05/11/2011 מאת אוהד קרני

 

ביום ראשון האחרון קיבלה הממשלה החלטה לבחון פיתוח של חבל התיישבות חדש באזור מבואות ערד. זאת, לקראת הקמתם של עשרה יישובים חדשים הצפויים להתפרש על פני למעלה ממאה אלף דונם של שטחים פתוחים בתוליים. התוכנית נועדה ליצור חיץ של ישובים יהודיים באזור ולאכלס את סגל הבסיסים הצבאיים, אשר צפויים לקום דרומית לבאר שבע. היישובים העתידים לקום הוגדרו בהחלטת הממשלה כיישובים "כפריים", לא מפני שתושביהם צפויים לעסוק בעבודת האדמה משמעותית, אלא מכיוון שזהו שם קוד לבנייה בלתי רוויה של צמודי קרקע.

להחלטה התנגדו שני שרים בלבד – השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, והשר הממונה על שיפור השירות לציבור, מיקי איתן – אשר קראו לחזק את היישובים הקיימים באזור במקום להקים יישובים חדשים. ההתנגדות להחלטה סוקרה בעיתונות בעיקר במדורי איכות הסביבה, תוך הדגשת הפגיעה הצפויה בשטחים פתוחים ובמגוון הביולוגי. חששות אלו מוצדקים בפני עצמם, אולם הם לא מובנים לציבור הרחב וזרים למרבית מקבלי ההחלטות. על רקע מחאת הדיור והאתוס החלוצי של מדינת ישראל, בקונפליקט שבין ההגנה על אזור המחיה של זנבנים להקמת יחידות דיור חדשות, ברור שידם (או כף רגלם) של הזנבנים תהיה על התחתונה.

בניגוד למאבקים סביבתיים הזוכים לאהדה ציבורית ניכרת, דוגמת המאבקים כנגד הרס חופים מפני הפיכתם לכפרי נופש, בהם נתפס הפיתוח כאינטרס של יזם כזה או אחר על חשבון משאב ציבורי מוגבל, המאבק כנגד הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל נתפס כמעט כאנטי ציוני. מסיבה זו בדיוק חשוב דווקא להסיט את הדיון הציבורי בנושא אל המחלוקות שאינן סביבתיות במובן הצר – ולא חסרות כאלו.

החלטת הממשלה הנוכחית עומדת בניגוד למדיניות קודמת של הממשלה כנגד הקמת יישובים חדשים וסותרת את תמ"א 35, את תוכנית האב "ישראל 2020" ואפילו את המלצות ועדת טרכטנברג. מניסיון העבר ניתן ללמוד כי בכדי לאכלס אותו מספר של תושבים, עלות הקמת יישוב חדש גבוהה עד פי 5 יחסית לעיבוי והרחבה של יישוב קיים, זאת בשל הצורך בהקמת תשתית חדשה ומערכת מוניציפלית נפרדת. על כן הקמת פרברים חדשים באה באופן ישיר על חשבון היישובים הקיימים. חלק מתושבי הנגב מבינים זאת ומתנגדים לתוכנית אבל קולם כמעט שאינו נשמע בכלי התקשורת. זהו מעגל אכזרי וצפוי מראש – היישובים החדשים קורצים למשפרי הדיור המבוססים יותר ביישובים הוותיקים וגורמים להגירה שלילית של שכבת האוכלוסייה בעלת ההכנסה הגבוהה. בכך הם תורמים להידרדרות של הכלכלה המקומית ביישובים הוותיקים ולהאצת שקיעתם, מה שגורם להגירה שלילית נוספת ושקיעה עמוקה יותר וכן הלאה. זה קרה לבאר שבע עם הקמת מיתר ועומר, זה קרה ללוד ורמלה עם הקמת מודיעין ועכשיו רוצים לעשות את זה גם לערד.

לפוסט של אוהד קרני בבלוג ירוק ונוצץ