הקרחונים הנמסים בגרינלנד מאיימים לחשוף מתקן גרעיני סודי של ארה"ב

נשלח 25 בנוב׳ 2017, 7:54 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 בנוב׳ 2017, 7:54 ]
מאת ג'ון הנלי, גרדיאן, 29/9/2016

מומחים חוששים כי מתחם סודי ביותר של צבא ארה"ב משנות המלחמה הקרה ובו פסולת רעילה, שנחשב קבור לעולמים מתחת לכיפת הקרח בגרינלנד, ייחשף בתוך כמה עשורים בשל ההתחממות הגלובלית

מתחם סודי ביותר של צבא ארה"ב משנות המלחמה הקרה ובו פסולת רעילה, שנחשב קבור לעולמים מתחת לכיפת הקרח בגרינלנד, ייחשף בתוך כמה עשורים בעקבות עליית הטמפרטורות הגלובלית - כך חוששים מומחים.

ב–1959 מיקם חיל ההנדסה האמריקאי את Camp Century כ–200 קילומטרים מחופה של גרינלנד, שהיתה שייכת בזמנו לדנמרק. את האנרגיה במתחם, שכונה "העיר שמתחת לקרח", סיפק הגנרטור הגרעיני הנייד הראשון בעולם. היתה זו רשת של מנהרות שנחפרו בעומק של שמונה מטרים מתחת לקרח ושכללו מעבדות, חנות, בית חולים, אולם קולנוע, כנסייה ואזור מגורים לכ–200 חיילים.

המטרה הרשמית של הפרויקט היתה לחקור שיטות בנייה ארקטיות ולבצע מחקרים. החוקרים שהוצבו במחנה קדחו ושלפו את דגימות הקרח הראשונות ששימשו בחקר אקלים כדור הארץ. הנתונים שנאספו עדיין משמשים במחקרים עד היום, אומר ויליאם קולגאן, חוקר אקלים וקרחונים מבית הספר להנדסה באוניברסיטת יורק בטורונטו, שהוביל את המחקר.

למעשה שימש המחנה מסווה לדבר שונה לגמרי — פרויקט כה עצום וכה סודי, עד שאפילו ממשלת דנמרק לא עודכנה על קיומו. "הם חשבו שהוא לא ייחשף לעולם", אומר קולגאן. "באותם ימים, בשנות ה–60, עוד לא נטבע המונח התחממות גלובלית. אבל האקלים משתנה, ועכשיו נשאלת השאלה אם מה שנמצא שם אכן יישאר שם".

פרויקט "תולעת קרח", שהוצג בפני מפקדי צבא ארה"ב בשנת 1960, נועד לנצל את המנהרות לבדיקת היתכנות של הקמת אתר שיגור עצום מתחת לקרח, שממנו ניתן לשגר טילים גרעיניים ישירות לברית המועצות.

בשיאה של המלחמה הקרה, בעיצומו של משבר הטילים בקובה, שקל צבא ארה"ב לבנות הרחבה עצומת מימדים של מתחם Camp Century התת־קרקעי. בין השאר תוכננה רשת מנהרות קרח תת־קרקעיות וחללים פנימיים באורך של כ–4,000 קילומטרים, המשתרעת על פני שטח הגדול פי שלושה משטחה של דנמרק. המתחם היה אמור לאחסן 600 טילים בליסטיים המכוונים אל מוסקבה וסביבותיה בקבוצות המרוחקות שישה קילומטרים זו מזו. בסופו של דבר התברר שהפרויקט אינו בר־ביצוע. תנועתו התמידית של הקרח הפכה את המתחם כולו לבלתי יציב, והיה חשש שהמנהרות עצמן יתעוותו ואף יקרסו.

אחרי 1964 היה Camp Century בשימוש רק מדי פעם. כעבור שלוש שנים ננטש המחנה לגמרי. החיילים שעזבו נטלו עמם את כור ההפעלה של הגנרטור הגרעיני. הם הותירו במקום את תשתית המחנה וגם פסולת ביולוגית, כימית ורדיואקטיבית, שהיתה אמורה "להשתמר לעולמי עד" תחת הקרח והשלג המצטברים במקום.

ואמנם, זה היה המצב עד כה. שכבת הקרח המכסה את המחנה, שעומקה היה 12 מטרים ביום שהאתר ננטש, עבתה מאז והגיע לכ–35 מטרים, והיא תמשיך ותצטבר.

ואולם, נראה שהשינויים האקלימיים יהפכו את התהליך על פיו, כך נטען בדו"ח שפרסמו קולגאן וששת אנשי צוותו, מדענים מאוניברסיטאות בקנדה, בארה"ב ובאירופה. תוצאות מחקרם פורסמו בחודש שעבר בכתב העת Geophysical Research Letters.

הטמפרטורות בגרינלנד הגיעו לשיא באביב ובקיץ השנה. ביוני נרשמו בנוק הבירה, 24 מעלות, לתדהמת המטאורולוגים המקומיים. בין השנים 2003 ו–2010 נמס הקרח המכסה את רוב היבשת במהירות הגדולה פי שניים מהמהירות שבה נמס במאה ה–20 כולה.


מקור: הארץ

Comments