כדי לשרוד המשק הישראלי יצטרך להפחית את צריכת הבשר ומוצרי המזון מהחי, להישען על תפריט מקומי ולעודד חקלאות זעירה

הציבור שמוחה על מחירי הקוטג' מזכיר אדם שמנהל מלחמת חורמה נגד יתוש טורדני. בעודו נאבק ביתוש, האיש מחמיץ את העובדה שמתחת לחלונו התמקם קן צרעות שלם.

למען הסר ספק: מהומת הקוטג' אותנטית, ובסיבות הפנים-ישראליות להתייקרות המוגזמת של חלק ממוצרי המזון צריך לטפל. אבל חשוב לזכור שבאופק ממתינה סערת מחירים, שלעומתה מצוקת הקוטג' מתגמדת. ללקוח הנורמטיבי יש נטייה לראות את המדף שמעבר לקצה אפו ולהתעלם מהתהליכים הגלובליים שגורמים לעלייה דרמטית במחירם של מוצרי המזון הבסיסיים. על-פי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ב-2011 נשברו כל השיאים ההיסטוריים של מחירי המזון, ורק בשנה האחרונה התייקרו מוצרי המזון הבסיסיים בעולם ב-37%. ב-12 החודשים שקדמו לאפריל התייקרה התבואה בכ-70%. לזה יש להוסיף את התייקרות הנפט, שמשליכה על עלויות השינוע והייצור.

הנבואות הקודרות של מומחי הסביבה מתגשמות לנגד עינינו, והקוטג' הוא רק קצה הקרחון הנמס. משבר האקלים, שהתבטא בסדרה של אירועי מזג אוויר אלימים בשנים האחרונות - הבצורות והשיטפונות באוסטרליה, גלי חום באירופה, שריפות הענק ברוסיה והבצורות בסין - גרם לירידה בהיקף התוצרת החקלאית בעולם. העובדה שכשליש מהתירס שגדל בארה"ב משמש להפקת דלק ירוק רק מחמירה את המצב. במקביל עולה רמת החיים בסין ובהודו. זכותם של הסינים וההודים, כמובן, לעשות לביתם, אבל הבעיה היא שהם חותרים לאורח חיים דומה לזה המקובל במערב, שכולל צריכה אינטנסיבית של בשר ומוצרים מהחי ובזבוז משווע של משאבי טבע.

בעוד אנחנו עסוקים בקוטג', את השינוי האמיתי כבר מתחילים להרגיש בחלקים רבים של הכדור. על-פי נתוני הארגון ההומניטרי אוקספאם, עליית המחירים דרדרה השנה 44 מיליון איש ל"עוני מחפיר". הארגון גם צופה שעד 2030 יתייקר המזון הבסיסי בעולם ב-120%-180%. ב-OECD מדברים על מספרים צנועים יותר וצופים התייקרות של 30% בעשור הקרוב.

הנפגעים הראשונים הם כמובן העניים, שרכישת מזון מהווה מרכיב מרכזי בסל ההוצאות שלהם. לעניים אין מה להפסיד, ועליות המחירים מוציאות אותם לרחובות. התוצאה: משטרים רבים בעולם השלישי מתערערים, חלקם כבר נפלו.

לא מן הנמנע שבמשק הישראלי יש מי שמנצל את ההזדמנות, משתמש בהתייקרויות העולמיות כתירוץ וגוזר קופון שמנמן על גבו של הציבור. אבל מעבר לבחינה הפנימית המתבקשת מוטב שנתחיל להיערך לעתיד שונה. לפי כל הסימנים, כדי לצלוח בנזק מינימלי את השנים הבאות יצטרך המשק הישראלי לשנות הרגלים: להפחית משמעותית את צריכת הבשר ומוצרי המזון מהחי, להישען על תפריט מקומי ככל האפשר, לעודד חקלאות זעירה לצריכה קהילתית או פרטית.

במילים אחרות, ככל שסל הצריכה שלנו יישען על מוצרים שזוללים פחות משאבים, כך התהליכים הגלובליים ישפיעו עלינו פחות. באו"ם ובבנק העולמי כבר מבינים את זה ומפעילים פרויקטים שבמסגרתם מוזרמים מיליארדי דולרים לתמיכה בעשרות מיליוני חקלאים קטנים במדינות אסיה ואפריקה. החלום שהתאגידים יאכילו בזול את רעבי העולם נגנז כבר מזמן.