הכירו את הריינג'ר הישראלי - הוא לא ייתן לאף אחד לכרות עץ בשביל קניון או מגדל

פורסם: 16 באוק׳ 2010, 14:30 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 16 באוק׳ 2010, 14:46 ]
| 16.10.2010 עמירם כהן

התואר "פקיד היערות של מדינת ישראל" מעלה אסוציאציה ברורה: יוסף ממחלקת המים בעירייה, יצירתו הטרגי-קומית של הקריקטוריסט המנוח דודו גבע. הצמח היחיד שהפקיד עגום העיניים הזה הכיר, היה קקטוס קטן שגידל בפחית זיתים ריקה והשקה במשפך קטן, שכמוהו תמצאו במוזיאונים לתולדות הגננות.

ישראל גלון, פקיד היערות הממשלתי של מדינת ישראל, רחוק מאוד מהדימוי הזה. המקום האחרון שבו תמצאו אותו הוא משרדו בקריה החקלאית בבית דגן. כשהוא שם, הוא עסוק בדחיית ערעוריהם של יזמים ושל קבלנים, המבקשים לכרות עצים שניטעו לפני מאות שנים בשטחים פתוחים שנהפכו לאתרי נדל"ן פורחים. אלה הם עצי שקמה ופיקוס, שמפריעים להם לבנות שכונת צמרת וגני אירועים שייקראו בוודאי נווה שקמה וגן הפיקוס.

כשהוא לא עסוק במלחמות עם קבלנים, עם ראשי רשויות מקומיות ועם מהנדסי ערים, סביר להניח שהוא מבקר אלה אטלנטית בת 500 בצומת נבי יושע בגליל, פיקוס בנגלי בשדה אליהו, או את השקמה העתיקה שהועתקה ממקומה בצומת חולון. הוא מגיע לכל אתר שעומד בו עץ היסטורי, שיזמי הנדל"ן זוממים לעקור.

לא לעתים קרובות מציבים בשירות הציבורי את האיש הנכון במקום הנכון. עדיף להיות עסקן מוניציפלי קטן בצד הפוליטי הנכון. זה לא המקרה של גלון. "קיבלתי את תפקיד פקיד היערות של משרד החקלאות - ושל המדינה כולה - כדי לשנות את המצב: עצים היסטוריים, מראשית ההתיישבות בארץ ישראל ומאות שנים קודם לכן, לא שרדו את מכבשי הנדל"ן, שרמסו כל עץ שהפריע להם להרוויח עוד כמה אחוזי בנייה. לקחתי את התפקיד כי אני אוהב עצים ומאמין בקשר שלהם להיסטוריה של עמנו, וכי מצאתי שיש לו שיניים והוא יכול למנוע את ההשמדה הזו. על אף שמאוד לא נעים לומר זאת, תחום הגנת עצים בישראל - באזורים העירוניים ובשטחים הפתוחים - לא טופל כראוי מאז הקמת המדינה, וזה אנדרסטייטמנט ענק.

"העצים הם בבואתו של עם ושותפים לעברו ההיסטורי. טבעות שנותיהם, המוטבעות בגזעיהם, מספרות את סיפור חייהם - שהוא גם סיפור חיינו. למדנו לשמור ממצאים ארכיאולוגיים ומבנים היסטוריים ולתעד סיפורי ראשונים. עדיין לא השכלנו לשמר ולתעד עצים, לא מההיסטוריה הקרובה ולא מהרחוקה. העצים בישראל סובלים מהתעללות ומהשחתה, נעקרים ונכרתים משיקולי בנייה ועסקי נדל"ן. עצי ענק מרשימים, המתפתחים לאטם עשרות ומאות שנים, עלולים להיכרת תוך דקות ספורות, כשקולותיו המצמררים של המסור החשמלי מעידים על שיקול חפוז ואומלל".

"העצים מלכלכים את המדרכה"

אף שחוק "פקודת היערות" מסמיך את שרי החקלאות ליישם אותו, מודים במשרד החקלאות ששנים רבות כמעט לא נעשה דבר ושהטיפול בנושא הופקד בידי פקידי היערות של קק"ל - שבמקרים רבים לא פעלו מספיק למען העצים בשטחים העירוניים והפתוחים. "למרות הסמכות שהיתה בידי משרד החקלאות לאכוף את החוק, הוא לא ממש ניצל אותה עשרות שנים. בעקבות עתירה שהוגשה לפני עשור לבג"ץ, נגד כריתת עצים בכביש 6, הורה בית המשפט העליון לשר למנות פקיד יערות, שיאכוף את החוק. אני השלישי בתפקיד, ומשמש בו שנתיים. קיבלתי את התפקיד יחד עם חגי שניר, פקיד היערות הממונה על היחידה.

"מצאנו שהתחום לא טופל כראוי. לא היו נהלים ברורים, והאכיפה על כריתת עצים במגזר העירוני, כמעט לא פעלה. אדם מבקש רישיון כריתה ומקבל טופס מהפקיד האזורי של קק"ל, אלא שאף אחד לא קבע נהלים שינחו את הפקיד איך לקבל החלטה. כך שהכל היה נתון במידה רבה לשרירות לבו של פקיד היערות האזורי, וגם לכושרו לעמוד בלחצים.

"הבעיה עם הצלת עצים מכריתה ביישובים העירוניים ובשטחים הפתוחים היא שאם אין מישהו שמערער, או מישהו שמלשין לך, או תושב שנודע לו ואכפת לו, אתה לא יודע על הדברים האלה. גם הקבלנים יודעים שכדאי להם לבוא לשטח מוקדם בבוקר, לפני שהשכנים מתעוררים. כשהם שומעים את המסור - זה מאוחר מדי. בשנה האחרונה אנחנו מעודדים הקמת תנועה גדולה של נאמני אילנות תחת הסיסמה 'אמץ עץ'. אחד התפקידים שלהם הוא לרחרח בסביבתם ולדווח לנו ולרשויות על קבלנים שמסתובבים בשטח, על כל מיני מספרים וסימני צבע שהופיעו על עצים, סימנים המצביעים על מזימת כריתה.

"גילינו שלתושבים חשוב מאוד שהרחוב שלהם יישאר ירוק ומוצל, והם מוכנים גם להילחם. מנגד ניצבות הרשויות המקומיות - שנהנות מהתרומות ומתשלומי הארנונה של יזמי הקניונים, החניונים ובוני המגדלים, וזקוקות לתמיכתם הפוליטית של בעלי החנויות והעסקים במרכזי הערים ושל בעלי הבסטות בשווקים שטוענים כי העצים 'מלכלכים לנו את המדרכה לפני הדלת ומסתירים לקונים את חלונות הראווה'. בעקבות הפעילות יש בשנתיים האחרונות מגמת שיפור".

בשנתיים שבהן מכהן גלון בתפקיד, האיסור על כריתת עצים קיבל שיניים, בין השאר בשל הכנסת הוראה חדשה ("תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה"), המחייבת את ועדת התכנון להציג את התוכניות לפקיד היערות כבר בשלבי התכנון הראשוניים (תב"ע) ולקבל חוות דעת. במקרים שבהם הפקיד מאשר את הכריתה, הוא רשאי לדרוש מהיזם "ערך חליפי לעץ שנכרת", כך שעל היזם לממן נטיעת עצים חלופיים וטיפול בהם, במספר ובמחיר שייקבעו לפי קריטריונים קבועים.

פתרון אחר הוא העתקת העץ. אם הפקיד מחליט שאפשר להזיז את העץ לאתר חלופי, היזם חייב לממן את ההעתקה. "מאז שאני בתפקיד, התרתי לכרות שני עצים - ודרשתי ערך חליפי גבוה, עשרות אלפי שקלים ויותר. אני אומר ליזם: 'חבל על הזמן, את העץ הזה לא מורידים. עדיף לך ללכת לעירייה ולבקש מגרש אחר'. מאז שהקמנו את היחידה במשרד החקלאות לפני שנתיים, הצלנו הרבה מאוד עצים - ואנחנו רק בתחילת הדרך".

העצים הם חלק מההיסטוריה

העניין בשימור עצים התחיל אצל גלון לפני כ-20 שנה, כעובד וכמנהל מחלקה בתחום הגינון והנוף בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות. "אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה סקר עצים בוגרים בישראל בעזרת עשרות מתנדבים. קיבלתי המון מידע, שחלקו חייב בדיקה. מישהו כותב לך שראה אלון בן 1,000. איפה, מה, מו? לא כתב. אתה יוצר אתו קשר ושולח אליו מתנדבים שבודקים ומסמנים. לחלק מהאתרים אתה חייב לבוא בעצמך.

"חלק מהאתרים שתיעדנו, למשל שדרת הדקל הוושינגטוני במקווה ישראל, הם גם מרכיב חשוב בהיסטוריה של ארץ ישראל. למבנים, לארכיאולוגיה, להיסטוריה של הארץ, יש כבר תיעוד לא רע. לעצים יש תיעוד מצומצם. במדינות רבות בעולם מתעדים עצים כחלק מההיסטוריה הלאומית, ובכל מקום כזה יש שלטים המספרים את הסיפור של העץ: מי נטע אותו, מה גילו ומה ההיסטוריה שלו. בשנים האחרונות התחלנו בתיעוד הזה, אך לצערנו בחלק מהמקרים כבר אין את מי לשאול.

"כל ט"ו בשבט אנחנו מוציאים חוברת, בנייר ממוחזר אגב, של מסלולי טיולים בעקבות עצים. בכל חוברת יש 24 עצים ומסלולים. אתה מטייל, אתה רואה, מתחיל להיות אכפת לך - ואתה מתחיל לשמור.

"שימור עצים מתחיל בחינוך: לגדל ילדים שמתחנכים על כך שבעץ לא נוגעים - לא חורטים, לא שוברים, לא עוקרים ולא כורתים, כפי שחינכו בזמנו בנושא פרחי הבר. התחלנו מהלך בשם 'חבק עץ' עם גני הילדים ועם ילדים בגיל בית הספר, ואנחנו עורכים כנסים לגננות, כדי שהן יפעלו לאהבת עצים. הילדים האלה, שבעוד 20 שנה יהיו האדריכלים, המתכננים, היזמים, הקבלנים וראשי הערים, יגיעו לתפקידים האלה עם תודעה שבעץ לא נוגעים. עץ הוא כמו מבנה היסטורי, כמו פרח בר, כמו יצור חי. לא פוגעים בו.

"לפעמים אין ברירה ואתה חייב לאשר כריתת עץ. באחד המקרים טיפלתי בשלושה ברושים שעמדו על מגרש בין שני בתים בתל אביב. מישהו קנה את המגרש, ביקש לבנות עליו וקיבל רישיון כריתה. השכנים הגישו ערעור ביום הכריתה - וזה היה מאוחר מדי. כשהגענו לשם כרתו שני ברושים, והצלחנו לעצור אותם לפני שכרתו את הברוש השלישי. התברר שליזם יש רישיון בתוקף כבר זמן רב, והחלטנו לאפשר את כריתת העץ השלישי, אלא שקבענו לו ערך חליפי גבוה, כ-30 אלף שקל, שזה הרבה מאוד לברוש אחד. תמורת כריתת העץ הזה הוא חויב במימון נטיעה, טיפול והשקיה של עצים חדשים בפרויקט או בסביבתו - בסכום שנקבע. אין ספק שבשלב התכנון אסור היה לתת ליזם מלכתחילה רישיון".

להתגייס למען העץ

הסיור שלנו עם גלון מתחיל בשקמה העתיקה בצומת חולון, שגילה נאמד ב-400-600 שנה. השקמה, שהיא גם סמלה של העיר הזאת, הועתקה לפני ארבע שנים ממקומה במבצע הנדסי מורכב ויקר מאוד. על ההחלטה לכרות את השקמה שמע גלון באחד הכנסים המקצועיים שבהם הרצה. מעצ, שתיכננה במקום מחלף חדש, קיבלה רישיון כריתה מפקיד היערות האזורי של קק"ל. גלון, שעדיין לא היה אז פקיד היערות, קם בכנס וקרא לחבריו להתגייס להצלת העץ. הוא אירגן פנייה לשר התחבורה, לראש העיר חולון ולמנהל נתיבי איילון, בדרישה לעצור את המהלך. מלבד עיריית חולון, שהשיבה לו שמעצ קיבלה רישיון ואין מה לעשות בעניין, הוא לא זכה להתייחסות.

"פניתי לפקיד היערות הראשי של קק"ל, ד"ר צביקה אבני, שנדהם מהסיפור, ואמר שלא ידע מכלום. לאחר בדיקה הוא הורה לבטל את הרישיון, אלא שהיה בלתי אפשרי להשאיר את העץ במקום, כי כבר עבדו על המחלף והעץ היה תקוע להם ממש באמצע. פקיד היערות של קק"ל קבע שהעץ יועתק ממקומו, אך בלי לגזום אותו.

"היו דיונים לא קלים עם מעצ, ובסוף הם הסכימו להעתיק את העץ ממקומו - אולי כי הם לא העריכו נכון כמה זה יעלה להם. לפי ההנחיות שנתן האגרונום דני אלמליח, שליווה את הפרויקט כאיש המקצוע בשטח, הם חפרו לעומק של מטר וחצי והרימו את העץ עם מנופים על פלטפורמה שבה היתה שכבה עבה של קרקע ושורשים. המשקל הכולל היה כ-60 טונה. הם העתיקו את מקומו כמה עשרות מטרים דרומה.

"ההכנות למעבר הזה ארכו שלושה חודשים, והן כללו פיתוח מערכת שורשים חדשה ומצומצמת לעץ, דחיקה והלחמת משטח של צינורות מתכת מתחת לשורשים. מבצע העברת העץ - הנפתו והנחתו על מוביל והעברתו למקום החדש - ארך פחות מ-24 שעות. הפרויקט עלה למעצ כ-1.5 מיליון שקל. זו היתה ההעתקה הכי גדולה ויקרה של עץ שנעשתה בישראל עד אז. כיום יודעים לעשות העברה כזו בחצי מיליון שקל. חשיבות הפרויקט היתה ביצירת מודעות לכך שיש משמעות גדולה לעצים, ואם חייבים להעתיקם - יש לזה ערך כלכלי גדול".

שקמה אחרת שזכתה ליחס הולם - ונותרה במקום שבו ניטעה לפני שנים - היא פיקוס השקמה בנתניה, שגילה נאמד ב-800-1,200 שנה. בעבר עמד שם הכפר הערבי אום חאלד, וכיום השקמה מפארת את הגן הציבורי ברחוב מינץ, סמוך לתחנת מד"א. השקמה הזאת היא ככל הנראה השקמה העתיקה ביותר בארץ. לפי ההיסטוריה שבעל פה, בצלה חנה צבא נפוליאון ב-1799 בדרכו מיפו לכבוש את עכו. לאחר מכן נפשו תחת צלה יהודית ומשה מנטיפיורי, והיא מוזכרת במכתביה של הגברת מונטיפיורי. לפני שלוש שנים שיקמה עיירית נתניה את הגן סביב העץ. אף אחד לא יעז לכרות את השקמה הזו.

ג'ונגלים קטנים במקווה ישראל

מצומת חולון אנחנו ממשיכים למקווה ישראל. גלון מביא לשם סטודנטים, ילדי בית ספר, בני נוער, מבקרים ותיירים, כדי לצפות בשדרת דקלי הוושינגטוניה בני ה-83, סמלה של מקווה, ולא פחות - בפיקוס הבנגלי הענק שניטע על פי המסורת המקוואית בידי מייסד בית ספר החקלאי, קרל נטר, לפני 122 שנה. גובהו של העץ הוא כ-15 מטר, קוטר הצמרת הוא 35 מטר והיקף הגזע המרכזי - 6.5 מטרים.

לדברי גלון, הפיקוס הבנגלי במקווה ישראל הוא העץ הגדול ביותר ישראל: "זה סוג של אפיפיט (עץ שענפיו שולחים שורשים לקרקע ומצמיחים גזעים נוספים - כך שעץ אחד משתלט על שטח ענק). בזכות העץ הזה כל האזור שמצפון לבית הכנסת במקווה, המקום שבו ניטע העץ, נראה כמו ג'ונגל משווני. כבר אי אפשר להבחין כאן מהו העץ המקורי ומהן השלוחות. מתחת לגג הענפים והעלים הענק שייצרו העץ ושלוחותיו נוצרה מעין מערה מוצלת ענקית, שמשתרעת על דונם שלם.

"במשך השנים שימש הפיקוס הזה כמקור ריבוי לפיקוסים נוספים מסוגו שנשתלו במקומות רבים בישראל, ונהפכו גם הם לג'ונגלים קטנים. המפורסם בהם הוא הפיקוס הבנגלי בקיבוץ שדה אליהו - תלמיד מקווה ישראל לקח ענף מהעץ המקוואי ושתל בקיבוץ.

"אני אומר שאילו היו לנו בארץ 3,000 פיקוסים כאלה, במקום הגנים והדשאים העירוניים שצורכים המון מים ולא נותנים צל, המדינה היתה נראית אחרת. בוגרי מקווה ישראל, כיום בני 90 ויותר, מתגעגעים לעץ הזה ולחוויות הילדות מתחתיו. אפילו לפני 75 שנה, כשהם למדו כאן, הוא לא היה עץ קטן".

ממקווה ישראל ממהר גלון לפתח תקוה, העיר שבה גדל - ושבה יש לא מעט בעיות. "בינואר 2009 עירער בפני יזם מפורסם על החלטת פקיד היערות של קק"ל, שלא לאשר לו רישיון לכריתת חורשת האקליפטוסים ליד בית החולים בילינסון. מדובר בכ-80 עצים בני 50, המהווים את הריאה הירוקה היחידה באזור. היזם קיבל אישור בנייה למבנה תעשייתי ולחניון תת קרקעי, אבל בינתיים הוא רוצה להוריד את החורשה, כדי לבנות שם מגרש חנייה עילי. במקרה הזה מעורבים תושבים מעמותת 'פתח תקוה זה אני' שלוחצים מאוד לשמר את החורשה ומהווים גורם משמעותי במוסדות התכנון של העירייה.

"ביקשתי מהיזם את החומר, וראיתי שיש היתר בנייה - אבל בתב"ע אין היתר לבניית מגרש חנייה. בנוסף לכך, תוקפו של היתר הבנייה פג שלושה חודשים קודם לכן. היו לי אתו שיחות קשות: הוא אמר שאני תופס אותו בדברים קטנים ושאני מתנכל לו. הוא הפעיל לחצים במשרד החקלאות, פנה ליו"ר קק"ל, ניסה את כל השיטות.

"פנו אלי מקק"ל ואמרתי להם: 'חברים, אתם כבר מחוץ לתיק, עכשיו הוא בסמכותי'. גם הם קצת התקשו בהתחלה להתרגל לכך שהם כפופים לפקיד היערות של משרד החקלאות, וזה באמת לא קל להם, אך במשך השנים נוצרו יחסי עבודה טובים ויש שיפור בכל טיפול בנושא.

"בינתיים הסירה עיריית פתח תקוה את השלט שלה, שסיפר על החורשה היפה שהיא מטפחת לטובת הציבור. כנראה שהם היו בטוחים שהעסק עם היזם סגור ושהוא הולך לבנות שם חנייה. אז הוא לא בונה - כי דחיתי את הערעור. כרגע לא קורה שם כלום ואין לו רישיון, אבל צריך לבדוק מדי פעם אם העצים עדיין עומדים שם, כי בסיפורים האלה יכולות להיות כל מיני הפתעות. בינתיים הוא לא יכול לגרוע אף עץ והוא גם יודע ששמנו עליו עין".

הם מרעילים גם עצים

לעפולה לא הגענו, אבל את הסיפור שמענו: "המקרה הכי מעניין שפגשתי התרחש בעפולה. במרכז העיר, ליד המשטרה, יש קבוצת אקליפטוסים בני 70. עצים יפים ובריאים, שבסמוך להם נטועה שדרת הוושינגטוניות המפורסמת של עפולה מ-1920. באחת הפינות, בסמוך למשטרה, עומד עץ ענק שמנותק מהשאר. יזם רכש שם שטח וקיבל היתר לבנות עליו קניון. העץ הזה הפריע לו והוא ביקש וקיבל רישיון כריתה מפקיד היערות האזורי של קק"ל. לא ברור איך הוא קיבל רישיון לכריתת עץ משמעותי כזה.

"מזל שבעפולה יש חבורה של ירוקים, שהתחילו לצעוק ועשו מהומה והגישו ערעור לפקיד היערות הראשי של קק"ל, שהתלבט מה לעשות. בינתיים פג תוקף רישיון הכריתה שהיזם קיבל, אבל זה לא הפריע לו לקום מוקדם בבוקר ולהביא את הפועלים שלו לשטח. רישיון לא היה לו, אבל הוא היה בטוח שאף אחד לא ישים לב.

"שוטר אחד, שהציץ במקרה מאחד החלונות של בניין המשטרה, ראה פועלים עם מסורים מסתובבים למטה וירד לשאול מה קורה. היזם הציג לו את הרישיון, כאילו הכל בסדר. השוטר שם לב שתוקפו פג, וצילצל לפקח של קק"ל כדי לשאול מה העניין: עץ יפה, בריא, היסטורי, בן 70. למה לכרות? הפקח צילצל לאחראי על יחידת הפיקוח של קק"ל, שאמר לו לקחת להם מיד את הרישיון ולהחרים את הכלים כי הרישיון לא בתוקף. זה מה שהפקח עשה, וככה הפסיקו את הכריתה והצילו בינתיים את העץ.

"היזם הזה לא ויתר ופנה ללשכה המשפטית של משרד החקלאות. הלשכה פנתה אלי. לא הכרתי את פרטי המקרה כי הוא לא הגיע אלי - מפני שמקרים שלא 'מלשינים' עליהם ומקרים שלא מגישים עליהם ערעור - לא מגיעים אלי. ביקשתי מהיזם יומיים לבדוק את העניין. באתי לשם וראיתי עץ יפה, מרשים, בריא, עומד בפינה. הדבר הבעייתי היחיד היה שהוא הפריע ליזם לבנות עוד 4 מטרים בתוך השטח שקנה. אז מה קרה? יהיה לו קניון ענק - פחות 4 מטרים. המלצתי להותיר את העץ במקומו.

"היזם מיהר לפקיד היערות הראשי של קק"ל וניסה אצלו את מזלו. הוא סיפר שיש לו בעיות בבית, ושאם הוא לא יבנה את הקניון הוא יתאבד. היו לו סיפורי אלף לילה ולילה. הפקיד הראשי לא התרשם וסירב לחדש לו את הרישיון, אז הוא עתר נגד קק'ל ומשרד החקלאות בבג"ץ.

"שלושה שבועות לפני הדיון צילצל אלי מישהו, שסיפר לי שראה את העץ גוסס. קק"ל שלחה מומחה לשטח כדי לבדוק את העץ, וכל הבדיקות העלו שהעץ הורעל. למזלנו ולמזלו של העץ, ירד באזור גשם שסייע לשטוף את הרעל. עד הדיון בבג"ץ הוא החל להתאושש. בהמשך הוא ליבלב וחזר להיראות מצוין.

"בראש ההרכב ישבה הנשיאה דורית ביניש, שהתעלמה מכך שההליך הפרוצדורלי שבו בוטל הרישיון לא תקין, ואמרה שלא זה העיקר. העיקר, היא אמרה למבקש, שתסביר לבית המשפט למה לכרות עץ בריא בן 70 שעומד באיזו פינה ולא מפריע לאף אחד. אז הוא שלף חוות דעת של מומחה מטעמו, שכתב שהעץ לא ישרוד את הבנייה וימות, ואף ציטט חלק מאנשי קק"ל שטענו שלא שווה להשאיר את העץ מאותה סיבה. אז היא אמרה: אני רואה פה חוות דעת של גלון ממשרד החקלאות, שכותב שהעץ בריא. היא סיפרה שהיא גרה בתל אביב, ושלפני 15 שנה בנו ליד הבית שלה איזה מבנה והיה שם עץ וכולם אמרו שהוא ימות והוא חי עד היום.

"לאחר חודשיים נערך דיון נוסף, שאליו הצטרפו חברי הוועדה המחוזית, ובינתיים העץ התאושש לחלוטין. בית המשפט העליון - בהרכב של שלושה שופטים בראשות הנשיאה - החליט שהעץ יישאר במקומו".

אך הסיפור לא מסתיים כאן: בשבוע שעבר התברר שהקבלן קיבל היתר בנייה והחל לבנות את הקניון סמוך לעץ - ולא על פי ההנחיות שקיבל מפקידי היערות. בימים אלה בודקים אם היזם הפר את החלטת בג"ץ.

המאבק בשוק

ברחוב שפירא בפתח תקוה ניצב אקליפטוס לימוני ענק. זהו מין של אקליפטוס שלעליו יש טעם של עשב לימון והוא בעל גזע לבן ויפהפה, הנוהג להשיר את קליפתו פעמיים בשנה. לדברי רבים, האקליפטוס הלימוני הזה הוא העץ העירוני היפה והמרשים ביותר בישראל. העירייה אף הציבה לידו שלט, שמעודד את העוברים והשבים להתבונן בו ולהריח את עליו.

אקליפטוסים יש במקומות רבים אחרים, כמו חורשת האקליפטוסים המרשימה בכניסה לאור עקיבא מכביש 4 וזוג האקליפטוסים הלימוניים בכניסה הישנה למיון בבית חולים בילינסון, אבל העץ ברחוב שפירא הוא הגדול והיפה מכולם.

גם על העץ הזה יש לגלון סיפור: "לפני כעשר שנים נשבר לו ענף ונפל על מכוניתה של גברת אחת שנסעה ברחוב והיתה בהיריון. שום נזק לא נגרם, לא לאשה, לא למכונית ולא להיריון, אלא שהגברת הנסערת דרשה מהעירייה לקצץ את העץ. הצלחתי למנוע את הגיזום הנורא שהם התכוונו לעשות לו, והם ערכו לו גיזום מסיבי פחות - בלי לפגוע במראהו. כעת מתכננת העירייה לקשור את הענפים הגבוהים בכבלים, כדי להקטין את הסיכון שהם יישברו בעתיד. זאת אחת הדרכים שאנחנו ממליצים עליהן, כדי למנוע מעצים שמתחילים להישבר לסכן את הציבור. אזדרכת, למשל, הוא עץ שנוטה מאוד להישבר".

ואולם לא כל הסיפורים מסתיימים בהצלת העץ. "לפעמים אתה מגלה שהפוליטיקה חזקה מכל עץ היסטורי. בשוק בפתח תקוה החליטו לבנות קירוי לשוק. היה שם עץ אקליפטוס ענק בן 130 שהפריע להם, אז הם ביקשו כריתה אישור מפקיד היערות האזורי של קק"ל - וקיבלו. אז עוד לא הייתי פקיד היערות ולא היתה לי סמכות לעצור את זה.

"תושבי האזור ופעילי 'פתח תקוה זה אני' פתחו במאבק למען העץ, ונרתמתי לסייע להם כמומחה ובעיקר כאדם שאכפת לו. אפילו השתתפתי לילה אחד בהפגנה שהם אירגנו בשוק. בעלי הדוכנים ערכו הפגנה נגדית וצעקו לנו שהם לא מתכוונים להפסיד כסף בגלל העץ המלוכלך הזה. התושבים הגישו ערעור ולא הצליחו. שלחתי מכתב לבכיר בעירייה שאני מכיר אישית, וביקשתי שיעצור את הכריתה. לא קיבלתי תשובה.

"לצערי, ליוויתי את כריתת העץ, שנמשכה שני לילות. זה היה מעמד כואב - לראות איך בשנתה ה-130 של פתח תקוה כורתים אקליפטוס היסטורי, שאין ספק שאפשר היה להותיר עם מעט מאמץ. היקף הגזע של העץ הזה היה כ-9 מטרים, ובמקומו הקימו שלוש בסטות.

"כשמינו אותי לפקיד היערות אמר לי היועץ המשפטי שלנו: 'מעכשיו לא תצטרך ללכת להפגנות בלילה, מעכשיו יפגינו נגדך'. חצי שנה לאחר שכרתו את העץ פגשתי באיזה כנס את הבכיר מהעירייה, ואמרתי לו - 'מה הסיפור? אפילו לא ענית לי!' הוא אמר לי: 'תשמע, ישראל, אתה לא יכול לתאר אילו לחצים הפעילו עלינו בשוק הזה. אין לך מושג בפוליטיקה'".

מעיריית פתח תקוה נמסר בתגובה: "כריתת העץ בוצעה מחוסר ברירה, משיקולי בטיחות הציבור ובאישור כל הגורמים הרלוונטיים. פקיד יערות ראשי לשעבר, ד"ר צביקה אבני, דחה מתוקף סמכותו את הערעור שהוגש והתיר את כריתת העץ. כנגד כריתת העץ התחייבה העירייה לטעת ברחבי העיר עצים בהיקף כספי של 100 אלף שקל, והיא מבצעת את התחייבותה".

"מה השטויות שלך עם עצים?"

רשות מקומית שגילון מזכיר לא מעט היא תל אביב. "בוקר אחד לפני שנה וחצי, גילו נאמני האילנות בעיר כי גזעי עצי הסיסם ההודי, העץ הגדול המצל על רחוב אבן גבירול בחלקו הצפוני, סומנו במספרים בצבע אדום", הוא מספר. "מיד עלה החשד שהסימונים מבשרים על כריתה כחלק משדרוג התשתיות ברחוב, שנמשך כבר חמש שנים.

"העירייה כינסה את הסוחרים בדרום אבן גבירול, אוכלוסיה שעצים לא מעניינים אותה במיוחד, והם אמרו - 'בסדר, תורידו אותם'. התושבים בצפון טוענים שלא יידעו אותם בעניין. הם פנו לעירייה, ובעירייה אמרו להם שעדיין לא החליטו. הם פנו אלי וביקשתי מהם שיכינו מכתב. הלכתי עם המכתב לפקיד היערות של תל אביב, שהבין לראשונה שיש מישהו שמפקח עליו.

"התברר שאכן לא החליטו עדיין על כריתת העצים, אבל היה לי ברור שמשהו מתבשל. הלכתי לעירייה ואמרתי שיש לי ערעור על תנאי של התושבים, ואני דורש לא לגעת בעצים. בתחילה לא הבינו שם מי אני ומה אני, בא אחד ומבלבל במוח. הפקידים שם פנו לשר החקלאות לשאול מי אני וביקשו שיוריד אותי מהתיק. פקיד בכיר בעירייה צילצל אלי ואמר לי שאם אני חושב שבגלל השטויות שלי הם יעצרו את הפיתוח באבן גבירול, אני טועה. הוא אמר לי: 'עשינו כבר 90% מהעבודה, עשינו מסלולי אופניים, תשתיות, מדרכות. מה השטויות שלך עם העצים?'

"עניתי לו: 'נכון ש-40 שנה היה חוק אבל לא עשו אתו כלום. עכשיו עושים מהפך'. הם הלכו לשר החקלאות וביקשו הבהרות. הוא אמר להם: 'עם כל הכבוד, ישראל הוא רגולטור, והוא עושה את עבודתו לפי החוק. מהיום תצטרכו לפעול מול פקיד היערות של המשרד'. במשרד הוקם צוות לבדיקת טענות התושבים, ולאחר שמיעת הצדדים הוחלט לאשר כריתה של חלק מהעצים. נקבע ש-15 עצים שסומנו יועתקו בהכנה חלקית. בנוסף, ועדת הערר מתחה ביקורת על החלטת העירייה לא לתכנן את הרחוב תוך שימור העצים המשמעותיים. ההכנה למעבר נמשכה חודשיים וחצי ועלתה כ-70 אלף שקל לעץ.

"התושבים לא ויתרו ועשו מהומות, אבל אני אמרתי להם שאין מה לעשות. אני לא יכול לעצור את השדרוג, כי לעירייה יש תב"ע מאושרת. נאלצתי להעביר את העצים למקום אחר. שני עצים הועברו לכיכר מילנו, אך לצערי הם לא עמדו בהעברה ומתו, ו-13 לפארק הירקון, סמוך למשרדי הפארק - והם נקלטו מצוין. העירייה שתלה באבן גבירול עצי מיש בונגה, שבעוד 20 שנה יעשו את העבודה של שדרת הסיסמים. אבל דבר אחד טוב קרה: בעקבות המקרה הזה חל שינוי חיובי באווירה וביחס העירייה לתושבים בעניין העצים בעיר".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "אנו מתפלאים על דבריו של מר גלון, שכן העירייה שיתפה עמו פעולה בכל שלבי בדיקת נושא עצי הסיסם, כולל סיורים משותפים בקטע הרחוב המדובר והעברת כל המידע הנחוץ על העצים. ואכן, העתקת העצים בוצעה בהתאם להחלטתו ולסיכום עמו. אין בארץ אח ורע להתחשבות העירייה בטיפוח ובשימור עצים קיימים, ולראייה עצים שהוצאו ממקומם והועברו לחורשות מיוחדות.

"תכנון וביצוע פרויקט התחדשות אבן גבירול נעשו בתיאום מלא עם התושבים ובעלי העסקים ברחוב. מאחר שהפרויקט כלל הרחבת מדרכות והסדרת שביל אופניים נפרד, עלה הצורך להעתקת עצים לאתרים שונים בעיר ולשתילת עצים חדשים במקומם, בכפוף לפקודת היערות ולחוק העזר".

לכתבה בדהמרקר


כתבות קשורות:

אוספים עצים - רשימת עצים מיוחדים בכל הארץ, פורום גרופי

איך מצילים עץ?

ארבע סיבות לשתול עץ

נאמני העצים של ת"א פותחים חזית ירוקה

גרים ליד הפארק? תזכו לאריכות ימים

חופרי לתושבים: אל תדליקו מדורות בל"ג בעומר



Comments