האוהלים כבר אינם, אבל רוח המחאה חיה וקיימת ברשת רוחשת של יוזמות חברתיות, המשנות מדי יום את המרחב הציבורי, הכלכלי והפוליטי. 
כך תוכלו גם אתם לשנות את פרצופה של המדינה

הבחירות המתקרבות הציפו בתודעת הציבור שם ישן־חדש: פרופ' מנואל טרכטנברג, עד לאחרונה יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, שהודיע כי יתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. בקיץ 2011 מונה טרכטנברג על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעמוד בראש ועדה לבחינת טענותיהם של מובילי המחאה החברתית שקיימו אז הפגנות המוניות ולהמליץ על מסקנות להורדת יוקר המחיה.

למרות הישגים לא מעטים שהשיגו המוחים הודות לעבודת הוועדה — בהם למשל החלת חינוך חינם מגיל שלוש, הורדת מכסים ופתיחת ענפים מסוימים לתחרות — הרי שבשורה ארוכה של נושאים אחרים לא חל כמעט כל שינוי: נושא המחאה המקורי, מחירי הדיור הגבוהים להחריד, רלוונטי מתמיד; מחירי הקוטג', הביצים, המילקי ושאר מוצרי המזון, גבוהים מאוד בהשוואה לעולם (שלא לומר לברלין); מערכת הבריאות אינה שוויונית משהיתה לפני המחאה; ממדי העוני כה מזעזעים, עד שגם השיפור הקטן שחל בהם השנה אינו מעורר תקווה; וקבוצות הלחץ בחברת החשמל, בנמלי הים ובמקומות נוספים ממשיכות להשתולל.

צילום: ללא קרדיט

והנה, למרות שהציבור נחשף מדי יום לקיומם של פערים כלכליים שרק גדלים והולכים, הרחובות שקטים וריקים ממפגינים. גם כעת, כאשר ברור כי בשל מערכת הבחירות ייגנזו כנראה המלצותיהן החשובות של ועדות שעסקו גם הן בנושאי חברה וכלכלה, כמו ועדת אלאלוף למלחמה בעוני או ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, אין בכך כדי להשיב את הדיון בנושאים אלה אל המקום המרכזי שתפס בשיח הציבורי בקיץ 2011. לא פלא שבציבור רווחת התחושה כי המחאה החברתית נכשלה וקיפלה את דגליה, אבל האם תחושה זו מוצדקת? לא בטוח.

כפי שאיש לא זיהה לפני שלוש וחצי שנים כי המחאה החברתית עומדת לפרוץ, כך רבים מתקשים כיום לזהות את עומקו של השינוי שחל בישראל בשנים שלאחריה. מי שעדיין מחפש אוהלים ומפגינים אינו מודע כנראה לפניה החדשות של המחאה, שכן האקטיביסטים עברו זה מכבר לשלב הבא, ומה שהחל כהתלקחות ספונטנית שמטרותיה מעורפלות, מתבטא כעת בשורה ארוכה של פעולות חברתיות ממוקדות ואפקטיביות.

יקיר בן מאור, 36, תושב ראשון לציון, העובד בחברת ביטוח, הוא דוגמה לפניה החדשות של המחאה החברתית. בן מאור הוא אחד ממובילי המאבק "עוצרים את עסקת הדולפינריום", שבאחרונה השיג ניצחון מרשים. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של עיריית תל אביב החזירה לוועדה המקומית את עסקת הדולפינריום, שבמסגרתה הוצע לבעליו, היזם היהודי־גרמני יוסף בוכמן, פיצוי בדמות שטח חלופי בהיקף של 12 דונם וזכויות בנייה נרחבות בתמורה לפינויו של המתחם ההרוס בחוף תל אביב. שווי הקרקע שהציעה עיריית תל אביב לבוכמן הוערך בכ־1.3 מיליארד שקל והצעה זו נתפשה על ידי רבים כמושחתת ולא הוגנת חברתית, מאחר שהיא שוללת אפשרות פיתוח מתושבי האזור, ומעבירה משאבים יקרי ערך לידיו של יזם בודד על חשבון הציבור. בן מאור מסביר כי החליט להתגייס למאבק נגד עסקת הדולפינריום בגלל תחושת אחריות ציבורית. "השינוי שהשיגה המחאה החברתית הוא שאנשים הבינו שאסור לשתוק: עד 2011, רק מעטים יצאו נגד מה שנתפש בעיניהם כגזל. אנשים חשבו שאין מה לעשות, ומעט ההפגנות שהיו התמקדו בענייני צבא ומדינה. ובכן, זה השתנה".

הפגנה של תנועת ישראל יקרה לנו

צילום: תומר אפלבאום

גם פעילים חברתיים ותיקים, שהחלו לפעול לפני פרוץ המחאה, מודים כיום כי יכולתם של נבחרי ציבור ופקידים לפעול בתוך המערכת השתפרה בעקבותיה. אחת מהם היא יערה ישורון, שעומדת מאז 2008 בראש יוזמת "הורים עובדים לשינוי" הפועלת להתאמת מספר ימי החופשה של התלמידים בבית הספר לאלו של הוריהם. רגע השיא של פעילותה, היא מספרת, היה כשהיא וחבריה ליוזמה הוזמנו כאורחי כבוד למסיבת עיתונאים בהשתתפות שר האוצר יאיר לפיד, שר החינוך שי פירון ושר הרווחה מאיר כהן, שבה הוכרזה רפורמה ברוח דרישותיהם. "לראשונה אחרי 60 שנה, המערכת ביצעה רפורמות בלוח החופשות. המודעות ליכולת לחולל שינוי השתנתה הן בקרב הציבור והן בקרב פקידי הציבור".

נולד מחדש במחאה החברתית

מבנה הדולפינריום בחוף תל אביב. יקיר בן מאור, יוזם "עוצרים את עסקת הדולפינריום": "עד 2011, רק מעטים יצאו נגד מה שנתפש בעיניהם כגזל. זה השתנה"

צילום: אביעד בר נס

שטורמן בן ה־49, אב לשלושה, עבד בעבר במשרד להגנת הסביבה ושימש כחבר בוועדה מחוזית לתכנון ובנייה. בקיץ של המחאה, הוא מספר, "נולד מחדש", כשהבין את עוצמת החיבור בין הון לשלטון: "עברתי לסקטור הפרטי עוד לפני המחאה, אבל בקיץ ההוא הכל חזר לי כמו בפלאשבק", הוא אומר. "נהפכתי לפעיל חברתי והייתי בין המקימים של יוזמת 'חדר המצב'. המטרה שלי היא לסייע לאזרחים לדרוש מהשלטון לפעול למענם ולא למען לוביסטים ובעלי הון. האזרח הבודד מרגיש חלש מול השלטון שרוצה להשאיר אותנו מיואשים ומסוכסכים בינינו לבין עצמנו — חרדים וחילונים, יהודים וערבים. המפה מספקת מבט־על והיא תראה לאזרחים שהם לא לבד, שיש אחרים שפועלים ושגם הם יכולים להצטרף אליהם או לקבל מהם השראה, ולצאת מהפינה המיואשת והפסיבית מול הטלוויזיה. אני חושב על בעל המכולת שלי, שכל הזמן אומר לי שהמחאה לא הצליחה, שדפני ליף לא עשתה כלום. אני מנסה להראות לו שדברים קורים ושלא יתייאש". שטורמן מתכנן להפוך את המפה לאתר שיכיל לוח מודעות ומנוע חיפוש לפעילות חברתית. "מי שירצה, למשל, לקיים הפגנה יוכל לחפש מגפון, או לצרף את היוזמה שלו ולחבר אותה ליוזמות אחרות", הוא אומר.

מגפון הוא כלי יעיל בהפגנה, אך מה שמשותף לרבות מהיוזמות המצליחות הוא השימוש שהן עושות במרחב הדיגיטלי: "לא תמיד יש צורך במאות אלפי מפגינים ברחובות כדי לחולל שינוי. די ב־500 אנשים שישלחו אימייל למקבלי החלטות", אומר פז כהן העומד בראש "אנו", ארגון המציע פלטפורמה דיגיטלית לניהול והובלת יוזמות חברתיות. "יש קמפיינים שלהם מספיקים אפילו 50 איש".

אחד הכלים האפקטיביים שפיתחו חברי אנו הוא הכלאה של עצומה אינטרנטית וכלי לשליחת מכתבים אל מקבלי החלטות ובעלי תפקידים. בקמפיין לעצירת הבנייה בחוף ניצנים, שנחל לאחרונה הצלחה מרשימה כאשר בוועדת הבנייה המחוזית של אזור המרכז הוחלט לדחות את תוכניות הבנייה בחוף באופן סופי, נשלחו באמצעות פלטפורמה זו כ־14 אלף אימיילים מפעילים שונים אל השר לאיכות הסביבה אז, גלעד ארדן, וכ־55 אלף אימיילים אל חברי הוועדה המחוזית. בקמפיין הקצר יחסית לעצירת עסקת הדולפינריום שהוזכרה לעיל, עשו מאות תושבי השכונות באזור שימוש בכלי זה ופנו באמצעותו לחברי מועצת תל אביב כדי שיגישו בשמם התנגדויות.

כלי אפקטיבי נוסף שמציעה המעבדה של אנו לפעילים הוא מיפוי גיאוגרפי של תופעות חברתיות וסביבתיות. אחד הארגונים העושים שימוש בכלי זה הוא שותפות שראקה, קואליציה של עשרה ארגונים הנאבקים למען שוויון בין ערבים ליהודים, הממפה באמצעותו אירועי גזענות ברחבי ישראל, ועוקבת אחרי הטיפול בהם. גם הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, הכוללת כ־50 ארגונים הנלחמים בתופעת ניצול עובדי הקבלן, מנהלת את המאבק שלה בדרך זו, וצברה כך מידע אודות כ־50 אלף עובדי קבלן מוחלשים במקומות שונים בישראל. "עכשיו יודעים איפה העובדים הללו מועסקים. זה מספק כוח מול הממשלה שלא יכולה לטעון שהתופעה לא מתרחשת" אומר כהן. לדבריו, קיומה של פלטפורמה דיגיטלית כזאת חשוב כיום במיוחד, על רקע הבחירות: "ממשלה באה וממשלה הולכת, ורבות מהוועדות והצעות החוק החשובות ירדו לטמיון. באקלים הפוליטי הישראלי קשה להניח ששר הבריאות הבא ייתן את ידו להמשך עבודתה של ועדת גרמן, שיזמה שרת הבריאות המפוטרת. ומה יהיה עתידה של ועדת אלאלוף אם אפילו הממשלה שמינתה אותה לא תקצבה אותה? בעזרת הכלים שלנו הפעילים יוצרים עמדה עקבית של הציבור מול הממשלה המתחלפת, בטיפול בהצעות החוק ועבודת הוועדות כך שלא צריך להתחיל כל פעם מחדש".

המדריך המעשי לשינוי חברתי

על בסיס ניסיונם של אנשי "אנו" במספר רב של מאבקים המוניים מוצלחים, ובעזרתם של פעילים שלקחו חלק במאבקים אלו, ריכזנו רשימת צעדים שביצועם הוכיח שניתן לחולל שינוי חברתי. אם תרצו, זהו מעין מדריך למהפכן המתחיל. אל תחפשו כללי ברזל, אין כאלו. אפשר לעשות דברים לבד, ובדרך עצמאית, ואפשר לחבור לאחרים. בטוח שלא כל מאבק יסתיים בהצלחה, ודי בטוח שמה שיצליח לא יתקדם בשיטת"זבנג וגמרנו", אבל האפשרות החלופית — נניח, לצפות ביזם נדל"ן שמשתלט על החוף האהוב עליכם או לסבול מרעות חולות במגזר הציבורי שממררות את חייכם — עלולה להיות גרועה בהרבה.

1. קומו ועשו. אפילו לבד

אקטיביזם פירושו עשייה נחושה. במיוחד כיום, כאשר הכלים לרתימת אנשים נוספים למטרה החשובה לכם זמינים וקלים לשימוש, עדיף לרתום את הזעם לעשיית צעד ראשון במקום לשקוע בתהליכי תכנון ארוכים שלא פעם מציפים קשיים, מדלדלים אנרגיות ומביאים את יוזמי המאבקים לכדי ייאוש.

לפני כשנה עברו שמרית נתיב ובנה להתגורר בכרכור. שמרית, מוזיקאית שעומדת להוציא אלבום בכורה, היא לא בדיוק לוחמת חברתית מהזן המצוי. ואולם לפני חודשים אחדים היא חשה שהיא חייבת להוביל את המאבק בזיהום האוויר שגורמות המפחמות ביישובים הפלסטיניים בשומרון. "כשהבנתי מה אני נושמת ומה הבן שלי נושם, נחרדתי", היא מספרת. "במשך שלושה חודשים בקיץ לא יכולתי לפתוח את החלון. האינסטינקט היה לעזוב, אבל אז החלטתי להילחם. הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה".

פז כהן מ"אנו", מסביר כי יזמים רבים מקימים דף פייסבוק סביב נושא שמרגיז אותם, ורק אז מגלים שיש להם הרבה שותפים לדרך: "מי שפותח את עמוד הפייסבוק וצובר לייקים הופך להיות הנציג של המאבק. כמו למשל מקים עמוד המילקי בברלין שזוהה עם המחאה".

יערה ישורון, יוזמת "הורים עובדים לשינוי": "די בקבוצה של שבעה–שמונה פעילים שמחויבים למשימה כדי להניע תהליך גדול. יותר מכך זה כבר גדול מדי. מעל הכל, נחוץ אדם אחד חדור מוטיבציה שיוביל את הקבוצה"

צילום: אוליבייה פיטוסי

אחרי שהבנתם מה הבעיה, בדקו אם יש לה כבר פתרונות קיימים. האם יש לייסד מאבק חדש, או אולי מוטב לתמוך בגופים קיימים שכבר עוסקים בנושא? כאן אפשר להיעזר במפה האינטראקטיבית של היוזמות, ולאתר יוזמה דומה או משיקה.

שמרית נתיב מספרת שלא נכנסה לחלל ריק במאבק נגד עשן המפחמות, אך כניסתה לפעילות איחדה את הפעילים ונתנה למאבק כיוון חדש. גם יקיר בן מאור שנרתם להובלת המאבק בעסקת הדולפינריום ראה ידיעה בעיתון על העסקה הנרקמת, גייס פעילים מקבוצה קודמת שבה היה פעיל, "מצילים את חוף תל אביב", והקים קבוצה חדשה שכללה גם את ועדי השכונות הסמוכות כדי לייצר חזית אחת.

הפגנה נגש יצוא הגז הטבעי.

צילום: אמיל סלמן

יערה ישורון מיוזמת "הורים עובדים לשינוי" אומרת כי די בקבוצה קטנה של אנשים שמחויבים למשימה כדי להניע תהליך גדול: "שבעה־שמונה פעילים. יותר מכך זה כבר גדול מדי. מעל הכל, נחוץ אדם אחד חדור מוטיבציה שיוביל את הקבוצה".

3. נתחו את המצב

אילו מנופים ישיגו את התוצאה הטובה ביותר? מהם המשאבים שעומדים לרשותכם? מיהם שותפיכם למאבק? בדקו גם מהו הלחץ האפקטיבי שיש להפעיל ואל מי יש לכוון אותו, ובהתאם לכך בנו את המסר המרכזי שלכם.

במאבק לטרפוד עסקת הדולפינריום בחר בן מאור למקד את מאמציו בהפעלת לחץ על חברי ועדת הבנייה המחוזית והמקומית שבסמכותן לשנות את ההסכם. הוא ועמיתיו יצרו קשר עם חברת מועצה בעיריית תל אביב כדי לשכנע אותה להגיש התנגדויות לוועדה המחוזית, ופנו לתנועה לאיכות השלטון כדי שתפתח בבדיקה, שיצרה הד נוסף. עוד קודם לכן גויסו תושבי האזור להפעלת לחץ על חברי הוועדה המקומית: "תכננו קמפיין אינטרנטי שיבהיר להם שאנו מצפים שלא ימכרו את האינטרסים של הציבור, כולל הצפת חברי מועצת תל אביב באימיילים".

כדי להתמודד עם עשן המפחמות, בחרו נתיב והפעילים שלצדה להתמקד במירי רגב, יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, כדי שזו תסייע להם לחוקק חוק שיאסור על העברת גזם, חומר הגלם למפחמות, מישראל לשטחים. דרך פעולה זו נבחרה אחרי שדרכים אחרות לעצירת התופעה התבררו כבלתי יעילות. "כדי להשפיע על רגב פנינו לגורם מתווך — ראשי המועצות האזוריות — כדי שיפעילו את ההשפעה שלהם במפלגות ובקרב חברי הכנסת, וכדי להשיג את תשומת לבם דרבנו את התושבים באמצעות פייסבוק להגיש מאות תלונות למוקד העירוני ולמוקד של המשרד לאיכות בסביבה", מספרת נתיב.

צעדת מחאת העגלות בתל אביב, 2011

צילום: עופר וקנין

4. תתחילו בטוב

לפני שאתם עולים להתקפה, תנו אמון ראשוני בפקידים הפועלים בתוך המערכת. צרו קשר ישיר עם מי שאמור לקבל את ההחלטות בנושא הרלוונטי, או שהנושא נמצא בתחום אחריותו.

בקיץ 2013 ניהלו תושבי שכונת פלורנטין מאבק לשימור גינת דרוינוב, אחת הגינות הבודדות בשכונה. העירייה התכוונה להקים במקום בית ספר, בעוד התושבים סברו כי יש להקים אותו על שטח של חניון סמוך. כאשר התגלה כי העירייה עומדת לכרות או להעתיק עצים מתוך הגינה וליישר את הקרקע לקראת הבנייה, הם פעלו במהירות ופנו לאגרונום ישראל גלון, פקיד היערות הממשלתי במשרד החקלאות, שבסמכותו להתערב ולמנוע כריתת עצים גם אם הדבר עומד בניגוד לעמדתו של פקיד היערות העירוני. תוך שעות, שיגרו תושבי השכונה יותר מ־100 אימיילים לתיבת המייל של גלון, וזה הוציא בתוך 24 שעות צו מניעה לעצירת העבודות. רק כעבור שנה, ולאחר תהליך ארוך של הידברות עם התושבים סביב חלופות שונות, הצליחה העירייה להשיג את אישור בית המשפט לכריתת העצים.

בספטמבר האחרון פעלו תושבי צפון תל אביב באופן דומה בנוגע לכוונת העירייה לכרות עצים בגינת וינר, שטח ציבורי קטן ויפה שפותח וניטע בשנות ה־50, ושבו שוכן פיקוס השדרות הגדול ביותר בתל אביב. כוונת העירייה היתה להציב בשטח הגינה תחנת שנאים, וזאת כדי לפנות שטח שיאפשר להקים מבנה גן ילדים ותחנת טיפת חלב בסמוך. התושבים סברו שיש לתוכנית זו חלופה טובה יותר, אך העירייה לא התכוונה להמתין. התושבים שלחו ערר לתיבת האימייל של קצין היערות ובו כ־200 חתימות. גלון סייר במקום וכשגילה כי נפל פגם טכני בתוכנית לכריתת העצים, ביטל את ההחלטה לכריתת 36 עצים עד לסיום הבדיקה.

גלון מסביר כי מספר כה רב של אימיילים בהחלט מושך את תשומת הלב, אולם למעשה די בערר בודד שמגיש אזרח כדי להביא אותו לקיים בדיקה: "בשש השנים האחרונות, מאז נוסד התקן של קצין היערות במשרד החקלאות כגורם מפקח, יש עלייה בפניות של הציבור. 95% מהעצים שאנו מצליחים להציל ניצלים בזכות פניות תושבים".

5. פייסבוק, פייסבוק ושוב פייסבוק

כמעט כל הפעילים מספרים כי הפעילות בפייסבוק היתה שלב הכרחי בקמפיין. "התנופה הגיעה כאשר התחלתי לפעול בפייסבוק בקבוצות האזוריות של פרס חנה כרכור והמועצה האזורית מנשה", מספרת נתיב. "דף מטה המאבק צבר 1,400 לייקים ודרכו ביססנו את הפעילות. יצרנו סרטון שסיקר את הפעילות שלנו, והעלינו אותו לדף ושם הוא צבר 15 אלף צפיות. הפעילות הזו סייעה לנו לגייס את התקשורת המקומית ובתגובת שרשרת להשפיע על חברי וראש המועצה".

חקלאים מחלקים פלפלים בפעולת מחאה שנועדה להציף את הדיון בפערי השיווק בשוק הפירות והירקות

צילום: עופר וקנין

לבן מאור חשוב להדגיש שפעילות בפייסבוק היא רק השלב הראשון במאבק שחייב לכלול שלבים נוספים, ממשיים יותר כמו שילוב אנשי מקצוע: "לפייסבוק יש השפעה, המסרים מגיעים ליותר אנשים, אבל לא מנצחים מאבקים רק עם לייקים", הוא אומר.

6. צאו לרחובות

כאשר לא ניתן עוד להשפיע בדרכים אחרות, זה הזמן לצאת לקמפיין ממשי לגיוס דעת קהל. בניית קמפיין מצליח היא אמנות שספרים שלמים נכתבו עליה. ב"אנו" ממליצים לשלב כמה פעולות, בהן יצירת ממים ברשת, הפקת סרטונים משעשעים או מעוררי פרובוקציה, החתמה על עצומות מצולמות, שימוש באינפוגרפיקה יצירתית ועוד. הצלחה בשלבים ראשונים אלה תגרור פעמים רבות עניין גם מהתקשורת הממסדית.

 ישורון מספרת שבמקרה של איחוד חופשות ילדים והורים, מועד הפנייה לכלי התקשורת היה פשוט: "לקראת כל חג שמביא עמו חופשה מקוממת נהגנו לפנות לתקשורת המסורתית", היא אומרת, וממליצה לדאוג לכך שהמסר של הקמפיין יהיה חד וברור: "הבקשה שלנו היתה פשוטה מאוד, בהירה ופנתה לאוכלוסייה רחבה: לאחד את החופשות של הילדים וההורים, וזאת למרות שצעד כזה ישפיע על מעגלים רבים — המשק הישראלי, הדרת נשים משוק העבודה, חופשות משפחתיות ועוד".

קמפיין משמעותי יכלול בדרך כלל גם פעילות פיזית כמו אירועים עם פעילים, ופגישה עם מקבלי החלטות. "במסגרת הקמפיין נגד עשן המפחמות קיימנו הפגנות בצומת כרכור בהשתתפות 150 איש", מספרת נתיב. "הפגנו מול קריית הממשלה ועשינו פעילות הסברתית ביישוב עם דוכני הסברה, והיתרון היה שההפגנות זכו לחשיפה בכלי התקשורת הממוסדים. עמדנו להתחיל במשמרות מול בית שר החקלאות, אבל הבחירות טרפדו את זה. בזכות הפעילות הצלחנו לגייס את ראשי המועצות המקומיות שיתמכו בנו ויתמכו בהסברה. כך למשל, כל מי שמגיע לפרדס חנה רואה שילוט חוצות בנושא, באדיבות המועצה".

מחאת הסרדינים. הפגנה נגד הצפיפות הגדולה בכיתות הלימוד במערכת החינוך בחולון, קיץ 2014

צילום: תומר אפלבאום

7. הרשו לעצמכם להזיל דמעות אושר

קשה להפריז במידת הסיפוק כאשר מאבק מצליח, אך הפעילים יודעים כי כל ניצחון עלול להיות זמני כאשר מול רפורמה או החלטה למען הציבור הרחב פועלים כוחות שיעשו הכל כדי לשמור על האינטרס הצר. כהן ממליץ לשמור על כוחם של הפעילים לאורך זמן ולא למהר לפזר את מטה המאבק, שכן הדרך תמיד תהיה ארוכה יותר ממה שניתן להניח כאשר המאבק בחיתוליו.

ולמרות זאת, באותם רגעים שבהם מושגת המטרה מותר לקחת רגע וליהנות ממנו: "בחופשת הקיץ הייתי בגינה עם הילדים. הסוללה של הנייד היתה על 3%, ופתאום מתקשרים אלי ממשרד החינוך ואומרים לי שמעבירים אלי את שי פירון, שר החינוך", נזכרת ישורון. "הוא אומר לי 'אני הולך לעשות מהלך להקמת מסגרות משלימות בחופשה, אני רוצה שתבואו למסיבת העיתונאים'. חיכיתי לשיחה הזאת שנים, ואם לא היו בגינה כל כך הרבה אנשים הייתי פורצת בבכי. במסיבת העיתונאים שמעתי את שרי הממשלה חוזרים על הטקסטים שאני חוזרת עליהם מזה חמש שנים. זה היה רגע של ניצחון מדהים".

http://panstav.net/newpolimap