראשונה שבה מדברים על הסברה ותקשורת לא פחות מאשר על הסוגיות האקולוגיות עצמן. אשתקד הוקדש הכנס למשבר המים בישראל, בעיה שכל ישראלי מכיר. אבל מגוון ביולוגי? השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, פתח את הבוקר עם אבחנה לפיה לישראלים רבים הצירוף "מגוון ביולוגי" עלול להישמע כמו סוג של מגיפה. מישהו עוד עלול לבקש מסכות נגד זה.

בתמצית, מגוון ביולוגי (biodiversity) הוא שפע המינים של בעלי החיים והצמחים המתקיימים בכדור הארץ. עם כל מין שנכחד - וככל שהתשתיות האנושיות משתלטות בפראות על הפלנטה נכחדים עוד ועוד מינים - המגוון הופך דל יותר. מגוון המינים חשוב לא כדי שלצלמים של סרטי טבע תהיה עבודה, אלא משום שהמערכת האקולוגית של כדור הארץ משולה לפאזל עצום שבו לכל חתיכה יש תפקיד.

כל בעל חיים, ולו הקטן ביותר, כל חזזית, גם כזו שלעולם לא נדע להגות את שמה, ממלאים פונקציה מסוימת במערכת הפלאית הזו ומסייעים לה לספק שירותים: אוויר נקי, מים טובים, קרקע פורייה, אקלים שמאפשר חיים. לכן, עם כל מין שנעלם, "שירותי המערכת" - זהו המונח החביב על אנשי המקצוע - הופכים נחותים יותר. לכן,שמירה על מגוון המינים היא לא אינטרס של יבחושית הביצות - כפי שבורים תאבי "פיתוח" נוהגים להציג זאת - אלא שלנו, בני האדם, שרוצים

להמשיך ליהנות משירותי המערכת. בלי השירותים הללו, ניאלץ לחפש לעצמנו כוכב אחר.

מונח המפתח השני בדיון על מגוון ביולוגי הוא "כושר הנשיאה" של המערכת. כל מערכת אקולוגית יכולה לספוג נזקים ואובדן עד גבול מסוים, שמתחתיו לא תוכל עוד לספק את שירותיה הטובים. החוכמה היא למצוא את האיזון בין צורכי הפיתוח של האדם המודרני, ובין כושר הנשיאה של המערכת. בעשורים האחרונים האיזון הזה הופר ברגל גסה. השנים האחרונות רצופות מקרים של מערכות אקולוגיות שחדלו לתפקד תחת מתקפת הניצול האנושי. דוגמה מוכרת ועצובה מספקים הימים שלנו: הכינרת שהדגה שלה התמוטטה והדיג בה הופסק עד להודעה חדשה; והים התיכון שמגוון ואיכות הדגים בו מידרדרים במהירות מפחידה. החמדנות חוזרת אלינו כמו בומרנג: מדינה שלא יודעת לרסן את ספינות הדיג שלה, סופה שתפרנס את דייגיה בלשכת האבטלה ותייבא דגים עתירי פוספטים מסין.

אבל איך דוחסים את המידע הזה (שבינינו, לא צריך דוקטורט בפיזיקה גרעינית כדי להפנים אותו) לתוך מסר קליט שידבר אל כל ישראלי ויגרום לו לרצות להירתם לשמירה על המגוון הביולוגי? ולמה בעצם דעתו של הציבור הרחב כה חשובה לעניין זה? בימים אלה השלימו מיטב המומחים בישראל, שהתקבצו תחת כנפי המשרד להגנת הסביבה, את ניסוח "התוכנית הלאומית למגוון ביולוגי בישראל".

התוכנית כוללת שלל הצעות מעשיות להחדרת שיקולי השמירה על המגוון הביולוגי לתוך המערכת החוקית והשלטונית. למשל: התחשבות במגוון הביולוגי בעת שמקבלים החלטות תכנוניות. כדי שהפוליטיקאים ייאותו להקשיב, מנסחי התוכנית זקוקים לרוח גבית מהציבור. וכדי שלציבור תהיה דעה, הוא צריך להבין במה מדובר.
 
בין אנשי המקצוע שהשתתפו בכנס, בהם גם פרסומאים מובילים, שררה הסכמה: כדי להגיע אל לבו של הציבור צריך לנסח אמירה פשוטה שמבליטה את האינטרס האנושי הישיר, ואת העובדה שכל פגיעה במגוון הביולוגי היא פגיעה באדם. מישל קרמרמן, מנכ"לית רדיו אקו 99 (גילוי נאות: אני מגיש פינה יומית בתחנה), השמיעה תשדיר קצר שמנסה להתמודד עם המשימה: בתחילתו נשמעת מקהלת ציפורים מצייצות, מהי סוג שכל אחד מאיתנו יכול לשמוע עם שחר מחוץ לחלונו. אז, באבחה חדה, משתררת דממה, והקריין אומר: "תארו לכם עולם בלי ציוץ של ציפורים". באותו רגע, גם למי שלא מגדיר את עצמו כצפר חובב ברור שעולם כזה הוא מקום הרבה פחות טוב לחיות בו. 

לכתבה באתר nrg