לא חלף עם הרוח: שינויי האקלים גרמו להוריקן איירין?

נשלח 4 בספט׳ 2011, 11:29 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 4 בספט׳ 2011, 11:32 ]

האם איירין היא עוד סימן מבשר רעות של ההתחממות הגלובלית או אולי רק מסר מאלוהים שוושינגטון צריכה לעשות שינוי? הוויכוח על הקשר בין אירועי מזג אוויר קיצוני וההתחממות כדור הארץ ימשיך ויעסיק אותנו כל עוד ישנם כאלו שלא מאמינים בהתחממות. עסק ירוק

רז גודלניק | 4/9/2011 16:07
תגיות: התחממות כדור הארץ, שינויי אקלים, הוריקן איירין

בשעה עשר בבוקר ביום ראשון הכל נגמר. בערך. השמיים היו פתאום שקטים, הרוח שככה והגשם פסק. רק בחדר השינה של הבת שלי המשיך טפטוף בלתי פוסק של מי גשמים מהתקרה, באדיבות הסדקים בתקרה של השכן מלמעלה. הטפטוף הזה נמשך ונמשך ורק בסוף היום הוא הפסיק ואז רוקנתי את הדליים והלכתי גם לבדוק שאף עץ לא נפל על האוטו. הוא היה שלם. ידעתי שבחרתי מקום מוצלח לחנות בו. בדרך הביתה שחררתי אנחת רווחה. נראה שהסיוט הזה באמת נגמר ואפשר להגיד ברוך שפטרנו על סופת ההוריקן איירין.

כמו שאר תושבי ניו יורק והחוף המזרחי מצפון קרוליינה צפונה גם עבדכם הנאמן ספג את נחת זרועה של סופת ההוריקן איירין, מקווה שזה ייגמר בטוב ושהחיים ישובו לסדרם מהר ככל האפשר. כשזה קרה בסופו של דבר, התחיל הויכוח הבלתי נמנע על הקשר בין איירין וההתחממות הגלובלית. האם איירין היא עוד סימן מבשר רעות של ההתחממות הגלובלית או אולי רק מסר מאלוהים שוושינגטון צריכה לעשות שינוי, כפי שהציעה המועמדת לנשיאות מישל בכמן? על מהות הקשר בין הוריקן איירין ושינוי האקלים בכתבה הבאה.

צילום: אי-אפ-פי
הצפות בברוקלין בעקבות הוריקן איירין צילום: אי-אפ-פי
טמפרטורת המים באוקיינוס גבוהה מהממוצע

התגובה של המועמדת הרפובליקנית לנשיאות היתה רק בדיחה, הודיעו האנשים שלה יותר מאוחר, אבל היא לא היחידה מתברר בצד השמרני של המפה עם יכולת לתקשר עם אלוהים ולהעביר ממנו מסרים. גלן בק, שחזר כנראה נמרץ מתמיד מהביקור מישראל, קרא להוריקן איירין, כמו גם לרעידת האדמה שהתרחשה שבוע לפני כן, "ברכה" כי "אלוהים מזכיר לנו שאנחנו לא בשליטה". מגיש הרדיו הפופולרי ראש לימבו טען שבכלל התקשורת העצימה את ההייפ סביב ההוריקן בתקווה שהסופה תעניק זריקת מרץ לממשל אובמה כמו גם לתיאורית שינוי האקלים.

לא ברור לגבי זריקת המרץ לממשל ואולי הקו של בכמן עם אלוהים היה קצת משובש הפעם, אבל אין ספק שהדיון סביב הקשר

בין הסופה ושינוי האקלים היה ער ביותר הפעם, ואולי אף סוער מתמיד. לא שהנושא חדש – אחרי כל אירוע מזג אויר קיצוני נשאלות שאלות דומות לגבי הקשר בינו ובין ההתחממות הגלובלית.

עיקר ההבדל היה אולי בעובדה שההוריקן הגיעה למקומות שהאנשים שבדרך כלל כותבים ומתווכחים על הנושאים הללו גרים בהם ושהסופות היחידות שבדרך כלל מטלטלות אותם הן שערוריות מין, פוליטיקה וכספים. הפעם זה הגיע אליהם הביתה והפך להרבה יותר אישי ומשמעותי.
מצדו האחד של המתרס היו מצדדי הטענה ש"אפשר למצוא את מקורות הכוח המסוכן של הוריקן איירין בהתחממות הגלובלית". הציטוט הזה שייך לביל מקיבן, שהסתייע במטארולוג ג'ף מאסטרס מ-Weather Underground, שהסביר כי טמפרטורת המים באוקיינוס האטלנטי גבוהה עכשיו ב-1-3 מעלות פרנהייט מהממצוע לאורך החוף המזרחי, מצפון קרוליינה עד לניו יורק, מה שהקל על איריין לשמור על עוצמתה הרבה יותר צפונה מהיכן שהוריקנים בדרך כלל מצליחים להגיע.

על העובדות הללו אין ויכוח –  כרגע טמפרטורת המים באוקיינוס גבוהה מהממוצע וטמפרטורות גבוהות נוטות להמריץ הוריקנים ולהפוך אותם להרבה יותר עוצמתיים. ישנה גם הסכמה נרחבת למדי כי אפשר לייחס את העלייה בטמפרטורת המים לאפקט החממה. אבל כאן פחות או יותר נגרמת ההסכמה ומתחילים הויכוחים.

צריך להישאר נאמנים לבסיס המדעי של העובדות

בצידו האחר של המתרס ישנן שתי קבוצות. הראשונה טוענת כי מוקדם מדי עדיין לבסס קשר של ממש בין ההתחממות הגלובלית והוריקן איירין. הטענה של חוקרים כמו תומס קנאסטון מפרינסטון הינה שהטרנד שאנו עדים לו בעשורים האחרונים עדיין לא מייצר לנו מספיק נתונים בכדי לדעת בודאות כי מדוברת בתוצר של התחממות גלובלית ולא בתוצר של מחזוריות טבעית. בקיצור, אליבא דקנאסטון, מוקדם מדי להסיק מסקנות נחרצות כמו אלו שמקיבן ואחרים מגיעים אליהן. עם זאת, ד"ר קנאסטון מסכים שיש סיכוי שבסופו של דבר קשר כזה אכן יימצא. צריך כאמור רק לחכות עוד X שנים ואירועי מזג אוויר למיניהם עד שאפשר יהיה להכריז עליו בביטחון גמור.

נציגה של הקבוצה השנייה בצד השני של המתרס הוא העיתונאי אנדי רבקין שהסביר בבלוג שלו Dot Earth בניו יורק טיימס כי הוא מאלו המאמינים כי הטענות של מקיבן ושות' רק גורמות נזק למלחמה בהתחממות הגלובלית. מדוע? רבקין מסתמך על מחקר שהתפרסם ב-2008 על ידי חוקרים מה-National Oceanic and Atmospheric Administration ואוניברסיטת מיאמי, אשר נעשה בו ניתוח ארוך טווח של תבניות בהוריקנים שמגיעים לחופי ארצות הברית ביחס לתנאי האקלים. המסקנה העיקרית של המחקר היהת שהתחממות פני הים מיוחסת בעיקר להתחזקות התופעה המכונה "גזירת רוח" (Wind Shear), שתורמת דווקא לחיסולם של הוריקנים ולא להמרצתם. ההתחזקות בגזירת הרוח קשורה על פי המחקר ל"ירידה חלשה, אבל קבועה, בתופעת ההוריקנים שמגיעים לחופי ארה"ב".

רבקין סיפר בבלוג שלו כי הוא שוחח עם החוקר המוביל במחקר הזה, האוקיינוגרף שונזאי וונג שאמר לו כי המסקנה הזו עדיין נכונה וכי צריך לשים לב שב-2010 לדוגמה, בעונת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי, היו 12 הוריקנים ואף לא אחד מהם הגיע לחופי ארה"ב. בשורה התחתונה, רבקין ואחרים שמצדדים בעמדה הזו אומרים, התחממות גלובלית היא מאד אמיתית ואנחנו צריכים להתמודד עם ההשלכות שלה, אבל מצד שני צריך להישאר נאמנים לבסיס המדעי של העובדות ולהיות ישרים וכנים כשמדובר במקרים שבהם המידע שיש לנו הוא מועט מדי מכדי להסיק מסקנות חד משמעיות.

חלוקה מחדש של הסופות

צריך לזכור שאיירין איננה הדוגמה היחידה השנה של מזג אויר קיצוני, אלא עוד חוליה בשרשרת ארוכה מאד השנה של ארועים כאלו, כולל סופות טורנדו, שטפונות, בצורות וגלי חום שהיינו עדים להם השנה. "אף אחד לא יכול להצביע על איירין ולהגיד זו התחממות גלובלית", הסבירה קים נולטון, מדענית בכירה מארגון NRDC להאפינגטון פוסט, "אבל אנחנו יכולים לומר שאנחנו רואים את טביעת האצבע של ההתחממות הגלובלית השנה", היא הוסיפה.

נולטון הצבעיה על אחת התופעות המעניינות שראינו בהוריקן איירין והיא העובדה שמיליוני אמריקאים שמעולם לא חוו סופה טרופית כלשהי נחשפו כאן לראשונה לסופת הוריקן משמעותית. התופעה הזו, מסביר ג'יי גולדג', מדען בכיר מ-Pew Center on Global Climate Change קשורה לכך שההתחממות הגלובלית יוצרת חלוקה מחדש של הסופות ושולחת אותן יותר צפונה. ההשלכה של התופעה הזו הינה כמובן שזו לא הפעם האחרונה שערים כמו ניו יורק ובוסטון יחוו סופת הוריקן בעתיד הקרוב.

המסקנה הזו מדירה שינה מעיני לא מעט קובעי מדיניות (אלא אם הם כאלו שמאמינים שהכל מידי שמיים או שהתחממות גלובלית היא קשקוש בלבוש, או גם וגם), בשל העובדה שהתשתית של הערים הגדולות בצפון מזרח ארצות הברית לא בנויות להתמודד עם הוריקנים כאלו. המטארולוג ג'ף מסטרס הסביר כי בניו יורק, לדוגמה, גובה מי הים עלה במאה השנים האחרונות ב-33 סנטימטרים. גובה החומה שמגינה על מנהטן מפני המים הוא כמעט ארבע מטרים, מה שאומר שהיכולת שלה להגן על מנהטן נמוכה הרבה יותר היום מאשר לפני 50 או מאה שנה.

זו בעיה כיוון שהנזק העיקרי מהוריקן הוא לא הרוחות החזקות והכמויות הגדולות של מי הגשמים, למרות שגם הם גורמים נזקים לא קטנים (עיין ערך הנזילה בדירה שלי), אלא קיר המים הגבוה שההוריקן דוחף קדימה ומתרסק ליבשה. הנחשול מים העצום הזה הוא מה שהרס את ניו אורלינס ב-2005 כתוצאה מהוריקן קתרינה.

חלק אינטגרלי מהמציאות
מי שמודאג מהנזקים הנוכחיים והעתידיים הן גם חברות הביטוח. עם נזקים שמוערכים ב-5-7 מיליארד דולר מאיירין, המצטרפים ל- 35 מיליארד דולר נזקים מכל אירועי מזג האויר הקיצוני השנה, לא מפתיע למצוא אצלן קונצנזוס מוחלט למדי לגבי ההתחממות הגלובלית והשפעותיה.

המעניין הוא שלמרות ההסכמה הרחבה והעלייה המשמעותית בנזקים כתוצאה מאירועי מזג אוויר קיצוניים, חברות הביטוח מגיבות לכך באיטיות יחסית. מחקר שהוציא החודש ארגון Ceres מגלה כי מתוך 88 חברות ביטוח שנסקרו רק 11 דיווחו שיש להן מדיניות בנושא שינוי אקלים ולמעלה מ-60% מהחברות דיווחו כי אין מישהו בהנהלת החברה העוסק באופן ייעודי בהערכת סיכוני אקלים. עם זאת, המחקר מציין, כי יש מספר שחקנים גדולים בתחום, במיוחד אלו שעוסקים ברכוש וביטוח משני, שמשקיעים לא מעט משאבים בהבנת סיכוני האקלים ופיתוח אסטרטגיות להתמודדות איתם.

נראה כי הוויכוח על הקשר בין אירועי מזג אוויר קיצוני כמו איירין וההתחממות הגלובלית ימשיכו ויעסיקו אותנו כל עוד ישנם כאלו שלא מאמינים בהתחממות הגלובלית וכל עוד לא תיווצר מספיק תשתית עובדתית שתעגן את הקשר הזה מבחינה מדעית.

כך או אחרת, נראה שעדיף להיערך לעתיד שבו איירין ודומותיה לא תהיה אירוע יוצא דופן, אלא חלק אינטגרלי מהמציאות גם בניו יורק, בוסטון ושאר המקומות שחיו עד היום בבועתיות יחסית. אין מה לעשות, זו הדייסה שבישלנו ועדיף להתמודד עם זה מאשר לטמון את הראש בחול ולקוות שזה לא באמת נחשול, אלא סתם גל קטן שמקסימום ידגדג לנו את הרגליים.

לכתבה באתר nrg
Comments