קדחת השמן: מה מסתתר מאחורי קידוח הענק בשפלת יהודה?

נשלח 19 בפבר׳ 2010, 12:03 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 27 בדצמ׳ 2010, 21:20 ]
מאת יובל הימן, תאריך פרסום: 16/2/2010
 
אם תצלח היוזמה ליצור עצמאות אנרגטית מתוצרת כחול-לבן, המתאימה לרוח ימים אלה, האדמה המנומנמת של חבל עדולם תבער. ולא סתם תבער, אלא ב-300 מעלות צלזיוס לפחות. הסיפור התחיל כשאחד מתושבי מושב אדרת יצא לטיול בוקר, וגילה שבמרחק מעט יותר מ-200 מ' מבית שכנו התחילו ליישר את הקרקע. 
 
הוא ניגש לשאול וקיבל בליל תשובות. "התחלתי לתחקר את העובדים", מספר התושב, "אחד אמר לי שמחפשים גז, אחד אמר לי שזה אתר ארכאולוגי, אחר אמר לי מע"צ. משהו לא נראה לי. התקשרתי לוועד ואמרו לי שהמדינה ביקשה לעשות קידוחי ניסיון והם אישרו".
שלושה ימים אחרי המפגש הראשון התושב גילה אתר קידוח. אחרי כמה שאלות שהפנה לשומר באתר הוא למד שמדובר בקידוחים לחיפוש נפט. "התחלתי להרים טלפונים לחברים בסביבה", הוא ממשיך, "כל אחד עשה את הבדיקה שלו ובסוף היום מישהו גילה שמדובר בקידוחים למציאת פצלי שמן.
פרויקט מטורף".
בשעה שהיזם התחיל בקידוחים להוצאת פצלי שמן מהקרקע, התושבים בסביבה התחילו בקידוחים אחרים לגמרי. הם גילו להפתעתם כי חברת "איי-אי-איי" קיבלה היתר ממשרד התשתיות לבצע קידוחי ניסיון על שטח בן 238 אלף דונם בשפלת יהודה. סתם לשם השוואה, תחום השיפוט של ירושלים משתרע על 125 אלף דונם ועודף.
 
על פי מנכ"ל חברת "איי-אי-איי" הגאולוג ד"ר יובל ברטוב, אם הכול ילך לפי החזון ישראל תוכל להיות משוחררת מתלות אנרגטית למשך שלושה עשורים לפחות, ובשנת 2015 הקידוחים שלו יניבו כ~300 אלף חביות נפט ליום. ביטחונו הגדול של ד"ר ברטוב אמור להעביר רטט אצל כל מי שמבקר בתחנת דלק, ועם מרבצי הגז מול חופי חיפה נדמה כי היום שבו נהפוך להיות סעודיה עם מזוזה הולך ומתקרב.
 
אלא מה, הדברים אינם מזוקקים כפי שניתן לחשוב. עוד מתקופת הבריטים ידוע על מרבץ עשיר בפצלי שמן איכותיים יחסית שנמצא בחבל עדולם, ובכל זאת אף יזם עם אף רגיש לאוקטן לא עשה דבר בנדון. התשובה לשאלה למה איש לא התעורר עד היום ושם יד על הפוטנציאל הגולמי סבוכה, מפותלת וכוללת עניינים של איכות סביבה, של טכנולוגיה חדשה אך שנויה במחלוקת ושל כדאיות כלכלית כמובן.
 
שלוש תחנות כוח
ראשית, המושג פצלי שמן דורש הבהרה; פצלי השמן, או אבנים ביטומניות כפי שרצוי לקרוא להם בעברית, הם מקור אנרגיה שמכיל חומר אורגני שעדיין לא הגיע למצב נוזלי, קרי נפט. כדי שייווצר נפט דרושים עוד כמה מיליוני שנים של לחץ וטמפרטורה.
 
החומר האורגני עצמו נמצא במצב גולמי מאוד, וכדי להפוך את החומר האורגני לנוזל הנחשק דרושה התערבות אגרסיבית של חימום הסלע. יש שתי דרכים לעשות זאת: הראשונה והמוכרת יותר בעולם היא כרייה. דחפורים מגיעים לאזור שידוע שיש בו מרבצים של פצלי שמן ומתחילים להעמיס את שכבת הסלע הרלוונטית למגרסת ענק.
המגרסה מפוררת את הסלע והחלקים הקטנים עוברים לתנורי על שמפיקים חום עצום והופכים את המוצק לגז. כריית פצלי שמן מוכרת בישראל באזור מישור רותם, אולם יש בה בעיה - היא משחיתה קרקע.
 
הטכנולוגיה החדשה שהומצאה על ידי ענקית האנרגיה האמריקנית "של" ונקראת "אין סיטו" (בתוך האתר), שאמורה להיות מיושמת בחבל עדולם היפה, מתבססת על קידוח חורים קטנים יחסית בקרקע על פני שטח של קילומטר רבוע (חורי הקידוח לא מחוררים את כל השטח אלא נמצאים במרווחים), שדרכם מוכנסים לקרקע גופי חימום שמגיעים ל-700 מעלות. הגופים מחממים את הקרקע שבה מצויים פצלי השמן לטמפרטורה של 320 מעלות למשך שנתיים. בתום התהליך החומר הגולמי אמור להפוך לגז, להישאב דרך ראשי קידוח למיכלים ייעודיים, להתקרר ולהפוך לנפט.
 
על פניו העניין נשמע פשוט, אלא שכדי להגיע למצב של הפקת נפט נדרש היזם לספק כמות עצומה של אנרגיה כדי לחמם את הקרקע. "עשינו חשבון", אומר הביולוג ד"ר שמואל בנטוב, תושב אדרת, "רק תצרוכת החשמל שהם יצטרכו, זה בערך מה שמדינת ישראל צורכת בשנה.
הם אומרים למשל שהם רוצים להגיע למצב של ייצור 300 אלף חביות ביום. לפי הנתונים של חברת 'של' כל 100 אלף חביות דורשות 1.2 ג'יגה וואט הספק, שזה תחנת הכוח הפחמית שמתווכחים עליה באשקלון. בשביל לספק את החשמל לחימום הם צריכים שלוש תחנות כוח כמו באשקלון לפני שיוצא נפט. בקיצור, ישראל צריכה לעשות שינוי אסטרטגי של כל התשתיות שלה בשביל הסיפור הזה ולא נראה לי שמישהו עשה את החשבון עד הסוף".
 
ד"ר יובל ברטוב מנגד מאמין שהחימום לא יגזול כמויות כל כך גדולות של אנרגיה. "אני צריך להשקיע יחידת אנרגיה אחת ולקבל שלוש יחידות נפט", הוא אומר. "אם הולכים לטכנולוגיות יותר מתקדמות, זאת אומרת גז או מלחים שסופגים חום, אפשר להגיע ל-80 אחוז ניצולת.
"נכון, בשלב ראשון מדובר בכמות משמעותית של אנרגיה שצריך להשקיע. כרגע זאת הטכנולוגיה הקיימת". 30 אחוז מהחומר שיעבור בצינורות ההפקה של היזם הם גז שהחברה תוכל להשתמש בו להפקת אנרגיה. "אם עובדים בפול סקייל", ממשיך ברטוב, "אני יכול לקחת את כל הגז. אני אוכל להתקיים רק מהגז שלי".
 
האמריקנים נזהרים יותר
הטכנולוגיה שחברת איי-אי-איי תשתמש בה לא יושמה מעולם בהפקה מסחרית, גם לא במדינות שנוטות להעלים עין כשעולות סוגיות של פגיעה בסביבה. בארצות הברית, שבה יש מאגר פצלי שמן שגדול פי עשרה מכל הנפט שיש בסעודיה, הממשל מרסן את חברות האנרגיה לקידוחי ניסיון בלבד.
 
אחד האתרים הפופולריים לקידוחי אין סיטו נמצא בקולורדו באזור עם צפיפות אוכלוסין מזערית, הקטנה מכמות האוכלוסייה לקמ"ר שיש בנגב, וגם שם האמריקנים עדיין לא אישרו לעבור להפקה מסחרית משלל סיבות.
 
המדינות המובילות בעולם בתחום הפקת אנרגיה מפצלי שמן הן אסטוניה, ברזיל וסין ובכולן השיטה הנבחרת היא כרייה, המבוצעת בדרך כלל באזורים דלילי אוכלוסייה. אסטוניה מספקת כך כמעט את כל תצרוכת החשמל שלה, אם כי במחיר של שחרור כמויות גדולות של גופרית לאוויר.
בירדן קיימים עשרה אתרים של פצלי שמן. בתשעה מהם כורים את הפצלים ורק באתר אחד, של חברת "של", משתמשים בשיטת האין סיטו. בכל מקרה, כל הפרויקטים נעשים בריחוק גדול מריכוזי אוכלוסייה. "גם לטוב וגם לרע, מדובר בסיפור בקנה מידה רציני", אומר ד"ר שמואל בנטוב.
"איכשהו זה נעשה במחשכים. ההחלטה לא הייתה של הממשלה, שהחליטה לעשות שינוי ייעוד של חבל ארץ. כמה פקידים סגרו חוזה עם איזו חברה ואם אני משווה את זה לעולם המערבי, זאת פעם ראשונה שחברה קיבלה זיכיון לכזאת הפקה מסחרית. בארצות הברית, ששם הנפט הוא נוזל מקודש, יש את המאגר הכי גדול של פצלי שמן ולא נוגעים בו". 
 
לאחרונה נערך כנס בנושא פצלי שמן באסטוניה ובשורה התחתונה המומחים הגיעו למסקנה שטכנולוגיית אין סיטו לא רלוונטית כרגע בגלל מחיר חבית הנפט הנמוך יחסית. כיוון הפעילות, נאמר שם, צריך להיות מיצוי פצלי שמן בשיטת הכרייה הפתוחה תוך דגש על נושאים סביבתיים. "יש בעיה עם הפרויקט הזה", אומר גיאולוג ישראלי בכיר שבחר להישאר בעילום שם בגלל היכרותו עם רבים מהנוגעים בדבר, "מסיבה פשוטה שזאת טכנולוגיה שמנסים אותה בעולם מאז שהתחילה הקפיצה הגדולה במחירי הדלק בחמש השנים האחרונות.
 
"כשמחירי הדלק היו בשמיים ומצבן הכלכלי של חברות האנרגיה היה טוב, הן הפרישו כספים למחקר ולפיתוח ונעשו ניסיונות בתחום הזה. הניסיון הגדול ביותר היה של 'של' בקולורדו ואין ספק שהניסיון הזה נכשל בגדול. הוא ככל הנראה נכשל בגלל שהתוצאות לא היו כלכליות ובגלל חשד לזיהומים בתת הקרקע, שדלפו מתוך חבית הענק או מהעמוד שבו נעשתה הפעילות. 'של' הוציאה שם סכומי עתק, מאות מיליוני דולרים".
לפי ד"ר יובל ברטוב, הפרויקט של חברת "של" לא היה כדאי בגלל צניחת מחיר הנפט בעולם.

הקלות הבלתי נסבלת של הרישוי
חברת איי-אי-איי הוקמה בשנת 2008 והיא נמצאת בבעלות איש העסקים הווארד ג'ונאס (90 אחוז), שמחזיק בשליש ממניות חברת איי-די-טי שנסחרת בבורסה האמריקנית. עשרה אחוזים מהמניות מוחזקים בידי ד"ר הרולד ויניגר, לשעבר המדען הראשי של חברת "של" ובעצם האיש שהביא לענקית האנרגיה את השיטה שאמורה להוציא נפט איכותי מן הסלע. לפי המנכ"ל ברטוב, הוא וויניגר הכירו בקולורדו, העלו רעיון עתידי לעשות משהו עם פצלי השמן בארץ וגויסו על ידי ג'ונאס.
 
ב- 14 ביולי 2008 קבע הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות ד"ר יעקב מימרן, שמוכר גם כמנהל מינהל רישוי אוצרות טבע, כי חברת איי~אי~איי קיבלה רישיון להפקת נפט מפצלי שמן לפי חוק הנפט. המשמעות מרחיקת לכת: חברה שמחזיקה ברישיון כזה כמעט ולא נתקלת בביורוקרטיה. היא גם לא מחויבת להחזיר את מצב הקרקע לקדמותו ויכולה להתחיל לקדוח בלי הפרעה גם בחצר בית של משפחה. לפי שעה הרישיון הוא לשלוש שנים עם אופציה להאריך לארבע שנים.
 
אגב, אביו של ד"ר יובל ברטוב הוא ד"ר יוסי ברטוב, מדען ראשי במינהל מחקר מדעי האדמה במשרד התשתיות הלאומיות. אותו מקום בו עובד ד"ר יעקב מימרן. לפי יובל ברטוב, ואין סיבה שלא להאמין לו, אביו הגיש מכתב למנכ"ל משרד התשתיות ובו הודיע על ניגוד עניינים בכל הקשור לנפט. ברגע שהחברה של ג'ונאס תעבור סקר גאולוגי ותצפית מים, ותראה יכולת להפיק נפט והיתכנות מבחינה כלכלית, היא תנסה לקבל חזקה לכ-30 שנה על השטח העצום שהוקצה לה בהודעה של מימרן.
 
"משרד התשתיות שולט בזה חזק", מספר יובל ברטוב, "והוא עדיין לא החליט. זה אפילו לא בדיון. כרגע אנחנו בשלב של סקר גאולוגי באזור אדרת. אנחנו לוקחים דוגמות סלע לאנליזה במעבדה, זה החלק הראשון. החלק השני הוא קידוח ניסיון ופיילוט שבו עושים את האקט של חימום תת הקרקע. כרגע אנחנו בתהליך מתקדם של אישור אתר הפיילוט".
 
מאז שהוקמה החברה היא צלחה את כל הוועדות האפשריות, דילגה על פני מכשולים דוגמת רשות הטבע והגנים, שבשל חוק הנפט יכלה רק לעמוד מהצד, ועקפה את המשרד להגנת הסביבה ואת רשות המים. אמרתי לברטוב שלקבל אישור להפקת נפט על 238 אלף דונם יותר קל מאשר לסגור מרפסת של 20 מ"ר. "יש צדק בחלק מהדברים שאתה אומר", מודה המנכ"ל. "זה לא בדיוק פשוט, כי אל תשכח שעדיין לא קיבלנו אישור ואני לא יכול לחגוג".
 
איש יחסי הציבור ששכרה החברה, גלעד היימן, שבעבר היה דובר אדם טבע ודין, נכנס לשיחה: "האישור התקבל לקידוחים מאוד ספציפיים שמחזירים את המצב לקדמותו. האישור מאוד מצומצם ולכן ההליך לא מייגע כפי שאתה חושב שהוא צריך להיות".
 
אבל ברטוב אומר שידוע שיש פצלים.
"הוא בא להראות איפה בשטח יש את הפוטנציאל".
 
את זה יודעים מתקופת הבריטים.
ברטוב: "נכון".
 
אז מה הסיפור?
"התהליך הפיזיקלי הבסיסי פשוט מאוד, אתה מקרין חום וכו'. הבעיה שזה יותר מורכב מבחינה טכנית. אתה צריך לדעת מה אתה עושה וצריך להשתלט על זה. פצלי השמן מתרחבים כשאתה מחמם אותם ואם יש לך חור קידוח הם יכולים לשבור אותו, ואתה צריך לדעת איזה סוג צינורות יעמדו בלחץ. אם לא ידעת מראש וזה לא טריוויאלי, עשית פיילוט ונפלת. התהליך הזה של הלימוד לוקח זמן. אין לי תשובה אמיתית".
 
אבל יש לכם טכנולוגיות של "של".
"כמו שלהם. נכון, זה קיים. אני לא הבן אדם היחיד שיכול לעשות את זה".
 
טענה נוספת של התושבים האקטיביסטים בנושא היא שפצלי שמן לא מופיעים בחוק הנפט, ולכן מלכתחילה לא היו אמורים לאשר את קידוחי הניסיון. "כלשונם פצלי שמן לא מופיעים בחוק הנפט", מסביר המשפטן תושב גבעת ישעיהו נעם ברקאי. "יש שאלה פרשנית שלמיטב ידיעתי בית המשפט בארץ לא נדרש אליה עדיין, האם הם נכנסים בגדרו של החוק או לא. ברור שהחוק נועד לטפל בסוגיה של קידוח ולא נועד לטפל בכרייה של פחם. עד היום הוציאו את פצלי השמן בכרייה ולא נעשה שימוש בחוק הנפט. כיוון שמדובר בטכנולוגיה חדשה הטענה היא שזה כן נכנס בגדר חוק הנפט. אני לא יודע כמה נתנו על זה את הדעת כי האישור שהם קיבלו היה בתהליך די מזורז. 
 
"זה לא שיועץ משפטי של משרד התשתיות נתן את הדעת על הסוגיה הזאת. אנחנו חושבים שהשימוש בחוק הנפט לא נעשה תוך מחשבה יתרה מצד הרשויות אבל בהחלט תוך מחשבה יתרה מצד היזם, כי השימוש בחוק הנפט עושה לו את החיים יותר קלים. המעבר בוועדות המחוזיות הוא פשוט חותמת גומי והיכולת של המשרד להגנת הסביבה להעלות הסתייגויות הרבה יותר מוגבלת. זה מן חוק עוקף ביורוקרטיה כזה להקל את החיים על מחפשי הנפט".
 
גזים של הרישוי
אחד הפחדים הגדולים והמובנים ביותר של תושבי חבל עדולם קשור לזיהום האוויר והקרקע כתוצאה מתהליך ההפקה. בניגוד לניסיונות בארצות הברית, שנעשים באזורים דלילים מאוד באוכלוסייה - מקומות שאפשר לנסוע בהם שלוש שעות בלי לראות נפש חיה או להיתקל בבית - חבל עדולם הוא אזור מיושב מאוד.
 
הפיילוט שאושר נמצא במרחק של כקילומטר וחצי מגבעת ישעיהו. כל תקלה, ולו הקטנה ביותר, עלולה לסכן את חייהם של עשרות משפחות. "חוץ מפליטה של פחמן דו-חמצני, שזאת לא בעיה רק שלנו כתושבים בסביבה אלא של כל המדינה, שתצטרך לעמוד מול המערב בעניין פליטת גזי חממה", אומר שמואל בנטוב, "התהליך פולט המון גופרית וחנקן. גם לזה יש מספרים וכמויות.
 
"הפצלים כאן יחסית עשירים בגופרית. הם מדברים על 10-15 אחוז חומר אורגני בסלע כששבעה אחוזים זה גופרית. הגופרית נמצאת רק בחומר האורגני. בתהליך ההפקה יוצאות טונות של גופרית, והיא נחשבת כזיהום מאוד רציני, וגורמת לתופעה של גשם חומצי".
 
ברטוב מצדו טוען שהטכנולוגיה שברשותו חפה מכשלים כמעט. בקודקודו של כל צינור שממנו אמור להישאב הגז לאחר תהליך החימום יושב ראש קידוח הרמטי, שתפקידו למנוע בריחת גזים רעילים לאוויר. "אתה חייב לאטום", הוא מסביר. "זה לא ברז שאני עושה בעצמי. בכל חור קידוח של נפט וגז שמים מתקן. הוא הרמטי לחלוטין, ולא רק שהוא הרמטי - הוא בוואקום. לי יש אינטרס לעשות ואקום וברגע שאני בתוך צנרת של ואקום, אם יש חור אין ואקום". סתם בשביל הקוריוז, ברטוב הצהיר שהוא מוכן לעבור לגור באדרת כבר מחר.
 
למרות ביטחונו הרב של מנכ"ל חברת הנפט, אחד ההידרולוגים הבכירים בארץ טוען שבטבע אין דבר כזה הרמטי, בטח לא כשמדובר בגזים. "המסר העיקרי שצריך לצאת מכאן הוא שלא ייתכן לצאת להפקה לפני שבוצע סקר סביבתי, בדיקת השפעה על הסביבה", אומר ההידרולוג.
"תראה, כל ההפקות בעולם של פצלי שמן נעשות באזורים לא מיושבים, במקומות לא מיושבים. כאן מדברים על מושבים וקיבוצים אז צריך לעשות בדיקות היתכנות והשפעה על הסביבה. השאלה מה קורה כשמחממים במשך תקופה ארוכה לטמפרטורות כאלה. איזה מינרלים מתפרקים? מפוספטים מפיקים אורניום. השכבות האלה מכילות אורניום וכל מיני חומרים. כשאתה מחמם אורניום הוא מתפרק לרדון ויש שרשרת התפרקות רדיואקטיבית. הרדון הזה הוא גז רעיל, לאן הוא יגיע?".

המנכ"ל של החברה טוען שהוא לוכד את הגזים בתוך מיכלים ושהמערכת שלו הרמטית.
"רדון? איך הוא יכול לכלוא גז? בועת אוויר קטנה שמטיילת בסלעים, בחללים, מי יכול לתפוס כל בועת גז? בהנחה שהגזים יוצאים דרך הצינור שנחפר הרוב יצא משם, אבל מה אם תצא טיפה? זה גז רעיל, זה מאוד לא בריא למי שנושם את זה. יש סדקים בקרקע ולך תדע לאן הם מובילים.
 
"יש אורניום בשכבה שמכילה פצלי שמן ושרשרת של 20 יסודות רדיואקטיביים שמתפרקים זה מזה, מספיק שאחד נפלט והסבירות קיימת. שיבדקו לפני שמתחילים לעבוד. תראה, אין לי מושג מה החימום עושה. אתה מחמם מקום במשך שנתיים-שלוש.
 
"אין שם משהו מבודד, לא רק פצלי השמן יגיעו לטמפרטורה כזאת. החום מתפשט ואי אפשר לעצור אותו. החום יכול להתפשט למרחקים אדירים. אם אתה מרים טמפרטורה למשך מספיק זמן זה יתפשט בלי סוף. גם במרחק גדול. כל הסלעים יתחממו, אתה לא יכול לשים קלקר מבודד בין הסלעים".
 
גם לגיאולוג יש יותר שאלות מאשר תשובות בנוגע לכל ההתנהלות בסוגיה. "אני לא יכול להגיד מה האינטרס של החברה הזאת להיכנס לפעילות וניסיונות בארץ כאשר לא הושגה שום פריצת דרך בחו"ל, וארצנו צריכה להיות שפן ניסיונות לנושא הזה", הוא תוהה. "אם הייתה פריצת דרך בעולם יכול להיות שהיה לזה מקום. אין ספק שיש באזור השפלה תופעות גדולות מאוד של פצלי שמן, עשירות ועבות.
 
"אין ספק בכלל. תראה, הם ישבו עם רשויות וקיבלו את מה שקיבלו כהיתר חקירה ואני מניח שהם הצליחו לשכנע בנושא הזה. הסיפור מעורר תמיהה. מעורבים בזה אנשים, אני לא רוצה להזכיר שמות. בכל אופן עולות תהיות לא מעטות והשאלה המרכזית היא למה להשתמש בטכנולוגיה שלא הוכחה בעולם, למה ללכת דווקא לאזורים מאוכלסים אצלנו כאשר יש סבירות מסוימת שלערעור כזה בתת הקרקע יש השלכות של נזקים סביבתיים כאלה ואחרים".
 
מים שקטים חודרים עמוק
את טענת היושבים בגני העדן בחבל עדולם על זיהום אוויר אפשרי ניתן לפטור בתשובה שאולי שווה שהם יסתכנו או יעתיקו מגוריהם בתמורה לסוכרייה בדמות שחרור לאומי מאזיקי התלות האנרגטית לשלושת או ארבעת העשורים הבאים. בכל זאת, מי הם כמה עשרות אלפי תושבי עדולם, ואולי פחות, לעומת שאר היישוב במדינה.
 
אלא שהמחיר נשמע פעוט רק אם מתעלמים מהנקודה הקריטית ביותר בכל הסיפור, והיא אמבטיית הענק ששוכנת מתחת לפצלי השמן. לאגן התת קרקעי הזה קוראים אקוויפר ההר - מקור המים הגדול והטוב ביותר בארץ, שמספק 350 מיליון מ"ק בממוצע בשנה לירושלים וסביבותיה ולגוש דן. איכותו משובחת עד כדי כך שהוא נחשב טוב, נקי וטעים יותר ממים קנויים בבקבוק.
 
חשיבותו בימינו מכרעת לנוכח שתי עובדות מצערות: זיהום אקוויפר החוף ומצב המפלס וניקיון המים בכנרת. מונח מפתח בוויכוח על שמירת אקוויפר ההר הוא שכבת מנוחה, שכבת סלע קירטון ששוכנת מעל האקוויפר ואמורה למנוע חדירת מזהמים.
 
"בכל פעם שאנחנו נכנסים לעניין של המים אנחנו לא מקבלים תשובות אמיתיות ובדוקות וזה הנושא שהכי מטריד אותנו כיום", זועקת הילה בן פזי, ממובילות המאבק באיי-אי-איי. "בכל פעם שאנחנו מעלים את הסוגיה של פגיעה במי תהום אנחנו מקבלים תשובות לקוניות של 'יהיה בסדר, יש את שכבת המנוחה שמגינה', ובדיעבד זה לא נכון משום שאנחנו יודעים שאקוויפר ההר חשוף לפגיעות.
 
"בכל פעם שאנחנו מנסים לדבר עם האחראים בתחום אנחנו מקבלים תשובות לקוניות. לדוגמא, יעקב מימרן אמר שהוא לא רוצה להיכנס לסוגיות הטכניות. רשות המים לא השיבה עד היום הזה לפניות חוזרות ונשנות בנושא".
 
למרות שתצפיות קידוח לפי דרישת רשות המים עדיין לא החלו עדיין, בחברה הקודחת די משוכנעים שאין בעיה. "המליחות בנחושה 1 (אתר קידוח - י"ה) היא 6,700 מיליגרם כלור בתוך פצלי השמן, כאשר האקוויפר הוא 30 מיליגרם כלור לליטר", אומר ברטוב, "זאת אומרת שהם לא מתערבבים. יש שני קידוחי תצפית שרשות המים מבקשת. עדיין לא עשינו פיילוט. הפיילוט אמור להיות ברגע שיאשרו את מיקום האתר ואז ייקח לנו שנה לבנות ולקדוח ושנה הפעלה. תוך שנתיים מרגע האישור ידעו אם יש חדירה.
 
"תראה, המצב הוא כרגע שאנחנו בתהליך של בדיקה. קידוחי הסקר גם יבדקו את הנושא של המצב ההידרולוגי. נתוני תת הקרקע בעומק חד-משמעיים. אקוויפר חבורת יהודה כלוא, זה חד-משמעי. זה מעבר לכל שאלה, אבל זה לא אומר שלא צריך לעקוב. הנתונים מהקידוחים של היום חד-משמעיים. אנחנו הלכנו לאזור הזה גם מהסיבה שהאקוויפר בו כלוא. האינדיקציות שלנו מאוד חזקות, הן לא שלנו אלא של הידרולוגים. ואף על פי כן, יצטרכו לוודא שאין דליפות ואין שום דבר ועל זה אמונה רשות המים".
 
אם רשות המים אמונה על זה, יש מה לפחד.
"אין מה לפחד מזה. אקוויפר החוף מזוהם בצורה מטורפת. זה כלום מה שאנחנו מדברים פה. אני ארגיע אותך: הטכנולוגיה הזאת בבסיסה יכולה לנקות. נגיד שזרם חומר, אני יכול לחמם את האזור המזוהם ולהרחיק את הזיהום".
 
הגיאולוג שמתנגד לתהליך אומר שהוא אינו בקי במסמכים שהגישה איי-אי-איי. "אני לא יכול להגיד לך איזה בדיקות נעשו, אני לא יכול להגיד לך מה יש במסמכים שהוגשו", הוא אומר. "אני מכיר את השטח, בוודאי. החשש הגדול ביותר הוא לזיהום האקוויפר. הם טוענים שאזור הפעילות שלהם נמצא גבוה מעל האקוויפר. בסדר, למרות זאת בהחלט יכולה להיות סכנה לאקוויפר.
 
"מה שקרה בקולורדו זה ככל הנראה שהיה שהייתה פגיעה באקוויפרים שם, או חשש לפגיעה. אני לא יודע, ודאי שזה דבר מרכזי הפגיעה באקוויפר ופעילויות אחרות בתת הקרקע. קראתי על הטכנולוגיה שלהם וזה לא דבר חדשני מאוד. יש להם את התורה שלהם וכנראה שהם הצליחו לשכנע".

גם ההידרולוג שאיתו דיברתי ממש לא משוכנע שעניין ההגנה על אקוויפר ההר סגור הרמטית. "אין בטבע משהו אטום", הוא אומר, "אין שכבת ברזל אטימה שמפרידה בין שכבה אחת לשנייה. כל השכבות נוגעות זו בזו, מחוברות זו לזו, מים מחלחלים מכל מיני מקומות, עוברים מפה לשם, משם לפה, בלי שום בעיה.
 
"מים זורמים בהפרשי לחץ לפי האנרגיות ויכולים לדלוף משכבה אחת לשנייה בקלות. אם אני יוצר תת לחץ במקום אחד מים ידלפו לשם. אם אני שואב מהאקוויפר הזה בשביל צרכנים, כל מה שמסביב דולף לתוך השכבה שממנה אני שואב. אם מייצרים זיהום בשכבה העליונה כי שמחממים אותה ומפיקים ממנה נפט החימום יכול לפרק כל מיני חומרים, ואז בשכבה העליונה יש מזהמים שיכולים לדלוף לשכבה התחתונה".
 
בגלל החימום?
"נכון. בגלל שמחממים ב-300, 400, 500 מעלות לתקופה ארוכה מאוד, אתה מפרק מינרלים, עושה דברים לא טבעיים, סוחט שמן, מגביר נקבוביות ומשחק עם הטבע".
 
מה הסבירות שידלפו רעלים לתוך האקוויפר?
"מי יודע? לא עשו את זה מעולם במקום מיושב. אני אפילו לא יודע אם עשו את זה בחו"ל".
 
- ומה לגבי שכבת מנוחה?
"מנוחה היא השכבה העליונה שנמצאת מעל האקוויפר והיא קירטונית. קירטון יכול לאטום ויכול לא לאטום. אתן לך כדוגמה את רמת חובב, אזור מזוהם ביותר שעושה צרות צרורות. הקימו את אזור התעשייה הגדול כיוון שאמרו שהקירטון הזה, מנוחה, אוטם, ולא ייכנסו שום זיהומים אל מי התהום.
 
"הוציאו גלעינים מתוך הקידוחים, הלכו למעבדה ומצאו שהקירטון לא מעביר, שהמוליכות ההידראולית שלו נמוכה. הקימו שם את אתר סילוק הפסולת הארצי של כל התעשייה המזהמת ובסוף התברר שיש סדקים בקירטון. לא לקחו בחשבון שיש סדקים בקירטון. אז מנוחה בתור סלע אוטמת, אבל מה עם הסדקים?".
 
ויש סדקים במנוחה המדוברת?
"ודאי שיש סדקים. נכון ששכבת מנוחה אוטמת אבל מה עם הסדקים שבה? היא אוטמת בסקאלה של בדיקת מעבדה. כשאתה לוקח גוש סלע בלי סדקים ומכניס אותו למעבדה ודאי שהוא אטום אבל כשאתה הולך לשד הוא ענק. יש שברים, יש סדקים, יש בלי סוף דברים, אז זה לא אטום".
בעיה נוספת שתיווצר אם נוזלים או חומרים מזהמים יחדרו לאקוויפר טמונה במוליכות המים הגבוהה של האמבטיה התת קרקעית. "יש חללי קרסט, סלע גיר מתמוסס שעושה מחילות, חללים וארובות", ממשיך ההידרולוג הבכיר, "ולכן האקוויפר הוא מוליך מים מצוין, צנרת תת קרקעית מפותחת ביותר. אם מחלחל לשם זיהום הוא מתפשט בלי בעיה. בכל מקרה צריך לעשות שם עבודה גאולוגית מאוד מקיפה כדי לראות האם יש חוסר בשכבת מנוחה. צריך לעשות מפת עובי ולראות אם היא מידקקת, מתעבה, חסרה. אלה שאלות שצריך לבדוק".
 
תגובת משרד התשתיות הלאומיות:
1. "דינם של פצלי השמן הוא שילוב של חוק הנפט וחוק מקורות אנרגיה. בשיטה הזו של מיצוי פצלי שמן מדובר בהפקת נפט וגז בקידוח ולא בכרייה. הרישיון ניתן על פי חוק הנפט, כי בסופו של תהליך אנו הופכים את החומר לנוזלי ושואבים אותו כך".
2. "הפעילות בשטח כיום הינה ביצוע קידוחי סקר ותכנון מתקן פיילוט. היא מתואמת במלואה עם רשות הטבע והגנים ועם הישובים הרלוונטיים".
3. "החברה היזמית פועלת בתיאום מלא עם רשות המים ועם המשרד להגנת הסביבה בכל הקשור למפגעים פוטנציאליים מהפרויקט".
4. "הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים המוניציפליים באזור (מטה יהודה)".
 

Comments