בשל הביקורת: JCDecaux תסיר את הקמפיין למניעת השמנת יתר של ילדים

נשלח 11 בינו׳ 2014, 5:46 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 21 במרץ 2014, 14:04 ]

חברת שילוט החוצות JCDecaux תסיר הלילה את השלטים שהעלו בימים האחרונים בנושא השמנת יתר של ילדים, זאת לאחר ביקורת ציבורית רחבה והטענה כי השלטים היו פוגעניים ■ JCDecaux: "קשובים לרחשי הציבור"

מאת נתי טוקר, 9/1/2014

בימים האחרונים עלתה חברת השילוט JCDecaux בקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים, שהתפרסם על גבי שלטי חוצות באזור המרכז. בקמפיין נראה בין השאר ילד שמן ועליו נכתב "כשהילד שלך משמין, החיוך שלו קטן". הקמפיין עלה כחלק מתחרות שנתית שמקיימת החברה בין משרדי הפרסום.

ברשתות החברתיות נמתחה ביקורת חריפה ונטען כי הקמפיין לועג לילדים הסובלים מהשמנת יתר. גם יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (הליכוד ביתנו), מתחה ביקורת על הקמפיין. לוי-אבקסיס פנתה היום ליוזם, פיליפ רו, מנכ"ל JCDecaux ישראל, בדרישה להורדת מסע הפרסום. לטענתה, הקמפיין מבזה את הילדים ולא מחזק את דימויים העצמי - אלא דווקא דוחק אותם לפינה.

הקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים
הקמפיין נגד השמנת יתר של ילדים
צילום: דודו בכר

"בשנים האחרונות הולכת ומתעצמת האפליה כנגד שמנים, בין היתר בשל חשיפה מרובה לתקשורת, ובתוכה למדיה החדשה, שלה כוח רב בעיצוב התודעתי ובעיצוב התפיסות הרווחות", כתבה לוי-אבקסיס. "ילדים ובני נוער חשופים לתקשורת חד צדדית המייצרת מגוון מסרים המשרים אווירה של דה לגיטימציה לשונות, ובתוך כך לשונות במשקל. הילדים חשופים באופן תדיר לתכנים המעדיפים משקל רזה ועל כן אף ילד לא ירצה להיות מזוהה עם עודף משקל. הקמפיין בהובלת חברתך הינו פוגעני, שעיקרו השפלת הילד השמן, ביושו וביזויו ומיותר לציין כי קמפיין מעין זה מסוכן ברמה החברתית לצדק, למוסר וקל וחומר להגנה על שלום הילדים.

"התוצאות הבטוחות של קמפיין זה הינו דור נוסף של ילדים אשמים המתקשים לקבל את עצמם, דור של ילדים פגועים ומוקנטים ולבטח לא ילדים בריאים יותר. הקמפיין חוצה גבולות אדומים ומפקיר את אוכלוסיית הילדים חשופה, חלשה וחסרת הגנה שאנו כחברה מחויבים לספק". אחה"צ הודיעה החברה כי בעקבות פניות הציבור היא תסיר הלילה את הקמפיין. במקום זאת, יעלו פוסטרים חדשים שעליהם הכיתוב "עכשיו כשהפוסטרים ירדו, זה נשאר רק בידיים שלך".

לפי החברה, במסגרת התחרות בין משרדי הפרסום "אנו מעניקים חופש מוחלט למשרדי הפרסום לבטא את עצמם, לא קיימנו כל בחירה מבין העבודות שנשלחו. בדף הפייסבוק שלנו נתנו ההזדמנות לציבור הרחב להביע את דעתו ורעיונותיו בנושא. בהתחשב במטען הרגשי לבעיה זו המשפיעה על הילדים שלנו, אנו מבינים כי התוכן של כמה יצירות יצר דיון חברתי רחב וזאת מטרת הקמפיין: למצוא פתרונות.

"באותו האופן זה עבד במקרים הקודמים שתמכנו וקידמנו. מטרתנו אינה לגרום אי נעימות או לעג כלפי ילדים אלא להעביר את חשיבות המסר ולהעלות את המודעות לבריאות והמשמעויות של השמנת יתר בקרב ילדים".

לכתבה בדהמרקר

למה להעליב את השמנים?
מי שרוצה להילחם בהשמנה צריך לזעזע, אבל לא ללעוג ולרמוס
ליאת רון, 8/1/14

קמפיין חדש נגד השמנת ילדים, שעלה על שילוט החוצות בתל-אביב, ממחיש את האמירה "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", ואולי מדויק יותר במקרה הזה, בואו נעלה "קמפיין חברתי", סוג של תרומה לקהילה, שיטפל בבעיה כאובה, נעשה אותו הכי פרובוקטיבי ודוחה שאפשר - ונקבל חשיפה תקשורתית שתועיל לביזנס.

בשנים מהפוסטרים נראים ילדים הסובלים מעודף משקל. באחד מהם מתנוססים פניו של ילד בעל פנים ענקיים וחסרי פרופורציה מחייך, עם הכיתוב הרגיש הבא: "כשהילד שלך שמן, החיוך שלו יותר קטן"; ובאחר, חצי תצלום של פני ילדה עם כמה סנטר משולש, כאילו כל פניה לא יכולים היו להיכנס לפריים בגלל ממדיה, ולצידה הכותרת: "רבע מילדי ישראל סובלים מהשמנת יתר". בפוסטר נוסף מופיע המשפט: "דבה - ככה יקראו לבת שלך כל החיים".

מי שעומדת מאחורי הקמפיין היא חברת פרסום החוצות JCDecaux ישראל, סניף של חברה הנסחרת בבורסה הצרפתית, המעידה על עצמה שהיא החברה הבינלאומית היחידה המתמקדת בפרסום חוצות ופעילה ב-55 מדינות. בדף הפייסבוק מציגה החברה כמה פוסטרים שעיצבו משרדי פרסום ואנשים פרטיים, שמתוכם נבחרו כמה ששולבו בקמפיין.

בין העבודות שהוגשו לחברה היו גם עבודות מאופקות, מרומזות ואינטליגנטיות. הייתה גם אחת מחרידה ששילבה מצבה, אבל בחברה החליטו שדווקא הילדים השמנים והכיתוב הבוטה יעשו את העבודה.

ואני שואלת, איזו עבודה בדיוק? מי שרוצה להילחם בהשמנה צריך לזעזע, אבל לא ללעוג ולרמוס את מושאי הקמפיין. מה אמורים להרגיש ילדים בעלי עודף משקל שרואים את הפוסטרים, אלה שסופגים הערות והצקות על בסיס יומי? האם זה מוסיף משהו למלחמה שלהם בשומן, או נותן נשק נוסף בידי אלה שמתעמרים בהם?

לא רק שהקמפיין הזה לא מעלה מודעות, יש בו אלמנטים אלימים, מפחידים, משפילים, שאם הם יכולים לתרום למשהו, זה דווקא להעמקת ההשמנה ולא למלחמה בה. לא ברור לי איך כל זה מסתדר עם הערך העליון של החברה כפי שמופיע האתר האינטרנט שלה, ואני מצטטת: "כבוד לתרבות באשר היא, כבוד לסביבה העירונית ולמורשת התרבותית". יש פה הכול - אבל כבוד בטח שאין בקמפיין הזה.

בג'ורג'יה, ארה"ב, ניסו להילחם בהשמנה בדרך דומה, והעלו לפני יותר משנה סדרת תשדירים שבהם נראים ילדים שמנים בבית-הספר היסודי, המספרים למצלמה את הבעיות שמהם הם סובלים בגלל ההשמנה. אחת מהן אמרה שם "אני לא אוהבת את בית-הספר, כי הילדים נטפלים אליי, וזה פוגע בי". הקמפיין עורר התנגדות וירד מהר מהצפוי.

השימוש שנעשה בילדים שמנים או בכינויים שמודבקים להם, כדי להילחם בהשמנת ילדים, הוא פסול, מיותר, מנציח דעות קדומות, מעודד אלימות נגדם ולא פחות חשוב, ילד שירגיש לא נוח עם גופו, לא רק שלא יטפל בו, הוא יזניח אותו ביתר שאת.

אפשר היה להסתפק בכרזה מעוררת המחשבה ש"כדור נגד השמנה" עם תמונה של כדורגל, שלא פוגעת ומעודדת פעילות גופנית, רק שהיא לא מושכת אש.

ברור לי שגם הדברים שנכתבים פה משרתים את הוגי הקמפיין, שככל הנראה רצו לקבל כיסוי תקשורתי יותר מאשר להעלות את המודעות להשמנת הילדים. אני מקווה שהנאמר פה יתרום במשהו לגניזתו המהירה, ולמען הילדים כבדי-המשקל, יפה שעה אחת קודם.

לכתבה בגלובס 

השמנת ילדים: צריך להפסיק עם הסיסמאות ולהתחיל לזוז

קמפיין השמנת הילדים היה שנוי במחלוקת, אך על שני דברים מסכימים כולם: מדובר בסכנה אמיתית, וספורט הוא פיתרון מצוין

מאת אורי טלשיר, 27/1/2014

הקמפיין שמתריע מפני השמנת הילדים אמנם הורד משלטי החוצות, אך הוא החזיר לסדר היום סוגיה בוערת ומטרידה בדבר המטען החורג של צעירים בארץ. "עד לאחרונה העמדה הרשמית של המדינה היתה שאין בעיה משמעותית, אבל בשנת 2013 פרסם משרד הבריאות דו"ח שבדק את אחוז הילדים השמנים בישראל", מסביר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. תחזיקו חזק: לפי הדו"ח, 25% מילדי כיתה א' סובלים ממשקל עודף, ובכיתה ה' 31% הם שמנים.

"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית. יש לי בת בכיתה ה', הלכתי איתה ליום הורים ותלמידים. ההורים החזיקו חבל והילדים היו צריכים להיכנס ולקפוץ מעליו. מתוך 30, רק שניים הצליחו מבלי שהחבל פגע בהם. לעומת זאת, כל ההורים כן הצליחו. צריך לנסות ולסובב את הגלגל טיפה אחורה, כי לילדים של היום יש כושר גופני הרבה פחות טוב מזה שהיה להוריהם באותו גיל".

על פי נמט והמומחים, ההמלצה עבור ילד היא לפחות 60 דקות של פעילות גופנית בינונית-מאומצת ביממה, קרי ריצה קלה ומעלה. מחקר שביצע נמט על שיעורי ההתעמלות בארץ לפני מספר שנים, הראה כי בשיעור ספורט של 45 דקות, בנים מבצעים 7 דקות של פעילות גופנית ובנות רק 4.5 דקות. "אני לא מקנא באף מורה כי התפקיד שלו לא פשוט – 10 ילדים שמנים, חמישה הביאו פתק מהרופא ועוד חמישה לא הביאו נעלי התעמלות – אבל אי אפשר להסתפק בשיעורים הללו".

נמט עומד בראש מרכז לטיפול בעודף משקל של ילדים. באמצעות תוכנית המשלבת פעילות גופנית, הכוונה של תזונה והדרכה התהגותית-פסיכולוגית - המטרה היא להשיב לצעירים בני 18-5 את התשוקה לפעילות ואת היכולת הבסיסית להשלים ריצה בשיעורי ההתעמלות. זוהי מעין חממה, שבה מטופחים אותם צעירים הסובלים מעודף משקל לצד אלו שמצוים בסיטואציה דומה.

"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", אומר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא
"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", אומר פרופסור דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא . צילום: Barazani Levi

"ילדים שמנים לא אוהבים לעשות התעמלות עם ילדים שאינם שמנים, והם גם מצליחים הרבה פחות בסביבה הזו", מדגיש נמט, "מספיק צוחקים עליהם בבית הספר ולא בוחרים אותם במשחק, אז הם לא רוצים לחוות את זה שוב. ילד שמן לא ילך לקאנטרי וילדה שמנה לא תלך לחוג ריקוד, כי יהיה להם לא נעים. אצלנו יש תחושה של אחים לצרה, ואחרי פרק זמן הילדים יורדים במשקל ומשפרים כושר גופני. ההשמנה היא לא רק בעיה אסתטית, אלא גורמת לילדים בני 13 למחלות שפעם היו רק אצל סבא וסבתא שלהם – סכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, בעיות נוירולוגיות, הפרעות בשומני הדם ודכאון. מתבגרים עם עודף משקל סובלים מבעיות דימוי עצמי ובעיות חברתיות".

למעשה, הפעילות הספורטיבית דוחקת את הנערים להתעמת עם הסוגיה המרכזית ביותר בשלב ההתבגרות - הגוף שלהם. "אלו השנים שבהן הממד הגופני תופס אצלם מקום מרכזי", מסביר הפסיכולוג ארנון צפריר מ"המרכז לפסיכולוגיית הספורט", "הדימוי הגופני הופך להיות הדבר המשפיע ביותר על האופן שבו הילד מעריך את עצמו – איך שהוא נראה ומרגיש עם הגוף שלו צובע את כל החוויה שלו כאדם. הספורט הרי עובד עם הגוף, כך שבעצם מעמידים במבחן את הגורם שהכי משפיע על הערך העצמי, וברור שלילדים שמנים הרבה יותר קשה. זו משימה לא נוחה, והמחירים יכולים להיות גדולים. ילד עלול לעבור חוויה של 'אני לא יכול לעשות עם הגוף שלי כל מיני דברים, אני מסתכל על עצמי בצורה שלילית ואני לא שווה הרבה'. הוא מרגיש חסר ערך, חסר יכולות ויש לו בעיה גדולה עם עצמו".

מובן שישנו גם את התרחיש החיובי, בו הילד נשבה בקסם הספורט ועובר את השינוי המיוחל. "ילדים שהתחברו לספורט פתאום מרגישים תחושת מסוגלות ועושים דברים שעד אז הם בכלל לא האמינו שביכולתם לעשות, כי הם היו שמנמנים וצחקו עליהם", טוען צפריר, "פתאום הם מצליחים להתמיד במסגרת, לעשות תרגיל, להילחם ולרוץ. זהו התסריט הרצוי שמעלה להם מאוד את הבטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות".

לדברי צפריר, ישנן פעולות שעשויות להטות מעט את הכף לטובת התרחיש האופטימי. "בחירת הענף היא משמעותית", הוא מדגיש, "בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות. עם הבגדים שם כולם ממילא נראים די גדולים והוא נהנה מאוד. בנות מלאות ששוחות מגיעות לגילאי 9-10, ואז יש בעיות עם איך שהן מרגישות עם עצמן".

"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית.
"אחוזי ההשמנה מתפשטים בצורה נוראית", אומר פרופסור נמט, "בשורה התחתונה, הצריכה שלהם גדולה מהפלט – הם אוכלים יותר ומוציאים פחות אנרגיה בפעילות גופנית. . צילום: דודו בכר

שחייה, המחייבת חשיפה מסוימת של הגוף, היא דוגמה לענף שטומן בחובו יתרונות וחסרונות בסוגיה המורכבת הזו. אורי סלע, בעלים ומאמן שחייה בכיר ב"עולם המים", עובד עם חניכים מכל הגילאים בשלל חזיתות. בין היתר, הוא מטפל בכ-50 ילדים עם בעיית משקל. "הקמפיין הפרסומי המדובר נגע במשהו מאוד חזק, אני מבסוט ממנו ומת שהוא יעשה באזז מטורף, כי מדובר במצוקה אמיתית", טוען סלע, "לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה".

הילדים השמנים מגיעים לסלע עם שרירים חלשים, ביטחון עצמי ירוד ובעיות קואורדינציה. "המטרה היא לחזק אותם, כדי שיהיה להם כיף ואז הם ירצו להתמיד ולרדת במשקל. בהתחלה הילד נכנס למים עם החולצה, ואני אף פעם לא אומר לו להוריד אותה, אלא מחכה שהוא יעשה את זה ביוזמתו. רוב הילדים מורידים די מהר, אבל לפעמים זה לוקח גם שלושה חודשים. בשביל ילד שמן, ספורט זה קטסטרופה – הוא תמיד יגיע אחרון בריצה והוא אפילו לא יכול לעמוד עם רגליים צמודות. הוא מפתח דפוסים של חוסר בטחון ונכנס יותר ויותר לכוך שלו, אבל בשחייה יש יתרון מטורף – השומן מסייע לו לצוף ולגלות שהוא מסוגל".

הטקטיקה הטיפולית של סלע פשוטה – אם הנער המסיבי נמצא במצוקה הוא יחל לעבוד עמו בשיעורים פרטיים, יטפח לו את הביטחון ורק אחר כך ישלב אותו עם קבוצת שחיינים "רגילים", שרמת השחייה שלהם נמוכה מעט משלו. "כך אפשר להבליט ולהעצים אותו מול הקבוצה", מתאר סלע, שלפני כשנתיים החל להדריך את רון קוטנר בן ה-13, ששקל בזמנו 90 ק"ג.

"במצב כזה, אחד הדברים שעליהם ביקשתי לא לדבר איתו הוא תזונה, כי כשאתה כל כך מגודל משגעים אותך עם מרפאים וסדנאות", מסביר סלע, "המטרה היתה לטפל לו במצוקה ולהעצים לו את הביטחון. אביו הציע לשלב גם תזונאית בתכנית, אבל ראיתי שרון מתחיל להתחזק ובגישה שלי קשה לגוף לעשות כמה שינויים גדולים במקביל. לכן, הנחתי בצד את עניין האוכל ורק החמאתי לו על ההתקדמות בבריכה".

""בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות", אמור הפסיכולוג ארנון צפריר
""בענף תחרותי כמו כדורגל, שבו כולם רוצים לשחק, קשה לילד החריג להשתלב. הכרתי ילד שמנמן שאהב מאוד כדורגל וניסה לשחק, אבל צחקו עליו ואיכשהו הוא הגיע להוקי גלגיליות", אמור הפסיכולוג ארנון צפריר. צילום: פוקס גורן גלעדי

אשתקד ניתן היה להבחין בשינוי רציני אצל קוטנר, וסלע הציע לו לעלות על המשקל ולהתמוגג מהמספרים. "הוא פחד לעלות למרות שבאותו זמן הוא כבר נראה טוב. פתאום ראינו שהוא שוקל 70 ק"ג, הוא היה בשוק מעצמו. אחר כך הוא קנה בגדים, פתאום נהיה פה ספורטאי שלא מתבייש במראה שלו ורוצה להראות את עצמו. כל החיים שלו השתנו".

קוטנר, כיום בכיתה י', מתנדב במד"א ושוחה בשעות הבוקר המוקדמות עם קבוצת שחייני המאסטרס של סלע. "זה עניין של סביבה, רצון והורה שיודע ללכת על קליפות ביצים ולעשות את זה ממקום של אמפתיה, אחרת הוא יעשה נזק עצום", משתף גיל, אביו של רון, גם הוא שחיין. "הילד קיבל את זה בעדינות בבית, ואורי סלע נרתם לעניין בצורה נהדרת. בלי תמיכה ומודעות זה לא יכול להיעשות באף בית. נערים בגיל ההתבגרות הם כמו רפסודה שמטלטלת בים, והשייכות לקבוצה ספורטיבית מקנה להם אחיזה ויציבות. יש פן מנטלי, לדעת שאתה הולך על זה, ופן פיסי, של חילוף חומרים. עם השחייה ואימונים בחדר הכושר, רון עבר שינוי חזותי מדהים. בעיני החברות של אחותו הוא נחשב 'חתיך הורס'".

הרעיון המנחה הוא לא לחכות לסיפורים נפלאים כאלו בגיל ההתבגרות, אלא לנטרל את המגפה באיבה. נמט יזם תכנית שתחילתה כבר בגילאי הגן, ובמסגרתה הוא מקדם פעילות גופנית והרגלי תזונה באמצעות משחקים. "ילדים קטנים מקשיבים לגננות הרבה יותר מאשר להורים", אומר נמט, "המטרה היתה שהגננות הן אלה שיגרמו לילדים לבצע פעילות. יצאנו לחצר הגן והראינו להן שגם עם ספסל, עמוד, נדנדה או מגלשה אפשר לעשות המון פעילות גופנית".

נמט ואנשיו אימנו את הגננות במקומות שנבחרו למחקר, כך שבכל יום ביצעו הילדים 45 דקות של פעילות גופנית בשלושה חלקים של 15 דקות כ"א. "אין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים ילדים בריאים צריך להזיז אותם ולשים לב מה מכניסים להם לפה", הוא טוען, "כשאתה עוזב ילד קטן, הוא מתרוצץ. ילדים באופיים הם יצורים פעילים שרוצים לרוץ. משהו קורה בין השנים הראשונות לבין כיתה ה', שם הם כבר לא רוצים לעשות פעילות. לכן כה חשוב לבנות את זה מגיל קטן".

ילדי הגן שהשתתפו במיזם הפגינו כושר גופני משופר וידע נרחב בתזונה נכונה. הם צרכו פחות מאכלים מתוקים וירדו במשקל. "כשמבוגרים עושים דיאטה, תוך שנה 90 אחוז מהם ישובו למשקל ההתחלתי", מסביר נמט, "ילדים הרבה יותר מוצלחים בעניין הזה ואפשר להטמיע בגיל הצעיר דברים שיהפכו לחלק משגרת החיים. כמובן שבגילאי הגן הם הרבה פחות קטלניים מאשר בגיל ההתבגרות – הדימוי העצמי שלהם, גם אם הם שמנים, הוא עדיין תקין והכל בגדר משחק. ככל שאתה מתבגר, הנושא הפסיכולוגי הופך יותר משמעותי ויותר קשה לטיפול".

"לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה", אומר אורי סלע מ"עולם המים", המטפל בכחמישים ילדים עם בעיות משקל
"לילדים שמנים יש מועקה מטורפת לאורך הרבה זמן, טראומה שמתמשכת ומתעצמת עם השנים, ולכן דרוש קמפיין קיצוני שייצור הרתעה", אומר אורי סלע מ"עולם המים", המטפל בכחמישים ילדים עם בעיות משקל .

יותר מ-2,000 ילדים עברו במרכז של נמט ב-14 השנים האחרונות. "השאיפה היא לשפר להם את הכושר ולהוציא אותם החוצה לעשות ספורט, אבל בניגוד לגילים הצעירים שבהם יש המון חוגים, כשילד מגיע לחטיבת הביניים אז יש לו שתי אופציות - או שהוא ספורטאי תחרותי, או שאין לו מקום. אין כמעט חוגים לילדים שסתם רוצים לעשות ספורט ולהתאמן בכיף. ילדים מבקשים להישאר אצלנו כי הם לא מוצאים בחוץ מסגרת שמתאימה להם".

רוב הילדים מופנים אל נמט על ידי הוריהם, בעוד 10% מגיעים דרך רופאים ואנשי מקצוע. "כשההורים מביאים את הילד משמע שהמצב כבר חמור וזו תעודת עניות לנו, המטפלים, שלא עשינו את זה קודם", הוא אומר, "לרופאים לא נעים להגיד לילד שהוא שמן, ואני בהחלט חושב שזה משהו שכן צריך להגיד, כמובן ברגישות ובצורה מכובדת. אני אומר לרופא 'אם היית בודק ילד ומגלה שיש לו סכרת, היית אומר לאמא שלו, נכון? אז זה בדיוק אותו הדבר'".

לפי נמט, כדאי לכלכל צעדים בנושאי תזונה וספורט, אפילו בשלבי הינקות. "חשיבות התזונה בגיל הרך היא אדירה בהקשר לסיכון להשמנה בשנים הבאות. תינוק שמן זה אולי חמוד, אבל הסיכוי שלו להיות ילד שמן גדול פי כמה. חשוב לומר שאין דבר כזה גיל מוקדם מדי לפעילות גופנית, שחיונית לילד מהרגע שהוא מתחיל להתגלגל ולזחול. זו פעילות קריטית להתפתחות, ויש מחקרים המראים שילדים שלא עושים זאת מפתחים בעיות בשריר ובעצם".

המומחים מדגישים שכדאי לבלום את ההשמנה בהקדם, משום שלילד המגיע לכיתה א' עם עודף משקל יש סיכוי של 60-70% לסבול מאותה בעיה גם כאיש מבוגר. "ילד מסיק מסקנות לגבי מה הגוף שלו יכול או לא יכול לעשות, ובאורח פלא זה עלול להישמר במשך שנים", מנתח צפריר, "הוא עובר את התיכון והצבא בידיעה שהוא שמן וחסר יכולות גופניות, אז קשה מאוד לשבור את זה ולצאת מהמסקנה שהושרשה בגיל שבע. רק כאשר אותם אנשים חווים משבר גדול, בריאותי או נפשי, רואים דברים מופלאים כמו אנשים ששקלו 120 קילו ואכלו טוגנים כל היום, שתוך שנה עומדים פתאום על קו הזינוק במרתון ת"א. חוויה ספורטיבית שלילית בילדות לא רק פוגעת בערך העצמי, אלא גם עלולה ליצור טראומה שתחסום את הפעילות הספורטיבית לכל החיים".

בין אם קמפיין המלחמה בהשמנה היה מוגזם או ראוי, אלו שהנושא קרוב ללבם מרוצים שהוא מציף את השיח הציבורי. "עצם עליית הנושא לכותרות וההבנה שיש לנו ולילדים בעיה זה כבר טוב", מסכם נמט, "כמו בארה"ב, לקח לנו 20 שנה להבין שיש בעיה. עכשיו נתחיל להתעסק בה ואני מקווה שתוך 15-10 שנים נראה גם תוצאות".

לכתבה בהארץ


JCDecaux obesity
צילם: ערן שחורי, רכז פעילות 'רוכבים לעבודה' בעמותת 'ישראל בשביל אופניים'

כתבות קשורות:

Comments