מי ניצח בקרב על הקישון?

פורסם: 6 באוג׳ 2010, 11:13 על ידי: Sustainability Org

מלכתחילה הנחל צריך להיות לטובת הטבע והציבור. אך צריך לזכור כי רק לפני חודש השטח כולו היה עמוק בכיס של חברת נמלי ישראל

אביב לביא | 4/8/2010 11:35
מאבק סביבתי שהוכרע השבוע היה הקרב על גדות הקישון. להבדיל, למשל, מהמקרה של מתקן הגז, כאן הרבה יותר קשה לקבוע מי ניצח. 1,200 דונם עמדו במרכז המחלוקת בין רשות נחל הקישון, המתכננת להקים שם פארק גדול, לחברת נמלי ישראל (חנ"י), שרואה בשטח המדובר את העורף הלוגיסטי של הנמל העתידי.

על-פי הפשרה שהושגה בוועדת הבדיקה המיוחדת שבראשה עמד ירון ביבי, ראש מינהל מקרקעי ישראל, כל צד יקבל כמחצית מהשטח הנחשק, כ-600 דונם . גם באשר לגורלם של 95 דונם, שיועדו להיות משטח לאחסון מכולות הושגה פשרה: חנ"י תוכל לאחסן בו מכולות, אך תוך עמידה בהגבלות מחמירות בכל הנוגע לפגיעה בנוף ובאיכות הירוקה של הפארק.

אז באמת - מי ניצח? תלוי את מי שואלים. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, מיהר להוציא הודעה בה בישר לאומה על ההישג הסביבתי החשוב; שהרי 600 דונם נשלפו ברגע האחרון מציפורני הנמל והועברו לחזקת הציבור הרחב. ארגוני הסביבה, בראשות החברה להגנת הטבע, ראו דווקא את החצי הריק של הכוס- 600 דונם שנפלו בידי הנמל ובלעדיהם, כך טוען פרופ' אביטל גזית, יהיה קשה לשקם את המערכות הטבעיות של הנחל.

שרון נסים, מנכ"לית הקישון, בלעה את הרוק ובירכה על ההסכם, אך מותר לנחש שעשתה זאת בלב כבד. אם השר מרוצה, גם היא חייבת להיות מרוצה - בלי הגיבוי שלו היא לא היתה מגיעה עד הלום.

אז מי צודק? כולם. ארגוני הסביבה צודקים, כי במדינה עם סדר עדיפויות אחר, הנחל מלכתחילה היה שמור לטובת הטבע והציבור, והנמל היה מקבל שטחים שנתונים כיום בידיים אחרות, שהקרבה לים אינה צורך חיוני עבורן. וארדן צודק, משום שרק לפני מספר שבועות המאבק נראה אבוד, שלא לדבר על כך שמבחינה משפטית שטח המריבה היה מונח עמוק בכיסה של חנ"י.

אלא שכמו שהוכח בפרשת פלמחים, ובמקרה של מתקן הגז, הזמנים השתנו: מפגע סביבתי שפעם נראה כמו גזירת גורל, באווירה המעודכנת של היום הוא בהחלט לא סוף פסוק.
Comments