קרב חייו: ד"ר יובל ספיר למען השטחים הפתוחים ברחובות

פורסם: 31 באוג׳ 2010, 8:27 על ידי: Sustainability Org

חברים, מכירים את חומעת האווירון, האזולה השרכית והספלול המטפס? לא? אתם כנראה עירוניים המכורים למזגנים ולפיח. טוב שיש את ד"ר יובל ספיר, בוטנאי שנלחם באומץ על השטחים הפתוחים המעטים שעוד נותרו לנו ברחובות

רונן דמארי | 31/8/2010 12:46

מבחינת ד"ר יובל ספיר מרחובות הכל פתוח. זה רק עניין של זמן עד שתגלו את זה. ספיר (40) מנהל את הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב ובחודשים האחרונים מנהל את ועד הפעולה למען מרחבי רחובות.
יובל ספיר
יובל ספיר  צילום: שירה זילברמן

הוועד, שייתכן כי רבים מכם נחשפים אליו כעת לראשונה, הוקם על מנת לשמר את השטחים הפתוחים המקיפים את רחובות, את הגבעות הבתוליות והשדות המוריקים, ולהזכיר לכולכם שרחובות היא עדיין עיר הפרדסים.

ספיר הוא אדם יוצא דופן. את מרבית שעות הפנאי שלו הוא מקדיש לטבע ובעיקר לצמחים. הוא יכול לדבר עליהם שעות, לבחון אותם, לצלם אותם ובעיקר לצפות בהם. הוא מאניש אותם בצורה שנראית כמעט טבעית ולאחר שיחה ארוכה איתו, תהיו משוכנעים שגם לפרחים יש רגשות.

בעולם של סיפוקים מהירים ואינטרנט מהיר עוד יותר, השהייה בטבע אינה דבר של מה בכך. ספיר לא מבין על מה המהומה. הוא מצדו משוכנע כי כולכם מכירים את האזולה השרכית את הגיפסנית ואת הספלול המטפס וכי הטבע ישבה גם אתכם בקסמיו אם רק תתנו לו הזדמנות לעשות זאת.

האבולוציה של הפרחים

באותה מידה שבה ספיר מדבר בפתיחות על הצמחים, כך הוא נסגר כמימוזה ביישנית כאשר השיחה מרפרפת על נושאים הנוגעים למשפחתו או לחייו הפרטיים.

לרחובות הוא הגיע לפני שנתיים לאחר שהתגורר בעבר בארה"ב ובבאר שבע. כאן, יחד עם אשתו בלה ועם שני ילדיהם, הוא מקווה להתמקם לאורך זמן. את הדוקטורט שלו עשה ספיר באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא האקולוגיה האבולוציונית של צמחים.


הצמח שהתמקד בו היה האירוס וכפועל יוצא מכך הוא בילה לא מעט זמן בגבעת האירוסים בנס ציונה השכנה. היום ספיר הוא בוטנאי מוביל בארץ ומשתדל לשמור על כמה שיותר מיני צמחים באקלים הישראלי. אבל רגע, מה בכלל עושה בוטנאי? "אני עוסק בצמחים", מסביר ספיר. "אני עוסק בגידול של צמחים, עוסק במחקר על צמחים, על דברים שקשורים לאקולוגיה שלהם והתפתחות אבולוציונית".

איך העבודה באה לידי ביטוי בפועל?
"אני לוקח צמח מסוים ועוקב אחרי ההתפתחות שלו. כרגע העבודה שלי היא השפעת חרקים על אבולוציה של פרחים. אני חוקר למה הפרחים נראים כמו שהם נראים. איך הצורה והצבע של פרחים משפיעים על התנהגות של חרקים ואיך החרקים משפיעים על הפרחים.

"זה כיוון מחקר אחד. כיוון נוסף הוא ההשפעות של שינוי האקלים על אבולוציה של צמחים. לראות מה זה עושה לצמחים. העבודה מתבצעת בחממות במעבדה ובשטחים פתוחים. בכל הארץ. יש לי סטודנטית שעשתה עבודה בגלבוע ובנתניה, איפה שרק אפשר".

תסלח לי, אבל זו לא נשמעת כמו העבודה הכי מרתקת בעולם.
"אם האדם המצוי שחושב שזה לא מעניין, אז אני סבור שהוא בור. אני לא מבין, זה לא נשמע מעניין למה פרחים נראים כמו שהם נראים? נראה לי דבר מובן מאליו שילד, כבר כשהוא בגן, חושב למה הרקפת נראית ככה ולמה האירוסים גדולים ושחורים. צריך להיות ממש אטום כדי לא להתעניין".

תתפלא. הדור הצעיר היום נוטה להתעניין בעיקר בסוג ספציפי של צמחים, בעיקר עם עלים ירוקים.
"כשמוציאים אנשים החוצה ופותחים להם את העיניים, אז אין הבדל. כל האנשים מתעניינים ורואים את הדברים. אתה מעמיד מישהו מול פרח יפה, אז נכון שאם תעמוד לו מורה על הראש, הוא ישר ירצה לזרוק במבה על הילד שלידו, אבל אם תפתח לו את העיניים הוא יתעניין. אני עבדתי הרבה בשטח עם אנשים שמטיילים. בגבעת האירוסים היו מגיעים אליי עם שאלות ומהר מאוד אנשים נתפסים לזה".

זה ממכר?
"זה לא ממכר, אלא פשוט מעניין. צריכים רק לראות את זה. חלק מהבעיה היא שכיום להרבה אנשים אין מקום זמין שבו הם יכולים לראות את הטבע וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים למנוע. צריך שיהיה להם מקום שיוכלו לצאת מהבית ברגל בלי לנסוע בפקקים ולשלם כסף בכניסה. עדיין יש לנו את האופציה הזו".

שטחים פתוחים ברחובות
שטחים פתוחים ברחובות  צילום: שירה זילברמן

עכשיו חידשת לי. אתה אומר שצעירים מתעניינים במיני הצמחים והפרחים?
"לא רק הדור הצעיר. אני לא חושב שהדור הזה שונה, רק הכלים השתנו. זה עניין של למה נחשפים. בני האדם לא השתנו, רק המגע שלהם עם הסביבה עבר טוויסט טכנולוגי. זה גם משהו שאשפר להשתמש בו. יש כל כך הרבה מידע ברשת האינטרנט.

"יש יותר נגישות, אתה יכול להיכנס לאתר של גן בוטאני באוסטרליה וצריך להשלים את זה עם יציאה לשטח. בגלל שהטבע לא תמיד זמין, יש תחליפים שיכולים לגרות אנשים לצאת לשטח. זה מה שאני עושה בגן הבוטאני, מי שמגיע אלינו יכול לראות צמחייה של הארץ מכל מיני אזורים שנועדה לפתוח את התיאבון, האלונים של הר מירון והצמחים של המדבר".

המצב מידרדר והולך

כפי שניתן לנחש, מאז ומעולם ספיר נמשך לטבע. כבר בילדותו אהב לטייל, לחוות נופים קסומים ולהתרגש מצמחים. אלא שהתחביב הפך למקצוע רק לאחר שירותו הצבאי, כאשר הדריך בבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע.

מיד לאחר מכן הוא התחיל את לימודיו האקדמאיים והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. "היו כמה אנשים שפתחו את עיניי לראות צמחים והתחלתי להתעניין, וזה כבר הביא אותי לאוניברסיטה". הוא משחזר. "תמיד אהבתי לטייל, גם כילד, אבל באקדמיה התחברתי באמת לטבע".

בעקבות המחקרים שערכת הגעת לתובנה מסוימת לגבי הצמחים בישראל?
"תובנה אחת מאוד חשובה: המצב הולך ומידרדר מבחינת היכולת של מגוון המינים של צמחים לשרוד פה בארץ. כשעשיתי את התואר הראשון, הייתי עד להכחדה של צמח בישראל. ראיתי במו עיניי איך צמח פשוט נעלם מהמפה".

אתה יכול לספר על האירוע הטראומתי?
"מדובר בצמח שנקרא מרוות החפים. זה צמח פנטסטי עם פרחים יפים ורודים שגדל בירושלים, במדרון של גבעה שהיום הוא כביש בגין - הכביש הראשי שחוצה את ירושלים מצפון לדרום. בנו את הכביש וזהו, נגמר. היום הוא נמצא רק בגנים בוטאניים. קח לדוגמה את מישור החוף. אתה מכיר את האמרה 'בין גדרה לחדרה נלבישך שלמת בטון ומלט'? אז לקחו את זה ברצינות.

"זה האזור הכי מאוכלס בישראל ולא נשאר מקום לטבע. יש לנו מעל 30 מיני צמחים שגדלים רק שם ולא באף מקום אחר בעולם. הם נקראים צמחים אנדמיים, בית הגידול שלהם, גבעות החמרה והכורכר, הולך ונעלם. על החמרה יש פרדסים, על הכורכר בנו שכונות או כבישים. צריך להילחם בשיניים על כל פיסת קרקע".

אבל יש מצוקת דיור במדינה. נראה לי לגיטימי שידאגו לאנשים לפני שדואגים לצמחים.
 "אני לא כלכלן, אבל זה עניין של תפישה. אם אנשים מעדיפים לגור בבתים צמודי קרקע בשכונה חדשה ולא לגור בעיר בבנייה רוויה זה המצב. אם אתה לוקח בניין של ארבע קומות, תכפיל אותו לשמונה קומות ומצאת פתרון לעוד 16 משפחות, אבל אם כל אחד יגור על חצי דונם יש לך שמונה דונם. תעשה חשבון ותראה כמה אנחנו חוסכים. המגורים ברוחב עולים לנו מאוד ביוקר מעבר לעובדה של טבע שנכחד, כל המערכת האקולוגית שמספקת את רווחת האדם בסכנה".

כלומר הצמחים ממש עוזרים לנו?
"ודאי. אם כל השטח היה בנוי, הגשם היה הולך לאספלט, זורם לביוב ולים ומצב המים היה יותר קטסטרופלי כי לא היה להם איפה לחדור לאדמה. יש עניין של זיהום אוויר שצמחים עוד איכשהו ממתנים אותו. צמחי התרבות שבאים והולכים לפי האופנה לא עושים את העבודה שלהם. אלו צמחים שמגדלים במשתלות ומשווקים לפי הזמנה ומחיר".

מה הצמח הכי נדיר שיצא לך להיתקל בו?
"אפשר להגיד ש'דב הפנדה של ישראל' הוא חומעת האווירון. זה אחד הצמחים הכי מיוחדים שיצא לי להיתקל בהם, זה מין שכמעט נכחד מהעולם וגדל בעבר על חולות ליד הים בין תל אביב לחדרה. לפני כמה שנים מצאו אותו בטבע באזור של ארסוף ושפיים, ורשות הטבע והגנים עשתה מבצע הצלה ואנחנו עוזרים להם ומגדלים בשבילם צמחים בגן הבוטאני. הגן מהווה מרכז של גרעיני רבייה לצמחים נדירים כדי לעשות השבה לטבע. המטרה היא לשמור על המגוון הביולוגי".

שטחים פתוחים ברחובות
שטחים פתוחים ברחובות  צילום: שירה זילברמן

מה עם צמחים טורפים? לא עניין אותך לחקור אותם?
"יש לי בגן פינה כזו, אבל בארץ היה מין אחד והוא כמעט נכחד. יש לנו 3,000 מינים של צמחים בישראל, מהם כעשרה אחוז בסכנת הכחדה. זה לא שאנשים הולכים וקוטפים את הצמחים האלו, אבל יש צמחים שבית הגידול שלהם נמצא בסכנה. אם לא נשמור על השטחים הפתוחים, כל הזמן תהייה שחיקה במגוון המינים עד שהכל ייכחד. זה תהליך שקשה מאוד לעצור אותו.

"בית הגידול הטבעי הוא השטח. אתה יכול לגדל פנדה בגן חיות אבל לא תוכל לשמור אותה בטבע אם תכרות את עצי הבמבוק בסין. גם הצמחים במישור החוף, אם תגדל אותם בגן הבוטאני, אבל ללא גבעות חמרה וכורכר, הם לא יצמחו. כל האינטראקציה בין הצמחים לבעלי חיים, המערכת האקולוגית, היא דבר שנעלם מהשטח ונכחד".

לאחר פעילות שקטה יחסית שנמשכה בחודשים האחרונים, ספיר וחבריו, רובם אנשי אקדמיה שוחרי טבע, החליטו לעלות מדרגה במאבק על השטחים הפתוחים של רחובות.

בשבת שעברה הם יזמו טיול היכרות של השטח, ללא עלות, אליו הגיעו עשרות תושבים. הם הדריכו במשך שעתיים והסבירו על המרחבים הפתוחים, על הצמחים הגדלים בהם ועל "שלמת הבטון" המאיימת עליהם. ספיר, יש לציין, הוא למוד קרבות לאחר שבעבר התנגד לבנייה בטבע במספר מקרים ואף ניצח בכמה מאבקים חשובים.

מה גרם לכם להתעורר ברחובות? למה דווקא עכשיו?
"התחלנו לפני כמה חודשים. מה שקורה ברחובות ובנס ציונה הפריע לנו, ותוכנית המתאר דחפה אותנו לצאת עם זה החוצה ולהתחיל לעבוד ברצינות בצורה יותר מאסיבית. יש הרבה אנשים טובים שגרים ברחובות, שחשובה להם הסביבה וחשובים להם השטחים הפתוחים, אבל הקמת הוועד החלה בעקבות התוכנית, שלא עונה על הצרכים של תושבי העיר".

רחמים מלול
רחמים מלול  צילום: ראובן קסטרו

במה בדיוק?
"בבנייה על שטחים פתוחים, למשל. להשקפתנו היא אפילו פוגעת בעיר. במזרח רחובות מתוכננות כמה אלפי יחידות דיור. המאבק בהכחדת השטחים הפתוחים הוא יותר מאשר שמירה על מין כזה או אחר או תופעת טבע מסוימת. יש בזה גם היבטים מוסרים, למה שנהרוס את מה שהטבע בנה במשך מיליוני שנה? הפגיעה בטבע תפגע בנו בסופו של דבר בגלל השירותים שהמערכת האקולוגית מספקת לנו".

אני מתאר לעצמי שבניגוד לרוב תושבי רחובות אתה מכיר את השטחים האלו מצוין.
"אלו מקומות שאני מטייל בהם לא מעט, אני גר במרחק הליכה מהשטח. כשאני יוצא עם המשפחה לנופש בצפון, אנחנו נוסעים שלוש שעות לאזור הגליל העליון, יש שם יופי של נוף ושל טבע. למה שלא נצא רגע מהבית? רבע שעה הליכה רגועה מאוד ואתה מגיע למקום הכי רגוע באזור עם תצפית על כל הנוף. אם השטח לא ייבנה, אנשים ייצאו יותר. זהו שטח איכותי ליד הבית ואפשר להשתמש בו".

למה לדעתך לא מגיעים לשם מספיק תושבים?
"הם לא מכירים. בדרך כלל הדברים שהכי חשוב לנו לעשות זה לפתוח את השטח הזה לאנשים. לדעת שמטר מהבית יש אוצר. עכשיו זו עונת המלפפונים בה הכל יבש, אבל באביב האזור מקסים, נהדר. מרבדי פריחה יוצאים מהכלל. צריך לראות כדי להבין".

איך התרשמת מראש העירייה רחמים מלול בכל הקשור לשמירה על הטבע?
"מלול עושה רושם של אדם מאוד רציני ומאוד אמין. הוא נשמע לי איש חכם וישר. אני סבור שהוא באמת מאמין שכל פעולותיו הן לטובת התושבים. הוא גם מבין עניין ומכיר את השפה של איכות הסביבה, הוא היה די פעיל בנושא כשהיה בכנסת".

ניסיתם להיפגש איתו?
"עדיין לא, יש דברים חשובים יותר. קודם כל אנחנו צריכים לשכנע את האנשים שזה מה שטוב בשבילם. אנחנו עושים את הכל, מוציאים את האנשים לגבעות ומראים להם שיש מה לראות. צריך לעבוד לאט לאט. אנחנו הולכים לכיוון אחר על מנת להביא את האנשים מלמטה. ואז, כשיהיו לנו הרבה תומכים, נפנה למקבלי ההחלטות".

איך תשכנע את מלול לדאוג לשטחים הפתוחים?
"הדבר הכי חשוב הוא שזה לטובת התושבים. רחובות במצב קשה מאוד, אין כמעט שטחים ציבוריים, האזור מאוד צפוף ואנחנו רוצים לשמור על השטח הפתוח שעוד נשאר".

אתם מתכוונים להחריף את המאבק בעתיד? לצאת להפגנות? עצומות?
"יש לי היסטוריה ארוכה אישית של מאבקים סביבתיים, חלקם מוצלחים מאוד וחלקם הפכו לכישלון צורב. אני כבר הרבה שנים בעסקי הסביבה. דבר אחד למדתי: כשמגיעים למאבק, הסיכוי נמוך ולכן אנחנו רוצים ללכת עם העירייה, רוצים להיות באותו צד. לא רוצים הפגנות, לא רוצים עצומות, רוצים ללכת יד ביד עם עיריית רחובות ולא ראש בראש.

"זה מבחינתנו יקדם את ההכרזה של השטחים הפתוחים כשטחים מוגנים. אם נגיע למצב שאף אחד לא ישמע לנו ויאיימו על השטחים הפתוחים בשלבי התכנון המתקדמים, יכול להיות שנגיע לזה, אבל אני מקווה שלא. כולם תמיד מחפשים מאבקים, אנחנו קודם כל הולכים בטוב".

עושה על האש

מה המאבק שאתה הכי גאה בו?
"הדבר שאני הכי גאה בו היא ההתנגדות שהגשתי לבניית יישוב חדש בראש הגלבוע, התנגדות שהצליחה ובאמת לא בנו את היישוב הזה. זה היה מאבק מאוד גדול שהחברה להגנת הטבע הובילה ואני בתור מדען הגשתי התנגדות לפני כל הכללים שהתקבלו במועצה הארצית".

הפוליטיקה המקומית מעניינת אותך? זה משהו שהיית מוכן לשקול?
"אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה, אבל אם זה ישרת את המטרה, אז אפשר לחשוב על זה. כרגע זה לא משרת את המטרה. ברור שאם הייתי ראש העיר היה לי יותר קל, אבל לא מתכוון להתמודד לראשות העירייה. אנחנו א- פוליטיים וחושבים שככה נכון כי זה עניין שמעל לפוליטיקה".

כמה תושבים ברחובות תומכים בכם כיום?
"התחלנו ממש לא מזמן וכבר היו בערך 60 אנשים שהגיעו לטיול בשבת. אנחנו עושים בסוכות עוד סיורים בשיתוף עם אתר הפרדסנות. באביב נעשה מבצע גדול של טיולי צפרות עם החברה להגנת הטבע וסיורים בוטאניים. במסגרת העבודה שלי אין לי בעיה לגייס אנשים שיבואו להדריך".

יובל ספיר
יובל ספיר  צילום: שיירה זילברמן

זה יעזור להעלות את המודעות?
"הפנטזיה שלי היא לראות חצי מהתושבים ברחובות שמטיילים איתנו בגבעות לפחות פעם אחת. לעשות מבצע טיולים".

המשפחה הקרובה בעד?
"לילדים אין ברירה, יש להם אבא כזה והם לא מתחמקים. הבן שלי מאוד אוהב לטייל איתי ולהסתכל על הצמחים, זה כנראה עובר באוויר של המשפחה".

אני לא יכול לסיים את הריאיון בלי לשאול אותך האם אתה צמחוני.
"ממש לא. אני עושה על האש, אוכל בשר. אני נורמאלי. יש הרבה אנשים כמוני, פשוט כולם עוד בארון. יש הרבה חובבי טבע שצריך לשכנע אותם שזה מה שהם. בכל אחד יש משהו שיכול לחבר אותו לטבע וזה לא קשה.

"התפקיד שלנו הוא לחשוף את זה בצורה נכונה. זה רק עניין של לעשות את זה נכון. כולם יכולים להתפעל מיפי הבריאה ולהבין בגישה הרציונאלית כמה זה חשוב. אנחנו צריכים להוציא אותם מהארון".

לכתבה באתר nrg

Comments