האם פוגעות חוות הבודדים במגוון הביולוגי בנגב?

פורסם: 7 בפבר׳ 2013, 8:25 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 7 בפבר׳ 2013, 8:26 ]

על פי מחקר חדש, בטווח הארוך ייתכן מאוד שכן


מאת צפריר רינת, 7/2/2013

חוות הבודדים נהפכו בשנים האחרונות לעובדה מוגמרת בנוף הנגב, לאחר שאושרו במסגרת תוכנית מתאר מיוחדת. הן מאפשרות לקומץ מתיישבים לעבד שטחים חקלאיים בהיקף נרחב, לבנות חדרי אירוח ומבנים חקלאיים, ולגור במקום. מה שלא ברור עדיין הוא מידת השפעת החוות הללו על המערכת האקולוגית, אך ממצאי מחקר שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת "אקולוגיה וסביבה", אינם מבשרים טובות.


את המחקר ערכו חוקרים ממרכז מידע ים המלח והערבה, מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, ומהמחלקה לאקולוגיה מדברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מטרת המחקר היתה לבחון את השפעת חוות הבודדים על המגוון הביולוגי בסביבתן. יש לציין, שרבים מהחוואים מתגאים בכך שהם מקיימים סוג התיישבות המתחשב במערכת האקולוגית ומסייע לשמור עליה מפני רעיית יתר של עדרי צאן, ציד ובנייה בלתי חוקית.


המחקר התמקד באזור המשתרע לאורך כביש מצפה רמון-שדה בוקר, עם שלוחה לכיוון ירוחם. בשטח זה הוקמו 27 חוות בודדים. לאחר שכבר נבנו הן קיבלו היתר חוקי באמצעות תוכנית מתאר הנקראת "דרך היין", שבה נקבע שהן ישמשו חוות תיירותיות-חקלאיות.


החוקרים התמקדו ב-15 מהחוות שאושרו בתוכנית "דרך היין". הם לכדו בסמוך להן בעלי חיים כמו חיפושיות, מכרסמים וזוחלים, בניסיון לברר, באיזו מידה נוכחות החוות משפיעה על עולם החי של האזור. בנוסף לכדו בעלי חיים מאותם מינים בחלקות ביקורת מרוחקות מהחוות.


ממצאי המחקר אינם מצביעים על ירידה של ממש באוכלוסיות חיות הבר בסמוך לחוות הבודדים. כמו כן התברר, שמינים שונים מגיבים באופן שונה על החוות, ובאופן שונה בעונות שונות. עם זאת יש סימנים לכך, שהקירבה לחווה כבר החלה להשפיע על הרכב המינים לעומת חלקות הביקורת.


החוקרים לא מצאו פגיעה של ממש בעולם החי אך הם טוענים, שיש סיבות לחשש מההשלכות השליליות של חוות הבודדים בטווח הארוך. הם אומרים, שאמנם גם בעבר היה הנגב מיושב בשטחים נרחבים שנוצלו לטובת חקלאות ומרעה, אך מוסיפים, שזאת הפעם הראשונה שיש רצף של נקודות התיישבות המתבססות על מקורות מים מאזורים אחרים. משמעות הדבר היא יצירת איים ירוקים בלב הנגב. זה אולי נשמע יפה, אבל בפועל יוצר סביבה בעלת מאפיינים חדשים ושונים, לעומת הצומח והחי שהתפתח באזור.


"אם חווה משפיעה על הרכב חברת בעלי החיים למרחק היפותטי של כקילומטר, עשוי להיווצר בנגב מסדרון של מערכת אקולוגית עם חברה שונה", מציינים החוקרים במאמר שכתבו. "מסדרון כזה יכול לאפשר למינים שונים לחדור אל תוך המדבר, להיות חיץ וליצור שתי מערכות אקולוגיות בהר הנגב, מערבית ומזרחית, ולנתק בין מינים ואוכלוסיות משתי המערכות האקולוגיות".


חשוב להדגיש, שלא רק חוות הבודדות גורמות לבידוד וניתוק של בתי גידול טבעיים. גם ההתיישבות הבדואית הלא מוכרת גורמת לכך בגלל ההתפשטות הנרחבת בשטח של מבנים יחידים, שכל אחד מהם יוצר מחסום או קיטוע של רצף השטחים הפתוחים. אם יוקמו עוד חוות בודדים בנגב (כולל גידור מסביב להן) ותימשך זחילת הבנייה הלא מוסדרת של בתי בדואים, הנגב ייהפך מפסיפס מגוון ורצוף של נופים לאוסף של כתמים מנותקים של שאריות טבע.


החוקרים שעקבו אחרי חוות הבודדים אכן מציינים, שיש יישובים נוספים בנגב, ובהם מושבים, קיבוצים, והיישובים הבדואים הלא מוכרים, וגם להם יש השפעה סביבתית. אך לטענתם, יש הבדל מהותי בינם לבין חוות הבודדים, והוא: שההשפעה הממוצעת לאדם רבה יותר במקרה של חוואי המחזיק בשטח גדול. בנוסף, מקצת החוות נמצאות באזורים רגישים מבחינה אקולוגית, ולפעמים ליד שמורות טבע.


"תוצאות המחקר מחזקות את הצורך בבחינת דרכי התיישבות ‘צמודות דופן' לבנייה קיימת אל מול הקמת יישובים נוספים, כמו גם שקילת מספר היישובים כמשתנה חשוב בבחינת השפעת האדם על הסביבה בנגב", נכתב בסיכום המחקר.

מסקנות אלה יכולות להיות רלוונטיות גם לדיון שעדיין לא הוכרע בקשר לעתיד של חוות בודדים נוספות, הנמצאות בגליל, בהרי ירושלים ובחלק צפוני יותר של הנגב. אמנם בגליל ובהרי ירושלים מדובר במספר קטן יותר של חוות, שאינן סמוכות זו לזו, אבל גם באזורים שבהם השטחים הטבעיים קטנים בהרבה וצפיפות היישובים האחרים גדולה מאוד. לכן ההשפעות של חוות אלה עשויות להיות משמעותיות.


אשר לנגב - החברה להגנת הטבע דיווחה באחרונה, כי לפני כמה חודשים אישרה ועדה ממשלתית להקצות קרקע לעוד עשר חוות בודדים בצפון הנגב, שכבר קיימות בשטח אך לא קיבלו עדיין אישור חוקי. כעת יוכלו בעלי חוות אלו לפנות לרשות מקרקעי ישראל ולבקש להקצות להם את הקרקע.


לכתבה בהארץ


Comments