|
במשך מיליוני שנים, הטבע ידע לספק שרותי "פירוק פסולת" חינמיים בהיקף שעלה על פליטת הפסולת לסוגיה. הפסולת של תהליכי הייצור מיוצאת אל הסביבה – לתוך הנהרות, הימים, הקרקע והאויר. החל מהמהפכה התעשייתית, כמות הפסולת שנובעת מהייצור התעשייתי ומהגידול בצריכה עלתה בתלילות לרמות שגורמות לכך ש"פח האשפה" של הטבע, אליו מושלכת הפסולת, לא מצליח להתגבר על כמויות הפסולת הענקיות המושלכות אליו, והוא הולך ונסתם. אחד מ"פחי האשפה" שהולכים ונסתמים היא האטמוספירה, שלא מצליחה לפרק את הכמויות העצומות של גזי CO2 ומתאן שנפלטות אליה, דבר שגורם ל"אפקט החממה", להתחממות העולמית, לאסונות הטבע שפקדו את העולם בשנים האחרונות והעלו את המודעות לסכנות, ולאפקט שרשרת בלתי הפיך שעלול לגרור המסת קרחונים > עליית מי הים > הצפת ערים שלמות מחד, ומאידך הפיכתם של אזורים אחרים למדבריות > קיטון במקורות מי שתיה, וכד'. "טביעת רגל אקולוגית" היא מדד המודד את השטח הנדרש לספק את מכלול המשאבים הנצרכים על ידי אוכלוסיה שלמה ולהיפטר מהפסולת שהיא מייצרת. השטח הנדרש אינו בהכרח סמוך לשטח בו מתגוררת האוכלוסיה, בשל יבוא ויצוא מוצרים ושרותים ממקומות מרוחקים. רוב המדינות מנצלות לצורך קיומן שטחים העולים על שטחן. כך לדוגמה, השטח הזמין בארה"ב עומד על 53 דונם לנפש, אולם טביעת הרגל הינה 97 דונם לנפש (מחסור של 44 דונם לנפש)[1]; השטח הזמין בישראל עומד על 6 דונם לנפש בלבד, אולם טביעת הרגל צורכת 44 דונם לנפש, כלומר ישראל מייבאת שירותים אקולוגיים ממקומות אחרים בעולם. מכיוון שהכלכלה מתבססת על התשתיות של "שרותי החינם של הטבע" (חומרי גלם, טיהור אויר, טיהור מים, אקלים נוח, הגנה מקרינה, ועוד), הרי לטווח הארוך הדבר הרסני גם לכלכלה. הראשונות ללמוד זאת הן חברות הביטוח הנאלצות לשלם סכומי עתק כתוצאה מנזקי ארועי מזג אויר חריג, סופות ושטפונות. "Sustainability" (בעברית: "קיימוּת" או "בר-קיימא") משמעותה "יכולת קיום לזמן רב" ובהקשר הסביבתי: "היכולת לקיים את אורח חיינו גם בעתיד הרחוק" או: "היכולת לספק את צרכי ההווה מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צרכיהם". תוצאותיהם של התהליכים שתוארו לעיל, המצטרפים לתופעות ולתהליכים נוספים ("שיא תפוקת הנפט"[2]; גידול באוכלוסיית העולם[3]; עליה דרמטית באיכות החיים של אזרחי המדינות המתפתחות; עליה בצריכה בכלל ובצריכת אנרגיה בפרט) יהיו הרסניים לסדרי עולם אם לא נשכיל לשנות את הדרך בה אנו נוהגים בסביבה, ובתוך שנים לא רבות אנו עלולים לראות סכסוכים אזוריים ומלחמות הנובעות ממחסור במשאבים, כך שהסכנה אינה רק לעתיד ילדינו ונכדינו, אלא גם לעתידנו שלנו. |