ידיעות בנושא מדיה ופרסום

כוח לאנשים // המדריך המעשי לשינוי חברתי

נשלח 15 בינו׳ 2015, 13:29 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 בינו׳ 2015, 13:30 ]

האוהלים כבר אינם, אבל רוח המחאה חיה וקיימת ברשת רוחשת של יוזמות חברתיות, המשנות מדי יום את המרחב הציבורי, הכלכלי והפוליטי. 
כך תוכלו גם אתם לשנות את פרצופה של המדינה

מאת אורן מג'ר, 5/1/2014

הבחירות המתקרבות הציפו בתודעת הציבור שם ישן־חדש: פרופ' מנואל טרכטנברג, עד לאחרונה יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, שהודיע כי יתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. בקיץ 2011 מונה טרכטנברג על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעמוד בראש ועדה לבחינת טענותיהם של מובילי המחאה החברתית שקיימו אז הפגנות המוניות ולהמליץ על מסקנות להורדת יוקר המחיה.

למרות הישגים לא מעטים שהשיגו המוחים הודות לעבודת הוועדה — בהם למשל החלת חינוך חינם מגיל שלוש, הורדת מכסים ופתיחת ענפים מסוימים לתחרות — הרי שבשורה ארוכה של נושאים אחרים לא חל כמעט כל שינוי: נושא המחאה המקורי, מחירי הדיור הגבוהים להחריד, רלוונטי מתמיד; מחירי הקוטג', הביצים, המילקי ושאר מוצרי המזון, גבוהים מאוד בהשוואה לעולם (שלא לומר לברלין); מערכת הבריאות אינה שוויונית משהיתה לפני המחאה; ממדי העוני כה מזעזעים, עד שגם השיפור הקטן שחל בהם השנה אינו מעורר תקווה; וקבוצות הלחץ בחברת החשמל, בנמלי הים ובמקומות נוספים ממשיכות להשתולל.

צילום: ללא קרדיט

והנה, למרות שהציבור נחשף מדי יום לקיומם של פערים כלכליים שרק גדלים והולכים, הרחובות שקטים וריקים ממפגינים. גם כעת, כאשר ברור כי בשל מערכת הבחירות ייגנזו כנראה המלצותיהן החשובות של ועדות שעסקו גם הן בנושאי חברה וכלכלה, כמו ועדת אלאלוף למלחמה בעוני או ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, אין בכך כדי להשיב את הדיון בנושאים אלה אל המקום המרכזי שתפס בשיח הציבורי בקיץ 2011. לא פלא שבציבור רווחת התחושה כי המחאה החברתית נכשלה וקיפלה את דגליה, אבל האם תחושה זו מוצדקת? לא בטוח.

כפי שאיש לא זיהה לפני שלוש וחצי שנים כי המחאה החברתית עומדת לפרוץ, כך רבים מתקשים כיום לזהות את עומקו של השינוי שחל בישראל בשנים שלאחריה. מי שעדיין מחפש אוהלים ומפגינים אינו מודע כנראה לפניה החדשות של המחאה, שכן האקטיביסטים עברו זה מכבר לשלב הבא, ומה שהחל כהתלקחות ספונטנית שמטרותיה מעורפלות, מתבטא כעת בשורה ארוכה של פעולות חברתיות ממוקדות ואפקטיביות.

יקיר בן מאור, 36, תושב ראשון לציון, העובד בחברת ביטוח, הוא דוגמה לפניה החדשות של המחאה החברתית. בן מאור הוא אחד ממובילי המאבק "עוצרים את עסקת הדולפינריום", שבאחרונה השיג ניצחון מרשים. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של עיריית תל אביב החזירה לוועדה המקומית את עסקת הדולפינריום, שבמסגרתה הוצע לבעליו, היזם היהודי־גרמני יוסף בוכמן, פיצוי בדמות שטח חלופי בהיקף של 12 דונם וזכויות בנייה נרחבות בתמורה לפינויו של המתחם ההרוס בחוף תל אביב. שווי הקרקע שהציעה עיריית תל אביב לבוכמן הוערך בכ־1.3 מיליארד שקל והצעה זו נתפשה על ידי רבים כמושחתת ולא הוגנת חברתית, מאחר שהיא שוללת אפשרות פיתוח מתושבי האזור, ומעבירה משאבים יקרי ערך לידיו של יזם בודד על חשבון הציבור. בן מאור מסביר כי החליט להתגייס למאבק נגד עסקת הדולפינריום בגלל תחושת אחריות ציבורית. "השינוי שהשיגה המחאה החברתית הוא שאנשים הבינו שאסור לשתוק: עד 2011, רק מעטים יצאו נגד מה שנתפש בעיניהם כגזל. אנשים חשבו שאין מה לעשות, ומעט ההפגנות שהיו התמקדו בענייני צבא ומדינה. ובכן, זה השתנה".

הפגנה של תנועת ישראל יקרה לנו
צילום: תומר אפלבאום

השינוי הוא כה מהיר, עד שכמה ממוקדי הכוח הוותיקים והחזקים טרם הפנימו אותו. כך למשל, במאי האחרון נודע כי יועץ התקשורת מוטי שרף זכה במכרז של משרד האוצר וישמש יועץ אסטרטגי־שיווקי תמורת שכר של 15־20 אלף שקל בחודש. תוך שעות מפרסום הידיעות הראשונות על תנאי העסקתו של שרף, כבר הפעילו פעילי "חדר המצב" — יוזמה שהוקמה בתקופת המחאה החברתית — ומפעילי הבלוג הכלכלי "הכלכלה האמיתית", קמפיין פייסבוק נגד המהלך, שבו נטען כי שרף, שמייצג כמה מהחברות החזקות במשק, אינו יכול לשמש בתפקיד כה רגיש. התוצאה: משרד האוצר התקפל וביטל את ההתקשרות עם שרף.

גם פעילים חברתיים ותיקים, שהחלו לפעול לפני פרוץ המחאה, מודים כיום כי יכולתם של נבחרי ציבור ופקידים לפעול בתוך המערכת השתפרה בעקבותיה. אחת מהם היא יערה ישורון, שעומדת מאז 2008 בראש יוזמת "הורים עובדים לשינוי" הפועלת להתאמת מספר ימי החופשה של התלמידים בבית הספר לאלו של הוריהם. רגע השיא של פעילותה, היא מספרת, היה כשהיא וחבריה ליוזמה הוזמנו כאורחי כבוד למסיבת עיתונאים בהשתתפות שר האוצר יאיר לפיד, שר החינוך שי פירון ושר הרווחה מאיר כהן, שבה הוכרזה רפורמה ברוח דרישותיהם. "לראשונה אחרי 60 שנה, המערכת ביצעה רפורמות בלוח החופשות. המודעות ליכולת לחולל שינוי השתנתה הן בקרב הציבור והן בקרב פקידי הציבור".

 

נולד מחדש במחאה החברתית

מבנה הדולפינריום בחוף תל אביב. יקיר בן מאור, יוזם "עוצרים את עסקת הדולפינריום": "עד 2011, רק מעטים יצאו נגד מה שנתפש בעיניהם כגזל. זה השתנה"
צילום: אביעד בר נס

שלא כהפגנות המחאה הפומביות, רבות מהיוזמות החברתיות הנוכחיות פועלות הרחק מאור הזרקורים, ונחשפות רק אם וכאשר הן זוכות להצלחה והכרה. כדי להקל על ההתמצאות בין מאות היוזמות בעידן המבוזר והמפוזר הזה, יצר מייסד עמותת המשמר החברתי המקומי, חמי שטורמן, מפה אינטראקטיבית יוצאת דופן, ובה כ־160 יוזמות בתחומי פעילות מגוונים. הקלקה על יוזמה מובילה למידע אודותיה, ולקישור לדף הפייסבוק או אתר האינטרנט הרלוונטי. במפה מצטופפות זו לצד זו תנועות ותיקות ומוכרות לצד יוזמות אזוטריות — למשל, בקטגוריית הצרכנות מופיעה התנועה להורדת יוקר המחיה "ישראל יקרה לנו", וגם קבוצת "הגורם האנושי" שממוקדת במאבק בתאגידים. לדברי שטורמן, רוב היוזמות וההתארגנויות המופיעות במפה הוקמו ב־2011, והן "תוצר נטו של אותו קיץ". הוא גם מדגיש כי אלו רק חלק מהיוזמות הפועלות בשטח: "חשוב לי שאנשים ידעו שיש פירות למחאה החברתית. עשינו ככל שביכולתנו כדי למפות כמה שיותר יוזמות, אבל אנו יודעים שיש רבות אחרות, ואנו מזמינים את היזמים להוסיף אותן. המפה דינמית: את הגרסה הראשונה שלה ערכנו לפני כשנה, ומאז כבר התחלפו כ־30% מהיוזמות שמופיעות בה".

שטורמן בן ה־49, אב לשלושה, עבד בעבר במשרד להגנת הסביבה ושימש כחבר בוועדה מחוזית לתכנון ובנייה. בקיץ של המחאה, הוא מספר, "נולד מחדש", כשהבין את עוצמת החיבור בין הון לשלטון: "עברתי לסקטור הפרטי עוד לפני המחאה, אבל בקיץ ההוא הכל חזר לי כמו בפלאשבק", הוא אומר. "נהפכתי לפעיל חברתי והייתי בין המקימים של יוזמת 'חדר המצב'. המטרה שלי היא לסייע לאזרחים לדרוש מהשלטון לפעול למענם ולא למען לוביסטים ובעלי הון. האזרח הבודד מרגיש חלש מול השלטון שרוצה להשאיר אותנו מיואשים ומסוכסכים בינינו לבין עצמנו — חרדים וחילונים, יהודים וערבים. המפה מספקת מבט־על והיא תראה לאזרחים שהם לא לבד, שיש אחרים שפועלים ושגם הם יכולים להצטרף אליהם או לקבל מהם השראה, ולצאת מהפינה המיואשת והפסיבית מול הטלוויזיה. אני חושב על בעל המכולת שלי, שכל הזמן אומר לי שהמחאה לא הצליחה, שדפני ליף לא עשתה כלום. אני מנסה להראות לו שדברים קורים ושלא יתייאש". שטורמן מתכנן להפוך את המפה לאתר שיכיל לוח מודעות ומנוע חיפוש לפעילות חברתית. "מי שירצה, למשל, לקיים הפגנה יוכל לחפש מגפון, או לצרף את היוזמה שלו ולחבר אותה ליוזמות אחרות", הוא אומר.

מגפון הוא כלי יעיל בהפגנה, אך מה שמשותף לרבות מהיוזמות המצליחות הוא השימוש שהן עושות במרחב הדיגיטלי: "לא תמיד יש צורך במאות אלפי מפגינים ברחובות כדי לחולל שינוי. די ב־500 אנשים שישלחו אימייל למקבלי החלטות", אומר פז כהן העומד בראש "אנו", ארגון המציע פלטפורמה דיגיטלית לניהול והובלת יוזמות חברתיות. "יש קמפיינים שלהם מספיקים אפילו 50 איש".

אחד הכלים האפקטיביים שפיתחו חברי אנו הוא הכלאה של עצומה אינטרנטית וכלי לשליחת מכתבים אל מקבלי החלטות ובעלי תפקידים. בקמפיין לעצירת הבנייה בחוף ניצנים, שנחל לאחרונה הצלחה מרשימה כאשר בוועדת הבנייה המחוזית של אזור המרכז הוחלט לדחות את תוכניות הבנייה בחוף באופן סופי, נשלחו באמצעות פלטפורמה זו כ־14 אלף אימיילים מפעילים שונים אל השר לאיכות הסביבה אז, גלעד ארדן, וכ־55 אלף אימיילים אל חברי הוועדה המחוזית. בקמפיין הקצר יחסית לעצירת עסקת הדולפינריום שהוזכרה לעיל, עשו מאות תושבי השכונות באזור שימוש בכלי זה ופנו באמצעותו לחברי מועצת תל אביב כדי שיגישו בשמם התנגדויות.

כלי אפקטיבי נוסף שמציעה המעבדה של אנו לפעילים הוא מיפוי גיאוגרפי של תופעות חברתיות וסביבתיות. אחד הארגונים העושים שימוש בכלי זה הוא שותפות שראקה, קואליציה של עשרה ארגונים הנאבקים למען שוויון בין ערבים ליהודים, הממפה באמצעותו אירועי גזענות ברחבי ישראל, ועוקבת אחרי הטיפול בהם. גם הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, הכוללת כ־50 ארגונים הנלחמים בתופעת ניצול עובדי הקבלן, מנהלת את המאבק שלה בדרך זו, וצברה כך מידע אודות כ־50 אלף עובדי קבלן מוחלשים במקומות שונים בישראל. "עכשיו יודעים איפה העובדים הללו מועסקים. זה מספק כוח מול הממשלה שלא יכולה לטעון שהתופעה לא מתרחשת" אומר כהן. לדבריו, קיומה של פלטפורמה דיגיטלית כזאת חשוב כיום במיוחד, על רקע הבחירות: "ממשלה באה וממשלה הולכת, ורבות מהוועדות והצעות החוק החשובות ירדו לטמיון. באקלים הפוליטי הישראלי קשה להניח ששר הבריאות הבא ייתן את ידו להמשך עבודתה של ועדת גרמן, שיזמה שרת הבריאות המפוטרת. ומה יהיה עתידה של ועדת אלאלוף אם אפילו הממשלה שמינתה אותה לא תקצבה אותה? בעזרת הכלים שלנו הפעילים יוצרים עמדה עקבית של הציבור מול הממשלה המתחלפת, בטיפול בהצעות החוק ועבודת הוועדות כך שלא צריך להתחיל כל פעם מחדש".


המדריך המעשי לשינוי חברתי

על בסיס ניסיונם של אנשי "אנו" במספר רב של מאבקים המוניים מוצלחים, ובעזרתם של פעילים שלקחו חלק במאבקים אלו, ריכזנו רשימת צעדים שביצועם הוכיח שניתן לחולל שינוי חברתי. אם תרצו, זהו מעין מדריך למהפכן המתחיל. אל תחפשו כללי ברזל, אין כאלו. אפשר לעשות דברים לבד, ובדרך עצמאית, ואפשר לחבור לאחרים. בטוח שלא כל מאבק יסתיים בהצלחה, ודי בטוח שמה שיצליח לא יתקדם בשיטת"זבנג וגמרנו", אבל האפשרות החלופית — נניח, לצפות ביזם נדל"ן שמשתלט על החוף האהוב עליכם או לסבול מרעות חולות במגזר הציבורי שממררות את חייכם — עלולה להיות גרועה בהרבה.

1. קומו ועשו. אפילו לבד

אקטיביזם פירושו עשייה נחושה. במיוחד כיום, כאשר הכלים לרתימת אנשים נוספים למטרה החשובה לכם זמינים וקלים לשימוש, עדיף לרתום את הזעם לעשיית צעד ראשון במקום לשקוע בתהליכי תכנון ארוכים שלא פעם מציפים קשיים, מדלדלים אנרגיות ומביאים את יוזמי המאבקים לכדי ייאוש.

לפני כשנה עברו שמרית נתיב ובנה להתגורר בכרכור. שמרית, מוזיקאית שעומדת להוציא אלבום בכורה, היא לא בדיוק לוחמת חברתית מהזן המצוי. ואולם לפני חודשים אחדים היא חשה שהיא חייבת להוביל את המאבק בזיהום האוויר שגורמות המפחמות ביישובים הפלסטיניים בשומרון. "כשהבנתי מה אני נושמת ומה הבן שלי נושם, נחרדתי", היא מספרת. "במשך שלושה חודשים בקיץ לא יכולתי לפתוח את החלון. האינסטינקט היה לעזוב, אבל אז החלטתי להילחם. הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה".

פז כהן מ"אנו", מסביר כי יזמים רבים מקימים דף פייסבוק סביב נושא שמרגיז אותם, ורק אז מגלים שיש להם הרבה שותפים לדרך: "מי שפותח את עמוד הפייסבוק וצובר לייקים הופך להיות הנציג של המאבק. כמו למשל מקים עמוד המילקי בברלין שזוהה עם המחאה".

יערה ישורון, יוזמת "הורים עובדים לשינוי": "די בקבוצה של שבעה–שמונה פעילים שמחויבים למשימה כדי להניע תהליך גדול. יותר מכך זה כבר גדול מדי. מעל הכל, נחוץ אדם אחד חדור מוטיבציה שיוביל את הקבוצה"
צילום: אוליבייה פיטוסי

2. יותר כדאי ביחד

אחרי שהבנתם מה הבעיה, בדקו אם יש לה כבר פתרונות קיימים. האם יש לייסד מאבק חדש, או אולי מוטב לתמוך בגופים קיימים שכבר עוסקים בנושא? כאן אפשר להיעזר במפה האינטראקטיבית של היוזמות, ולאתר יוזמה דומה או משיקה.

שמרית נתיב מספרת שלא נכנסה לחלל ריק במאבק נגד עשן המפחמות, אך כניסתה לפעילות איחדה את הפעילים ונתנה למאבק כיוון חדש. גם יקיר בן מאור שנרתם להובלת המאבק בעסקת הדולפינריום ראה ידיעה בעיתון על העסקה הנרקמת, גייס פעילים מקבוצה קודמת שבה היה פעיל, "מצילים את חוף תל אביב", והקים קבוצה חדשה שכללה גם את ועדי השכונות הסמוכות כדי לייצר חזית אחת.

הפגנה נגש יצוא הגז הטבעי.
צילום: אמיל סלמן

יערה ישורון מיוזמת "הורים עובדים לשינוי" אומרת כי די בקבוצה קטנה של אנשים שמחויבים למשימה כדי להניע תהליך גדול: "שבעה־שמונה פעילים. יותר מכך זה כבר גדול מדי. מעל הכל, נחוץ אדם אחד חדור מוטיבציה שיוביל את הקבוצה".

3. נתחו את המצב

אילו מנופים ישיגו את התוצאה הטובה ביותר? מהם המשאבים שעומדים לרשותכם? מיהם שותפיכם למאבק? בדקו גם מהו הלחץ האפקטיבי שיש להפעיל ואל מי יש לכוון אותו, ובהתאם לכך בנו את המסר המרכזי שלכם.

במאבק לטרפוד עסקת הדולפינריום בחר בן מאור למקד את מאמציו בהפעלת לחץ על חברי ועדת הבנייה המחוזית והמקומית שבסמכותן לשנות את ההסכם. הוא ועמיתיו יצרו קשר עם חברת מועצה בעיריית תל אביב כדי לשכנע אותה להגיש התנגדויות לוועדה המחוזית, ופנו לתנועה לאיכות השלטון כדי שתפתח בבדיקה, שיצרה הד נוסף. עוד קודם לכן גויסו תושבי האזור להפעלת לחץ על חברי הוועדה המקומית: "תכננו קמפיין אינטרנטי שיבהיר להם שאנו מצפים שלא ימכרו את האינטרסים של הציבור, כולל הצפת חברי מועצת תל אביב באימיילים".

כדי להתמודד עם עשן המפחמות, בחרו נתיב והפעילים שלצדה להתמקד במירי רגב, יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, כדי שזו תסייע להם לחוקק חוק שיאסור על העברת גזם, חומר הגלם למפחמות, מישראל לשטחים. דרך פעולה זו נבחרה אחרי שדרכים אחרות לעצירת התופעה התבררו כבלתי יעילות. "כדי להשפיע על רגב פנינו לגורם מתווך — ראשי המועצות האזוריות — כדי שיפעילו את ההשפעה שלהם במפלגות ובקרב חברי הכנסת, וכדי להשיג את תשומת לבם דרבנו את התושבים באמצעות פייסבוק להגיש מאות תלונות למוקד העירוני ולמוקד של המשרד לאיכות בסביבה", מספרת נתיב.

צעדת מחאת העגלות בתל אביב, 2011
צילום: עופר וקנין

ישורון מסבירה כי היא וחבריה כינסו קבוצות חשיבה ונפגשו עם קובעי מדיניות כדי להבין מה הדרך הטובה ביותר לחולל שינוי. "הבנו שכאשר אנחנו משתמשים ברטוריקה של 'אנחנו' מול 'הם' אנחנו פוגעים בסיכוי לשינוי. כשאתה נאבק במין 'הם' אמורפיים, אתה חסר אונים. לכן, ניתחנו מיהם אותם גורמים שלא יסכימו לשינוי והלכנו לדבר איתם. גילינו שכולם אנשים, ולמעט ראשי ארגוני המורים, התברר שכולם רצו לחולל שינוי. בכל ארגון יש אנשים שנוח להם בפינה שלהם, וישנם כאלה שרוצים לעשות שינוי ולהניע תהליכים גדולים".

4. תתחילו בטוב

לפני שאתם עולים להתקפה, תנו אמון ראשוני בפקידים הפועלים בתוך המערכת. צרו קשר ישיר עם מי שאמור לקבל את ההחלטות בנושא הרלוונטי, או שהנושא נמצא בתחום אחריותו.

בקיץ 2013 ניהלו תושבי שכונת פלורנטין מאבק לשימור גינת דרוינוב, אחת הגינות הבודדות בשכונה. העירייה התכוונה להקים במקום בית ספר, בעוד התושבים סברו כי יש להקים אותו על שטח של חניון סמוך. כאשר התגלה כי העירייה עומדת לכרות או להעתיק עצים מתוך הגינה וליישר את הקרקע לקראת הבנייה, הם פעלו במהירות ופנו לאגרונום ישראל גלון, פקיד היערות הממשלתי במשרד החקלאות, שבסמכותו להתערב ולמנוע כריתת עצים גם אם הדבר עומד בניגוד לעמדתו של פקיד היערות העירוני. תוך שעות, שיגרו תושבי השכונה יותר מ־100 אימיילים לתיבת המייל של גלון, וזה הוציא בתוך 24 שעות צו מניעה לעצירת העבודות. רק כעבור שנה, ולאחר תהליך ארוך של הידברות עם התושבים סביב חלופות שונות, הצליחה העירייה להשיג את אישור בית המשפט לכריתת העצים.

בספטמבר האחרון פעלו תושבי צפון תל אביב באופן דומה בנוגע לכוונת העירייה לכרות עצים בגינת וינר, שטח ציבורי קטן ויפה שפותח וניטע בשנות ה־50, ושבו שוכן פיקוס השדרות הגדול ביותר בתל אביב. כוונת העירייה היתה להציב בשטח הגינה תחנת שנאים, וזאת כדי לפנות שטח שיאפשר להקים מבנה גן ילדים ותחנת טיפת חלב בסמוך. התושבים סברו שיש לתוכנית זו חלופה טובה יותר, אך העירייה לא התכוונה להמתין. התושבים שלחו ערר לתיבת האימייל של קצין היערות ובו כ־200 חתימות. גלון סייר במקום וכשגילה כי נפל פגם טכני בתוכנית לכריתת העצים, ביטל את ההחלטה לכריתת 36 עצים עד לסיום הבדיקה.

גלון מסביר כי מספר כה רב של אימיילים בהחלט מושך את תשומת הלב, אולם למעשה די בערר בודד שמגיש אזרח כדי להביא אותו לקיים בדיקה: "בשש השנים האחרונות, מאז נוסד התקן של קצין היערות במשרד החקלאות כגורם מפקח, יש עלייה בפניות של הציבור. 95% מהעצים שאנו מצליחים להציל ניצלים בזכות פניות תושבים".

5. פייסבוק, פייסבוק ושוב פייסבוק

כמעט כל הפעילים מספרים כי הפעילות בפייסבוק היתה שלב הכרחי בקמפיין. "התנופה הגיעה כאשר התחלתי לפעול בפייסבוק בקבוצות האזוריות של פרס חנה כרכור והמועצה האזורית מנשה", מספרת נתיב. "דף מטה המאבק צבר 1,400 לייקים ודרכו ביססנו את הפעילות. יצרנו סרטון שסיקר את הפעילות שלנו, והעלינו אותו לדף ושם הוא צבר 15 אלף צפיות. הפעילות הזו סייעה לנו לגייס את התקשורת המקומית ובתגובת שרשרת להשפיע על חברי וראש המועצה".

חקלאים מחלקים פלפלים בפעולת מחאה שנועדה להציף את הדיון בפערי השיווק בשוק הפירות והירקות
צילום: עופר וקנין

פז כהן מסביר כי ניתן ממש לכמת את השפעת הלייקים על מקבלי ההחלטות: "לפני כשנתיים, לפני הרפורמה ברשות השידור, יצא לדרך קמפיין לביטול אגרת הטלוויזיה של תנועת 'עורו'. הקמפיין החל בפייסבוק, וברגע שהיו 15 אלף לייקים הזמין אמיר גילת, יו"ר רשות השידור בזמנו, את נציגי התנועה לשיחה. כשמספר הלייקים הגיע ל־20 אלף התחילו חברי הכנסת להיות מעורבים, וכשנחצה קו 30 אלף הלייקים כבר התקיים דיון בנושא במליאת הכנסת. ב־73 אלף לייקים, הנושא נהפך לדיון ציבורי".

לבן מאור חשוב להדגיש שפעילות בפייסבוק היא רק השלב הראשון במאבק שחייב לכלול שלבים נוספים, ממשיים יותר כמו שילוב אנשי מקצוע: "לפייסבוק יש השפעה, המסרים מגיעים ליותר אנשים, אבל לא מנצחים מאבקים רק עם לייקים", הוא אומר.

6. צאו לרחובות

כאשר לא ניתן עוד להשפיע בדרכים אחרות, זה הזמן לצאת לקמפיין ממשי לגיוס דעת קהל. בניית קמפיין מצליח היא אמנות שספרים שלמים נכתבו עליה. ב"אנו" ממליצים לשלב כמה פעולות, בהן יצירת ממים ברשת, הפקת סרטונים משעשעים או מעוררי פרובוקציה, החתמה על עצומות מצולמות, שימוש באינפוגרפיקה יצירתית ועוד. הצלחה בשלבים ראשונים אלה תגרור פעמים רבות עניין גם מהתקשורת הממסדית.

 ישורון מספרת שבמקרה של איחוד חופשות ילדים והורים, מועד הפנייה לכלי התקשורת היה פשוט: "לקראת כל חג שמביא עמו חופשה מקוממת נהגנו לפנות לתקשורת המסורתית", היא אומרת, וממליצה לדאוג לכך שהמסר של הקמפיין יהיה חד וברור: "הבקשה שלנו היתה פשוטה מאוד, בהירה ופנתה לאוכלוסייה רחבה: לאחד את החופשות של הילדים וההורים, וזאת למרות שצעד כזה ישפיע על מעגלים רבים — המשק הישראלי, הדרת נשים משוק העבודה, חופשות משפחתיות ועוד".

קמפיין משמעותי יכלול בדרך כלל גם פעילות פיזית כמו אירועים עם פעילים, ופגישה עם מקבלי החלטות. "במסגרת הקמפיין נגד עשן המפחמות קיימנו הפגנות בצומת כרכור בהשתתפות 150 איש", מספרת נתיב. "הפגנו מול קריית הממשלה ועשינו פעילות הסברתית ביישוב עם דוכני הסברה, והיתרון היה שההפגנות זכו לחשיפה בכלי התקשורת הממוסדים. עמדנו להתחיל במשמרות מול בית שר החקלאות, אבל הבחירות טרפדו את זה. בזכות הפעילות הצלחנו לגייס את ראשי המועצות המקומיות שיתמכו בנו ויתמכו בהסברה. כך למשל, כל מי שמגיע לפרדס חנה רואה שילוט חוצות בנושא, באדיבות המועצה".

מחאת הסרדינים. הפגנה נגד הצפיפות הגדולה בכיתות הלימוד במערכת החינוך בחולון, קיץ 2014
צילום: תומר אפלבאום

מרכיב חשוב נוסף הוא העבודה מול הפעילים. ראשית, כדי להפעיל בהצלחה פעילים רבים יש לתת להם משימה פשוטה שקל לבצע, למשל לשלוח אימייל או לשתף סרטון. שנית, מאחר שמאבקים רבים נפרשים על פני תקופה ארוכה, חשוב לעדכן את שאר הפעילים באופן שוטף ולקיים מפגשים, רצוי בלוויית גימיק שימשוך את תשומת הלב של כלי התקשורת, כמו חלוקת פלפלים כפי שעשו חקלאים שביקשו להציף את הדיון בפערי השיווק בשוק הפירות והירקות.

7. הרשו לעצמכם להזיל דמעות אושר

קשה להפריז במידת הסיפוק כאשר מאבק מצליח, אך הפעילים יודעים כי כל ניצחון עלול להיות זמני כאשר מול רפורמה או החלטה למען הציבור הרחב פועלים כוחות שיעשו הכל כדי לשמור על האינטרס הצר. כהן ממליץ לשמור על כוחם של הפעילים לאורך זמן ולא למהר לפזר את מטה המאבק, שכן הדרך תמיד תהיה ארוכה יותר ממה שניתן להניח כאשר המאבק בחיתוליו.

ולמרות זאת, באותם רגעים שבהם מושגת המטרה מותר לקחת רגע וליהנות ממנו: "בחופשת הקיץ הייתי בגינה עם הילדים. הסוללה של הנייד היתה על 3%, ופתאום מתקשרים אלי ממשרד החינוך ואומרים לי שמעבירים אלי את שי פירון, שר החינוך", נזכרת ישורון. "הוא אומר לי 'אני הולך לעשות מהלך להקמת מסגרות משלימות בחופשה, אני רוצה שתבואו למסיבת העיתונאים'. חיכיתי לשיחה הזאת שנים, ואם לא היו בגינה כל כך הרבה אנשים הייתי פורצת בבכי. במסיבת העיתונאים שמעתי את שרי הממשלה חוזרים על הטקסטים שאני חוזרת עליהם מזה חמש שנים. זה היה רגע של ניצחון מדהים".



NPR Guts Its Environment And Climate Reporting Team, Becomes ‘Part Of The Problem’

נשלח 25 באוק׳ 2014, 1:10 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 באוק׳ 2014, 1:10 ]

by Joe Romm Posted on October 24
NPR Headquarters

CREDIT: AP

NPR has gutted its staff dedicated to covering environmental and climate issues. Given the nation’s and world’s renewed focus on the threat posed by unrestricted carbon pollution, this baffling move is already receiving widespread criticism from scientists and media watchers. It is “a sad commentary on the current state of our media,” as one top climatologist told me.

Katherine Bagley broke the story for InsideClimate News. She reports that earlier in 2014, NPR “had three full-time reporters and one editor dedicated” to cover environmental and climate issues within NPR’s science desk. Now, shockingly, “One remains — and he is covering it only part-time.”

NPR’s climate coverage has been fairly stagnant for years, as this graph shows (click to enlarge):

BrulleNPR

Climate communications expert Dr. Robert J. Brulle of Drexel University is the source of that graph. He also emailed me a comment on NPR’s move:

The Public Broadcasting Act of 1967 that led to the founding of NPR had as one of its goals that public broadcasting would serve as a “source of alternative telecommunications services” that would serve to “address national concerns.” This latest announcement illustrates how NPR has lost its way. The level of coverage of climate change by NPR has not served to increase public knowledge of climate change any more than any other commercial news outlet. Its coverage has returned to the levels seen around 2006. Reducing the environmental staff will further decrease its coverage of climate change. I would have thought NPR would take a proactive stance toward the coverage of climate change, given its charter to address issues of national concern. Sadly, it seems that instead of being part of the solution, NPR has now become part of the problem.

An InsideClimate News analysis of NPR pieces tagged “environment,” found that the number “has declined since January … dropping from the low 60s to mid-40s every month.”

Journalists and scientists quickly criticized NPR’s move. The LA Times energy and environment reporter in Washington, D.C., Neela Banerjee, almost immediately tweeted out:

Last year, climate coverage at the New York Times dropped following its closure of its own environmental desk. But the Times recently reversed course and expanded its team.

In an email to ClimateProgress, Bagley wrote “With the impacts of climate change becoming more salient, this seems like the wrong time for a news outlet to be reducing the resources or manpower it dedicates to covering this issue.” She hopes NPR ultimately ends up where the Times did: “It closed its desk, but after much criticism and data showing that its coverage declined, the paper made environment and climate a key priority again by assigning a number of new reporters to the beat.”

Michael Mann, director of the Penn State Earth System Science Center and one of the country’s top climatologists, told ClimateProgress, “This is a sad commentary on the current state of our media and, in particular, environmental reporting. Climate change is perhaps the greatest challenge we face as a civilization. Yet NPR apparently feels that it only deserves a fraction of one reporter.”

How does NPR explain the shift?

The move to shift reporters off the environment beat was driven by an interest to cover other fields more in depth, said Anne Gudenkauf, senior supervising editor of NPR’s science desk….

Gudenkauf also said she doesn’t “feel like [the environment] necessarily requires dedicated reporters” because so many other staffers cover the subject, along with their other beats.

Personally, I don’t know anyone in the media business who shares that view. Indeed, one of the reasons that Climate Progress greatly expanded its team of reporters dedicated to covering climate change last year is precisely because major MSM outlets like the Times were slashing coverage.

Yet, ironically, at the same time that the New York Times has figured out it made a mistake cutting dedicated climate reporters, NPR has made the exact same mistake.



פרסום סמוי: חברת האנרגיה IEI קונה תוכן באתר nrg של "ישראל היום"

נשלח 30 באוג׳ 2014, 0:44 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 באוג׳ 2014, 0:44 ]

העין השביעית: לקראת דיון מכריע על אישור מיזם קידוחים שנוי במחלוקת, קונה חברת האנרגיה IEI תוכן באתר nrg של "ישראל היום"

מאת איתמר ב"ז, 26/8/2014

קידוח של חברת IEI ליד מושב אדרת, 6.1.10 (צילום: יוסי זמיר)
קידוח של חברת IEI ליד מושב אדרת, 6.1.10 (צילום: יוסי זמיר)

חברת אנרגיה המבקשת לקדם פרויקט קידוחים שנוי במחלוקת שילמה לאתר החדשות nrg כדי לפרסם נתונים מוטים באופן שיסייע לה במאמציה השתדלניים. החברה, שמנהלת בשנים האחרונות קמפיין שתדלני בניסיון לקבל אישור להפקת נפט מפצלי שמן בשפלת יהודה, עומדת מאחורי כתבה שיווקית שהתפרסמה באתר מקבוצת "ישראל היום". על הרשימה חתום כתב המדע והעורך אסף גולן.

ההפניה לכתבה הפרסומית בדף הבית, 24.8.14 (צילום מסך)

שלוש שעות וחצי בחלק העליון של דף הבית. ההפניה לכתבה הפרסומית (צילום מסך)

קמפיין נגדי שמובילים תושבי האזור, הטוענים כי הפקת נפט בשיטה המוצעת עלולה לגרום לנזק סביבתי בלתי הפיך, אוזכר בקצרה בפסקת הסיכום של הכתבה הפרסומית, אך בלי לאתגר את העובדות שהוצגו בה מטעם חברת האנרגיה.

הרשימה הפרסומית מטעם חברת האנרגיה, שפורסמה אתמול (24.8.14) בערוץ הכלכלה של האתר, הוצגה ככזו המבוססת על דברי "מומחים", אך בלי לציין כי מדובר במומחים בעלי אינטרס.

בדיקת "העין השביעית" העלתה כי הנתונים שעליהם מתבססת הכתבה נמסרו מטעם החברה המפרסמת, IEI, וכמה מהם נאספו על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון. תחקיר שפירסם בשנה שעברה אבנר הופשטיין ב"הארץ" העלה כי החברה מעורבת במימון מחקרים על פצלי שמן באוניברסיטה הדרומית, ואף עוקבת אחר הניסויים 24 שעות ביממה באמצעות מצלמות במעגל סגור.

"הפיילוט צפוי לצאת לדרך בקרוב". כותרות הידיעה השיווקית, nrg (צילום מסך)

"הפיילוט צפוי לצאת לדרך בקרוב". כותרות הידיעה השיווקית, nrg (צילום מסך)

הרשימה השיווקית נפתחת בתיאור כללי של הידלדלות מאגרי הנפט בעולם ובהצגה של שני מקורות אנרגיה חלופיים: כורים גרעיניים ("שהשימוש בהם", הודגש, "מעורר לא פעם התנגדות רבה בשל החשש מתאונות וזיהום הסביבה בקרינה"), ומנגד אנרגיית מים ורוח ("שלמרבה הצער, הצפי הוא שגם בעשור הקרוב היכולת של העולם להפיק אנרגיה ירוקה לחלוטין תעמוד על כ-10 אחוזים מכלל צריכת האנרגיה בעולם").

בישראל, צוין, המחסור אקוטי במיוחד לנוכח העדר משאבי נפט מקומיים ובשל הצורך "לתחזק תעשייה חזקה וכוחות צבא בעלי יכולת הגנה עצמית טובה". אחד הפתרונות למחסור הזה, הסביר הכתב לענייני מדע, הוא פצלי שמן. "פוטנציאל ההפקה של דלק מפצלי השמן בישראל עומד על כ-250 מיליארד חביות, או במלים אחרות: כמות המקבילה ל-60 אחוז ממאגרי הנפט הגולמי שיש לסעודיה", כתב גולן בכתבה השיווקית. "לטענת מומחים, מאגר פצלי השמן בישראל יאפשר למדינה חירות כלכלית לתקופה מוערכת של כ-60 עד 100 שנה". זהותם של אותם מומחים לא נמסרה לקוראים.

"עד השנים האחרונות", נכתב בהמשך, "לא היתה בעולם טכנולוגיה מתאימה להפקה נקייה של האנרגיה מפצלי השמן, באופן שלא תגרום נזקים סביבתיים חמורים. [...] בשנים האחרונות נמצאה דרך הפקה חדשה של האנרגיה המצויה בפצלי השמן, שהתומכים בה טוענים כי היא מפחיתה באופן ניכר את זיהום האוויר והפגיעה בסביבה". השיטה שבה מבקשת חברת IEI להפיק נפט בשפלת יהודה, שהוגדרה בכתבה כ"טכנולוגיה פשוטה למדי", היא למעשה שיטה שנויה במחלוקת הכוללת חימום תת-קרקעי של המחצב לפני שאיבתו, באופן שלטענת פעילי סביבה עלול לזהם את מי התהום.

ההפניה לרשימה, שהופיעה אתמול במשך כשלוש שעות וחצי במקום בולט בדף הבית של אתר החדשות, לא כללה גילוי נאות כלשהו בנוגע לאופי הפרסומי שלה

"טכנולוגיה זו", נכתב בכתבה השיווקית, "הומצאה כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת בשבדיה כדי להתמודד עם משבר האנרגיה שפקד את המדינה במהלך מלחמת העולם השנייה". מה שלא נכתב הוא שעל-פי התחקיר שפורסם ב"הארץ", באף מדינה – למעט, כאמור, בשבדיה לפני כחצי מאה – לא נעשה שימוש בטכנולוגיה הזאת להפקה מסחרית של פצלי שמן, וכי לפי דו"ח של עמותת אדם-טבע-ודין הטיפול בנזקים המשוערים נאמד במאות מיליוני שקלים.

אף שמיזם הקידוחים הנסיוני טרם אושר על-ידי הגורמים המוסמכים, בין היתר בשל התנגדות מטעם המשרד להגנת הסביבה וגופים נוספים, לקוראי nrg נמסר בכותרת המשנה כי "הניסוי בדרך" (בהפניה בדף הבית, ופעם נוספת בכותרת הרשימה) וכי "הפיילוט צפוי לצאת לדרך בקרוב" (בכותרת המשנה).

ההפניה לרשימה, שהופיעה אתמול במשך כשלוש שעות וחצי במקום בולט בדף הבית של אתר החדשות, לא כללה גילוי נאות כלשהו בנוגע לאופי הפרסומי שלה. ברשימה עצמה, בתחתיתה, נכתב: "הכתבה בשיתוף IEI – כתבה נוספת על התמיכה וההתנגדות להפקת הנפט תפורסם בקרוב". במקביל הוקם באתר ערוץ בשם "אנרגיה", המוגש "בשיתוף IEI".

מקרה זה, שבו מידע מוּטה וטענות שנויות במחלוקת מופצים באמצעות פרסומת המוסווית כידיעה חדשותית, הוא דוגמה מייצגת לאופן שבו גופים חזקים משתמשים בפרסום סמוי כדי לעצב את המציאות כך שתשרת את צרכיהם המסחריים. השימוש בבימה עיתונאית ובכתב החתום על המידע בשמו מאפשר להכשיר טענות טעונות בדיקה ולהציגן בפני הציבור הרחב כעובדות.

במקרה הספציפי של חברת IEI ואתר nrg, לעיתוי פרסומה של הידיעה השיווקית יש משמעות אסטרטגית: בשבוע הבא, ב-2.9.14, תקיים הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה באזור ירושלים דיון נוסף על עתידו של המיזם, לאחר שדיון שנערך בתחילת אוגוסט הסתיים ללא הכרעה.

מערכת nrg: היה גילוי נאות

כותב הידיעה השיווקית, אסף גולן, העדיף שלא למסור תגובה לדברים. יואב פרידמן, סגן עורך nrg, מסר בתגובה בשם המערכת: "לכתבה צורף גילוי נאות, כמקובל".

לכתבה באתר העין השביעית



To Improve Accuracy, BBC Tells Its Reporters To Stop Giving Air Time To Climate Deniers

נשלח 9 ביולי 2014, 12:24 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 9 ביולי 2014, 12:24 ]

By Andrew Breiner 7/7/2014
Celebrity scientist Bill Nye and CNN Crossfire host S.E. Cupp debate whether climate change exists. These kinds of debates will be few and far between on the BBC under a new policy announced Thursday.

Celebrity scientist Bill Nye and CNN Crossfire host S.E. Cupp debate whether climate change exists. These kinds of debates will be few and far between on the BBC under a new policy announced Thursday.

CREDIT: CNN Screenshot

Reporters for BBC News are being directed to significantly curb the amount of air time they give to people with anti-science viewpoints — including people who deny climate change exists — in order to improve the accuracy and fairness of the network’s news coverage, according to a report released by the BBC’s governing body on Thursday.

The BBC Trust’s report was designed to assess the network’s impartiality in science coverage, in other words, whether it is staying neutral on critical issues. In order to be neutral when covering science, however, the BBC noted it needs to avoid “false balance,” a fallacy that occurs when two sides of an argument are assumed to have equal value.

“Science coverage does not simply lie in reflecting a wide range of views but depends on the varying degree of prominence such views should be given,” the report said.

The type of “false balance” news segment that the BBC is now actively trying to avoid is one that is fairly common in American network news’ climate change coverage. It involves putting one person who is well-versed on climate science next to a person who denies climate science, and having them debate.

Editorially, this type of debate makes the network look like it’s being balanced, giving equal opportunity to opposite viewpoints. However, because 95 to 97 percent of climate scientists agree that man-made greenhouse gas emissions are causing the planet to warm, that balance is false, giving disproportionate time to a viewpoint that is widely rejected in the scientific community.

In order to have a truly balanced and statistically representative debate about climate change, television news networks would have to pit 97 climate scientists against three climate deniers. Because that likely wouldn’t work very well, the BBC is favoring an approach that instead severely limits the amount of air time climate deniers are given.

So far, the report said, approximately 200 staff members have attended seminars and workshops aimed at improving the balance of their science coverage.

The BBC Trust’s report did note that climate deniers wouldn’t be completely excluded from the conversation. “The Trust also would like to reiterate that … ‘this does not mean that critical opinion should be excluded. Nor does it mean that scientific research shouldn’t be properly scrutinized,’” the report said. “The BBC has a duty to reflect the weight of scientific agreement but it should also reflect the existence of critical views appropriately. Audiences should be able to understand from the context and clarity of the BBC’s output what weight to give to critical voices.”

But despite the BBC’s pledge to have their reporters avoid false balance in climate change coverage, false balance is still a widespread phenomenon across prominent American news platforms. According to a 2013 report from Media Matters on the issue, half of print outlets used false balance to debate the existence of global warming. When covering the U.N.’s landmark climate change report that year, CBS News gave climate deniers more than six times their representation in the scientific community, and 69 percent of guests on Fox News cast doubt on the science.

The obvious effect of this is that viewers are being misled about the reality of climate change and the urgency that comes with it. But the other effect is that viewers wind up not caring about climate change altogether.

“In the case of people who watch cable news, we’ve been so conditioned to favor a sense of certainty,” Dr. Stephen Reese, author of a 2008 white paper on how people make judgments about journalistic balance, told ThinkProgress in May. “We want to have our beliefs upheld. So when you introduce [climate change] as a political issue up for debate, it’s just, ‘well okay, there they go again,’ — just dismiss it as hopelessly polarized.”

When news outlets introduce false balance into its climate change stories, its audience then thinks those stories are less pressing than they actually are, a factor which contributes to uncertainty surrounding the issue and, ultimately, apathy. A 2009 study from the American Psychological Association confirmed this, noting that “perceived or real uncertainty” on climate change can lead to both “systematic underestimation of risk” and “sufficient reason to act in self interest over that of the environment.”

ANALYSIS: How The Media Covered The U.N. Climate Reports In Three Charts

נשלח 19 באפר׳ 2014, 4:34 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 19 באפר׳ 2014, 4:34 ]

Research ››› April 17, 2014 4:32 PM EDT ››› DENISE ROBBINS

The final installment of the U.N.'s top climate report, which calls for prompt, extensive action to avoid calamitous impacts from climate change, garnered relatively little attention from the major print, cable and broadcast media outlets compared to the first installment. However, coverage of the third report rightfully gave far less space to those who cast doubt on the science.

U.N. Climate Report Outlining Solutions Received Relatively Little Coverage

United Nations Report Calls For Immediate Action To Stave Off Worst Of Climate Change. The United Nation's Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC) released the third and final installment of its fifth assessment report on the state of scientific knowledge on climate change on April 13. The third assessment from Working Group 3 (WG3), titled "Mitigation of Climate Change," stated that carbon emissions need to be drastically reduced in order to prevent global temperatures from rising over two degrees Celsius -- the threshold to prevent the most catastrophic impacts of manmade global warming. [Intergovernmental Panel on Climate Change, 4/13/14]

But Media Gave Far Less Coverage To The Solutions Report Than To The Previous Reports. A Media Matters analysis found that the major print and television outlets devoted far less coverage to the most recent installment of the IPCC report than the first two reports by Working Group 1 (WG1) and Working Group 2 (WG2), which outlined the evidence that manmade climate change is happening and having largely negative impacts, respectively. The third report received only about a quarter (28 percent) of the amount of coverage given to the first report:


Coverage Decline

Studies Show Providing Dire Messages Without Solutions Could Be Ineffective. Covering the first U.N. reports warning of the dire impacts of climate change, while giving relatively little coverage to the report outlining the solutions, may be counterproductive. A 2009 review of studies on climate messaging, published in Science Communication, found that "fear-inducing representations" of the threat of global warming without providing solutions could "trigger barriers to engagement":

Although shocking, catastrophic, and large-scale representations of the impacts of climate change may well act as an initial hook for people's attention and concern, they do not motivate a sense of personal engagement with the issue and indeed may act to trigger barriers to engagement such as denial.

[...]

A consistent message that does arise from the fear appeals literature appears to be that both an individual's perceived sense of action effectiveness and the individual's perceived sense of self-efficacy are imperative for a fear appeal to be successful. [Science Communication, March 2009]

Another study by University of California, Berkeley researchers also suggested that focusing on potential solutions can foster "greater belief in science's ability to find solutions to global warming," while focusing only on "dire messages" could increase skepticism:

[D]ire messages warning of the severity of global warming and its presumed dangers can backfire, paradoxically increasing skepticism about global warming by contradicting individuals' deeply held beliefs that the world is fundamentally just. In addition, we found evidence that this dire messaging led to reduced intentions among participants to reduce their carbon footprint - an effect driven by their increased global warming skepticism. Our results imply that because dire messaging regarding global warming is at odds with the strongly established cognition that the world is fair and stable, people may dismiss the factual content of messages that emphasize global warming's dire consequences. But if the same messages are delivered coupled with a potential solution, it allows the information to be communicated without creating substantial threat to these individuals' deeply held beliefs. [Psychological Science, 2010]

Study: Broadcast News Often Decouples Solutions From Threat Of Climate Change, Reducing Efficacy. An analysis of broadcast news coverage published in the journal Science Communication found that climate "impacts" and "actions" were only rarely discussed in the same report on a majority of networks:

While impacts and actions are discussed independently in a majority of broadcasts, they are rarely discussed in the same broadcast. Moreover, while news coverage frequently conveys the threat of climate change, it provides an inconsistent efficacy message, often including both positive and negative efficacy cues. [Science Communication, 2/7/14]

However, Media Coverage Provided Less Misinformation Than In Previous Reports

Media Showed Doubt In Coverage Of First U.N. Climate Report. The first installment of the U.N.'s climate assessment reported with 95 percent certainty that humans are the "dominant cause" of global warming, a statement with which 97 percent of climate science is in agreement. However, some media outlets provided false balance in their coverage of the report, giving attention to the minority of climate "skeptics" and doubters, including fossil fuel-funded Marc Morano and the Heartland Institute. [IPCC, 9/27/13; Media Matters, 10/10/13]

Doubters Were Not Given As Much Airtime In Final Installment As In Previous Reports. Although media coverage declined for each installment of the IPCC report, it improved in one measure of quality -- the rate of climate "skeptics" and doubters quoted also declined with each. In the third report, the only coverage that quoted someone classified as a climate doubter for our study was a Washington Post article, which quoted Senator James Inhofe (R-OK) without rebutting his attempt to cast doubt on climate science. In covering the second report, the Wall Street Journal and USA TODAY published op-eds by climate doubters, and the Associated Press quoted David Kreutzer of the Heritage Foundation who has cast doubt on the climate consensus.

Doubters
[Washington Post, 4/13/14; Wall Street Journal, 3/27/14; Wall Street Journal, 4/2/14; USA TODAY, 3/31/14; Associated Press, 4/2/14, via The Huffington Post; Media Matters, 1/7/14]

ABC Ignored Third Report, Continuing Paltry Climate Coverage

ABC, CBS, Fox News, and LA Times Ignored The Latest U.N. Climate Report. Four outlets neglected to cover the "Mitigations and Climate Change" report by Working Group 3 (WG3). The Los Angeles Times, ABC, CBS, and Fox News all provided coverage to the first two assessments from the IPCC, but not to the third and final chapter:

IPCC Coverage By Outlet

ABC Provided Least Airtime To The Three U.N. Climate Reports, Continuing Its Trend Of Scant Coverage. ABC provided very little coverage to each installment of the IPCC report, according to our analysis. The network aired only three segments or mentions on the report overall, paling in comparison to coverage from the other broadcast networks -- CBS and NBC each provided almost four times the amount of coverage, with 11 and 12 segments or mentions, respectively. A previous Media Matters analysis found that in 2013 ABC World News was greatly outpaced by the other two major nightly news programs on NBC and CBS, which each aired over four times as much coverage on climate change. [Media Matters, 1/16/14]

METHODOLOGY: We searched Nexis and Factiva for "panel on climate change" from August 1, 2013 through October 1, 2013 and from March 15 to April 15 for ABC, CBS, NBC, CNN, MSNBC, Fox News, The New York Times, The Washington Post, The Associated Press, Reuters, Los Angeles Times, USA TODAY and The Wall Street Journal. For TV outlets, we did an additional Nexis and Factiva search for "climate change." We also searched an internal video archive for "climate change" for Fox News and MSNBC daytime shows, which are not included in Nexis.

Our analysis included any article, op-ed, editorial or segment devoted to the latest IPCC report, as well as any mention longer than one sentence.

We only counted those quoted who commented on climate change in the context of the IPCC report. Guests were included as "doubters" if they cast doubt on whether the majority of recent warming is manmade, self-identify as a "skeptic," or stated that the benefits of warming would outweigh the costs without explicitly mentioning that at some point the costs would outweigh any benefits.

We treated authors of bylined op-eds as figures quoted, but did not include editorial boards in this count. 

Shauna Theel contributed to this report. 

כתבות קשורות:



Science or Spin?: Assessing the Accuracy of Cable News Coverage of Climate Science

נשלח 15 באפר׳ 2014, 4:30 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 באפר׳ 2014, 4:31 ]

April 7, 2014

Science or Spin?: Assessing the Accuracy of Cable News Coverage of Climate Science

Accuracy varies significantly across major cable news outlets. All of them can take steps to improve their coverage of climate science.

CNN, Fox News, and MSNBC are the most widely watched cable news networks in the U.S. Their coverage of climate change is an influential source of information for the public and policy makers alike.

To gauge how accurately these networks inform their audiences about climate change, UCS analyzed the networks' climate science coverage in 2013 and found that each network treated climate science very differently.

Fox News was the least accurate; 72 percent of its 2013 climate science-related segments contained misleading statements. CNN was in the middle, with about a third of segments featuring misleading statements. MSNBC was the most accurate, with only eight percent of segments containing misleading statements.

The public deserves climate coverage that gets the science right. Media outlets can do more to foster a fact-based conversation about climate change and policies designed to address it, rather than contributing to a broken and inaccurate debate about the established facts of climate science.

CNN: Two-Thirds Accurate, One-Third Misleading

  • CNN covered climate science 43 times in 2013. Of these segments, 70 percent were entirely accurate, while 30 percent included misleading portrayals of the science.
  • Most of CNN's misleading coverage stemmed from debates between guests who accepted established climate science and other guests who disputed it. This format suggests that established climate science is still widely debated among scientists, which it is not, and also allows opponents of climate policy to convey inaccurate statements about climate science.
  • The biggest step that CNN could take to increase accuracy is to stop hosting debates about established climate science and instead focus debates on whether and how to respond to climate change through climate policy.

Fox News: Misleading Most of the Time

  • Fox News covered climate science 50 times in 2013. Of these segments, 28 percent were entirely accurate, while 72 percent included misleading portrayals of the science.
  • More than half of Fox's misleading coverage (53%) was from one program, The Five, where the hosts often instigated misleading debates about established climate science. In general, Fox hosts and guests were more likely than those of other networks to disparage the study of climate science and criticize scientists.
  • Fox News did show an improvement from a UCS snapshot analysis of Fox News coverage in 2012, in which the network's coverage was entirely accurate in only 7 percent of segments, while 93 percent contained misleading statements. To further improve accuracy, the most productive step Fox News could take would be for hosts and guests to better differentiate between scientific facts about climate change and political opinions about climate policy.

MSNBC: Mostly Accurate, with Some Overstatements

  • MSNBC covered climate science 132 times in 2013. Of these segments, 92 percent were entirely accurate, while 8 percent included misleading portrayals of the science.
  • The handful of misleading statements were inaccurate in the same manner: all overstated the effects of climate change, particularly the link between climate change and specific types of extreme weather, such as tornadoes.
  • MSNBC generally accurately represented nuanced findings around climate change and extreme weather, but they could do so more often to achieve even higher levels of accuracy.

Accurate climate science coverage can better inform public discussions about climate change across the political spectrum

    Accuracy of climate science coverage by network. View full-size chart with caption.
  • Mutual acceptance of the facts is a prerequisite to having a reasoned debate about how to respond to the risks scientists have uncovered related to climate change.
  • Established climate science should always be portrayed accurately in the media and every cable news network has the opportunity to empower its viewers with accurate scientific information, even as its hosts, guests, and audiences express varying attitudes, beliefs, and values around questions of climate policy.
  • Climate science can be complex and difficult to cover. Yet each of the major cable news networks, regardless of its overall performance, has shown that it can get the science right. Each can — and should — do more to achieve higher levels of accuracy.

Take Action

Learn More

Rights and permissions: You are free to use the graphics above without alterations online, in written materials, and in presentations. Any online use must include proper citation and a link to this web page.

Source: ucsusa.org


שוורצנגר וג'יימס קמרון נלחמים בשינוי אקלים

נשלח 14 במרץ 2014, 12:20 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 באפר׳ 2014, 5:06 ]


מכריתת היערות באינדונזיה ועד גלי החום בקליפורניה, כולל עצירה במזה"ת הלוהט - התחממות כדוה"א עומדת במוקד סדרה דוקומנטרית חדשה בניצוחם של השחקן והבמאי, שרתמו למשימה גם את האריסון פורד ומאט דיימון. הצצה
צור משעל, 8/3/2014

"מדענים לעולם לא יקבלו את תשומת הלב שלה זוכים שחקנים". אמירה זו מפיו של ארנולד שוורצנגר עומדת בבסיס הרציונל של סדרה דוקומנטרית חדשה על שינוי האקלים, Years of living dangerously, אשר תעלה לשידור באפריל בערוץ Showtime האמריקני.

קרוב לעשור חלף מאז שסגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, הציב את שינוי האקלים במרכז השיח הציבורי עם סרטו "אמת מטרידה". מאז הפכו הממצאים המדעיים למובהקים יותר ומזג האוויר לקיצוני יותר, אולם עדיין קיים פער עצום בין הידע הקיים במדע לבין מה שיודע הציבור.

מקבלי ההחלטות מרגישים שהם יכולים להמשיך ב"עסקים כרגיל" תוך כדי אימוץ סמלי ביותר של מדיניות סביבתית, לרוב לא מחייבת וניתנת לביטול, כפי שנעשה במקרה של התוכנית הלאומית להפחתת גזי החממה בישראל. 

וכאן הוליווד נכנסת לתמונה. כוכבי הוליווד בהנהגתו של הבמאי ג'יימס קמרון ("שליחות קטלנית", "טיטאניק", "אווטאר") לוקחים יד ביד את מדעני האקלים המובילים במטרה לספר על שינוי האקלים, כשבדרך הם פוגשים בכל מקום אנשים שכבר מושפעים מהתופעה. "זה הסיפור הגדול ביותר של הזמן שלנו, ועכשיו הזמן לספר אותו", מסביר קמרון. 

במסגרת הסדרה יוצא מאט דיימון לבחון את ההשפעה של גלי החום בקליפורניה על בריאות הציבור, כשבמקביל מגיע האריסון פורד לאינדונזיה כדי לבדוק מקרוב את כריתת היערות המאסיבית ואת המאמצים לעצור אותה. 

האביב הערבי וההתחמות הגלובלית 

הנבחרת של קמרון לא פוסחת גם על המזרח התיכון. לכאן נשלח הפרשן הבכיר של ה"ניו-יורק טיימס", תום פרידמן. העיתונאי האמריקני, שמכיר היטב את האזור, מגיע במהלך המסע לתובנות חדשות ומפתיעות בנוגע לדרכים שבהם מושפע האזור משינוי האקלים. 

האמירה המעניינת ביותר שלו היא שאחד הגורמים העיקריים ל"אביב הערבי" הוא שינוי האקלים. המחסור במי שתייה, התפשטות המדבר וצמצום השטחים המתאימים לגידול מזון העצימו את חוסר היציבות פוליטית באזור. תימן לדוגמא, צפויה להיות המדינה הראשונה בעולם אשר תתייבש לחלוטין. המים פשוט יאזלו בה תוך עשורים בודדים. 

פרידמן מזכיר כי "האביב הערבי" החל בתוניסיה, כאשר מוכר פירות הוטרד על ידי המשטרה בשל מכירת מזון בדוכן ללא רישיון, בזמן שמחירי המזון בעולם הגיעו לשיאים חדשים. בסוריה, מלחמת האזרחים החלה כאשר חקלאים בכפר דרעא דרשו את הזכות לקנות ולמכור אדמות ללא צורך לשלם שוחד למשטר מושחת. 

לטענת פרידמן, חוסר היציבות הפוליטית נובע בראש ובראשונה מן המיאוס הקיים בקרב הציבור משלטון מושחת ומדכא, אולם שינוי האקלים מקצין את "תנאי המגרש" ומשמש כנפץ של קונפליקטים הקיימים ממילא. 

לסדרה שמונה פרקים, אשר כל אחד מהם מוגש על-ידי שחקן או עיתונאי בכיר. כוכבי הסדרה אינם זרים לנושאי הסביבה - מאט דיימון הוא בין מקימי הארגון water.org, אשר פועל לקידום הנגישות למי שתייה במדינות העולם השלישי. האריסון פורד פועל זה 15 שנים במסגרת ארגון Conservation International ומשמש כסגן יו"ר חבר המנהלים שלו. ארנולד שוורצנגר הוביל כמושל קליפורניה לא מעט רפורמות סביבתיות. 

בשנת 2010, לקראת סיום כהונת שוורצנגר, חברות נפט הובילו יוזמת חקיקה, "הצעה 23", אשר נועדה לרוקן מתוכן את עיקרי המדיניות הסביבתית שלו ובמרכזה תוכנית להפחתת הפליטה של גזי חממה ב-25% עד שנת 2020. אז גייס שוורצנגר את ג'יימס קמרון לקמפיין ציבורי למניעת ההצעה של חברות הנפט. 

כעת, נבחרת החלומות הירוקה מהוליווד מבקשת להעמיד את המדע על שינוי האקלים במקום הראוי, כזה שיסייע לנו לקבל החלטות לגבי המשך דרכנו. "99 מכל 100 מדעני אקלים אומרים לנו ששינוי האקלים אמיתי, וכי המצב הולך ומחמיר. אם היית חולה ו-99 רופאים היו אומרים לך שאתה זקוק לניתוח, האם היית מבקש דעה נוספת? אני לא חושב". מסכם קמרון את עמדתו בנושא.

 צור משעל הוא מנהל עמותת "אקולנוע"

לכתבה באתר ynet


כתבות קשורות:
Years of Living Dangerously Episode 1

הפרסומאי אלכס בוגוסקי יורה על תאגידי הענק ששילמו לו הון

נשלח 16 בפבר׳ 2014, 12:41 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 16 בפבר׳ 2014, 12:41 ]

אלכס בוגוסקי, שכונה "ביל גייטס של עולם הפרסום" והוכתר כמנהל הקריאייטיב של העשור, ויתר על המיליונים של תאגידי הענק ועובד כיום עם פעילים למען החברה והסביבה, מאל גור ועד לחסידי מזון אורגני. גם את הירתמותו לקמפיין מעורר המחלוקת של סודהסטרים, בכיכובה של סקרלט ג'והנסון, הוא מסביר במסר הירוק של חברת המשקאות הישראלית

כאשר אלכס בוגוסקי מדבר על הפרסומת שיצר לחברת המשקאות הישראלית סודהסטרים, בכיכובה של סקרלט ג'והנסון, קשה בהתחלה להאמין שבאמת התאכזב מפסילת שידורה בגמר הסופרבול השנה. הרי פרסומת דומה שלו נפסלה בשנה שעברה לאותה רצועת שידור בדיוק, ומסיבה דומה: פגיעה בענקיות המשקאות קוקה־קולה ופפסי. ואם יש משהו שאי אפשר להאשים בו את בוגוסקי - הכהן הגדול לשעבר של עולם הפרסום האמריקאי, ש"חזר בתשובה" לפני כמה שנים והחל לצאת נגד עולם הצרכנות הקפיטליסטי שבו שיחק תפקיד משמעותי כל כך - זוהי נאיביות.

ובכל זאת, בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט" תגובתו הראשונה של בוגוסקי לשאלה על צנזור הפרסומת, שבה נראית הכוכבת הבלונדינית לוגמת כוס משקה של סודהסטרים ואומרת "סליחה, קוקה־קולה ופפסי", היא הכחשה כי מדובר בצעד מחושב מראש: "בשנה שעברה רשת CBS מנעה את שידור הפרסומת, ועכשיו זאת רשת פוקס שמונעת את השידור. אני אמנם לא בהלם, אבל לא ציפיתי שפוקס תקבל את אותה החלטה גרועה שקודמיה קיבלו. אני יודע שכסף מדבר, וכבר ראינו שזמן אוויר הוא לא באמת מקום של הוגנות, אבל זה היה בעיקר מאכזב ומבאס. חשוב לזכור שאין בארצות הברית חוק נגד אזכור מתחרים בפרסומות, ובכל זאת נראה שהגורם המשדר מעדיף לקבל טלפון זועם מסודהסטרים, שמפרסמת במיליונים ספורים, ולא מפפסי או מקוקה־קולה, שמפרסמות במיליארדי דולרים".

רק עם התמשכות השיחה מתחילה לבצבץ האמת של אמן הפרסום: "באופן כללי מהומה היא דבר טוב. טוב לקבל תשומת לב מעבר לפרסומת עצמה, ו־11 מיליון צפיות ביוטיוב (בפרסומת הלא מצונזרת) בתוך שבוע, של אנשים שרצו לדעת על מה כל המהומה, זה מעולה", הוא מודה. "הרי לפרסומת בזמן הסופרבול יש הרבה צופים אבל גם הרבה הסחות, אז טוב לקבל תשומת לב שנמשכת מעבר לזמן הפרסום עצמו.

אלכס בוגוסקי: "כתעשייה אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו קווים אדומים כדי להיות אחראים. אני מאמין בקפיטליזם, אבל יש בו דברים שכבר לא עובדים. סבא שלי נהג לצאת מהבית עם ממחטה בכיס. הוא קינח את אפו והחזיר את המטפחת לכיס. בדור שלנו הכל חד־פעמי, וקשה להאמין
אלכס בוגוסקי: "כתעשייה אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו קווים אדומים כדי להיות אחראים. אני מאמין בקפיטליזם, אבל יש בו דברים שכבר לא עובדים. סבא שלי נהג לצאת מהבית עם ממחטה בכיס. הוא קינח את אפו והחזיר את המטפחת לכיס. בדור שלנו הכל חד־פעמי, וקשה להאמין

"הסופרבול הוא מקום קשה למפרסם כמו סודהסטרים, כי אתה בדרך כלל מפרסם בו מוצר שכולם כבר מכירים ולכן צריך רק לעשות פרסומת מצחיקה, שאפילו אין לה ממש קשר למוצר המפורסם. כולם הרי יודעים מה זה קוקה־קולה ודוריטוס, אז הם יכולים להרשות לעצמם להראות סוסים או כלבים או מכונת זמן. בסודהסטרים, לעומת זאת, אתה צריך להציג את המכונה עצמה ולהסביר איך משתמשים בה, וזה הרבה יותר קשה. אבל בסודהסטרים אוהבים לפרסם שם. הם לא היו הרבה זמן באוויר, ובגלל השערורייה הם הרוויחו יותר חשיפה. זה יכול להיות נכס שלא ירצו לסגת ממנו".

ביקורת נוספת, קולנית מאוד, הושמעה על ג'והנסון, על שהיא עובדת עם חברה ישראלית שמייצרת חלק ממוצריה בשטחים. גם זה הועיל לחברה?

"הסערה הזאת סביב הייצור בשטחים וההקשר הפוליטי היא לא דבר טוב לסודהסטרים, אבל גם לא בהכרח הרסני, ובכל מקרה זה לא היה מתוכנן. בשנה שעברה האקטיביסטים האלה רדפו אחריי, ואני בכלל לא סלבריטאי אמיתי, אז השנה היה לי ברור שהם ירדפו אחרי ג'והנסון. ואני חושב שההתמודדות שלה עם הסערה הפוליטית היתה מצוינת. היא מאוד חכמה ומוכשרת, והיה מדהים לקרוא את התגובה שכתבה, שהיתה כל כך אינטליגנטית ואותנטית".

מה דעתך על עצם החרמת מוצרים ישראליים בגלל ייצורם בשטחים?

"אני חושב שהשאלה מורכבת וחורגת ממה שאפשר להפנות לאיש פרסום", בוגוסקי מתחמק.

הרגע שבו אמרתי לעצמי די

בוגוסקי (50) הוא אחת הדמויות המסקרנות ביותר בתעשיית הפרסום האמריקאית של העשורים האחרונים. הוא הגיע ב־1989 למשרד הקטן קריספין פורטר במיאמי, שמנה אז רק 16 עובדים, התקדם עד מהרה לתפקיד מנהל הקריאייטיב ויצר פרסומות נועזות וחדשניות. הפריצה הראשונה שלו לתודעה האמריקאית היתה במסע פרסום למניעת עישון בקרב בני נוער, שהופק בסוף 1990 בשיתוף ממשלת ארצות הברית. הקמפיין, שהציג רופאים ובעלי חברות טבק רוקדים ושרים בעליזות עם חולה בדרך לחדר ניתוח להסרת גידול מהחזה, היה מיועד לשידור בפלורידה בלבד, אך לאור הצלחתו שודר בסופו של דבר כקמפיין לאומי, ומשך את תשומת לבו של איש העסקים מיילס נדאל. נדאל רכש 49% מסוכנות הפרסום הקטנה תמורת 20 מיליון דולר, ולקוחות גדולים החלו לזרום בהדרגה.

ב־1997 מונה בוגוסקי לשותף בסוכנות, שגדלה באופן מרשים ושינתה את שמה ל־ B+CP, קריספין, פורטר ובוגוסקי. הוא עצמו הפך לאייקון של עולם הפרסום, כונה "ביל גייטס של הענף" ונבחר על ידי המגזין היוקרתי "Adweek" ל"מנהל הקריאייטיב של העשור". על דלת משרדו התנוסס הכיתוב: "אם אתה רוצה להרגיש טוב יותר, לך למטפל שלך, אם אתה רוצה שהפרסומת שלך תהיה טובה יותר, בוא אליי". ב־2006, כאשר החליט לעבור עם משפחתו לבולדר, קולורדו, לקח איתו 50 אנשי צוות לרילוקיישן, ופתח שם סניף נוסף של הסוכנות, שכבר העסיקה כמעט אלף עובדים וגלגלה מחזור שנתי של יותר ממיליארד דולר. ב־2008 מונה למנכ"ל משותף של המשרד, שעם לקוחותיו נמנו קוקה־קולה, ברגר קינג, קראפט, דומינו'ס פיצה, מיקרוסופט, פולקסווגן, ב.מ.וו ורבים אחרים מהגדולים באמריקה.  

אלא שבאותה שנה, בעיצומה של העבודה על קמפיין ה"וופר פריקאאוט" לברגר קינג ועל קמפיין הזמנת פיצה דומינו'ס באמצעות הלפטופ, בצבצה הסנונית הראשונה למהפך שהחל לעבור בוגוסקי. זה קרה כאשר פרסם ספר קונטרוברסלי בשם "דיאטת 9 האינץ'", שהבטיח לגלות לקורא על "הקונספירציה של התעשייה שגורמת לך לאכול יותר שומן". רבים חשבו שמדובר בסאטירה מתוחכמת, אבל הלקוח ברגר קינג לא היה משועשע, והבוס נדאל נקלע למבוכה גדולה. זה לא מנע מבוגוסקי להמשיך להתרחק מהיד שמאכילה אותו. הוא התעניין בשינויי האקלים, קרא על החומרים המוחדרים למזון בתהליכי התיעוש שלו ועל הדומיננטיות של הנדסה גנטית בענף המזון, ופיתח רתיעה מהעולם שבו שיחק תפקיד מרכזי כל כך. ובכל זאת, הודעתו על פרישתו המוחלטת מהתעשייה, ביוני 2010, התקבלה בביצת הפרסום בתדהמה מוחלטת. כמה ימים קודם לכן יצא בבלוג שלו נגד פרסום המופנה לילדים, ונקב במפורש בשמותיהן של מקדונלד'ס וברגר קינג. שותפו, פורטר, סיפר כמה שנים אחר כך ל"בלומברג ביזנסוויק": "אמרתי לאלכס 'כתבת יפה והצבעת על כמה נקודות נהדרות - אבל אתה צריך לבחור, כי הצורה שבה אתה מדבר לא מתיישבת עם העסק שלנו'. בוגוסקי כתב לי בתגובה 'אני מקבל את המלצתך', והתפטר למחרת בבוקר".

"הורים צריכים לעשות לובי למען חקיקה שתמנע פרסום לילדים. משום מה מתייחסים אליהם כאל מבוגרים קטנים, אבל זה כל כך שגוי", הוא אומר כיום ל"מוסף כלכליסט". "ילדים הם לא כמו מבוגרים, כל מה שהם רואים בפרסומת מגניב בעיניהם. הם לא יודעים להגן על עצמם, ואנחנו כתעשייה צריכים להגדיר לעצמנו קווים אדומים כדי להיות תעשייה אחראית. אני מאמין בקפיטליזם, אבל יש בו דברים שכבר לא עובדים. כשהייתי קטן סבא שלי נהג לצאת מהבית עם ממחטה בכיס. הוא קינח את אפו והחזיר את המטפחת לכיס. בדור שלנו הכל חד־פעמי, ודי קשה להאמין כמה זבל אנחנו מייצרים".

אחד הקמפיינים הראשונים שלך, נגד עישון, היה גם הוא לטובת הציבור, עוד הרבה לפני המהפך האישי שעברת. מדובר בקמפיין הומוריסטי ומקאברי, שהסלוגן שלו הוא "בואו נתמקד בצד החיובי של העישון". מה עמד מאחורי הקמפיין הזה?

"הבנו בשלב מוקדם שהקמפיינים המסורתיים שאומרים לבני נוער לא לעשות משהו משיגים את התוצאה ההפוכה. האסטרטגיה הישנה של לומר לצעירים שאסור להם לעשן לא עובדת, ורצינו למצוא אסטרטגיה חדשה. כיוון שמרדנות היא חלק מלהיות בן נוער, יצרנו קמפיין שמורד בחברות הטבק ובמוצר שלהן. רצינו שצעירים יידעו שאם הם בוחרים בעישון כאקט של מרד, זאת בעצם תוצאה של מניפולציה של חברות הטבק. יש לי זיכרונות נהדרים ומלאי תשוקה מהעבודה באותן שנים. הייתי בן מזל לקחת חלק בקמפיין המוצלח הזה".

כמה עלתה לך ההחלטה לנטוש את תעשיית הפרסום?

"90% מההכנסה הקודמת שלי".

מברגר קינג לצמחונות

בוגוסקי לא פרש בשקט ונמוג אל מאחורי הקלעים. לנוכח עיניהם המשתאות של שותפיו לשעבר הוא החל לדבר על אחריות לבריאות הציבור ולסביבה, הפך לצמחוני, יצא עם אל גור במשלחות לאנטרקטיקה להצלת כדור הארץ מההתחממות הגלובלית ודיבר בקולניות נגד צריכת היתר של העולם הקפיטליסטי, שהוא עצמו עזר כל כך לעודד. כיום הוא שותף בשלוש חברות - Fearless Cottage ,Made Movement ו־Humanaut - שבאמצעותן הוא עוסק גם בייעוץ לקמפיינים פרסומיים, אבל רק כאלה שהוא חי איתם מצפונית בשלום. ברוב המקרים מדובר בנושאים ציבוריים כמו הקמפיין הסביבתי של אל גור, הקמפיין להעברת חוק לסימון מזון מהונדס גנטית בקליפורניה (proposition 37), שכשל, וקמפיין לפרסום מוצרי מזון אורגניים. אחד מהמוצרים המסחריים "הרגילים" היחידים שעסק בפרסומם בשנים האחרונות הוא סודהסטרים.

פרסומת סודהסטרים עם סקרלט ג\'והנסון
פרסומת סודהסטרים עם סקרלט ג'והנסון

עד כמה אתה מזדהה עם המוצר של סודהסטרים? היא הרי מייצרת גם סירופים ממותקים, המלאים בסוכר לא בריא.

"מה שאני אוהב בסודהסטרים הוא שהם משתמשים בפחות בקבוקים. כמות הבקבוקים בעולם היא בעיה רצינית, ואף שחברות ההגזה אומרות שהן ממחזרות, זה לא באמת נכון. אפילו 15% מהבקבוקים לא ממוחזרים ומיליארדים מגיעים לאדמה ולימים. זאת בעיה אדירה, ובסודהסטרים יש לפחות פתרון פוטנציאלי. העובדה שאנשים עושים מהמוצר גם משקאות מוגזים מתוקים לא אהובה עליי, אבל הם לא ביקשו ממני לתמוך בזה או לדבר בעד זה. הם לרגע לא ביקשו שאשתוק או שאשנה את דעותיי, וזה גרם לי לאהוב אותם. אני אישית משתמש במכשיר להגזה של מים בלבד, ורבים עושים כך. אני לא תומך בשתיית משקאות ממותקים".

אתה מרגיש היום רע עם הפרסומות המוצלחות שעשית לקוקה־קולה זירו?

"בזמן העבודה על הקמפיין המחשבה הזאת לא עברה לי בראש, אבל אחר כך התחלתי להרגיש אחרת. התחלתי להיות מושפע מהתנועה האורגנית, וזה הגיע למצב שבו לא רציתי שהילדים שלי ישתו קוקה־קולה. כששאלו אותי אם אתן לילדיי לשתות קולה זירו לא ידעתי מה לומר. נאלצתי לשקר ושנאתי את זה. זה היה נורא. כשאתה עובד עם לקוחות אתה הופך לדובר שלהם, זה חלק מהעסקה. הם לא ישלמו לך אם תגיד את האמת, הם יפטרו את סוכנות הפרסום שלך, ואז תצטרך לפטר 200 עובדים. הייתי צריך לתמרן איכשהו בלי לשקר, אבל הייתי לחוץ. זה הכה בי פתאום, הבנתי שאני לא יכול לדבר בקול האותנטי שלי, ושזה מסריח. רציתי להחזיר לעצמי את הקול האותנטי שלי".

קולה זירו היתה הטריגר או שזה היה פשוט אפקט מצטבר? פרסמת גם את ברגר קינג במהלך שהניב המון רווחיות לחברה.

"אני חושב שאם צריך להצביע על רגע אחד – הקמפיין של קולה זירו היה הרגע הזה. היתה הצטברות של חוויות, והפרסומת הזאת היתה הקש ששבר את גב הגמל, שנה לפני שעזבתי. כבר הייתי במקום אחר, תודעתית, וזה כבר היה בלתי הפיך.

"היו מקרים מסובכים יותר, כמו ברגר קינג. כילד אכלתי ברגר קינג ואהבתי את המוצר. עבדתי עם ברגר קינג שנים, ובהתחלה בצורה מאוד אותנטית. לעבוד על קמפיין התחרפנות הוופר היה כיף מאוד, ואהבתי גם את העובדה שהחזרנו לחברה את הרווחיות שהיתה לה שמונה שנים קודם לכן, והצלחנו לייצר מקומות עבודה. עם דברים כאלה אתה מרגיש ממש טוב. מאוחר מדי התחלתי להבין שהמרכיבים במזון שונים מאלו שאני אכלתי כילד, לא באשמת ברגר קינג ספציפית, אלא כחלק מהתהליך שעובר היום מזון תעשייתי. יש כיום בתעשייה בשר שבקושי עשוי מבשר, אלא מכל מיני תוספים בעייתיים. כשהבנתי את זה, זה לא התיישב עם הערכים שלי, אבל זה לא היה כל כך קשה כמו בקוקה־קולה. ההחלטה שלי להיות צמחוני נולדה בחודשים האחרונים לעבודה שלי עם ברגר קינג, וכשביקשתי מהם לפרסם גם את ההמבורגר הצמחוני שלהם, הם די צחקו עליי, כי המבורגר צמחוני מוכרים בערך פעם ביום".

בשלב מסוים החל בוגוסקי "להתהפך" פומבית על לקוחות שעבד עבורם בעבר, ובראשם קוקה־קולה. ב־2011 הוא פרסם סרטון אנימציה מבריק שמראה משפחה של דובי קוטב ששותה משקה חום עד שאבי המשפחה מתחיל להזריק אינסולין ורגלו נקטעת - אזהרה ברורה מפני צריכת משקאות מתוקים המובילים לסוכרת. השם המפורש לא הוזכר, אבל המשקה החום וצורת הבקבוק לא הותירו מקום לספק שמדובר בקוקה־קולה.

"עבדתי עם גורמים ללא מטרות רווח, שפנו אליי ואמרו שיש להם תקציב קטן שהם רוצים להשתמש בו כדי לתמוך בשתיית משקאות ללא סוכר. לא קיבלתי אחר כך טלפון מקוקה־קולה, אבל כן קיבלתי טלפונים מחברים שהתבקשו 'לשאול את אלכס למה הוא עושה את זה. האם הוא לא מודע לדברים המדהימים שקוקה־קולה עושה?'. אני יודע שקוקה־קולה נותנת הרבה כסף לצדקה, אבל זה לא משנה את העובדה שהמודל העסקי הבסיסי שלה בעייתי. היא משקיעה המון בניסיון לגרום לנו לשתות קולה בכל ארוחה, ואני לא חושב שהיא עושה מספיק להבין מה באמת קורה במדינה עם מגפת ההשמנה ואיך היא חלק מזה. בקוקה־קולה ראו את הסרט והתעצבנו, אבל לעצבן אותם לא היתה המטרה שלי. אני רק רוצה כנות. אני חושב שאם הם באמת רוצים להיות חלק מהפתרון, הם צריכים להבין כמה הרסני המוצר כפי שהוא עכשיו. הם הריצו פרסומות מהסוג של 'תראו כמה קלוריות אתם שורפים בריקוד, בנשיקות, בצחוק'. אם אני חושב כמה שעות אתה צריך לצחוק כדי לשרוף את הקלוריות האלה, ברור לי שאתה צריך לבכות בסוף. יש היום הזדמנות גדולה לאחת מחברות המשקאות הקלים לטפל בבעיה".

מה הן יכולות לעשות חוץ מאשר לא למכור את המוצרים שלהן?

"המטרה שלהן למכור יותר ויותר הופכת את הבעיה לקשה. אם הן באמת היו מוטרדות, הן היו צריכות לומר בפרסומות שלהן: 'אם כבר שתית קולה אחת היום - אל תשתה עוד משקה ממותק'. אחוז חולי הסוכרת עולה דרמטית בכל שנה. יש דברים שהן יכולות לעשות כדי להציע לאנשים אלטרנטביות ראויות. 

"הפרסומת האחרונה של קוקה־קולה, שבה אנשים באמריקה שרים בשפות שונות, באמת יפה, אבל די ברור שהיא מנסה להסיט את תשומת הלב מהמוצר עצמו, למכור לנו את קוקה־קולה כסמל לאמריקה. אבל אם אתה כבר רוצה להראות ייצוג של אמריקה, למה שלא תציג את 60% עודף המשקל ותתייחס למגפת ההשמנה?".

תרמת 100 אלף דולר לארגון שמקדם הימנעות ממזון מהונדס גנטית. יש קשר בין הגישה הרדיקלית שלך לטבק, לסוכר ולמזון מהונדס?

"יש הקבלה מסוימת בין אוכל לטבק כי יש הוכחות שסוכר ממכר בפועל לא פחות מניקוטין. פורסם לאחרונה מחקר מאוד רציני שקושר סוכר למחלות לב. זה נרמז בעבר, רק שהפעם מדובר במחקר גדול במיוחד.

"אבל הבעיה היא לא רק סוכר והתמכרות אליו, אלא עוד היבטים בתזונה שהם חלק מהמהלך של תיעוש אספקת המזון. אני מוטרד מאוד ממזון מהונדס גנטית. תירס נמצא כיום כמעט בכל דבר שאנחנו אוכלים בצורה של סירופים מהונדסים גנטית. גם סויה, שמהווה חלק גדול מאוד מהמזון שלנו, 80% ממנה מהונדסים גנטית. וכיוון שמזון מהונדס גנטית אפילו לא מוזכר ברשימת הרכיבים שעל חבילות המוצרים, אנשים לא יכולים לקבל החלטה מודעת להימנע ממנו, כך שבנושא הזה אנחנו די באפלה. לדעתי צריך לבחון את זה קודם על חיות לפני שמשתמשים בו לבני אדם".

קשה לי לחוש אופטימי

את כישרונו היצירתי רותם כאמור בוגוסקי כיום למטרות לטובת החברה, ואחת המרכזיות שבהן היא איכות הסביבה - נושא שלשמו גייס אותו סגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור.

"הראשון להתקשר אליי אחרי שעזבתי את עולם הפרסום היה אל גור. הוא שאל אם אוכל לעזור לו בנושא האקלים, ויצאנו יחד לאנטרקטיקה עם חבורה של סלבריטיס, יזמים ודמויות שמזוהות עם חדשנות, כי מראה עיניים יכול להיות משמעותי מאוד. נוסף על כך יצרנו תוכנית שנקראת 'פרויקט ריאליטי האקלים: 24 שעות של ריאליטי'. זהו שידור חי של 24 שעות פעם בשנה על מצב הסביבה, משמעות התחממות כדור הארץ וכיו"ב. אנחנו מתחילים בניו יורק וזזים על פני הגלובוס עם כיוון השעון לאורך קנדה, הוואי, אסיה וכו'. יש לנו היום 16 מיליון צופים.

"הגעתי לעבודה על נושא האקלים מתוך מחשבה על מה שיקרה לילדיי. מדובר במשהו שקורה עכשיו בקצב מהיר בהרבה ממה שרוב האנשים חושבים, ואנחנו כבר משלמים את המחיר. בכלל יש הרבה דברים לא בסדר - המזון שאנחנו אוכלים, זיהום האוויר, מצב זכויות האדם, הבעיות הפרטיות שלנו - ואני ממש מדוכא מזה. אני תמיד מחפש דברים שיגרמו לי לחוש אופטימי לגבי העתיד, וזה לא פשוט. לאחרונה קראתי את הספר " "The Better Angels of Our Nature, של סטיבן פינקר על דעיכת האלימות הפיזית לאורך השנים. אם אתה רוצה לחשוב שהאנושות הולכת למקום טוב יותר, זאת קריאה מעולה. זה עוזר. אבל באופן כללי אנחנו חיים בעידן אלים, וחייבים לסגל נקודת מבט ארוכת טווח על הדברים, אף שזה מדכא. אני תופס את עצמי כהומניסט ופועל היום בשביל האנושות, לא עבור ממשלות. מנקודת מבט ארוכת טווח אתה מבין שאתה נמצא בקרב מתמשך, שלפעמים צריך לעצור לרגע ולהביט בהתקדמות שלו".

היית נער הפוסטר של הקפיטליזם, עבדת בשירות חברות גדולות. היום אתה שונא פרסום?

"לא בהכרח שונא כמו שאני פשוט לא חושב על זה כעל תחום שמעורר כבוד. אני כבר לא מתרגש כל כך מפרסומות. הנושאים תמיד חוזרים על עצמם. זה עולם שצריך לאתגר, ואני מנסה להתייחס אליו בספקנות בריאה".

יש לך פריבילגיה גדולה לעבוד כיום רק עם מי שאתה רוצה. מה אתה חושב על קולגות שלא יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס המצפוני הזה?

"אני חושב שאנחנו מתוכנתים להיות נוחים ללקוחות שלנו, וישנם מחקרים שמראים שכשאדם מקבל תשלום הוא נוטה לסגל את הערכים שלו אוטומטית. אני בטוח שזה קרה גם לי, אבל לא הייתי מודע לזה באותו רגע. זה מעין כוח בלתי נראה. כשדיסוננס בכל זאת מתעורר, מחפשים דברים שיאפשרו להמשיך לתפקד. לפעמים אתה מבקש מהמעסיק להעביר אותך למשימה אחרת, לפעמים אתה במקביל עושה איזו פעילות של התנדבות או צדקה ולפעמים אתה מחפש עבודה אחרת. אבל קשה לעשות שינוי כזה כשאתה מקבל שכר גבוה. יש לי הרבה אמפתיה לאנשים בסיטואציות כאלה".

אתה יודע לזהות מותגים שהם קליפה ריקה?

"התקווה שלי היא שמותגי העתיד לא יציגו הבטחות מופרכות כמו 'שדונים מייצרים עוגיות על עצים' (של קיבלר, חברת העוגיות הגדולה בארצות הברית), אלא ייתנו תמונה אמיתית של מה שהחברה עושה כדי ליצור מוצר מעולה ובידול. חברת הביגוד פטגוניה וחברת הגלידות בן אנד ג'רי'ז מדגימות את זה".

באיזה קמפיין שלך אתה הכי גאה?

"כשאני מסתכל על דברים שעשיתי - אני רואה רק את הפגמים וחושב איך יכולתי לשפר אותם".

לכתבה בכלכליסט


תוכן, פעילות ורני רהב: איך לנהל קמפיין מחאה ענק בפייסבוק

נשלח 24 בינו׳ 2014, 11:44 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 בינו׳ 2014, 11:44 ]

מאת יורי רונן, 20/1/2014

זו לא הייתה הפעם הראשונה בה מחאה ציבורית תופסת תאוצה מהירה בפייסבוק, נהיית ענקית ונדמית לרגע כאילו היא הכוח החברתי החזק ביותר שקם בישראל לאחרונה. ולמרות זאת, המחאה העצומה נגד רני רהב וחלק מלקוחותיו (שהתעוררה בעקבות כתבת הפרופיל "משחקי הרהב" של שרון שפורר מעיתון TheMarker) לפני שבועיים הייתה באמת חסרת תקדים.

גם בגלל הגודל העצום שלה והזמן הארוך שהיא נמשכה (3-4 ימים – כפול מזמן החיים הרגיל של רוב המחאות מהסוג הזה), אבל גם בגלל שבמחאה הזו רמת הארגון והתיאום של "מובילי המחאה" הגיעה לרמות חדשות ולבשה צורות שעוד לא ראינו בישראל.

מה הפך את המחאה האחרונה נגד רהב לחסרת תקדים בגודלה?

יש הרבה אנשים שלא אוהבים את רני רהב, מהרבה סיבות. במאמר הזה אני לא אתייחס בשום צורה לנושא מבחינה ערכית או מוסרית, כי העניין שלי הוא להבין איך הדבר הזה השפיע על הפייסבוק כל כך חזק – והאם אפשר ללמוד מזה משהו שנוכל ליישם כדי לקדם את המטרות והעסקים שלנו.

את דעתי על רני רהב (אם צריך גילוי נאות) אפשר לסכם בזה שאני ממש לא מאוהביו, אבל חושב שמבחינה חברתית הוא יותר סימפטום לשיטה מקולקלת מאשר הבעיה עצמה.

ועכשיו לעניין: יש לדעתי 4 סיבות מרכזיות שגרמו לכולנו להיחשף למחאה הזאת שוב ושוב ושוב במספר הימים שבו היא הייתה בשיאה:

  • רני רהב עצמו ועולם התוכן אליו הוא קשור
  • שת"פ חסר תקדים של הרבה מאד משפיענים ודפי אוהדים חזקים
  • תזמון מצוין
  • רמה גבוהה של ארגון, ניהול ויצירת תוכן

כל אחת מהסיבות האלו יכולה ללמד אותנו כמה דברים על שיווק בפייסבוק.

אבל עם זאת הכוח של המחאה האחרונה הוא לא רק ב-4 הסיבות בפני עצמן, אלא בעיקר בשילוב כמעט מושלם ביניהן במהלך הימים של הבאזז התקשורתי בנושא.

התלבטתי אם לחלק את המאמר הזה ל-2 כי הוא יוצא כל כך ארוך (3,274 מילה כרגע), אבל החלטתי להשאיר אותו שלם, בדיוק בגלל השילוב הזה והצורך להבין איך תהליכים שונים השתלבו כאן, ויצרו את מחאת הפייסבוק הגדולה בהיסטוריה של ישראל.

לפני הכל, קשה להאמין שזה היה יכול לקרות למישהו אחר. מישהו שהוא לא רני רהב.

#1 - למה רני רהב כל כך מעניין אותנו? או: על עולמות תוכן וקבוצות עניין

על העניין העצום ברהב למדתי בעצמי לפני כמה חודשים, כשפרסמתי בבלוג הזה מאמר בשם "הסתה פרועה בפייסבוק או ספין לא מתוחכם של רני רהב?". המאמר פורסם בשיאו של "אירוע תקשורתי-פייסבוקי" אחר בו רהב כיכב, לאחר שפרסם תמונה שמצא (כך לדבריו) בפייסבוק, בה מוצג שר האוצר לפיד במדי נאצי (הבלוג הזה הוא לשם חינוך, כך שאני לא עובר פה על החוק-בדיחה החדש...).

כל העניין ההוא מהר מאד התהפך בחזרה על רהב, והפייסבוק סער במשך יומיים. אלפי גולשים התחילו לטעון שהוא אחראי לפרסום התמונה מלכתחילה, ושמדובר בספין שנועד להפנות את תשומת הלב הציבורית ממשבר אחר בו לפיד היה מעורב. אני עשיתי קצת בדיקות בפייסבוק ופרסמתי מיני-מחקרון שבודק את הנושא. הדעה שלי הייתה שמדובר בספין, למרות שלא מצאתי הוכחה אמתית לכך.

בכל אופן האתר הקטנטן שלי, שמקבל ביום רגיל כמה עשרות כניסות, זכה למעל 5,000 מבקרים בתוך יומיים. צילום המסך הבא מתוך חשבון ה-Google Analytics של האתר מציג את העלייה המטורפת בתנועה לאתר באותם יומיים:

תמונה: עלייה בתנועה לאתר שלי לאחר פרסום המאמר הקודם על רני רהב

הגרף הזה קצת מסמל את עלייתן ודעיכתן של מחאות פייסבוק או של באזזים אינטרנטיים בכלל: היום הראשון של הבאזז הוא גם היום החזק ביותר. היום השני מורכב בד"כ מאלו שעוד לא שמעו על הנושא, ומגרעין מצומצם-יחסית (עוד נדבר עליו בהמשך) שממשיך לדחוף ולשתף. היום השלישי הוא בד"כ רק שאריות.

חשוב לציין בהקשר הזה כי פרסמתי את המאמר בפייסבוק בערב של היום הראשון לבאזז.

אז למה כל כך הרבה אנשים מתעניינים דווקא ברני רהב?

רני רהב הוא שילוב מושלם של מספר עולמות תוכן

רהב הוא לא סתם אחד האנשים המעניינים בישראל. הוא מגלם בתוכו כל כך הרבה דברים. אם נחשוב על המובנים מאליהם: הון שלטון, (חוסר) צדק חברתי, כלכלה, טייקונים. אבל גם דברים הרבה יותר מופשטים והרבה יותר חזקים כמו מוסר, אמת מול שקר, ובאופן כללי בחירת גישה בחיים... קשה למצוא בן אדם שנשאר אדיש אליו.

כל אחד מהנושאים שציינתי הוא עולם תוכן ענק ומלא בפני עצמו. כל אחד מהנושאים שציינתי הוא מוכר בצורה רחבה, ולמיליוני אנשים יש רגשות חזקים אליו לכאן או לכאן. אפשר להגיד שלכל אחד מעולמות התוכן האלה יש מיליוני "עוקבים".

אם ננסה לצייר את "עולם התוכן של רני רהב", כפי שהוא נתפס בעיני "העם" ולא בעיני רהב עצמו, נסיים עם גרף ענק שנוגע כמעט בכל נקודה בתרבות הישראלית. החל מציונות וכלה בקפה שאנחנו שותים בבוקר. לצורך העניין בואו נבחר 5 עולמות תוכן מרכזיים אליהם רהב קשור:

תמונה: עולמות תוכן מרכזיים הקשורים לרני רהב

למה זה חשוב שרני רהב קשור להרבה עולמות תוכן? בגלל שכל אחד מעולמות התוכן הגדולים האלה מגיע עם קבוצה יחסית גדולה של עוקבים נלהבים ונאמנים (נקרא להם "שגרירי מותג") שהעניין שלהם בעולם התוכן הוא גדול ויחסית יציב.

כמה דברים שצריך לדעת על שגרירי מותג

אפשר להגיד ששגרירי מותג הם שמשתפים את המותג שלך בפועל, אבל מדובר על שיתוף במובן הרחב ולא במובן רק הצר של פייסבוק. אלו אנשים שכותבים, מדברים, ומספרים על המותג שלך (או אפילו יוצרים דברים בהשראתו) – בין אם זה בפייסבוק או בכל מקום אחר.

המדיה החברתית ייחודית בתחום הזה, כיוון שכיום היא המקום שבו הכי קל להגיע דווקא לשגרירי המותג שלך ולגרום להם לדבר עליך. לשגרירי מותג יש עניין גבוה במותג שלך, ואם העניין שלהם נשאר גבוה לאורך זמן הם גם יישארו שגרירי מותג לאורך זמן.

כל אחד מעולמות התוכן הגדולים אליהם רני רהב קשור, מגיע "מוכן" עם מספר קבוצות חזקות של שגרירי מותג – אנשים שבאופן קבוע ובלי קשר לרהב עצמו מדברים ומשתפים תוכן שקשור לאותו נושא – בין אם זה צדק חברתי או התכנית "הכוכב הבא".

בואו נעשה מיפוי קצר ולא מעמיק בכלל של קבוצות שגרירי מותג ומשפיענים הקשורים לעולמות התוכן שציינתי למעלה:

תמונה: עולמות התוכן הקשורים לרני רהב וקבוצות משפיענים המחוברות אליהם

שימו לב לגיוון הגדול באופי הקבוצות: החל מעיתונאים שמסקרים את התחום הכלכלי, דרך יריבים עסקיים של לקוחותיו של רהב, קבוצות מחאה מכל-כך הרבה תחומים, סתם אזרחים פעילים, ילדים שצופים בתכנית "הכוכב הבא", פוליטיקאים חזקים שפעילים בנושא, ואפילו גופי תקשורת שלמים כמו העיתון TheMarker שהתחיל את הבאזז ודאג לספק עדכונים וכתבות המשך במשך מספר ימים.

זה מסביר למה כל כך הרבה אנשים מתעניינים ברני רהב. זה בגלל שאפשר להתעניין בו מ-1,000 סיבות שונות. ומאיזה כיוון שלא תבחר, הוא תמיד יהיה דמות בולטת שקשה מאד להתעלם ממנה.

צריך להבין יותר לעומק את חשיבות הנושא הזה של שגרירי מותג וההשפעה שלהם על שאר הציבור, ונעשה את זה כשנדבר על התזמון המוצלח של כל הקמפיין הזה. אבל לפני כן צריך להרחיב בנושא שיתוף הפעולה חסר התקדים הזה, של כל כך הרבה קבוצות שונות ומגוונות, שעשו "יד אחת" (לפעמים בלי להתכוון) כדי להגדיל את האש שהשתוללה סביב רהב בפייסבוק במשך מספר ימים.

#2 – כשכולם עושים יד אחת

לדעתי מי שהתחילה את כל הסיפור (חוץ מכתבת TheMarker שרון שפורר כמובן) היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. כתבת הפרופיל של שפורר על רהב התפרסמה בגיליון המודפס של TheMarker והכילה, בין השאר, ציטוט מהשיחה שבו התייחס ליחימוביץ וציין שהוא דואג "לדבר עליה" במקומות שונים בתקשורת. מישהו צילם בטלפון הנייד את הציטוט הזה ושלח את התמונה ליחימוביץ, שפרסמה אתה בדף הפייסבוק שלה ב-6.1. זו בכל אופן הפעם הראשונה שבה אני נתקלתי בסיפור:

 

הדף של יחימוביץ בפייסבוק חזק יחסית והיא יכולה ליצור באזז לא קטן גם לבדה (אפשר לראות 272 שיתופים וכמעט 1,400 לייקים), אבל הפעם היא ממש לא הייתה לבד.

כולם בבת אחת קלטו שיש כאן סיפור חזק והחליטו להצטרף

חוץ מיחימוביץ היו עוד כמה דפי פייסבוק חזקים מאד שדחפו את המחאה ביום הראשון שלה, בראשם הדף החזק בישראל – "סטטוסים מצייצים" - שפרסם כמה פעמים את העניין. הדף של TheMarker  כמובן פרסם מספר פעמים, וכמוהו (אולי בלית ברירה) כל הדפים החזקים של אתרי החדשות הגדולים (למשל Walla ו-Ynet), שפשוט לא הייתה להם ברירה אלא לעקוב אחרי הסיפור המדהים שהתפתח, ואתם אינספור בלוגים ואתרים קטנים, בינוניים וגדולים שכתבו על הפרשה והציפו את הרשת בתוכן שקשור לנושא.

בין השאר, רהב הסתבך גם עם הרבה קבוצות מחאה. למעשה אם תסתכלו שוב על עולמות התוכן שקישרתי לרהב למעלה, תראו שאפשר למצוא בפייסבוק קבוצות מחאה חזקות שקשורות כמעט לכל אחד מהם.

קבוצות המחאה האלו מחזיקות הרבה דפי פייסבוק חזקים, אינספור קבוצות ודפי מחאה בנושאים ספציפיים, ורשתות גדולות של פעילים. החברים בקבוצות המחאה האלו מנוסים מאד במחאות-פייסבוק מהסוג הזה והם היו מהירים בהצטרפות שלהם לבאזז – ושיתפו במהירות את ההקלטות והראיונות הכמעט לא-יאמנו של רהב.

אני יכול לכתוב פה מאות שמות של דפים שהשתתפו בפסטיבל השיתופים, אבל התמונה ברורה. וכל אחד מהדפים האלה גם גורר שיתופים של אוהדים וגלי חשיפה נוספים, שבתורם יוצרים עוד שיתופים ועוד חשיפה, וכך הלאה.

בשלב הזה (עוד לא עבר יום) הסיפור כבר הגיע לרדיו ולטלוויזיה ויצר גל חדש של תוכן שאפשר לשתף: ראיונות הזויים עם רהב, סיקורים עיתונאיים ואישיים שקורעים אותו לגזרים או תומכים בו, וסיקור (ענק בפני עצמו) של המחאה שהתעוררה פתאום. כל התוכן הזה מצא את דרכו במהירות ל-NewsFeed של רובנו דרך אותם דפי אוהדים וגולשים שיצרו את הבאזז מלכתחילה. כל זה בשלב שבו מאות אלפי אנשים עדיין שומעים על הסיפור בפעם הראשונה.

ואם כל זה לא היה מספיק, במהירות הוקם דף הפייסבוק "רני רהב? לא קונה" שעבר כמעט 20,000 אוהדים ביום הראשון להקמתו והתבסס במהירות כסוג של מוביל המחאה הציבורית.

הכל הלך והצטבר במהירות לשיטפון ענק של שיתופים וסטטוסים שהיה קשה להתחבא ממנו

תמונה

לפרסם משהו בפייסבוק זה כמו לזרוק אבן למים. ואם הרבה אנשים זורקים אבן ביחד לאותה בריכה, הגל שיווצר יהיה הרבה יותר גדול וחזק. זה בפשטות כל הסיפור.

וככל שיותר אנשים משתפים – יותר אנשים נוספים משתפים בעקבותיהם.

זוכרים את שגרירי המותג מקודם? בואו נגיד ששגרירי המותג הם המעגל הקרוב ביותר אלינו. במקרה הזה שגרירי המותג הם כל האנשים והארגונים/אתרים/דפי אוהדים שקידמו ושיתפו באופן אקטיבי את המחאה נגד רני רהב באיזושהי צורה.

מסביב לשגרירי המותג אנחנו מאפיינים את האנשים בדרגות הולכות ויורדות של קירבה. אם שגרירי המותג הם המעגל הכי קרוב, המעגל השני יהיה למשל (במקרה של קידום מטרה או רעיון) "תומכים" והשלישי יהיה "מתעניינים". בד"כ יש יותר אנשים במעגל ככל שהוא חיצוני יותר. זה מאד ברור כשרואים את זה בתמונה:

תמונה: מעגלי קרבה מסביב לשגרירי המותג

הקשר בין שיתופים למעגלי קירבה

המעגל הקרוב ביותר – שגרירי המותג – הם אלו שישתפו את התוכן שלכם רק בגלל שביקשתם מהם, רק בגלל שהוא מעביר איזשהו מסר שמתאים להם, או מסיבה אחרת.

האנשים במעגלים הרחוקים יותר – "תומכים" והלאה – ישתפו רק במידה שהם יראו מישהו מהמעגל הפנימי יותר משתף. התומכים ישתפו רק אחרי ששגרירי המותג ישתפו. המתעניינים ישתפו רק אחרי שיראו תומכים משתפים, וכולי.

רני רהב הפעיל נגדו קבוצות שגרירי-מותג מכל כך הרבה תחומים, וכשכל כך הרבה אנשים מקדמים ביחד משהו בפייסבוק הם מצליחים די מהר ליצור גל ויראלי. עכשיו זה עניין של תזמון, שקובע האם הגל הזה ימשך ולכמה זמן, ולאן הוא ילך.

#3 – תזמון. או: מה שגדול נהיה גדול יותר

כנראה במקרה, כל הסיפור הזה התחיל ביום שני. היום הטוב ביותר להתחיל בו קמפיינים מהסוג הזה.

בסוף השבוע כולנו רוצים להתעסק בדברים שעושים לנו טוב, ולא לבלות את היום כועסים מול המחשב, משתתפים במאבק כלשהו נגד Castro או לקוח אחר של רני רהב. אלו דברים שהרבה יותר מתאימים לנו בימי החול, כשאנחנו תקועים בעבודה ומחפשים דרך מעניינת להעביר את הזמן.

יום ראשון הוא לא יום טוב בד"כ, כיוון שרובנו מתמודדים עם עומסים שנוצרו בסוף השבוע ועם העומסים של תחילת השבוע, ויש לנו פחות זמן לדברים האלה. יום שני הוא היום המושלם.

ואכן, המחאה הגיעה לשיאה בימים שני-שלישי, המשיכה בעוצמה לא קטנה בימים רביעי-חמישי – ונעלמה כמעט לגמרי בסוף השבוע. מקימי הדף "רני רהב? לא קונה" פרסמו סטטוס בנושא בו טענו כי הם "לוקחים הפסקה" – אבל היה די ברור שאחרי הסופ"ש העוצמה של המחאה כבר לא תתקרב למה שהייתה. המשכנו הלאה.

 

להכות בברזל בעודו חם

התזמון ה"כללי" הזה של הקמפיין, במהלך ימי החול של השבוע, משפיע בצורה משמעותית מאד גם על הביצועים של כל אחד ואחד מהפוסטים שמפורסמים במהלכו.

כתבתי בעבר שויראליות בפייסבוק נוצרת כמו כדור שלג, וכל הסיפור עם רני רהב הוא דוגמא מצוינת לזה.

ככל שיותר אנשים מהמעגל הפנימי שמשתפים את התוכן בשלב הראשוני, הוא נחשף במהירות ליותר ויותר אנשים מהמעגלים החיצוניים שרואים את השיתופים והאינטראקציות של אלו מהמעגל הפנימי.

כשמספר כל כך גדול של דפי אוהדים וערוצי תוכן מפרסמים במקביל ותוך זמן קצר כל כך הרבה פוסטים על רני רהב והמחאה נגדו – אנשים "רגילים" שלא קשורים לאותם מעגלים מתחילים להיחשף לתוכן שוב ושוב ממספר הולך וגדל של מקורות שונים. הם מתחילים לקבל תחושה ש"כולם מדברים על זה". ומתחילים להרגיש צורך להביע את דעתם ולהשתתף בשיחה הענקית שנוצרת.

למה אנשים משתפים דברים?

אנשים מחליטים לשתף משהו בפייסבוק מהרבה סיבות שונות – אך ברוב המקרים יהיה מדובר בסיבה רגשית ולא באיזו החלטה רציונלית. במקרה של רני רהב לא חסרות סיבות כאלה: כעס, בוז, אפילו שנאה ושמחה לאיד. מן הצד החיובי: אידיאליסטיות, שאיפה לצדק והרגשה שהשתתפות בקמפיין נגד רהב ולקוחותיו משנה את העולם לטובה (אני לא אומר את זה בציניות, שוב אין לי כוונה להיכנס לדיון האידיאולוגי).

זה המנוע הרגשי שהפעיל את הקמפיין הציבורי נגד רהב, ואחרים דומים לו. זו גם הסיבה שהוא דעך כשהרגשות הסוערים של רוב הגולשים שכחו.

מלבד כל הסיבות הקיימות בגינן אנשים מחליטים לשתף משהו, יש השפעה עצומה גם ל"אוירה הציבורית" שהגולש סופג מפייסבוק. כלומר, אם אחוז גבוה של חברים בפייסבוק שלי מדבר על נושא מסוים, אני בעצמי ארגיש הרבה יותר בנוח לדבר עליו גם.

חוק כדור השלג: הסיכוי שתוכן מסוים יקבל שיתופים עולה ביחס ישיר למספר השיתופים שהוא כבר קיבל.

ברגע שמשהו "הופך לויראלי", וכבר מתחילים להגיד על אותו דבר ש"הוא ויראלי", אנשים כבר מתחילים לשתף אותו מהסיבה הזאת בלבד. זה השלב שבו משהו עולה על הגל ויוצא משליטה, השלב שבו כולנו מתחילים לשמוע על זה כל הזמן.

כשאתם מגיעים למצב המבורך הזה, השאלה היא כמה זמן תצליחו להחזיק בו. וכדי שזה יהיה זמן ארוך – אתם צריכים 2 דברים – ארגון רציני של שגרירי המותג והפעילות האינטרנטית שלכם, ותוכן – הרבה מאד תוכן.

#4 – החשיבות של ארגון ויצירת תוכן

זו הייתה (לדעתי) מחאת הפייסבוק הישראלית המאורגנת ביותר אי-פעם. רגע המפנה היה מן הסתם פתיחת הדף "רני רהב? לא קונה" שהתבסס במהרה כמרכז המחאה.

תמונה: דף הפייסבוק "רני רהב? לא קונה"

בד"כ נוהגים במקרה כזה לפתוח אירוע (EVENT) בניגוד לדף אוהדים, ואכן נפתח אירוע גם הפעם, אך הוא לא השתווה לדף האוהדים – לא במספר הגולשים שהתחברו אליו ולא במידת ההשפעה.

למעשה אפשר לומר כי המקרה הזה הוא הוכחה לכך שדף אוהדים עדיף על אירוע. דף אוהדים מאפשר להמשיך ולפרסם תוכן לעוקבים (בניגוד לאירוע), מה שגורם לכך שחלק גדול מהגולשים מקיימים יותר מאינטראקציה 1 עם הדף: פעם ראשונה כשהם לוחצים לייק, ופעם שנייה כשהם עושים לייק / מגיבים / משתפים תוכן כלשהו של הדף. בעצם, כל גולש יכול (אם ירצה) לקיים כמעט אינסוף אינטראקציות עם הדף.

תשוו את זה לאירוע פייסבוק רגיל, שבו במקרה הטוב הגולשים מסמנים שהם מגיעים – ויותר לא חוזרים לדף האירוע כמעט אף פעם.

המחאה עולה כיתה

הדבר הכי מעניין וחדשני שראינו במחאה הזאת מבחינת ארגון היה המסמך המשותף שנערך ע"י גולשים וניסה לרכז את כל לקוחותיו של רני רהב, רשימה שככל הנראה הייתה מעורפלת. הקובץ הזה שהוכן ו"מנוהל" ע"י אדם בשם נחמיה גרשוני, היה בעצם הטריגר להקמת הדף "רני רהב? לא קונה" – ובתחילה הדף פעל כמעין מרכז ששולח אנשים לקובץ ומגדיל בצורה משמעותית את כמות הגולשים שתרמו למאמץ המודיעני.

 

למקרה שהדף יעלם בעתיד מהלינק למעלה, יצרתי העתק שלו (ללא הערות הגולשים) מתאריך 19/1/14 בלינק הזה.

זה הרי בדיוק העניין מאחורי ויקיפדיה – הדוגמא הטובה ביותר לשימוש באינטרנט ובחכמת ההמונים כדי לאסוף ידע. הבעיה עם ויקיפדיה תמיד הייתה שהיא מסורבלת. יותר מדי קשה להשתמש בממשק העריכה שלה, וגם אחרי שמצליחים להבין אותו (וזה לוקח קצת זמן) צריך להתרגל לכל "כללי ההתנהגות" והנורמות באתר. סף הכניסה לויקיפדיה כיוצר תוכן או עורך הוא גבוה מאד.

לעומת זאת, הממשק של Google Drive (לשעבר Google Docs) בו השתמש גרשוני, הוא הרבה יותר נוח, ומאפשר השתתפות גם של אנשים שאין להם הרבה זמן, ואנשים שפחות מורגלים בממשקים טכנולוגיים מהסוג הזה.

לחם ושעשועים

תארו לכם מצב כזה: יש לכם מטרה שאתם רוצים לקדם. ויש הרבה אנשים שתומכים במטרה שלכם. הם רוצים לעזור לקדם אותה, אבל אין להם איך. הם רוצים לשתף, אבל אין להם מה לשתף. הם רוצים להשתתף, אבל אין להם איפה ואין להם מה לעשות.

כשמקדמים רעיון או מסר בעזרת קבוצה של תומכים חשוב לייצר כל הזמן תכנים ופעילויות. העריכה המשותפת של המסמך היא דוגמא מצוינת – פעילות שמאפשרת לכמה מאות או אלפי אנשים לקחת חלק משמעותי באמת בקמפיין. הפעילות הזו הופכת את הגולשים שלקחו בה חלק למחויבים וקרובים עוד יותר למטרה, מגדילה מאד את הסיכוי שהם ישתפו ויעבירו את זה הלאה ובעצם הופכת אותם לשגרירי מותג.

אבל גם זה מספק פעילות רק למספר מצומצם יחסית של אנשים, וכדי להרחיב את מעגל הפעילים (ואתו את ההפצה) – מנהלי הדף "רני רהב? לא קונה" עשו צעד חכם והתחילו להפעיל גולשים במסגרת מיני-קמפיין של חרם על רשת האופנה קסטרו. במשך יומיים הדף של קסטרו בפייסבוק הוצף באלפי גולשים שקראו לרשת להפסיק לעבוד עם רני רהב ואיימו בחרם אם לא יעשה כן. נוהל שכבר נהיה רגיל בפייסבוק, אם כי הפעם העוצמה הייתה באמת חסרת תקדים.

בכל מקרה – מנהלי הדף, שבשלב הזה כבר התבססו כמובילי המחאה, עשו עבודה טובה בלהפעיל את שגרירי המותג והתומכים ולשמור אותם "חמים".

 

הצד השני של פעילות הוא תוכן – תוכן הוא דבר חשוב קודם כל בגלל שהוא נותן לאנשים משהו לשתף. משהו שבעזרתו הם יכולים להעביר את המסר הלאה ולהגדיל את מעגל התומכים. אבל עוד יותר חשוב מזה – תוכן נותן לתומכים משהו להזדהות אתו. משהו שמרגש אותם, מכעיס אותם, נותן להם תקווה, מעיר אותם קצת. משהו שהם רואים ב-NewsFeed שלהם ואומרים לעצמם "כן! זה כל כך נכון!".

התוכן הוא הלחם

בואו נזכיר רק בשורה אחת את כתבת הפרופיל המקורית עצמה (קישרתי אליה בתחילת המאמר). 7,800 שיתופים שלה מאתר דה-מרקר בלבד. עם כזו כמות של שיתופים, הכתבה לבדה הייתה שוטפת את פייסבוק במשך יומיים. אך הפעם המחאה התברכה בכמות באמת מרשימה של תוכן.

TheMarker מיהר לעקוב ולפרסם כתבת-עדכון על כל מה שקרה בנושא. כל שאר גופי התקשורת גם הצטרפו ומלבד לסקר את הנושא הם יצרו גם תוכן חדש משלהם – כמו הראיון ההזוי הזה של רהב לאתר "וואלה!".

גם רהב עצמו סיפק לא מעט תוכן כשהתייחס לנושא שוב ושוב בדף הפייסבוק האישי והחזק שלו – ונתקל במבול של מילים "חמות". כל מהלך של רהב הדהד בכל שאר הערוצים שכבר התייחסו לנושא. הוא פורסם בדה-מרקר ובדף "רני רהב? לא קונה" ומשם ע"י אלפי גולשים. כשרהב שלח מכתב התנצלות לעיתונאית שרון שפורר בתקווה לסיים את הפרשה המביכה, עשרות אלפי שגרירי המותג של המחאה נגדו "חגגו" עם התוכן הזה באלפי שיתופים, תגובות, ממים, ספין-אופים ומה לא.

ראוי לציון הגולש אמיר שיבי שהוא אחד מיצרני הממים המוכרים בארץ, שמייצר כרזות מחאה סאטיריות שקשורות לנושאים אקטואליים. לא ברור לי אם שיבי, שמייצר כמות בלתי-נתפסת של חומרים ע"ב יומי, היה קשור לדף "רני רהב? לא קונה", אבל הם עשו שימוש נרחב ביצירות שלו באותם ימים. לדוגמא:

 

אם תחפשו בכרזה מסרים והקשרים מעולמות התוכן עליהם כתבתי בתחילת המאמר, תמצאו בה לא מעט מהם.

כרזה כזו, כשהיא מפורסמת לקהל הנכון (שגרירי המותג של המחאה נגד רהב) ובתזמון הנכון (בשיא הבאזז הציבורי), היא כמו סלע ענק שנזרק למים. הפוסט בדף המחאה קיבל כמות עצומה של 425 שיתופים – וזה בימים בהם הדף מפרסם עשרות פוסטים ביום.

שיבי, שבעצמו יכול לעשות גלים לא קטנים, סיפק עוד הרבה מאד תכנים גרפיים כמו זה, מהסוג שעובד הכי טוב בפייסבוק. וכשמגיעים לכזה נפח של פעילות ותומכים – הגולשים מתחילים בד"כ לייצר תוכן בעצמם – הרבה פעמים תוכן טוב יותר מזה של המותג המקורי. מנהלי קמפיין חכמים יודעים לבחור את הדברים הטובים ולהשתמש בהם.

תוכן גולשים – החלום הרטוב של כל מנהל קמפיין

הדבר הכי טוב בתוכן גולשים הוא, ובכן, שאתה לא צריך לעשות כלום בשביל לייצר אותו. הוא שלך בחינם בד"כ, ויותר מזה, הגולשים בד"כ שמחים כש"תחנת האם" של המותג – למשל דף הפייסבוק שלו – עושה שימוש בתוכן שלהם (ונותן קרדיט כמובן).

דפי הפייסבוק הכי גדולים מתבססים על תוכן גולשים כחלק משמעותי מאסטרטגית התוכן שלהם, אם לא כ-100% ממנה. "סטטוסים מצייצים" בנה את עצמו ומחזיק את עצמו בעזרת תוכן גולשים. "ארץ נהדרת" גם מפרסמים הרבה תוכן גולשים. היום קשה מאד להצליח בפייסבוק בלי לפרסם הרבה מאד תכנים או להשקיע כסף, ושימוש בתוכן גולשים (או בכלל בתוכן של אחרים) הוא דרך מצוינת ונפוצה מאד להתמודד עם הבעיה הזו.

סיכום: איך אפשר "לעשות רני רהב" לפייסבוק?

עם מספיק השקעה אפשר ליצור קמפיין תוכן יצירתי ומגניב שיצבור תהודה מסוימת, ואפשר לעשות את זה בכל זמן נתון. אבל להרים קמפיין כזה מ-0 ובמהירות ברגע הנכון ועוד לנהל אותו כמו אחד שתוכנן חודשים מראש – זו כבר אומנות. אגב, אתם יודעים מה זו מקצוענות? להכין קמפיין כזה ולשמור אותו בסבלנות עד שמגיע הרגע הנכון.

הגודל מדהים של מחאת הפייסבוק האחרונה נגד רהב טמון בשילוב הנדיר של כל הסיבות שהזכרתי. שילוב שיש בו הרבה עבודה קשה אבל גם הרבה מאד מזל.

לכן אין ספק שיהיה קשה מאד לשחזר את "הקמפיין" הזה. אבל כל אחד מהכוחות שפעלו כאן שווה חשיבה מקדימה ותכנון גם בפעילות שלכם – ובעיקר אם אתם מתכננים קמפיין בהיקף גדול. ומי יודע, אומרים שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, אז אולי גם לכם יהיה קצת מזל אם תשקיעו.

לכתבה באתר של יוראי רונן

בשל הביקורת: JCDecaux תסיר את הקמפיין למניעת השמנת יתר של ילדים

נשלח 11 בינו׳ 2014, 5:46 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 21 במרץ 2014, 14:04 ]

חברת שילוט החוצות JCDecaux תסיר הלילה את השלטים שהעלו בימים האחרונים בנושא השמנת יתר של ילדים, זאת לאחר ביקורת ציבורית רחבה והטענה כי השלטים היו פוגעניים ■ JCDecaux: "קשובים לרחשי הציבור"

מאת נתי טוקר, 9/1/2014

בימים האחרונים עלתה חברת השילוט JCDecaux בקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים, שהתפרסם על גבי שלטי חוצות באזור המרכז. בקמפיין נראה בין השאר ילד שמן ועליו נכתב "כשהילד שלך משמין, החיוך שלו קטן". הקמפיין עלה כחלק מתחרות שנתית שמקיימת החברה בין משרדי הפרסום.

ברשתות החברתיות נמתחה ביקורת חריפה ונטען כי הקמפיין לועג לילדים הסובלים מהשמנת יתר. גם יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (הליכוד ביתנו), מתחה ביקורת על הקמפיין. לוי-אבקסיס פנתה היום ליוזם, פיליפ רו, מנכ"ל JCDecaux ישראל, בדרישה להורדת מסע הפרסום. לטענתה, הקמפיין מבזה את הילדים ולא מחזק את דימויים העצמי - אלא דווקא דוחק אותם לפינה.

הקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים
הקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים
צילום: דודו בכר

"בשנים האחרונות הולכת ומתעצמת האפליה כנגד שמנים, בין היתר בשל חשיפה מרובה לתקשורת, ובתוכה למדיה החדשה, שלה כוח רב בעיצוב התודעתי ובעיצוב התפיסות הרווחות", כתבה לוי-אבקסיס. "ילדים ובני נוער חשופים לתקשורת חד צדדית המייצרת מגוון מסרים המשרים אווירה של דה לגיטימציה לשונות, ובתוך כך לשונות במשקל. הילדים חשופים באופן תדיר לתכנים המעדיפים משקל רזה ועל כן אף ילד לא ירצה להיות מזוהה עם עודף משקל. הקמפיין בהובלת חברתך הינו פוגעני, שעיקרו השפלת הילד השמן, ביושו וביזויו ומיותר לציין כי קמפיין מעין זה מסוכן ברמה החברתית לצדק, למוסר וקל וחומר להגנה על שלום הילדים.

"התוצאות הבטוחות של קמפיין זה הינו דור נוסף של ילדים אשמים המתקשים לקבל את עצמם, דור של ילדים פגועים ומוקנטים ולבטח לא ילדים בריאים יותר. הקמפיין חוצה גבולות אדומים ומפקיר את אוכלוסיית הילדים חשופה, חלשה וחסרת הגנה שאנו כחברה מחויבים לספק". אחה"צ הודיעה החברה כי בעקבות פניות הציבור היא תסיר הלילה את הקמפיין. במקום זאת, יעלו פוסטרים חדשים שעליהם הכיתוב "עכשיו כשהפוסטרים ירדו, זה נשאר רק בידיים שלך".

לפי החברה, במסגרת התחרות בין משרדי הפרסום "אנו מעניקים חופש מוחלט למשרדי הפרסום לבטא את עצמם, לא קיימנו כל בחירה מבין העבודות שנשלחו. בדף הפייסבוק שלנו נתנו ההזדמנות לציבור הרחב להביע את דעתו ורעיונותיו בנושא. בהתחשב במטען הרגשי לבעיה זו המשפיעה על הילדים שלנו, אנו מבינים כי התוכן של כמה יצירות יצר דיון חברתי רחב וזאת מטרת הקמפיין: למצוא פתרונות.

"באותו האופן זה עבד במקרים הקודמים שתמכנו וקידמנו. מטרתנו אינה לגרום אי נעימות או לעג כלפי ילדים אלא להעביר את חשיבות המסר ולהעלות את המודעות לבריאות והמשמעויות של השמנת יתר בקרב ילדים".

לכתבה בדהמרקר

למה להעליב את השמנים?
מי שרוצה להילחם בהשמנה צריך לזעזע, אבל לא ללעוג ולרמוס
ליאת רון, 8/1/14

קמפיין חדש נגד השמנת ילדים, שעלה על שילוט החוצות בתל-אביב, ממחיש את האמירה "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", ואולי מדויק יותר במקרה הזה, בואו נעלה "קמפיין חברתי", סוג של תרומה לקהילה, שיטפל בבעיה כאובה, נעשה אותו הכי פרובוקטיבי ודוחה שאפשר - ונקבל חשיפה תקשורתית שתועיל לביזנס.

בשנים מהפוסטרים נראים ילדים הסובלים מעודף משקל. באחד מהם מתנוססים פניו של ילד בעל פנים ענקיים וחסרי פרופורציה מחייך, עם הכיתוב הרגיש הבא: "כשהילד שלך שמן, החיוך שלו יותר קטן"; ובאחר, חצי תצלום של פני ילדה עם כמה סנטר משולש, כאילו כל פניה לא יכולים היו להיכנס לפריים בגלל ממדיה, ולצידה הכותרת: "רבע מילדי ישראל סובלים מהשמנת יתר". בפוסטר נוסף מופיע המשפט: "דבה - ככה יקראו לבת שלך כל החיים".

מי שעומדת מאחורי הקמפיין היא חברת פרסום החוצות JCDecaux ישראל, סניף של חברה הנסחרת בבורסה הצרפתית, המעידה על עצמה שהיא החברה הבינלאומית היחידה המתמקדת בפרסום חוצות ופעילה ב-55 מדינות. בדף הפייסבוק מציגה החברה כמה פוסטרים שעיצבו משרדי פרסום ואנשים פרטיים, שמתוכם נבחרו כמה ששולבו בקמפיין.

בין העבודות שהוגשו לחברה היו גם עבודות מאופקות, מרומזות ואינטליגנטיות. הייתה גם אחת מחרידה ששילבה מצבה, אבל בחברה החליטו שדווקא הילדים השמנים והכיתוב הבוטה יעשו את העבודה.

ואני שואלת, איזו עבודה בדיוק? מי שרוצה להילחם בהשמנה צריך לזעזע, אבל לא ללעוג ולרמוס את מושאי הקמפיין. מה אמורים להרגיש ילדים בעלי עודף משקל שרואים את הפוסטרים, אלה שסופגים הערות והצקות על בסיס יומי? האם זה מוסיף משהו למלחמה שלהם בשומן, או נותן נשק נוסף בידי אלה שמתעמרים בהם?

לא רק שהקמפיין הזה לא מעלה מודעות, יש בו אלמנטים אלימים, מפחידים, משפילים, שאם הם יכולים לתרום למשהו, זה דווקא להעמקת ההשמנה ולא למלחמה בה. לא ברור לי איך כל זה מסתדר עם הערך העליון של החברה כפי שמופיע האתר האינטרנט שלה, ואני מצטטת: "כבוד לתרבות באשר היא, כבוד לסביבה העירונית ולמורשת התרבותית". יש פה הכול - אבל כבוד בטח שאין בקמפיין הזה.

בג'ורג'יה, ארה"ב, ניסו להילחם בהשמנה בדרך דומה, והעלו לפני יותר משנה סדרת תשדירים שבהם נראים ילדים שמנים בבית-הספר היסודי, המספרים למצלמה את הבעיות שמהם הם סובלים בגלל ההשמנה. אחת מהן אמרה שם "אני לא אוהבת את בית-הספר, כי הילדים נטפלים אליי, וזה פוגע בי". הקמפיין עורר התנגדות וירד מהר מהצפוי.

השימוש שנעשה בילדים שמנים או בכינויים שמודבקים להם, כדי להילחם בהשמנת ילדים, הוא פסול, מיותר, מנציח דעות קדומות, מעודד אלימות נגדם ולא פחות חשוב, ילד שירגיש לא נוח עם גופו, לא רק שלא יטפל בו, הוא יזניח אותו ביתר שאת.

אפשר היה להסתפק בכרזה מעוררת המחשבה ש"כדור נגד השמנה" עם תמונה של כדורגל, שלא פוגעת ומעודדת פעילות גופנית, רק שהיא לא מושכת אש.

ברור לי שגם הדברים שנכתבים פה משרתים את הוגי הקמפיין, שככל הנראה רצו לקבל כיסוי תקשורתי יותר מאשר להעלות את המודעות להשמנת הילדים. אני מקווה שהנאמר פה יתרום במשהו לגניזתו המהירה, ולמען הילדים כבדי-המשקל, יפה שעה אחת קודם.

לכתבה בגלובס 

השמנת ילדים: צריך להפסיק עם הסיסמאות ולהתחיל לזוז

קמפיין השמנת הילדים היה שנוי במחלוקת, אך על שני דברים מסכימים כולם: מדובר בסכנה אמיתית, וספורט הוא פיתרון מצוין

מאת אורי טלשיר, 27/1/2014

הקמפיין שמתריע מפני השמנת הילדים אמנם הורד משלטי החוצות, אך הוא החזיר לסדר היום סוגיה בוערת ומטרידה בדבר המטען החורג של צעירים בארץ. "עד לאחרונה העמדה הרשמית של המדינה היתה שאין בעיה משמעותית, אבל בשנת 2013 פרסם משרד הבריאות דו"ח שבדק את אחוז הילדים השמנים בישראל", מסביר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. תחזיקו חזק: לפי הדו"ח, 25% מילדי כיתה א' סובלים ממשקל עודף, ובכיתה ה' 31% הם שמנים.

"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית. יש לי בת בכיתה ה', הלכתי איתה ליום הורים ותלמידים. ההורים החזיקו חבל והילדים היו צריכים להיכנס ולקפוץ מעליו. מתוך 30, רק שניים הצליחו מבלי שהחבל פגע בהם. לעומת זאת, כל ההורים כן הצליחו. צריך לנסות ולסובב את הגלגל טיפה אחורה, כי לילדים של היום יש כושר גופני הרבה פחות טוב מזה שהיה להוריהם באותו גיל".

על פי נמט והמומחים, ההמלצה עבור ילד היא לפחות 60 דקות של פעילות גופנית בינונית-מאומצת ביממה, קרי ריצה קלה ומעלה. מחקר שביצע נמט על שיעורי ההתעמלות בארץ לפני מספר שנים, הראה כי בשיעור ספורט של 45 דקות, בנים מבצעים 7 דקות של פעילות גופנית ובנות רק 4.5 דקות. "אני לא מקנא באף מורה כי התפקיד שלו לא פשוט – 10 ילדים שמנים, חמישה הביאו פתק מהרופא ועוד חמישה לא הביאו נעלי התעמלות – אבל אי אפשר להסתפק בשיעורים הללו".

נמט עומד בראש מרכז לטיפול בעודף משקל של ילדים. באמצעות תוכנית המשלבת פעילות גופנית, הכוונה של תזונה והדרכה התהגותית-פסיכולוגית - המטרה היא להשיב לצעירים בני 18-5 את התשוקה לפעילות ואת היכולת הבסיסית להשלים ריצה בשיעורי ההתעמלות. זוהי מעין חממה, שבה מטופחים אותם צעירים הסובלים מעודף משקל לצד אלו שמצוים בסיטואציה דומה.

"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", אומר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא
"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", אומר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא . צילום: Barazani Levi

"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", מדגיש נמט, "מספיק צוחקים עליהם בבית הספר ולא בוחרים אותם במשחק, אז הם לא רוצים לחוות את זה שוב. ילד שמן לא ילך לקאנטרי וילדה שמנה לא תלך לחוג ריקוד, כי יהיה להם לא נעים. אצלנו יש תחושה של אחים לצרה, ואחרי פרק זמן הילדים יורדים במשקל ומשפרים כושר גופני. ההשמנה היא לא רק בעיה אסתטית, אלא גורמת לילדים בני 13 למחלות שפעם היו רק אצל סבא וסבתא שלהם – סכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, בעיות נוירולוגיות, הפרעות בשומני הדם ודכאון. מתבגרים עם עודף משקל סובלים מבעיות דימוי עצמי ובעיות חברתיות".

למעשה, הפעילות הספורטיבית דוחקת את הנערים להתעמת עם הסוגיה המרכזית ביותר בשלב ההתבגרות - הגוף שלהם. "אלו השנים שבהן הממד הגופני תופס אצלם מקום מרכזי", מסביר הפסיכולוג ארנון צפריר מ"המרכז לפסיכולוגיית הספורט", "הדימוי הגופני הופך להיות הדבר המשפיע ביותר על האופן שבו הילד מעריך את עצמו – איך שהוא נראה ומרגיש עם הגוף שלו צובע את כל החוויה שלו כאדם. הספורט הרי עובד עם הגוף, כך שבעצם מעמידים במבחן את הגורם שהכי משפיע על הערך העצמי, וברור שלילדים שמנים הרבה יותר קשה. זו משימה לא נוחה, והמחירים יכולים להיות גדולים. ילד עלול לעבור חוויה של 'אני לא יכול לעשות עם הגוף שלי כל מיני דברים, אני מסתכל על עצמי בצורה שלילית ואני לא שווה הרבה'. הוא מרגיש חסר ערך, חסר יכולות ויש לו בעיה גדולה עם עצמו".

מובן שישנו גם את התרחיש החיובי, בו הילד נשבה בקסם הספורט ועובר את השינוי המיוחל. "ילדים שהתחברו לספורט פתאום מרגישים תחושת מסוגלות ועושים דברים שעד אז הם בכלל לא האמינו שביכולתם לעשות, כי הם היו שמנמנים וצחקו עליהם", טוען צפריר, "פתאום הם מצליחים להתמיד במסגרת, לעשות תרגיל, להילחם ולרוץ. זהו התסריט הרצוי שמעלה להם מאוד את הבטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות".

לדברי צפריר, ישנן פעולות שעשויות להטות מעט את הכף לטובת התרחיש האופטימי. "בחירת הענף היא משמעותית", הוא מדגיש, "בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות. עם הבגדים שם כולם ממילא נראים די גדולים והוא נהנה מאוד. בנות מלאות ששוחות מגיעות לגילאי 9-10, ואז יש בעיות עם איך שהן מרגישות עם עצמן".

"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית.
"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית. . צילום: דודו בכר

שחייה, המחייבת חשיפה מסוימת של הגוף, היא דוגמה לענף שטומן בחובו יתרונות וחסרונות בסוגיה המורכבת הזו. אורי סלע, בעלים ומאמן שחייה בכיר ב"עולם המים", עובד עם חניכים מכל הגילאים בשלל חזיתות. בין היתר, הוא מטפל בכ-50 ילדים עם בעיית משקל. "הקמפיין הפרסומי המדובר נגע במשהו מאוד חזק, אני מבסוט ממנו ומת שהוא יעשה באזז מטורף, כי מדובר במצוקה אמיתית", טוען סלע, "לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה".

הילדים השמנים מגיעים לסלע עם שרירים חלשים, ביטחון עצמי ירוד ובעיות קואורדינציה. "המטרה היא לחזק אותם, כדי שיהיה להם כיף ואז הם ירצו להתמיד ולרדת במשקל. בהתחלה הילד נכנס למים עם החולצה, ואני אף פעם לא אומר לו להוריד אותה, אלא מחכה שהוא יעשה את זה ביוזמתו. רוב הילדים מורידים די מהר, אבל לפעמים זה לוקח גם שלושה חודשים. בשביל ילד שמן, ספורט זה קטסטרופה – הוא תמיד יגיע אחרון בריצה והוא אפילו לא יכול לעמוד עם רגליים צמודות. הוא מפתח דפוסים של חוסר בטחון ונכנס יותר ויותר לכוך שלו, אבל בשחייה יש יתרון מטורף – השומן מסייע לו לצוף ולגלות שהוא מסוגל".

הטקטיקה הטיפולית של סלע פשוטה – אם הנער המסיבי נמצא במצוקה הוא יחל לעבוד עמו בשיעורים פרטיים, יטפח לו את הביטחון ורק אחר כך ישלב אותו עם קבוצת שחיינים "רגילים", שרמת השחייה שלהם נמוכה מעט משלו. "כך אפשר להבליט ולהעצים אותו מול הקבוצה", מתאר סלע, שלפני כשנתיים החל להדריך את רון קוטנר בן ה-13, ששקל בזמנו 90 ק"ג.

"במצב כזה, אחד הדברים שעליהם ביקשתי לא לדבר איתו הוא תזונה, כי כשאתה כל כך מגודל משגעים אותך עם מרפאים וסדנאות", מסביר סלע, "המטרה היתה לטפל לו במצוקה ולהעצים לו את הביטחון. אביו הציע לשלב גם תזונאית בתכנית, אבל ראיתי שרון מתחיל להתחזק ובגישה שלי קשה לגוף לעשות כמה שינויים גדולים במקביל. לכן, הנחתי בצד את עניין האוכל ורק החמאתי לו על ההתקדמות בבריכה".

""בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות", אמור הפסיכולוג ארנון צפריר
""בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות", אמור הפסיכולוג ארנון צפריר. צילום: פוקס גורן גלעדי

אשתקד ניתן היה להבחין בשינוי רציני אצל קוטנר, וסלע הציע לו לעלות על המשקל ולהתמוגג מהמספרים. "הוא פחד לעלות למרות שבאותו זמן הוא כבר נראה טוב. פתאום ראינו שהוא שוקל 70 ק"ג, הוא היה בשוק מעצמו. אחר כך הוא קנה בגדים, פתאום נהיה פה ספורטאי שלא מתבייש במראה שלו ורוצה להראות את עצמו. כל החיים שלו השתנו".

קוטנר, כיום בכיתה י', מתנדב במד"א ושוחה בשעות הבוקר המוקדמות עם קבוצת שחייני המאסטרס של סלע. "זה עניין של סביבה, רצון והורה שיודע ללכת על קליפות ביצים ולעשות את זה ממקום של אמפתיה, אחרת הוא יעשה נזק עצום", משתף גיל, אביו של רון, גם הוא שחיין. "הילד קיבל את זה בעדינות בבית, ואורי סלע נרתם לעניין בצורה נהדרת. בלי תמיכה ומודעות זה לא יכול להיעשות באף בית. נערים בגיל ההתבגרות הם כמו רפסודה שמטלטלת בים, והשייכות לקבוצה ספורטיבית מקנה להם אחיזה ויציבות. יש פן מנטלי, לדעת שאתה הולך על זה, ופן פיסי, של חילוף חומרים. עם השחייה ואימונים בחדר הכושר, רון עבר שינוי חזותי מדהים. בעיני החברות של אחותו הוא נחשב 'חתיך הורס'".

הרעיון המנחה הוא לא לחכות לסיפורים נפלאים כאלו בגיל ההתבגרות, אלא לנטרל את המגפה באיבה. נמט יזם תכנית שתחילתה כבר בגילאי הגן, ובמסגרתה הוא מקדם פעילות גופנית והרגלי תזונה באמצעות משחקים. "ילדים קטנים מקשיבים לגננות הרבה יותר מאשר להורים", אומר נמט, "המטרה היתה שהגננות הן אלה שיגרמו לילדים לבצע פעילות. יצאנו לחצר הגן והראינו להן שגם עם ספסל, עמוד, נדנדה או מגלשה אפשר לעשות המון פעילות גופנית".

נמט ואנשיו אימנו את הגננות במקומות שנבחרו למחקר, כך שבכל יום ביצעו הילדים 45 דקות של פעילות גופנית בשלושה חלקים של 15 דקות כ"א. "אין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים ילדים בריאים צריך להזיז אותם ולשים לב מה מכניסים להם לפה", הוא טוען, "כשאתה עוזב ילד קטן, הוא מתרוצץ. ילדים באופיים הם יצורים פעילים שרוצים לרוץ. משהו קורה בין השנים הראשונות לבין כיתה ה', שם הם כבר לא רוצים לעשות פעילות. לכן כה חשוב לבנות את זה מגיל קטן".

ילדי הגן שהשתתפו במיזם הפגינו כושר גופני משופר וידע נרחב בתזונה נכונה. הם צרכו פחות מאכלים מתוקים וירדו במשקל. "כשמבוגרים עושים דיאטה, תוך שנה 90 אחוז מהם ישובו למשקל ההתחלתי", מסביר נמט, "ילדים הרבה יותר מוצלחים בעניין הזה ואפשר להטמיע בגיל הצעיר דברים שיהפכו לחלק משגרת החיים. כמובן שבגילאי הגן הם הרבה פחות קטלניים מאשר בגיל ההתבגרות – הדימוי העצמי שלהם, גם אם הם שמנים, הוא עדיין תקין והכל בגדר משחק. ככל שאתה מתבגר, הנושא הפסיכולוגי הופך יותר משמעותי ויותר קשה לטיפול".

"לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה", אומר אורי סלע מ"עולם המים", המטפל בכחמישים ילדים עם בעיות משקל
"לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה", אומר אורי סלע מ"עולם המים", המטפל בכחמישים ילדים עם בעיות משקל .

יותר מ-2,000 ילדים עברו במרכז של נמט ב-14 השנים האחרונות. "השאיפה היא לשפר להם את הכושר ולהוציא אותם החוצה לעשות ספורט, אבל בניגוד לגילים הצעירים שבהם יש המון חוגים, כשילד מגיע לחטיבת הביניים אז יש לו שתי אופציות - או שהוא ספורטאי תחרותי, או שאין לו מקום. אין כמעט חוגים לילדים שסתם רוצים לעשות ספורט ולהתאמן בכיף. ילדים מבקשים להישאר אצלנו כי הם לא מוצאים בחוץ מסגרת שמתאימה להם".

רוב הילדים מופנים אל נמט על ידי הוריהם, בעוד 10% מגיעים דרך רופאים ואנשי מקצוע. "כשההורים מביאים את הילד משמע שהמצב כבר חמור וזו תעודת עניות לנו, המטפלים, שלא עשינו את זה קודם", הוא אומר, "לרופאים לא נעים להגיד לילד שהוא שמן, ואני בהחלט חושב שזה משהו שכן צריך להגיד, כמובן ברגישות ובצורה מכובדת. אני אומר לרופא 'אם היית בודק ילד ומגלה שיש לו סכרת, היית אומר לאמא שלו, נכון? אז זה בדיוק אותו הדבר'".

לפי נמט, כדאי לכלכל צעדים בנושאי תזונה וספורט, אפילו בשלבי הינקות. "חשיבות התזונה בגיל הרך היא אדירה בהקשר לסיכון להשמנה בשנים הבאות. תינוק שמן זה אולי חמוד, אבל הסיכוי שלו להיות ילד שמן גדול פי כמה. חשוב לומר שאין דבר כזה גיל מוקדם מדי לפעילות גופנית, שחיונית לילד מהרגע שהוא מתחיל להתגלגל ולזחול. זו פעילות קריטית להתפתחות, ויש מחקרים המראים שילדים שלא עושים זאת מפתחים בעיות בשריר ובעצם".

המומחים מדגישים שכדאי לבלום את ההשמנה בהקדם, משום שלילד המגיע לכיתה א' עם עודף משקל יש סיכוי של 60-70% לסבול מאותה בעיה גם כאיש מבוגר. "ילד מסיק מסקנות לגבי מה הגוף שלו יכול או לא יכול לעשות, ובאורח פלא זה עלול להישמר במשך שנים", מנתח צפריר, "הוא עובר את התיכון והצבא בידיעה שהוא שמן וחסר יכולות גופניות, אז קשה מאוד לשבור את זה ולצאת מהמסקנה שהושרשה בגיל שבע. רק כאשר אותם אנשים חווים משבר גדול, בריאותי או נפשי, רואים דברים מופלאים כמו אנשים ששקלו 120 קילו ואכלו טוגנים כל היום, שתוך שנה עומדים פתאום על קו הזינוק במרתון ת"א. חוויה ספורטיבית שלילית בילדות לא רק פוגעת בערך העצמי, אלא גם עלולה ליצור טראומה שתחסום את הפעילות הספורטיבית לכל החיים".

בין אם קמפיין המלחמה בהשמנה היה מוגזם או ראוי, אלו שהנושא קרוב ללבם מרוצים שהוא מציף את השיח הציבורי. "עצם עליית הנושא לכותרות וההבנה שיש לנו ולילדים בעיה זה כבר טוב", מסכם נמט, "כמו בארה"ב, לקח לנו 20 שנה להבין שיש בעיה. עכשיו נתחיל להתעסק בה ואני מקווה שתוך 15-10 שנים נראה גם תוצאות".

לכתבה בהארץ


JCDecaux obesity
צילם: ערן שחורי, רכז פעילות 'רוכבים לעבודה' בעמותת 'ישראל בשביל אופניים'

כתבות קשורות:

1-10 of 22