רק 50-20 אחוזים מהאזורים המוגנים מנוהלים באופן שמבטיח את עתידו של השטח, בעוד שהיתר חשוף לקידוחים, כריית מחצבים, תיירות ובניית תשתיות

היקף השטחים הטבעיים המוגדרים כבעלי מעמד חוקי מוגן ברחבי העולם הולך וגדל בעשורים האחרונים, אולם במקרים רבים מדובר במעמד מוגן רק על הנייר – כך קובע צוות מדענים בסקירה נרחבת שפורסמה באחרונה בכתב העת המדעי Nature. מהסקירה עולה כי במדינות רבות יש מגמה להתיר פיתוח וכריית מחצבים בשטחים מוגנים וקיים מחסור חמור בתקציבים לניהול ובשמירה על שטחים אלה.

הסקירה נערכה על ידי חוקרים מאוסטרליה, ארה"ב, בריטניה והתוכנית להגנת הסביבה של האו"ם. בראש הצוות עמד פרופ' ג'יימס ווטסון, חבר בצוות העוסק בפארקים ושמורות בארגון הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN). מהנתונים עולה כי 12.5% מהשטח היבשתי של כדור הארץ נמצא כיום במעמד מוגן. מדובר בשיפור משמעותי לעומת העבר, אך הקהילה הבינלאומית עדיין מפגרת ביחס ליעד שקבעה האמנה לשימור המגוון הביולוגי – 17%.

הבעיה המרכזית היא מה באמת מוגדר "מוגן" ואיך מגינים עליו. המדענים הגדירו 300 אזורים על פני כדור הארץ כבעלי חשיבות אקולוגית גבוהה ומצאו שברובם המכריע (83%), פחות מ-5% מהשטח הוא במעמד מוגן. באזורים רבים נוספו בשני העשורים האחרונים שטחים מוגנים, בעיקר שטחים אליהם הנגישות קשה מסיבות טופוגרפיות, בעלי ריכוזי אוכלוסיה קטנים ותפוקת הקרקע בהם נמוכה. הצורך הדחוף ביותר להגנה הוא דווקא באזורים שמוקפים בריכוזי אוכלוסייה ויש אליהם נגישות גבוהה.

שמורת הטבע אוילו אוילו שבצ'ילה. צילום: אי־אף־פי

עוד מגלה הסקירה כי רק ב–20% עד 50% מהאזורים המוגנים שנמצאים תחת מעקב קרוב, יש ניהול יעיל של המבטיח את עתידו של השטח. יש אזורים שבהם המצב חמור במיוחד, כמו במקרה של שוניות האלמוגים, שרק 1% מהם מוגן ביעילות. סיבה אחרת לחוסר האפקטיביות של שמורות רבות הוא גורלם המר של טורפים ויונקים גדולים – כמו אריות, פילים, טיגריסים וקרנפים – הניצודים בשיטתיות בתוך השטחים המוגנים.

הכישלון אינו רק מנת חלקן של מדינות עניות. כך לדוגמה, אוסטרליה כשלה בהגנה על שמורת האלמוגים המפורסמת בעולם Great Barrier Reef ומצב השמורה הביא את ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) לבחון האם יש לבטל את המעמד שניתן לה כאתר מורשת עולמית. במדינות רבות אחרות קיים מחסור חמור בתקציבים לניהול השמורות, המצריך בין השאר מעקב מדעי שוטף, פעולות גידור ושיפור תשתיות לתנועת מבקרים. גם כאן מדובר בבעיה כלל עולמית שאינה מאפיינת בהכרח מדינות מתפתחות דלות תקציב. מספר המשרות המדעיות־אקולוגיות בשירות הפארקים של קנדה הצטמק ב-30% בשנים האחרונות והתקציב של השירות לשמירת הפארקים הלאומיים בארה"ב, המדינה שבה נוצר המושג "שמורות טבע", קוצץ במידה נרחבת.

איום נוסף על השמורות היא המגמה לגרוע שטחים לטובת פיתוח, או לאפשר פיתוח בתוך שטח שבאופן פורמלי נשאר מוגן. סקר שנעשה ב-543 אתרים מוגנים באזורים שונים מצא שבכולם יש מגמה לגרוע או לפגוע במעמד המוגן. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בגריעה לטובת קידוחי גז ונפט או כריית מתכות יקרות ויהלומים.

באוגנדה למשל נתנה הממשלה היתר לכריית מחצבים בפארק מפלי מרצ'יסון, בית גידול לג'ירפות נדירות ואריות ואחד האזורים החשובים ביותר לשימור הטבע במדינה. באתר מורשת עולמית בטנזניה בשם סלוס, ניתן היתר לכריית אורניום. ברוסיה מאפשרת הממשלה כרייה בהיקף נרחב ביערות הבתוליים בקומי, תוך חדירה לשמורות טבע. בעומאן בוטל המעמד של אתר מורשת עולמית לשמורה שיועדה להגן על הראם הערבי, מין הנמצא בסכנת הכחדה. זאת, אחרי שהממשלה אפשרה קידוחי נפט וגז ב–90% מהשטח. בריטניה מתכוונת להקים רכבת מהירה בתוך שטחים בעלי חשיבות אקולוגית וישראל מתכוונת להקים רכבת לאילת שתעבור בעומק שמורות טבע חשובות. לעומת זאת, ישראל יוצאת דופן בכך שלא אפשרה ביצוע קידוחים להפקת נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה בגלל החשיבות הנופית והאקולוגית של האזור.

החוקרים שערכו את הסקירה מציינים שהגנה על שטחים מוגנים משמעותה "הבטחת קיומם של משאבים חיוניים כמו יערות ומקורות מים וכן הכנסות גדולות מתיירות". לדבריהם, תקציב הרשות להגנת שמורת האלמוגים באוסטרליה הוא 50 מליון דולר אוסטרלי, בעוד שההכנסות מתיירות לאזור זה מוערכות מדי שנה ביותר מחמישה מיליארד דולר. ההמלצה המרכזית של הסקירה היא כמובן לשפר ולייעל את מערך ההגנה על השמורות, להפסיק את תהליך גריעת השטחים לטובת פיתוח ולהגדיל במידה משמעותית את התקציבים. בעניין זה ערכו החוקרים השוואה לתקציב קניית נשק של מדינות העולם והעירו כי התקציב הכולל שנדרש להגנה יעילה על אזורים מוגנים הוא פחות מ–5% אחוזים מהתקציב שמדינות העולם מעמידות לטובת אמצעי לחימה.

דולפין בנהר אינדוס החוצה את העיר הפקיסטאנית סוקור. צילום: אי־אף־פי