ביל גייטס הצטרף לעמיתיו המיליארדרים ג'ף בזוס, ג'ק מא, מוקש אמבאני ואחרים, במסגרת יוזמה לגיוס מיליארדי דולרים בהשקעות פרטיות וממשלתיות חדשות באנרגיה נקייה.

היוזמה כוללת התחייבות הוצאה חדשה בהיקף 10 מיליארד דולר של 20 ממשלות - ביניהן ארה"ב, סין, הודו וברזיל - והיא עמדה להיחשף בתחילת דיוני ועידת האקלים בפריז היום (ב'), שאמורה להניב את הסכם האקלים העולמי החדש אחרי 18 שנים של מבוי סתום בשיחות האקלים.

המיליארדרים מהעולם המפותח והמתפתח מתחייבים להשקיע כספים במחקרים ממשלתיים כדי לסייע במסחור של טכנולוגיות פליטה נמוכה של גזי חממה. היעד הרשמי שלהם הוא "לגשר על פני עמק מוות שכמעט בלתי אפשרי לחצות" בין תפיסות מבטיחות חדשות למוצרים בני קיימא.

ארה"ב מזהירה שגישור כזה הוא חיוני כדי להגביל את העלייה של הטמפרטורה העולמית לשתי מעלות צלזיוס בלבד מעל רמתה הטרום-תעשייתית - יעד שהתחייבויות צמצום הפליטה של המדינות לפני ועידת פריז לא מספיקות כדי לעמוד בו.

"הושגה אמנם התקדמות משמעותית בצמצום עלויות ופריסת טכנולוגיות אנרגיה נקייה, אך קצב החדשנות והיקף השינוי רחוקים ממה שנחוץ", נאמר בסקירת נתונים שפרסם הבית הלבן אתמול.

הגדרת האנרגיה הנקייה של יוזמת המיליארדרים כוללת לא רק אנרגיה מתחדשת, כמו רוח ואנרגיית שמש, אלא גם אנרגיה גרעינית, טכנולוגיית קווי חשמל, מערכות תחבורה מתקדמות ודרכים ללכידת פחמן משריפת דלקים פוסיליים (כמו פחם ונפט).

בריאן דיז, יועץ בכיר לנשיא ברק אובמה, אמר שבחמש השנים הבאות הסכימו 20 המדינות להכפיל את ההוצאה המשותפת שלהן בסך 10 מיליארד דולר על מחקר ופיתוח בתחום האנרגיה.

הוא ציין שבנוסף לכך שקבוצת 20 המדינות כוללת כמה מהפולטות הגדולות של גזי חממה, כמו סין אך לא את רוסיה, הקבוצה כוללת גם מדינות שתלויות בהפקת דלקים ממאובנים, כמו סעודיה, איחוד האמירויות הערביות ומקסיקו.

ארה"ב תשקיע מחצית מן ההוצאה על המחקר והפיתוח, 5 מיליארד דולר, וממשל אובמה ניצב בפני מאבק קשה בקונגרס הנשלט על ידי הרפובליקאים לאישור ההוצאה הזו. ארני מוניז, מזכיר האנרגיה האמריקאי, אמר לכתבים: "אני לא רוצה לשפוט מראש את הדיון המורכב ללא ספק שיהיה בקונגרס".

במצגת וידאו של קבוצת המיליארדרים, שמכנה את עצמה "הקואליציה לפריצת דרך באנרגיה", ביל גייטס, הנדבן ומייסד מיקרוסופט, מציין שטכנולוגיות חיוניות רבות, כולל האינטרנט, צצו ממחקר ממשלתי.

"אנחנו זקוקים למחקר הבסיסי, אבל חייבים לצרף אליו אנשים שיהיו מוכנים לממן חברות אנרגיה פורצות דרך בסיכונים גבוהים. הנוסחה הזו תאיץ את החדשנות ברמת המחקר, ואת לקיחת הסיכונים", אומר גייטס.

מלבד ג'ף בזוס מאמזון, ג'ק מא שהקים את עליבאבא הסינית ואמבאני, יו"ר קבוצת תעשיות רילאיינס בהודו, רשימת המיליארדרים כוללת את מארק צוקרברג מפייסבוק, ריי דליו מקבוצת קרנות הגידור בריג'ווטר וריצ'רד ברנסון מקבוצת וירג'ין הבריטית.

לפי אתר האינטרנט של הקבוצה, חבריה "יקימו רשת של הון פרטי" שתתחייב לקחת סיכונים שמשקיעי זרם מרכזי נרתעים מהם, וגם תשאף ל"תשואות גדולות בטווח הארוך".

מוקדם יותר השנה אמר גייטס ל"פייננשל טיימס" שהוא מתכנן להכפיל את ההשקעה האישית שלו בטכנולוגיות ירוקות חדשניות ל-2 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות, במטרה "לחזק את המפנה" במאבק בשינויי האקלים.

המדינות העשירות חייבות לקחת אחריות גדולה יותר על השינוי האקלימי

בימים הבאים בפריז, העולם יגזור את גורל כדור הארץ שלנו. אני מקווה שוועידת האקלים שמתחילה כאן היום (ב') תניב הסכם שיחזיר את האיזון בין סביבה לכלכלה - ובין המורשת שלנו למחויבות שלנו לעתיד.

הוועידה תשקף גם, אני מקווה, מחויבות קולקטיבית עולמית שתאזן בין אחריות ויכולת מצד אחד לשאיפות וצרכים מצד שני. היא צריכה להכיר בכך שבעוד שחלק מאיתנו ניצב בפני בחירה בין סגנונות חיים לטכנולוגיות, חלק אחר צריך לבחור בין מחסור לתקווה.

הודו הדמוקרטית נמנית עם הכלכלות מהירות הצמיחה בעולם. אנחנו מנסים לעמוד בציפיות של 1.25 מיליארד בני אדם, שעוד 300 מיליון מתוכם יקבלו בקרוב גישה למקורות אנרגיה מודרניים ו-90 מיליון יקבלו גישה למי ברז.

הדחף התרבותי שלנו הוא לאמץ דרך בת קיימא לפיתוח. כאשר ילד נולד, אנחנו נוטעים עץ. מימי קדם אנחנו רואים במין האנושי חלק מן הטבע, לא משהו עדיף על הטבע. הרעיון הזה, שמושרש בכתובים העתיקים שלנו, בא לביטוי בחורשות מקודשות וביערות קהילתיים ברחבי המדינה.

גם הודו חשה את השפעת שינויי האקלים שנגרמו על ידי העידן התעשייתי בעולם המפותח. אנחנו חוששים לקו החוף שלנו, שנמתח לאורך 7,500 ק"מ, לגורל 1,300 האיים שלנו, הקרחונים שמקיימים את הציביליזציה שלנו ומיליוני האיכרים הפגיעים שלנו.

אנו נמלא את חלקנו. התחייבנו שעד שנת 2030 נפחית את כמויות הפליטה ב-33% לפחות מהרמות של שנת 2005, ו-40% מהפקת החשמל שלנו תתבסס על מקורות שאינם דלק פוסילי. תהיה לנו הפקה של 175 ג'יגוואט מאנרגיה מתחדשת בשנת 2022, נגבה היטלים על פחם, ונסבסד בצורה סבירה שימוש במוצרי נפט. יערות נוספים ושטחי חורשה יספגו פחמן דו-חמצני בהיקף 2.5 מיליארד טון. ננקה את הנהרות שלנו וניצור ערים חכמות. אנחנו מחליפים דיזל באנרגיה נקייה, ובונים 50 רכבות מטרו חדשות.

אנחנו חולקים את המשאבים הצנועים שלנו עם העולם המתפתח, מסייעים למדינות איים קטנות ולמדינות באפריקה באנרגיה מתחדשת. היום, הנשיא פרנסואה הולנד ואנוכי נשיק ברית סולארית בינלאומית עם 121 מדינות עתירות שמש באזורים הטרופיים, במטרה להביא אנרגיה סולארית בהישג יד לכפרים שאינם מחוברים לרשת חשמל. אנחנו מצפים לאותו דבר מן העולם בכל הנוגע לתגובה לשינוי האקלים. העיקרון של אחריות משותפת אך שונה צריך להיות בסיס היוזמה הקולקטיבית שלנו. כל דבר אחר יהיה לא נכון מבחינה מוסרית.

הצדק דורש שעם מעט הפחם שנוכל עדיין לשרוף ללא סכנה, שלמדינות המתפתחות יתאפשר לצמוח. סגנון החיים של מעטים לא צריך לדחוק לפינה הזדמנויות עבור רבים שמצויים עדיין בשלב הראשון של סולם הפיתוח.

יש שאומרים שהמדינות המתקדמות הניעו את דרכן אל השפע באמצעות דלק פוסילי כאשר האנושות לא הייתה מודעת להשפעתו. מאחר שהמדע נע קדימה ומקורות אנרגיה חלופיים זמינים כעת, הם טוענים שאלו שרק עלו על דרך הפיתוח נושאים בלא פחות אחריות מאלו שהגיעו לפסגת התקדמותם. אבל מודעות חדשה צריכה להוביל את המדינות המתקדמות לקבלת יותר אחריות. הטכנולוגיה אמנם קיימת, אך זה לא אומר שהיא גם זולה ונגישה מספיק.

אנו צריכים לעמוד בצורך שלנו באנרגיה נקייה ובסביבת מגורים בריאה ברוח של שותפות, ולא להעמיד מדינות במחנות שונים. הודו תעבוד עם ממשלות, מעבדות ותעשייה כדי לאפשר מעבר טבעי אל עידן של אנרגיה נקייה באמצעות אנרגיה מתחדשת בת-השגה ונגישה.

האמצעים הפוליטיים והטכניים הטובים ביותר יהיו לא יעילים, והמאמץ הקולקטיבי שלנו ייכשל, אם לא נבחן את סגנון החיים שמעיק על כדור הארץ שלנו. הטבע יכול לספק את צרכינו כשהוא באיזון, לא כאשר הוא מתדלדל מהר יותר משהוא יכול לחדש. היעד שלנו חייב לחתור לריסון השימוש בדלק פוסילי, ולריסון סגנונות החיים שלנו.

אנחנו מקדמים בברכה את דיוני פריז בתחושת החובה שמהטמה גנדי קרא לנו לאמץ: "אנחנו צריכים לנהוג כ'נאמנים' ולהשתמש במשאבי טבע בחוכמה, מפני שזו חובתנו המוסרית להבטיח שנוריש לבני הדורות הבאים עולם בריא". הודו תמלא את חלקה בפריז.

סלע המחלוקת העיקרי בוועידת פריז: הפער בין המדינות העשירות לעניות

האו"ם מקיים שיחות בנושא שינויי האקלים כבר 20 שנה, אבל כינוס COP21 שיימשך שבועיים והחל היום (ב') בפריז משמעותי הרבה יותר ממרבית קודמיו.

מי משתתף ומה הם מנסים להשיג?

כ-40,000 שרי ממשלות, פקידים, מנהלי עסקים, פעילים למען האקלים ועיתונאים צפויים להגיע למרכז הוועידות בשדה התעופה לה בורז'ה מצפון למרכז פריז. הנציגים מ-195 מדינות אמורים לגבש הסכם להפחית את פליטת גזי החממה שהמדענים מזהירים שהם צפויים לחמם את כדור הארץ לרמות מסוכנות.

ממשלות ניסו לעשות זאת מאז 1992, כשהן נפגשו לראשונה בריו דה ז'נירו וחתמו על הסכם ההתחממות העולמית הראשון - ועידת המסגרת של האו"ם לשינוי אקלימי. המטרה העיקרית שלה הייתה לייצב את רמת פליטת גזי החממה כדי למנוע התחממות מסוכנת, אך מאחר שרוב הגזים הללו באים משריפת דלקים ממאובנים - שמניעים כמעט את כל הכלכלות בעולם - השיחות מצויות במבוי סתום במשך עשרות שנים. הממשלות מתווכחות על כמות הפליטה שהמדינות שלהן יצטרכו להפחית, ועל מי יישא בעלויות הצמצום.

למה הכינוס נקרא COP21 ?

COP הן ראשי התיבות של "ועידת הצדדים" לאותה ועידת מסגרת של ריו מ-1992, שאושרה כבר על ידי 195 מדינות. היו כבר 20 COP's משנת 1995, ולכן זו הוועידה ה-21.

איך נכנסים לתמונה הזו הסכמי קיוטו וקופנהגן?

אמנת קיוטו מ-1997 הייתה אמורה למלא חור גדול במסגרת ריו, על ידי קביעת יעדים מחייבים מבחינה משפטית למדינות לצמצם פליטת גזי חממה. אך האמנה התייחסה רק למדינות העשירות שהיקף הפליטות שלהן הולך ופוחת מתוך הסך העולמי, וארה"ב מעולם לא אישרה אותה, מפני שהיא לא חייבה את סין לצמצם את פליטת הגזים שלה.

כדי להשלים את מה שהיה חסר בקיוטו, מדינות ניסו להגיע לעסקת אקלים מקיפה יותר בקופנהגן ב-2009, ב-COP15. אבל המאמץ הזה הסתיים בכישלון לא ידידותי, ולכן הושק סבב חדש של שיחות ב-2011, במטרה להגיע להסכם חדש בפריז, שיחייב נקיטת פעולה על ידי כל המדינות, עשירות ועניות.

האם COP21 צפויה להצליח?

זה תלוי בהגדרה של הצלחה. אמנת קיוטו הראתה שבלתי אפשרי להכריח מדינות לצמצם פליטה, ולכן העסקה החדשה מבוססת על תוכניות פעולה וולונטריות. יותר מ-180 מדינות כבר התחייבו לפעול מאז מארס השנה.

אך ההתחייבויות שלהן אינן מספיקות כדי למנוע התחממות גלובלית של יותר משתי מעלות צלזיוס ביחס לרמות בעידן הטרום-תעשייתי - הסף שהוסכם בוועידות COP הקודמות. עלייה של מעלה אחת כבר הושגה למעשה, והמדענים אומרים שיש כבר ראיות רבות לשינוי האקלים, מעליית פני הים עד הפשרת קרחונים. השנים 2011-2015 היו חמש השנים החמות ביותר בהיסטוריה המתועדת, דיווח בשבוע שעבר הארגון המטאורולוגי העולמי.

פקידי האו"ם אומרים שהסכם בפריז יוכל עדיין להיות אפקטיבי מפני שמדינות רבות רוצות שההתחייבות הלאומית תיבחן מחדש מדי חמש שנים כדי שאפשר יהיה לחזק אותה. אבל לא ברור אם כל המדינות יסכימו לכך. אם ההסכם הסופי לא יכלול אמצעי כזה, קשה לראות איך הוא יוכל להיקרא הצלחה.

מהם המכשולים העיקריים בפני עסקה?

סלע המחלוקת המרכזי המעיב על דיוני האקלים זמן רב: הפער בין המדינות העשירות שהתעשרו מבעירת דלקים ממאובנים (fossil fuels) אחרי המהפכה התעשייתית, לבין המדינות העניות שמנסות לחקות את ההצלחה שלהן. קואליציה גדולה של מדינות מתפתחות אומרת שלא הוגן לצפות מהן להפסיק להשתמש במקורות אנרגיה זולים ומצויים בשפע כמו פחם, אלא אם המדינות העשירות יספקו להן הרבה כסף וטכנולוגיה כדי לסייע להן לבנות מערכות אנרגיה נקיות.

המדינות העשירות הסכימו ב-2010 להעביר 100 מיליארד דולר בשנה משנת 2020 למסגרת המימון האקלימי, ממקורות ציבוריים ופרטיים. ארגון OECD מסר לאחרונה שלפחות 62 מיליארד דולר הועברו למסגרת הזו ב-2014. אבל הודו ומדינות נוספות מפקפקות בנתונים הללו, ואומרות שהסכם פריז חייב לדרוש מהמדינות העשירות להעביר יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה אחרי שנת 2020.

המדינות המפותחות נרתעות מפני הכללת סכום ספציפי בהסכם, בטענה שהממשלות בימינו אינן יכולות להיות אחראיות לקביעת תקציבים כה עתידיים. אם העמדה הזו תימשך, המדינות העניות יותר עלולות לומר שהן אינן יכולות לחתום על עסקה עולמית שמחייבת בחינה חוזרת מידי חמש שנים ואמצעים נוספים שדורשות המדינות העשירות.

האם זו נקודת המחלוקת היחידה?

לא. קיימות עוד אי-הסכמות רבות סביב נושאים כמו היעד ארוך הטווח של הסכם אקלימי חדש. מדינות נפט כמו סעודיה ישמחו להישאר עם היעד של הגבלת ההתחממות לשתי מעלות (C2), אך מדינות אחרות דורשות לקבוע יעד "ביצועי" של קיצוץ חד ברמות הפליטה בשנת 2050, וביטול הדרגתי של פליטת גזים מדלקים פוסיליים עד סוף המאה ה-21.

מדענים אומרים שהמהלך הזה נחוץ כדי להפסיק שינויים בלתי הפיכים ומסוכנים באקלים, וכמה חברות אומרות שיעדי פליטה ברורים יאפשרו תכנון מדויק יותר של השקעות. אך מאחר שהסכם פריז חייב להיות מוסכם בקונצנזוס, ממש לא ברור אם יעד צמצום פליטה של מעבר ל-C2 ייכלל בהסכם הסופי.

הטכנולוגיה תאפשר לאזרחים להגן על עצמם מפני אסונות טבע גם ללא מעורבות של המדינה

דמיינו עולם שבו מספר שניות לפני רעידת אדמה כל אזרח מקבל התראה שיכולה להציל את חייו. עולם בו כל אזרח מודע לרמת זיהום האויר בסביבתו, ומתי הוריקן הולך להכות בחופי עירו. לצערנו לא זהו המצב. בחודשים האחרונים היינו עדים לאסונות סביבתיים בקני מידה עצום. רעידת האדמה האחרונה בנפאל אשר גבתה את חייהם של אלפים, כמו גם זיהום האוויר בארץ והגילויים המדאיגים על השפעותיו, מדגישים את אוזלת היד של האזרח, ובמקרים רבים גם של הממשל להתגונן מפני איומים סביבתיים שכאלה. מקרים אלו גם מדגישים את החובה שלנו לייצר פתרונות שימנעו אסונות כאלה בעתיד, וכן מדגישים את חובת הממשל לעודד ולהשקיע בפתרונות מסוג זה.

חוסר היכולת של אזרחים להגן על עצמם מפני איומים הנובעים מחוסר ידיעה והיכרות עם נתונים הינה תופעה עתיקה, ולשמחתנו היא הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות בזכות ההתקדמות הטכנולוגית ומהפכת המידע. ישנו מספר גדל של טכנולוגיות המספקות פתרונות המקטינים את אי הידיעה שלנו לא רק בנושאים פיננסים, אלא גם בנושאי סביבה. פתרונות מסוג זה מגדילים את יכולתו של האזרח לקחת החלטות משמעותיות על אופן התמודדותו עם בעיות סביבתיות הרות אסון; על ידי קבלת התראות לנייד על הוריקן מתקרב והזמן שיש על מנת להסתתר מפניו; ע"י קבלת מיפוי של זיהום אויר לפי שעה ומיקום, המאפשר לאזרח להחליט הכין לצאת לריצה או מתי לפתוח חלון, וכן ע"י התראה לפני רעידת אדמה.

מיזמים מסוג זה הופכים בשנים האחרונות למבוקשים על ידי יותר ויותר קרנות אשר רוצות להשקיע במיזמים המשפיעים על העולם לטובה, בתחום שזכה לשם Impact Investment. משמעות מושג זה הינה השקעת הון אחראית אשר טומנת בחובה השפעה חברתית וסביבתית חיובית, המגיעה יחד עם יצירת רווח כלכלי - doing good, באותו הזמן doing well. גישת זו שהופיעה לראשונה ב-2007 בנויה על תאורית ה-Tripple Bottom Line (TBL), אשר גורסות שיש למדוד הצלחה בהשקעה לא רק ע״י שורת הרווח הראשונה (כסף), אלא גם ע״י שורות הרווח החברתית וסביבתית, המשוכללות יחדיו.

כיום מנוהלים כ-50 מילארד דולר בקרנות אימפקט מסביב לעולם, וסכום זה עתיד לצמוח ל-500 מילארד דולר בחמש השנים הקרובות, סימן מעודד, אשר אומר דרשני לקרנות ומוסדות שאינם תומכים בגישה זו. שינוי תפיסתי עולמי זה הוא כיוון מבורך אשר יש לעודד ולטפח, הן על ידי מנהלי קרנות וחממות, אבל בעיקר על ידי המדינה, בתצורה של סיוע ממשלתי לחדשנות בתחומים אלו - גם כי מדובר בדבר הנכון, אבל בעיקר כיוון שמיזמים מסוג זה מסייעים לאוכולסיות שהמדינה אינה מצליחה לסייע לה בעצמה.

בין אם מדובר בפתרונות של בעיות עולם מתפתח כגון הבטחת מזון, הנגשת חינוך, ואספקת אנרגיה סולרית למיעוטי יכולת, ובין אם מדובר בפתרונות לאסונות טבע וסביבה כגון התראות לפני רעידות אדמה או צונאמי; הנגשת מידע לגבי זיהום אוויר או הוריקן קרב ודרכי ההתמודדות מולם, ישראל צריכה להוביל - להיות זו שמעודדת את יצירת הפתרונות מבעוד מועד, ולא רק זו שמגיבה או מסייעת לאחר שהאסון כבר התרחש.

תמיכה במיזמים מסוג זה טומנת בחובה אינטרס ישראלי נוסף - מיזמים מסוג זה דורשים מקצועיות והתמחות בתחומים שונים שאינם דווקא טכנולוגיים, אשר עתידים לספק אפיק תעסוקה חדשים לצעירים מדור ה-Y בעלי אורינטציה חברתית סביבתית, ולחברם ל-Startup Nation, וזהו אינטרס לא פחות חשוב שצריך להלקח בחשבון על ידי הממשל.

טכנולוגיות חברתיות סביבתיות אינן זרות לישראל, אשר התפרסמה בעולם בתור אחת המדינות החדשניות בתחומי החקלאות והמזון, תחומים שפותחו בעידוד ממשלתי רב. תחומי העניין הישראלים נדדו מאז לכיוון אחרים, וכעת דרוש שינוי תפיסתי לגבי שימוש בטכנולוגיות הקיימות לפתרון בעיות TBL. בעולם בו מחיר הסמארטפון יורד והאורז עולה בהתמדה, מדובר גם אינטרס כלכלי.

לצערנו, כיום עדיין לא קיימת טכנולוגיה אמינה להתראה על רעידת אדמה, אך זו משימה שאנחנו יכולים לפתור באמצעות כוחה של הטכנולוגיה הישראלית. טכנולוגיה כזו ושכמותיה עתידות לשנות את חייהם של מיליוני אנשים, בארץ ובעולם, להשיא רווח למשקיעים, ולהוות לא רק סיוע בעת אסון, אלא גם מניעה של האסון.

הכותב הוא מנהל שותף באקסלרטור Siftech

תוכנית Tel Aviv Create הוקמה על ידי קרן טרה ונצ'רס ובשיתוף עיריית תל אביב, ויזה, BOSCH, לאומי קארד ותאגיד האנרגיה הפורטוגלי EDP ■ לתוכנית יתקבלו יזמים בתחומים הכוללים אנרגיה, אינטרנט של הדברים, פינטק, מזון, תחבורה וערים חכמות. טרה תשקיע בחברות עד 5 מיליון דולר

תוכנית חדשה מצטרפת לכלים העומדים לרשות יזמים חדשים. קרן טרה ונצ'ר פרטנרס (Terra Venture Partners) הודיעה היום על הקמת Tel Aviv Create - תוכנית לסיוע ליזמים בפיתוח מוצרים וטכנולוגיות לצרכים עולמיים בתחומי האנרגיה, אינטרנט של הדברים, פינטק, מזון, תחבורה, בריאות וערים חכמות.

השותפות של טרה במיזם הן עיריית תל-אביב שתארח את המיזם במתחם "הספרייה", מרחב היזמות של העירייה במגדל שלום בעיר. שותפות נוספות לתוכנית הן קרן ההשקעות של ויזה, BOSCH, אירופה, לאומי קארד ותאגיד האנרגיה הפורטוגלי EDP. המיזם הוקם בהשקעה ראשונית של מיליון דולר.

לתוכנית מבנה פעילות לא סטנדרטי: יתקבלו אליה יזמים בודדים, לא בהכרח בקבוצות, רובם עם ניסיון קודם בעולם ההיי-טק ויכולות מוכחות. כמו כן, היזמים יגיעו עוד לפני גיבוש רעיון להקמת חברה והם יבחנו על יכולותיהם היזמיות ויקבלו תמיכה ומימון להקמה של מיזם טכנולוגי חדש מקרן TERRA. החברות הרב לאומיות השותפות לתוכנית יחשפו את היזמים לצרכים בשוק והם יקבלו תמיכה ומימון להקמת מיזם טכנולוגי חדש בתחום מהקרן.

בכל שנה יערכו שני סבבים כאלו, בהם ישתתפו כ-25 יזמים. אלו ישתתפו במשך חודשיים במחנה אימונים במהלכם ילוו על ידי מנטורים במטרה לגבש רעיון לפיתוח מוצר. בשלב השני, יבחרו חמישה עד שבעה צוותים בעלי הרעיונות הטובים ביותר על ידי ניציגי החברות. כל צוות יקבל מימון של עד 50 אלף דולר לפיתוח ראשוני של המוצר, ללא צורך לוותר על זכויות בקניין הרוחני, ולאחר מכן יעברו 4 חודשי הדרכה ואימון בהם יפתחו מוצר אלפא. בסוף התהליך הקרן תבחן השקעה של עד 5 מיליון דולר במיזמים המתאימים - עד מיליון דולר לחברה.

ברק גולדשטיין, שותף בקרן טרה, מסר: "מטרת התוכנית להצמיח דור חדש של יזמים שיתמקדו בפיתוח פתרונות ומוצרים בתחומים בעלי השפעה, המחוברים לתעשייה הבינלאומית. כיום, חלק גדול מהסטארט-אפים הישראליים מתמקדים בפיתוח של אפליקציות וטכנולוגיות לתחומי הסושיאל, הגיימינג והפרסום. חשוב לנו לאפשר ליזמים גישה לחברות מובילות בתעשייה ולשוק הבינ"ל בעיקר בתחומים עם אתגרים משמעותים שמשפיעים לחיוב על חייהם של מיליונים כמו אנרגיה, תחבורה, בריאותו כלכלה שיתופית".

אסף זמיר, סגן ומ"מ ראש עיריית תל-אביב, מסר: "התכנית Tel Aviv Create תעודד יזמים צעירים לקחת חלק בפתרון אתגרים בעלי השפעה עולמית. התכנית היא חלק ממהלך רחב יותר בו אנו נותנים מקום למיזמים אשר תורמים לשיפור איכות החיים האורבניים ומלווים אותם בתהליך הצמיחה. כל אלו מסייעים לפתח ולמצב את תל אביב-יפו כמרכז עולמי מוביל לחדשנות ויזמות"

מחקר חדש מגלה מה צריכות עמותות לעשות כדי לגייס יותר תרומות: להבטיח שהכסף אכן יופנה למטרות הנכונות

אם היו מבקשים מכם לתרום לעמותה שפועלת למען ילדים עניים והייתם יודעים שלעמותה יש מנכ"ל שלוקח משכורת יפה, ובכלל, יש לה לא מעט הוצאות אדמיניסטרציה מסביב לפעילות — האם הייתם תורמים? ומה הייתם עושים אם היו מבקשים מכם לתרום לאותה העמותה, אבל הפעם היו 
מבטיחים לכם שכל הוצאות הניהול, האדמיניסטרציה ועלויות גיוס כספים כבר מומנו, כך שכל שקל שאתם תורמים יופנה לעזרה לנזקקים — האם הייתם תורמים?

אפשר להניח שרוב האנשים יעדיפו לתרום לעמותה שתבטיח להם שהתרומה תגיעה לנזקקים. זה גם היה הניחוש של אורי גניזי, פרופסור לכלכלה התנהגותית ולאסטרטגיה מאוניברסיטת קליפורניה (UCSD) בסן דייגו ומחבר הספר "ציר ה־why". יחד עם ד"ר איילת גניזי, אשתו, אף היא מ־UCSD, והדוקטורנטית אליזבת קינן מאוניברסיטת אמסטרדם בחן גניזי את ההשערה הבאה: האם אנשים יתרמו יותר כשהם יודעים שהוצאות התקורה כבר שולמו? במחקר שפורסם באחרונה בכתב העת המדעי Science השוו החוקרים את שיטת התרומה נטולת התקורה עם שתי שיטות נפוצות נוספות לגיוס תרומות לארגונים חברתיים — שיטה שבה אומרים לתורמים פוטנציאליים שההון הראשוני (Seed money) כבר גויס, ושיטה שבה אומרים להם שכל דולר שהם יתרמו יוכפל על ידי העמותה (זאת באמצעות תרומה ראשונית שכבר גויסה).

במחקר, שבו לקחו חלק 40 אלף תורמים פוטנציאליים, נמצא כי אם מודיעים להם מראש שהוצאות התקורה כבר כוסו — תרומתם תהיה גדולה בכ־80% ויותר בהשוואה לשתי שיטות הגיוס האחרות. כלומר המסקנה היא שתורמים שונאים לתרום לתקורה. לפיכך, אם עמותה רוצה להגדיל את היקף התרומות עליה להציע לתורמים פוטנציאליים מסלול של "תרומה נטולת תקורה". "כדי לנהל עסק מצליח צריך את האנשים הכי טובים ולכן גם צריך לשלם להם", אומר גניזי. "עם זאת, אם אני רוצה לתרום לאגודה שעוזרת לילדים באפריקה, אני לא רוצה לשלם למנכ"ל, אלא לספרים ולמחברות עבור הילדים. יש פה קונפליקט", הוא אומר ומסביר שבסופו של דבר מדובר בעניין פסיכולוגי. הרי את הוצאות התקורה של העמותות הן בכל מקרה ישלמו מתרומות.

לדבריו, הוא מייעץ לארגוני צדקה לשכנע תורמים כבדים לממן את הוצאות התקורה.זאת בידיעה שכך הם יוכלו למקסם את הערך של התרומה שלהם. "המטרה היא להסביר לתורם עשיר שתרומה של מיליון דולר זה דבר נפלא, אבל אם הוא ייתן את אותו הסכום לכיסוי הוצאות תקורה לארגון שיאסוף תרומות, לבית חולים למשל — הארגון יוכל לגייס הרבה יותר".

New York City Comptroller Scott Stringer.

CREDIT: AP Photo / Seth Wenig

New York City’s comptroller has a plan to make his city the first major American metropolis to get in on the green bond market.

Bonds are a type of debt used by municipal, state, and national governments to fund infrastructure and various other projects. Green bonds specifically are devoted to projects that encourage greenhouse gas emission reductions, sustainable infrastructure, and other environmentally friendly efforts. Green bonds were first developed by the World Bank in 2008 to attract investors who want to be conscientious about the ecological impact of their investments, and offer a level of risk and rate of return comparable to traditional debt.

New York City already has a $19.5 billion plan to bulk up the climate resiliency of its infrastructure in the wake of Hurricane Sandy. The city’s total capital commitment for all its planned projects from 2015 through 2018 adds up to $35.2 billion, and $26.6 billion (75 percent) will be funded through bonds issued by the city. The new effort to cut New York City’s greenhouse gas emissions 80 percent by 2050 will also require financing the installation of more renewable capacity, efficiency improvements for existing buildings, and better efficiency codes for new buildings — and for now, that financing will be helped by the city’s traditional bond market.

So the proposal put forward by New York City Comptroller Scott Stringer would have the city work through its existing bond offerings to identify those that could be marketed as green bonds, and begin identifying all-new projects after that. As such, the green bonds would be issued by the three major bodies that already handle the city’s debt: General Obligation bonds, Transitional Finance Authority bonds, and Municipal Water Finance Authority bonds.

“This would allow investors to spur the financing of environmentally friendly projects,” Stringer told the Wall Street Journal. “We would be the first city to do this. We were the catalyst for the change in banning smoking in restaurants, trans fats. We could serve as a model for the municipal bond marketplace as well.”

So the goal would be multi-fold: to expand the city’s investment base by attracting green-conscious investors, to rework the city’s own decision process to prioritize environmentally beneficial projects, to establish a model other cities could replicate, and to drive an expansion in the green bonds market for everyone.

CREDIT: Office of the New York City Comptroller

In 2013, something between $10.9 billion and $14 billion in green bonds were issued worldwide. Bloomberg New Energy Finance anticipates green bonds could top $40 billion for 2014 by the time the year is over. Massachusetts, California, and the District of Columbia have all started incipient green bond programs, and the market for all the U.S. reached $3.24 billion as of July 1 this year.

Of course, on a sheer numbers basis the green bond market remains tiny: at best somewhere over $50 billion in a global financial market that has many, many trillions of dollars to throw around. And without the all-encompassing market incentives that would be created by putting a price on carbon emissions and on natural capital, green bond programs remain something of a marketing effort that relies on the virtue of individual investors. But concern with the long-term effects of climate change on financial portfolios is gaining momentum with investors around the world, which will drive more of them toward offerings like green bonds.

Like the fossil fuel divestment movement, green bonds will have to start small and then build social pressure by taking on bigger and bigger actors and incrementally expanding the reach of their market.

As Stringer’s proposal points out, various institutions like the World Bank and the International Finance Corporation have built criteria for identifying green bonds, but no uniform standard exists. So New York City will need to develop its own, along with a monitoring and reporting process to make sure the investments are used as promised. The program would also have to be approved by New York City’s Office of Management and Budget (OMB), and would be jointly managed by the OMB and the Comptroller’s office.